המוסד לביטוח לאומי
המוסד לביטוח לאומי הוא המוסד האחראי על מימוש רוב הזכויות החברתיות במדינת ישראל, על פי רוב בדרך של תשלומי העברה. פעילות המוסד לביטוח לאומי מוסדרת בחוק הביטוח הלאומי, שהתקבל בכנסת בנובמבר 1953. כמו כן עוסק המוסד במימושם של חוקים נוספים בתחום הביטחון הסוציאלי, כגון חוק הבטחת הכנסה, ובהסכמים עם ממשלת ישראל, הנוגעים לביטחון סוציאלי.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
המוסד לביטוח לאומי הוקם ב-1 באפריל 1954. בחמש השנים שקדמו להקמתו, פעל בתחום העזרה הסוציאלית משרד הסעד. גם בשנות קיומו הראשונות של הביטוח הלאומי, תחומי פעילותו היו מצומצמים ורוב האחריות הוטלה על משרד הסעד.
במהלך שנות השישים, התרחבו תחומי האחריות של הביטוח הלאומי, ומימוש רוב הזכויות הסוציאליות התבצע דרכו. לשינוי זה הייתה השפעה עמוקה על אופייה של מדינת הרווחה בישראל – הביטוח הלאומי, בניגוד למשרד הסעד, מקדם תפיסה של זכויות חברתיות אוניברסליות, וזאת בניגוד לסעד הניתן לחלשים ביותר בלבד.
בשנות ה-80 חלו שני שינויים משמעותיים באופי פעילותו של המוסד. ראשית, החל מעליית הליכוד לשלטון בשנת 1977, וביתר שאת החל מתוכנית הייצוב הכלכלית של 1985, מדינת הרווחה הישראלית החלה להצטמצם וכתוצאה מכך חלה ירידה בהיקף הקצבאות שמשלם המוסד ובגובה קצבאות אלו. שינוי זה נמשך עד ימינו, פרט לתקופה קצרה של הרחבה בימי ממשלת רבין השנייה.
השינוי השני חל בשנת 1986. בשנה זו החליטה הממשלה על שיפוי מעסיקים – המדינה משלמת למוסד לביטוח לאומי חלק מהתשלום אותו שלמו המעסיקים בעבר לצורך ביטוח עובדיהם.
מנכ"ל המוסד מאפריל 2012 הוא פרופ' שלמה מור-יוסף.
[עריכה] אופי פעולתו
הביטוח הלאומי הינו גוף סטטוטורי (גוף הפועל מכוח חוק) אשר פועל לפי חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995. המוסד פועל, כמשתמע משמו, כמוסד ביטוחי – תשלום שוטף בעת שגרה מבטיח קבלת ההחזרים במקרה הצורך. אך בשונה מביטוח פרטי, הפרמיה בביטוח הלאומי אינה נקבעת לפי רמות הסיכון של המבוטח אלא על פי יכולת התשלום שלו (על פי הכנסתו וכן לפי גילו). כך נוצרת מערכת פרוגרסיבית – בעלי הכנסות גבוהות משלמים תשלומים גבוהים, וחסרי האמצעים משלמים סכומים נמוכים, והם הנהנים העיקריים מתשלומי המוסד. על כן, מבחינתם של בעלי הכנסות גבוהות יש בתשלום דמי הביטוח הלאומי מרכיב של מיסוי. הדגשת אופיים המיסויי של דמי הביטוח הלאומי נעשתה בהוראת שעה שתוקפה מאוגוסט 2009, שהכפילה את התקרה לדמי ביטוח לאומי, ללא שינוי בתקרה לגמלאות הביטוח הלאומי.[1]
הבדל נוסף בין הביטוח הלאומי לבין ביטוח פרטי הוא היותו של הביטוח הלאומי ביטוח חובה – כל תושב ישראל, למעט הפטורים לפי חוק, חייב בתשלום דמי ביטוח לאומי. התשלום מתחלק בין העובד עצמו לבין מעסיקו (כפי שצוין לעיל, הממשלה משתתפת בחלק מתשלומי המעסיקים). גם אנשים שאינם עובדים חייבים בדמי ביטוח לאומי. במובן זה, תשלומי הביטוח הלאומי מהווים מס גולגולת. כך יוצא למשל, שאדם שמבוטח במוסד לביטוח לאומי כבלתי מועסק חייב בתשלום הגבוה יותר מאדם שמבוטח כשכיר, שעבד בחודש כלשהו רק יום אחד.
פרט לקצבאות הביטוחיות שמחלק המוסד לביטוח לאומי, באחריותו גם קצבאות שאינן ביטוחיות, והכספים עבורם מגיעים ישירות מאוצר המדינה. תשלומים אלו ניתנים במקרים בהם המדינה בחרה לתגמל אוכלוסיות מסוימות למרות שלא צברו זכויות ביטוחיות, והביטוח הלאומי אינו אלא צינור להעברת כסף זה. דוגמה להעברה מסוג זה היא קצבאות זקנה לעולים – מי שהיגר לישראל בגיל מבוגר ולא הספיק לצבור זכויות ביטוחיות לקבלת קצבת זקנה מקבל קצבה זו בדרך של קצבה לא-ביטוחית.
[עריכה] סוגי גמלאות
ניתן לחלק את הגמלאות שמעניק המוסד לביטוח לאומי בחלוקה גסה לארבעה סוגי גמלאות:
- גמלאות ארוכות מועד
- אלו הן גמלאות הניתנות למי שמסיבה זו או אחרת יצא ממעגל העבודה באופן קבוע. בהן ניתן למצוא קצבת זקנה, קצבת נכות, וקצבת שארים. במסגרת זו אף מפעיל המוסד תוכניות לשיקום וקימום לנכים, לאלמנות ולקשישים סיעודיים.
- גמלאות מחליפות שכר
- ניתנות למי שאינו יכול לעבוד באופן זמני. בסוג זה כלולים דמי אבטלה, דמי לידה, בעקבות פגיעה בעבודה ועוד.
- הבטחת הכנסה והשלמת הכנסה
- גמלה הניתנת בהתאם לחוק הבטחת הכנסה לחסרי הכנסה ולמעוטי הכנסה, כדי להבטיח למשפחה הכנסה שתאפשר רמת חיים מינימלית.
- קצבת ילדים
- קצבה אוניברסלית, המשולמת לכל מי שיש ילדים תחת חסותו.
סעיף 296 לחוק הביטוח לאומי קובע "כל תביעה לגמלת כסף תוגש למוסד תוך שנים עשר חדשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה", ומי שאיחר בהגשת תביעה לגמלאות, זכאי לקבל גמלאות רטרואקטיבית רק עבור השנה שקדמה להגשת התביעה (לתביעות שהוגשו עד 30 ביוני 2003 התשלום הרטרואקטיבי הוא עד ארבע שנים קודם להגשת התביעה. קיצור תקופת הרטרואקטיביות נעשה בחוק ההסדרים לשנת 2003.[2]
[עריכה] בית הדין לעבודה
תביעות של מבוטחים כנגד המוסד לביטוח לאומי מתבררות בבית הדין לעבודה. חלק ניכר מכלל הדיונים בבתי הדין לעבודה מוקדש לנושא זה.
[עריכה] ביקורת
דוחות מבקר המדינה לשנים 2006-2009 מציגים אי סדרים חמורים בעבודת הביטוח הלאומי בשלושה תחומים: גביה, התשלום לזכאים (הן תת-תשלום והן חוסר טיפול בתשלום יתר) ואספקת מידע על עבריני ממון למשטרת ישראל.[3] תלונות מצד אזרחים עוסקות גם בסחבת[4].
[עריכה] ראו גם
- הגדרת המושג נכות לפי חוק הביטוח הלאומי
[עריכה] לקריאה נוספת
- יצחק אליאסוף, "הביטוח הלאומי בישראל - גמלאות והטבות סוציאליות", שנתון משפט העבודה ד, 1994, עמ' 26-7.
- אברהם דורון, "50 שנים לפרסום התכנית לביטוח סוציאלי בישראל - דו"ח ועדת קנב", עבודה, חברה ומשפט ח, 2001, עמ' 65-43.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אתר המוסד לביטוח לאומי
- דמי ביטוח לאומי ובריאות, ביזנספדיה
- הביטוח הלאומי: תשורה בלתי צפויה, דבר, 21 באפריל 1961
[עריכה] הערות שוליים
- ^ הדס מגן ונועם שרביט, התאגדות בחברה בשל העלאת תקרת ביטוח לאומי היא תכנון מס לגיטימי, גלובס, 2009
- ^ חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2003), התשס"ג-2002, ס"ח 1882
- ^ פלורה קוך דבידוביץ', דוחות מבקר המדינה על הביטוח הלאומי, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 13.12.2009
- ^ הביטוח הלאומי נחשף במערומיו, חיים ריבלין, מאקו
