הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2012
 |
יש להשלים ערך זה: ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך עדיין חסר בו תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | ||
| הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם. | |||
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2012 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| 6 בנובמבר 2012 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
.jpg)
הבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 2012 התקיימו ביום שלישי, ה-6 בנובמבר 2012.
תוצאת הבחירות תיקבע על פי מספר האלקטורים להם יזכה כל מועמד. הקצאת מספר האלקטורים לכל מדינה נקבעה בהתאם למפקד האוכלוסין של ארצות הברית משנת 2010. הנשיא וסגן הנשיא הנבחרים הושבעו לתפקיד ב-20 בינואר 2013.
מערכות הבחירות של המועמדים החלו בתחילת 2011. לשלבי ההתמודדות הסופיים הגיעו ברק אובמה, הנשיא המכהן והמועמד מטעם המפלגה הדמוקרטית ומולו מיט רומני, המועמד מטעם המפלגה הרפובליקנית. לסגני הנשיא מועמדים ג'ו ביידן סגן הנשיא המכהן ופול ראיין הרפובליקני.
תוכן עניינים |
השינויים שחלו במספרי האלקטורים [עריכה]
מפקד האוכלוסין האמריקני של 2010 שינה את חלוקת האלקטורים בבחירות לנשיאות שנערכו בארצות הברית בשנת 2012 ובבחירות שיערכו בארצות הברית בשנים 2016 ו-2020 במדינות המפורטות להלן.
|
מדינות בהם המפלגה הדמוקרטית זכתה אילינוי |
מדינות בהם המפלגה הרפובליקנית זכתה אריזונה |
יתר המדינות שבהם פלורידה (המפלגה הדמוקרטית ניצחה בשנת 2008, המפלגה הרפובליקנית ניצחה בשנים 2000 ו-2004) |
|---|
 |
 |
| מספר האלקטורים שהוקצו לכל מדינה בבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנים 2012, 2016, ו-2020. | השינויים שחלו במספר האלקטורים בכל מדינה בעקבות מפקד האוכלוסין האמריקני של 2010, בהשוואה למספר האלקטורים שהוקצו לאותם המדינות במהלך הבחירות לנשיאות בשנים 2000, 2004 ו-2008. המדינות בכחול הנם המדינות שהגדילו את מספר האלקטורים, המדינות בהאפור הנם המדינות בהם מספר האלקטורים נשאר זהה, המדינות בכתום הנם המדינות שבהם ירד מספר האלקטורים. |
הבחירות המקדימות [עריכה]
הבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית [עריכה]
משום שהנשיא המכהן הדמוקרטי התמודדד הפעם על קדנציה שנייה ובשל הפופולריות הרבה שלו במפלגה הדמוקרטית, המירוץ למועמדות במפלגה הדמוקרטית אירע במידה רבה ללא אירועים מיוחדים. תהליך המינוי של מועמד המפלגה לנשיאות במפלגה הדמוקרטית הורכב מפריימריס, שנערכו ב-50 המדינות של ארצות הברית, כמו גם בגואם, פוארטו ריקו, וושינגטון די. סי., איי הבתולה של ארצות הברית, סמואה האמריקנית, ואיי מריאנה הצפוניים. בנוסף לכך, חברי מפלגה בכירים הידועים בתור צירי-על (superdelegates) קיבלו קול אחד בספירה הסופית שנערכה בוועידה הדמוקרטית.
מאחר שאף אחד מהמועמדים האחרים במפלגה הדמוקרטית לא הצליח לצבור כמות משמעותית של קולות צירים, לאובמה למעשה לא היה אף מתמודד בולט בבחירות המקדימות במפלגה הדמוקרטית. אובמה הבטיח את מעמדו כמועמד הדמוקרטי המשוער ב-3 באפריל 2012 כאשר הצליח לצבור את המספר הצירים (delegates) המינימאלי אשר היה נחוץ על מנת להבטיח את מינויו לתפקיד מועמד המפלגה לנשיאות.
מועמדים שהכריזו על התמודדותם [עריכה]
- ברק אובמה - הנשיא המכהן של ארצות הברית – מועמד המפלגה לנשיאות
הבחירות המקדימות של המפלגה הרפובליקנית [עריכה]
 |
ערך מורחב – הבחירות המקדימות לנשיאות ארצות הברית במפלגה הרפובליקנית 2012 |
מועמדים שהכריזו על התמודדותם [עריכה]
- מיט רומני, המושל לשעבר של מסצ'וסטס – מועמד המפלגה לנשיאות
- רון פול, חבר בית הנבחרים מטקסס.
- ניוט גינגריץ', יושב ראש בית הנבחרים לשעבר מג'ורג'יה.[2][3]
- ריק סנטורום, הסנאטור לשעבר של פנסילבניה.[4][5][6]
- באדי רומר, הנגיד לשעבר של לואיזיאנה.[7][8]
- ריק פרי, מושל טקסס.[9]
- ג'ון האנטסמן, שגריר ארצות הברית לשעבר בסין והמושל לשעבר של יוטה.[10][11][12]
- מישל בקמן, חברה בבית הנבחרים מטעם המחוז השישי של מדינת מינסוטה.[13][14]
- גארי ג'ונסון, המושל לשעבר של ניו מקסיקו.[15][16]
- הרמן קיין, איש העסקים ומגיש תוכניות רדיו מג'ורג'יה.[17][18]
- תדיאוס מק'קוטר
- טים פולנטי
-
מיט רומני, המושל לשעבר של מסצ'וסטס.
-
רון פול, חבר בית הנבחרים מטקסס.
-
ניוט גינגריץ', יושב ראש בית הנבחרים לשעבר מג'ורג'יה.
-
ריק סנטורום, הסנאטור לשעבר של פנסילבניה.
-
באדי רומר, המושל לשעבר של לואיזיאנה.
-
ג'ון האנטסמן ג'וניור, שגריר ארצות הברית לשעבר בסין והמושל לשעבר של יוטה.
-
מישל בקמן, חברה בבית הנבחרים מטעם המחוז השישי של מדינת מינסוטה.
-
גארי ג'ונסון, המושל לשעבר של ניו מקסיקו.
-
איש העסקים ומגיש תוכניות הרדיו הרמן קיין מג'ורג'יה
.jpg)
הוועידות של המפלגות [עריכה]
- 18–21 באפריל – הוועידה הלאומית של מפלגת החוקה (Constitution Party) נערכה בנאשוויל, טנסי. וירג'יל גוד קיבל את מינוי מפלגת החוקה.
- 3–6 במאי – הוועידה הלאומית של המפלגה הליברטנית (Libertarian Party) נערכה בלאס וגאס שבמדינת נבאדה. גארי ג'ונסון קיבל את מינוי המפלגה הליברטנית.
- 13–15 ביולי – הוועידה הארצית של המפלגה הירוקה (Green Party) נערכה בבולטימור שבמרילנד. ג'יל טיין קיבלה את מינוי המפלגה הירוקה.
- 27–30 באוגוסט – הוועידה הרפובליקנית נערכה בטמפה שבפלורידה. ב-28 באוגוסט 2012 צירי המפלגה הרפובליקנית בחרו באופן רשמי את המועמדים שיתמודדו מטעם המפלגה הרפובליקנית בבחירות לנשיאות ארצות הברית. ב-30 באוגוסט 2012 מיט רומני קיבל את מינוי המפלגה הרפובליקנית.
- 3–6 בספטמבר – התקיימה הוועידה הדמוקרטית בשארלוט שבקרוליינה הצפונית. ב-4 בספטמבר צירי המפלגה הדמוקרטית בחרו באופן רשמי את המועמדים שיתמודדו מטעם המפלגה הדמוקרטית בבחירות לנשיאות ארצות הברית. ב-6 בספטמבר 2012 ברק אובמה קיבל את מינוי המפלגה הדמוקרטית להתמודדות על כהונה שנייה.
מערכת הבחירות [עריכה]
עימותי הבחירות [עריכה]
הוועדה לעימות נשיאותיים (Commission on Presidential Debates) ערכו ארבעה עימותי בחירות:
- 3 באוקטובר 2012 – עימות ראשון בין המועמדים לנשיאות ב"אוניברסיטת דנוור" שבדנוור, קולורדו. העימות נערך בהנחיית ג'ים לרר. העימות עסק בענייני פנים בכלל ובכלכלה בפרט. אובמה נראה עייף ומשועמם, ולעומתו רומני נראה נלהב. בין השאר רומני הבטיח שיסגור את ערוץ הטלוויזיה הציבורי PBS, בו נערך העימות. אחת ההתבטאויות שמשכו הרבה תשומת לב הייתה של רומני, שאמר למנחה לרר "אני אוהב אותך, אני אוהב את רחוב סומסום, אני אוהב את ביג בירד, אבל אני לא רוצה להמשיך ללוות כסף מהסינים כדי לממן את זה". לאחר העימות ברוב הסקרים שנערכו בתקשורת האמריקנית העיד הציבור כי רומני ניצח ביתרון מוחץ בעימות. בנוסף לכך, סקרים נוספים שנערכו בהמשך בתקשורת האמריקנית הראו כי רומני צמצם את היתרון שהיה לאובמה בתחילת הדרך וכי המירוץ ביניהם קרוב מתמיד.[דרוש מקור]
- 11 באוקטובר 2012 – העימות היחיד שנערך בין המועמדים לתפקיד סגן הנשיא, סגן הנשיא המכהן ג'ו ביידן וחבר הקונגרס פול ריאן, בדנוויל שבקנטקי. העימות נערך בהנחיית מרתה ראדטץ. העימות עסק הן במדיניות פנים והן במדיניות חוץ. בעקבות תבוסתו של אובמה בעימות הקודם והירידה בפופולריות של אובמה בסקרים בעקבות כן, ציפו במטה המפלגה הדמוקרטית שביידן יצליח לגבור על פול ראיין ובכך יקטין את המומנטום שהשיג רומני. הדיון כלל שאלות הנוגעות להתקפה על הקונסוליה האמריקנית בלוב, איראן, מלחמת האזרחים בסוריה, ואפגניסטן. חלק של הדיון שעסק במדיניות פנים כללו שאלות הנוגעות לבריאות, הפלות, החוב הלאומי, הביטוח הלאומי, הביטוח הרפואי והמסים. ביידן נראה הרבה יותר נינוח בעימות מאשר ראיין, והיה התקפי בהרבה. אחת מההתבטאויות של ביידן הייתה "זה בולשיט" ("This is bullshit") כדי לסתור את דבריו של ראיין. בסופו של דבר לא היה מנצח ברור בעימות, רוב הסקרים שנערכו לאחר מכן בתקשורת האמריקנית הראו כי ביידן הצליח להאט את המומנטום ששצבר הקמפיין של רומני בעימות הבחירות הקודם.[דרוש מקור]
- 16 באוקטובר 2012 – עימות נוסף בין המועמדים לנשיאות ב"אוניברסיטת הופסטרה" בעיירה המפסטד שבמדינת ניו יורק. העימות נערך בהנחיית קנדי קראולי. בעימות זה, אשר נערך בפורמט Town hall meeting, השאלות נשאלו מהקהל שהורכב ממצביעים שהגדירו את עצמם כ"מתנדנדים". כל מועמד קיבל שתי דקות לענות לכל שאלה, ולאחר מכן המועמד הירב קיבל שתי דקות להתייחס ולנסות ולהפריך את טענות יריבו. העימות עסק גם במדיניות החוץ וגם במדיניות הפנים. הדיון כלל שאלות הנוגעות למסים, האבטלה, יצירת מקומות עבודה, החוב הציבורי, אנרגיה ועצמאות ארצות הברית בתחום האנרגיה, זכויות האישה, הגירה חוקית ובלתי חוקית לארצות הברית, ומתקפת הטרור בקונסוליה האמריקנית בבנגאזי שבלוב. בעימות זה אובמה הפיק לקחים מהעימות הראשון והיה הרבה יותר התקפי ו"חי" בעימות, כאשר הוא לא היסס לקטוע את רומני ולסתור את דבריו. במהלך הדיון, המנחה קנדי קראולי התערבה כאשר היא שללה את טענותיו של רומני לפיהם אובמה הכריז על רצח השגריר בלוב כעל פיגוע טרור רק שבועיים לאחר הפיגוע, וציינה שאובמה אכן הכריז על הרצח כעל טרוריזם עוד באותו יום.[19] הקונצנזוס הכללי בקרב הנשאלים בסקרים שנערכו בתקשורת האמריקנית לאחר העימות היה כי אובמה ניצח בעימות.[דרוש מקור]
- 22 באוקטובר 2012 – העימות האחרון אשר נערך בין המועמדים לנשיאות ב"אוניבסיטת לין" בעיר בוקה רטון שבפלורידה עסק בנושאי חוץ בלבד. העימות נערך בהנחיית בוב שיפר מרשת CBS. הפורמט של העימות היה זהה לזה של העימות הראשון. הדיון כלל שאלות הנוגעות למתקפת הטרור בקונסוליה האמריקנית בבנגאזי שבלוב, תוכנית הגרעין של איראן, האביב הערבי, מלחמת האזרחים בסוריה, יחסי ארצות הברית-ישראל, יחסי ארצות הברית-פקיסטן, המלחמה בטרור, נסיגת הכוחות האמריקאים מאפגניסטן, הגודל של צבא ארצות הברית, יחסי ארצות הברית-סין והסחר של ארצות הברית עם סין. רומני העלה גם בקצרה את הנושא של ההתקוממות המתמשכת במאלי. למרות שהדיון היה אמור להתמקד במדיניות החוץ בלבד, המועמדים שילבו במספר רב של פעמים סוגיות הנוגעות למדיניות הפנים של ארצות הברית, כגון יצירת מקומות עבודה, הגירעון הפדרלי, ומערכת החינוך האמריקנית. בעימות הוזכרו פעמים רבות ישראל ואיראן, כששני המתמודדים ניסו להראות שהם תומכים יותר בישראל ופועלים/יפעלו טוב יותר נגד תוכנית הגרעין האיראנית. אחת ההתבטאויות שמשכו הרבה תשומת לב הייתה תגובתו של אובמה שבאה בעקבות כך שרומני האשים את אובמה בכך שהצי האמריקני קטן בתקופת אובמה, ובתגובה זה השיב כי "היום יש פחות פרשים ורובים עם כידונים". הקונצנזוס הכללי בקרב הנשאלים בסקרים שנערכו בתקשורת האמריקנית לאחר העימות היה כי אובמה ניצח בעימות.[דרוש מקור]
עימות בחירות שכלל את מועמדי המפלגות הקטנות התקיים ביום שלישי ה-23 באוקטובר בשיקגו שבמדינת אילינוי. העימות נערך בהנחיית לארי קינג. גארי ג'ונסון (המפלגה הליברטנית), ג'יל שטיין (המפלגה הירוקה), וירג'יל גוד (מפלגת החוקה) ורוקי אנדרסון (מפלגת הצדק) השתתפו כולם בעימות זה. עימות בחירות נוסף נערך ב-5 בנובמבר בין שטיין וג'ונסון בוושינגטון. העימות נערך בהנחיית טום הרטמן וכריסטינה טובין.
הבחירות הכלליות [עריכה]
- 6 בנובמבר 2012 – יום הבחירות. בבחירות ניצח ברק אובמה את מיט רומני עם 332 אלקטורים לאובמה ו-206 אלקטורים לרומני.
- 17 בדצמבר 2012 – חבר האלקטורים בוחר באופן רשמי את הנשיא ואת סגן הנשיא.
- 6 בינואר 2013 – נשיא הסנאט מכריז באופן רשמי על תוצאות הצבעת חבר האלקטורים.
- 20 בינואר 2013 – כניסה רשמית של הנשיא הנבחר ושל סגן הנשיא הנבחר לתפקידם.
תוצאות הבחירות [עריכה]
בבחירות ניצח המועמד הדמוקרטי אובמה שזכה ב-332 אלקטורים וב-50.6% מקולות הבוחרים (61,713,086 קולות), לעומת 206 אלקטורים ו-47.9% מקולות הבוחרים (58,510,150) שקיבל רומני.
| מועמד (מפלגה) | סה"כ אלקטורים |
מדינות | סה"כ קולות מצביעים |
אחוזים | |
|---|---|---|---|---|---|
| ברק אובמה (המפלגה הדמוקרטית) | 332 | 26+וושינגטון די.סי | 61,713,086 | 50.6% | |
| מיט רומני (המפלגה הרפובליקנית) | 206 | 24 | 58,510,150 | 47.9% | |
| גארי ג'ונסון (המפלגה הליברטנית) | 0 | 0 | 1,189,462 | 0.97% | |
| ג'יל שטיין (המפלגה הירוקה) | 0 | 0 | 419,760 | 0.34% | |
| וירג'יל גוד (מפלגת החוקה) | 0 | 0 | 117,626 | 0.10% | |
| רוזאן בר (מפלגת השלום והחופש) | 0 | 0 | 51,712 | 0.04% | |
| רוקי אנדרסון (מפלגת הצדק) | 0 | 0 | 38,206 | 0.03% | |
| אחרים | 0 | 0 | 108,973 | 0.10% | |
| סה"כ | 538 | 50 | 121,127,668 | 100.00% | |
| מדינה | רומני | אובמה |
|---|---|---|
| אלבמה | 9 | - |
| אלסקה | 3 | - |
| אריזונה | 11 | - |
| ארקנסו | 6 | - |
| קליפורניה | - | 55 |
| קולורדו | - | 9 |
| קונטיקט | - | 7 |
| דלוור | - | 3 |
| פלורידה | - | 29 |
| וושינגטון די.סי | - | 3 |
| ג'ורג'יה | 16 | - |
| הוואי | - | 4 |
| איידהו | 4 | - |
| אילינוי | - | 20 |
| אינדיאנה | - | 11 |
| איווה | - | 6 |
| קנזס | 6 | - |
| קנטקי | 8 | - |
| לואיזיאנה | 8 | - |
| מיין | - | 4 |
| מרילנד | - | 10 |
| מסצ'וסטס | - | 11 |
| מישיגן | - | 16 |
| מיניסוטה | - | 10 |
| מיסיסיפי | 6 | - |
| מיזורי | 10 | - |
| מונטנה | 3 | - |
| נברסקה | 5 | |
| נבדה | - | 6 |
| ניו המפשיר | - | 4 |
| ניו ג'רזי | - | 14 |
| ניו מקסיקו | - | 5 |
| ניו יורק | - | 29 |
| צפון קרולינה | - | 15 |
| צפון דקוטה | 3 | - |
| אוהיו | - | 18 |
| אוקלהומה | 7 | - |
| אורגון | - | 7 |
| פנסילבניה | - | 20 |
| רוד איילנד | - | 4 |
| דרום קרולינה | 9 | - |
| דרום דקוטה | 3 | - |
| טנסי | 11 | - |
| טקסס | 38 | - |
| יוטה | 6 | - |
| ורמונט | - | 3 |
| וירג'יניה | - | 13 |
| וושינגטון (מדינה) | - | 12 |
| מערב וירג'יניה | 5 | - |
| ויסקונסין | - | 10 |
| וויומינג | 3 | - |
| סה"כ אלקטורים | 206 | 332 |
ראו גם [עריכה]
קישורים חיצוניים [עריכה]
- ארצות הברית בוחרת 2012, ynet
- ציפי שמילוביץ, אדום, כחול ולבן?, באתר כלכליסט, 12 ביולי 2012
- תשדיר: רומני שר על אמריקה ומחביא כסף בחו"ל, פורסם ב-ynet ב-16 ביולי 2012
- פרופ' אברהם בן־צבי, הלילה הגדול של רומני, באתר ישראל היום, 5 באוקטובר 2012
- חמי שלו, המשימה הראשונה של הנשיא הבא: למנוע הידרדרות לתהום כלכלית, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2012
- אלקסיס מדריגל, The Atlantic, כל חנוני הנשיא, באתר כלכליסט, 6 בדצמבר 2012
הערות שוליים [עריכה]
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Election Results - 2012 Election Center - Elections & Politics from CNN.com
- ^ "Gingrich's presidential step raises questions for Fox News", CNN.
- ^ Flip flop: Newt Gingrich now says he won't announce 2012 exploratory committee on Thursday - Alexander Burns and Dan Hirschhorn and Kendra Marr. Politico.Com. אוחזר ב־2011-04-07.
- ^ Ex-Senator Santorum Begins Raising Money for Possible 2012 White House Bid - Bloomberg
- ^ Santorum Announces Presidential Exploratory Committee | Fox News
- ^ Santorum announces presidential exploratory effort - latimes.com
- ^ Holland, Steve (March 2, 2011). "Ex-Governor Roemer to launch presidential bid", Reuters.
- ^ Newlin, Eliza (2011-03-02). Former Louisiana Governor To Announce White House Bid - Hotline On Call. Hotlineoncall.nationaljournal.com. אוחזר ב־2011-04-07.
- ^ מושל טקסס ריק פרי הכריז רשמית: אתמודד על נשיאות ארה"ב, באתר ynet, 13 באוגוסט 2011
- ^ Top Republican prepares to leave Obama's big tent. The Spectator. Retrieved on 2011-01-26.
- ^ The Manchurian Candidate. Newsweek (2011-01-01). Retrieved on 2011-01-26.
- ^ Jon Huntsman team preps for possible 2012 bid. Politico. Retrieved on 2011-01-26.
- ^ "Michele Bachmann moves closer to presidential bid", Los Angeles Times.
- ^ "Who Wins and Who Loses if Bachmann Runs in 2012?", New York Times.
- ^ Ex-N.M. governor Gary Johnson announces for president.
- ^ Gary Johnson throws his hat into the GOP presidential ring, will he be the 2012 Ron Paul? - latimes.com
- ^ Travis, Shannon (January 12, 2011) "Herman Cain talks to CNN on announcing presidential exploratory committee", CNN. Retrieved January 12, 2011.
- ^ Bernstein, David S. (January 12, 2011) 'Avoiding the "First Primary'?", The Boston Phoenix. Retrieved January 12, 2011.
- ^ Transcript of the Second Presidential Debate in Hempstead, N.Y. - NYTimes.com
| הבחירות לנשיאות ארצות הברית | |||
|---|---|---|---|
|
