הבית השרוף
| מוזיאון הבית השרוף | |
|---|---|
| פרטים | |
| שנת פתיחה | 1995 |
| כתובת | העיר העתיקה |
| דף הבית | [1] |
הבית השרוף הוא כינויו של בית מגורים משלהי תקופת בית שני שנחרב בשריפה הגדולה שהחריבה את ירושלים במרד הגדול 70 לספירה, ונתגלה מחדש בשנת 1970 [1]. בחפירות ארכאולוגיות בעיר. הבית עצמו נמצא כ-6 מטרים מתחת למפלס רחוב תפארת ישראל ברובע היהודי. על פי כתביו של יוסף בן מתתיהו אזור זה של ירושלים היה ידוע בעושרו ובשל קרבתו לבית המקדש היה מאוכלס בראשי הכהונה בעיר.
לאחר מלחמת ששת הימים נתגלה הרובע היהודי בעיר כשהוא נתון תחת הרס וחורבן לאחר 19 שנות שלטון ירדני. הבניה המחודשת ברובע הובילה גם לחפירות ארכאולוגיות נרחבות באזור בשנים 1969-1982 בחסות המכון לארכאולוגיה של האוניברסיטה העברית ורשות העתיקות הישראלית בראשותו של ד"ר נחמן אביגד. הבית נתגלה בדצמבר 1969 מתחת לשכבה של אפר והרס וחפירתו נמשכה מה 4 בינואר ועד ל 20 בפברואר 1970.
בחפירות התגלה שמדובר בחלק קטן של בית מגורים גדל מידות שחלקו עדיין נמצא מתחת לבתי הרובע. המטבעות שנמצאו בבית תואמים למטבעות שהופקו ביהודה בשנים 67-69 - עניין המעיד על מועד חורבנו של הבית. קומת הקרקע של הינה בית בשטח של כ-55 מ"ר וכוללים חצר, ארבעה חדרים, מקווה ומטבח. קירותיו של הבית (הבנוי מאבנים ומלט ומכוסה טיח לבן עבה) השתמרו לגובה של כמטר. כמו כן נמצאו בבית השרוף כלי אבן רבים, המעידים על כך שבבית שמרו בקפידה על חוקי הטהרה (משום שכלי אבן אינם מקבלים טומאה) כראוי לכוהנים. בנוסף, נמצא בחפירות משקולת אבן עליה נחרתה הכתובת: "[ד]בר קתרוס". על-פי המשנה, הייתה קתרוס משפחת כוהנים ידועה לשימצה. עוד נמצאו בבית השרוף כלי זכוכית שהכילו בושם. מכך הסיקו שבבית זה הוכנה הקטורת לבית המקדש. עדות לחורבן ירושלים שבא לידי ביטוי בבית זה ניתן לראות אבנים שרופות באש עזה, עץ חרוך ושכבות של אפר ופיח המעידים על החורבן וההרס שליווה את כיבוש העיר העליונה בידי הרומאים. שני ממצאים נוספים ייחודיים לבית זה: הראשון הוא שרידי זרוע של אישה בת 25 וכידון ברזל שנמצא רכון בפינת חדר.
שרידי הבית משמשים כמוזיאון הפועל ברובע היהודי, ברחוב הקראים בירושלים. המוזיאון מציג סרטון וידאו בן 25 דקות המתאר את חייה והימים האחרונים של משפחת הכוהנים שחיה בבית זה.
תוכן עניינים |
[עריכה] גלריית תמונות
|
|
[עריכה] הערות שוליים
- ^ יובל לישראל מאת חיים יבין- בתאריך הנקוב
[עריכה] לקריאה נוספת
נחמן אביגד, העיר העליונה של ירושלים, ירושלים, תשמ"א