הבית הסיני בסנסוסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מראה הבית מבחוץ

הבית הסיני (גרמנית: Chinesisches Haus) הוא ביתן גן בפארק סנסוסי שבפוטסדאם. פרידריך הגדול הורה לבנות את הביתן במרחק של כ-700 מטרים מארמון הקיץ סנסוסי, על מנת לקשט את גן הפרחים והירקות שלו. האדריכל שהופקד על בניית הבית הסיני היה יוהאן גוטפריד בירינג, שבין 1755 ל-1764 עיצב את הביתן בסגנון סיני שכלל עירוב בין אלמנטים של רוקוקו ואדריכלות אוריינטלית.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרידריך ביסס את הבית הסיני על המייסון דו טרפלה, שהוא ביתן גן שנבנה ב-1738 באדמות הארמון שבעיירה הצרפתית לונוויל. מבנה זה הוקם עבור דוכס לורן סטניסלב לשצ'ינסקי, לשעבר מלך פולין, שבעת גלותו התגורר בצרפת. דוגמה של אחד התצריבים של המייסון הייתה ברשותו של פרידריך הגדול.

משך הבנייה הארוך של הבניין, כתשע שנים, מיוחס למלחמת שבע השנים שבמהלכה נפגעה הכלכלה הפרוסית. רק לאחר סיום המלחמה ב-1763 רוהטו החדרים של הביתן. הבניין היה מיועד הן למטרות נוי והן כמקום לעריכת אירועים חברתיים קטנים, ופרידריך הגדול הורה לבנות מטבח סיני במרחק מטרים אחדים דרומית-מזרחית לביתן. לאחר עבודות המרה שבוצעו במקום ב-1789 הפכו החלונות המשושים לשריד היחיד למורשת האוריינטלית של הביתן. שנים אחדות לאחר מכן נבנה בית הדרקון בצורה של פגודה סינית על הקצה הצפוני של פארק סנסוסי, בקרבת הקלאוסברג שעליו נבנה הבלוודרה. מבנה זה היה ניסיונו של פרידריך הגדול לפעול בהתאם לאופנה הסינית של המאה ה-18, שהחלה בצרפת לפני שהתפשטה לאנגליה, גרמניה ורוסיה. אופנה זו כללה שימוש באלמנטים אדריכליים שרווחו בסין באותה תקופה, וסימלו את חיי הנינוחות הסיניים שהיו דומים לאידאל של חצרות המלוכה באירופה.

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מהתקרה המצוירת בחדר הראשי

הבית הסיני בנוי בצורה של טרפויל. המבנה המרכזי והעגול מכיל שלושה חדרי קבינט (סוג של חדר פרטי) שבהם חללים רחבים. החלונות המעוגלים והחלונות הצרפתיים כמעט ונוגעים ברצפה, כך שאור רב חודר לתוך הביתן. תקרת הנחושת נתמכת באזור הפתוח על ידי ארבעה עמודי אבן חול מצופים, שנוצרו על ידי הפסל השווייצרי יוהאן מלכיור קאמבלי, שעבד אצל פרידריך הגדול החל מ-1746. בראש כיפת הקופולה המעטרת את הגג ניצב פסל סיני עם מטרייה פתוחה. הפסל נוצר מנחושת על ידי פרידריך יורי, לפי עיצוב של הפסל בנימין גיסה. האור חודר לתוך החדר המרכזי דרך פתחי חלון סגלגלים בקופולה, בדומה למה שמתרחש בחלונות שבחזית המבנה.

פסלי אבן החול המצופים הניצבים למרגלות העמודים הוצמדו במקור לקירות החדרים, ונוצרו בסדנאות של הפסלים יוהאן גוטליב היימילר ויוהאן פטר בנקרט. תושבים מהאזור של פוטסדאם עמדו כדוגמנים עבור הפעילויות של אכילה, שתייה וניגון מוזיקה, מה שמסביר את המאפיינים האירופיים של הפסלים.

קיר החדר המעגלי המרכזי, אליו ניתן להיכנס מהצד הצפוני של המבנה, מכוסה בשיש סטוקו. מעל החלונות הצרפתיים יש תבליטי קופים עם כלים מוזיקליים, ואילו החללים שבין החלונות מצופים בזהב ומכילים כלי חרסינה ופמוטי קיר. בצד הפנימי של הקופולה תלויה נברשת מקושטת בפאר רב.

ציורי התקרה שבאזור ההיקפי העליון של החדר הם עבודתו של תומאס הובר, וככל הנראה הם צוירו ב-1756. הובר צבע גם את התקרה של החדרים הריקים בחלק החיצוני של המבנה. המודל העיצובי של פנים הביתן היה מבוסס על תוכניות של האמן הצרפתי בלז ניקולא לה סור, שלימד באותה תקופה באקדמיה לאמנויות שבברלין. ציורי התקרה מתארים אנשים אוריינטליים מאחורי מעקה, חלקם מביטים לתוך החדר, ואחרים משוחחים זה עם זה. הם מוקפים בתוכים, קופים ובודהות היושבים על כנים.

הקירות בין החדר המרכזי והחדרים המשניים הצמודים אליו מקושטים בטפטי משי צבעוניים עם תבניות פרחים, שנחשבו באותה תקופה לסוג קישוט יוקרתי. ניתן לראות בפנים הביתן דוגמה לכך שפרידריך הגדול העדיף להשתמש בפנים הבניינים שלו בחומרים היקרים ביותר שיוצרו על ידי מפעלי המשי הפרוסיים. חתיכות קטנות מציפוי הקיר הזה שימשו כדגם עבור עבודות השיחזור שבוצעו בין 1990 ל-1993.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הבית הסיני באתר קרן הארמונות והגנים הפרוסיים ברלין-ברנדנבורג