הבחירות לנשיאות צרפת 2012

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבחירות לנשיאות צרפת
מדינה Flag of France.svg צרפת
הבחירות הקודמות 2007
מקום ראשון פרנסואה הולנד
מקום שני ניקולא סרקוזי

הבחירות לנשיאות צרפת 2012צרפתית: Élection présidentielle française de 2012) הן הבחירות העשיריות לנשיאות צרפת בתקופת הרפובליקה החמישית והן נערכו בשני סבבים. הסיבוב הראשון של הבחירות נערך ב-22 באפריל והסיבוב שני נערך ב-6 במאי 2012. בסיבוב הראשון התמודדו 10 מועמדים ובסיבוב השני התמודדו ניקולא סרקוזי ופרנסואה הולנד, שקיבלו את מירב הקולות בסיבוב הראשון. בסיבוב השני ניצח המועמד פרנסואה הולנד שקיבל כ-52% מקולות המצביעים.

מי יכול להתמודד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי חוקי צרפת, נשיא המדינה חייב להיות בעל אזרחות צרפתית, מעל גיל 18 וללא עבר פלילי. על כל מתמודד להצהיר על הונו ולפתוח חשבון בנק ייעודי להתמודדות. החל מ-2008 נשיא יכול לכהן במשך שתי קדנציות של חמש שנים בלבד, בבחירות אלו כלל זה לא מגביל אף אחד מפני שהנשיא המכהן ניקולא סרקוזי מכהן בקדנציה הראשונה שלו. על כל מתמודד להחתים 500 פוליטיקאים מכהנים (מכונים parrainages‏[1])‏[2] ולאשרם במועצת החוקה (Conseil constitutionnel).

מהלך הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רישום מועמד[עריכת קוד מקור | עריכה]

על כל מתמודד היה להגיש את 500 החתימות המאושרות עד יום שישי, 16 במרץ 2012.‏[3]

לאחר מכן, נבדקו כל המועמדים כי הם עומדים בתנאים ורשימה סופית של מועמדים פורסמה בצורה רשמית ב-20 במרץ כאשר סדר המתמודדים אקראי, וסדר זה נשמר במשך כל תקופת הבחירות‏[4].

ב-7 במרץ הגישה נטלי ארטו (Nathalie Arthaud) רשימה של 521 חתימות והייתה למועמדת הראשונה (מלבד הנשיא המכהן ניקולא סרקוזי ויושב ראש המפלגה הסוציאלית פרנסואה הולנד) שהגישה מועמדות. ב-8 במרץ הגיש ז'ק שמינד (Jacques Cheminade) רשימה של 538 חתימות. ב-13 במרץ הגישה מארין לה פן את הרשימה שלה וכן פיליפ פוטו (Philippe Poutou) הגיש רשימה של כ-520 חתימות אך כנראה בגלל בעיות ברשימה הוא הגיש רשימה חדשה של 572 חתימות ב-16 במרץ. ב-14 במרץ הגיש ניקולא דופאון-אייניון (Nicolas Dupont-Aignan) את רשימתו, למחרת הגישה מועמדות אווה ג'ולי (Eva Joly) את רשימה ואחרון הגיש את רשימתו ז'אן לוק מלנשון ביום האחרון האפשרי.

ב-19 במרץ פורסמו שמות 10 המתמודדים שהגישו מועמדות וב-31 במאי פורסמו 500 שמות אקראיים של כל מועמד.

תעמולת בחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמפיין הרשמי החל ב-20 במרץ, כאשר עד 9 באפריל לכל מועמד הוקצה זמן מסך זהה בכל אמצעי התקשורת. מ-9 באפריל ועד 20 באפריל בחצות, סוף מועד תעמולת הבחירות לסיבוב הראשון, לכל המועמדים היה זמן שידור ומועד שידור זהה בכל כלי התקשורת יחד.

בעקבות פיגוע הירי בטולוז, החליטו המתמודדים על הקפאת הקמפיין במשך שבוע.

קלפיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שמספר המצביעים לא השתנה מהבחירות של 2007, מספר הקלפיות ירד. זאת בעקבות המעבר לקלפיות אלקטרוניות שפעלו במספר ערים גבוהה יותר וכן האפשרות שניתנה להצביע דרך האינטרנט (ברישום מוקדם ורק לתושבי צרפת).

המתמודדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיבוב הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגלל שבצרפת, כל אזרחי צרפת רשאים להצביע לנשיאות, הקלפיות ברחבי העולם פתוחות במועדים שונים כאשר כל המדינות שבמזרח קו הזמן של צרפת מצביעות ב-22 באפריל בין 8:00 ל-18:00 לפי שעון מקומי. המדינות שממערב לקו הזמן של צרפת (מלבד פורטוגל, ספרד ובריטניה) מצביעות ב-21 באפריל לפי שעון מקומי. כך שהבחירות בכל העולם יסתיימו עד ל-22 באפריל בשעה 18:00 לפי שעון פריז.

תוצאות הסיבוב הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוצאות האמת כפי שפורסם על ידי משרד הפנים‏[5]

נתונים כלליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר אחוז מכלל הרשומים אחוז מהמצביעים
בעלי זכות הצבעה 46,037,545 100%
מצביעים 36,585,858 79.47%
לא הצביעו 9,451,687 20.53%
פתקים לבנים או פסולים 700,119 1.52% 1.91%
הצבעות תקינות 35,885,739 77.95% 98.09%

תוצאות הצבעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם המועמד מספר קולות אחוז מההצבעות התקינות
אווה ג'ולי 828,451 2.31%
מארין לה פן 6,421,773 17.90%
ניקולא סרקוזי 9,753,844 27.18%
ז'אן לוק מלנשון 3,985,298 11.11%
פיליפ פוטו 411,178 1.15%
נטלי ארטו 202,562 0.56%
ז'ק שמינד 89,572 0.25%
פרונסואה ביירו 3,275,349 9.13%
ניקולא דופאון-אייניון 644,086 1.79%
פרנסואה הולנד 10,273,582 28.63%

בעקבות התוצאות הנשיא המכהן ניקולא סרקוזי ומועמד המפלגה הסוציאליסטית פרנסואה הולנד יתמודדו בסיבוב השני.

הסיבוב השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגלל שבסיבוב הראשון שום מתמודד לא הגיע ל-50%, נערך סיבוב שני ב-6 במאי בין שני המועמדים שקבלו את מספר הקולות הרב ביותר, הנשיא המכהן ניקולא סרקוזי והמועמד מטעם המפלגה הסוציאלית פורנסואה הולנד.

בין שני הסיבובים קיימו כל אחד מהמועמדים עצרות ברחבי צרפת כאשר לכל עצרת הגיעו רבבות אנשים. בנוסף התקיים עימות טלוויזיוני מסורתי‏[6] ביום חמישי ה-3 במאי.

רוב המועמדים שהפסידו בסיבוב הראשון הודיעו על העברת תמיכתם לאחד המועמדים בסיבוב השני.כל מועמדי השמאל העבירו את תמיכתם לפרונסואה הולנד. מועמד המרכז-ימין ביירו העביר את תמיכתו לפרונסואה הולנד ומועמדת הימין הקיצוני לה פן הודיע כי היא תשים פתק לבן וקראה לתומכיה לעשות כמוה. כך שלמרות תמיכה של 55% למועמדי הימין בסיבוב הראשון, בכל הסקרים שנעשו בין שני הסיבובים הוביל פרונסואה הולנד בסקרים בפער של 7%-10%. פער זה ירד לפער של 4%-5% לאחר העימות הטלוויזיוני‏[7].

תוצאות הסיבוב השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוצאות האמת כפי שפורסם על ידי משרד הפנים‏[5]

נתונים כלליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר אחוז מכלל הרשומים אחוז מהמצביעים
בעלי זכות הצבעה 46,073,165 100%
מצביעים 37,016,982 80.34%
לא הצביעו 9,056,183 19.66%
פתקים לבנים או פסולים 2,147,173 4.66% 5.80%
הצבעות תקינות 34,869,809 75.68% 94.20%

תוצאות הצבעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם המועמד מספר קולות אחוז מההצבעות התקינות
ניקולא סרקוזי 16,869,371 48.38%
פרנסואה הולנד 18,000,438 51.62%

בעקבות ההצבעה נבחר פרנסואה הולנד לנשיא צרפת.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פוליטיקאי מכהן הוא מישהו שמכהן כראש עיר, בסנאט, בפרלמנט הצרפתי או האירופאי וכדומה
  2. ^ הגבלת החתמת 500 פוליטיקאים נועד להגביל את כמות המתמודדים
  3. ^ לפי חוק משנת 1962, על כל מועמד להגיש את החתימות עד יום שישי השישי שלפני הסיבוב הראשון בשעה 18:00
  4. ^ פרסום המועמדים הסופיים
  5. ^ 5.0 5.1 תוצאות הסיבוב הראשון והשני באתר משרד הפנים הצרפתי
  6. ^ מסורת העימותים החלה לפני בחירות 1974
  7. ^ לפי חוקי צרפת, אסור לפרסם סקרים חדשים אחרי יום שישי שלפני הבחירות ב-18:00