הבית השרוף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מוזיאון הבית השרוף
Burnt house22.jpg
פרטים
שנת פתיחה 1995
כתובת העיר העתיקה
דף הבית [1]
מפת הרובע היהודי

הבית השרוף - בית קתרוס הוא כינויו של בית מגורים משלהי תקופת בית שני שנחרב בשריפה הגדולה שהחריבה את ירושלים במרד הגדול 70 לספירה, ונתגלה מחדש בשנת 1970 [1], בחפירות ארכאולוגיות בעיר. הבית עצמו נמצא כ-6 מטרים מתחת למפלס רחוב תפארת ישראל ברובע היהודי. על פי כתביו של יוסף בן מתתיהו אזור זה של ירושלים היה ידוע בעושרו ובשל קרבתו לבית המקדש היה מאוכלס בראשי הכהונה בעיר.

החפירות הארכיאולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת ששת הימים נתגלה הרובע היהודי בעיר כשהוא נתון תחת הרס וחורבן לאחר 19 שנות שלטון ירדני. הבניה המחודשת ברובע הובילה גם לחפירות ארכאולוגיות נרחבות באזור בשנים 1969-1982 בחסות המכון לארכאולוגיה של האוניברסיטה העברית ורשות העתיקות הישראלית בראשותו של ד"ר נחמן אביגד. הבית נתגלה בדצמבר 1969 מתחת לשכבה של אפר והרס וחפירתו נמשכה מ-4 בינואר ועד 20 בפברואר 1970.

בחפירות נתגלה שמדובר בחלק קטן של בית מגורים גדל מידות (שחלקו עדיין נמצא מתחת לבתי הרובע). בבית נמצאו, בין יתר הממצאים, מטבעות שהופקו ביהודה בשנים 67-69 - דבר המעיד על מועד חורבנו של הבית. שיטחה של קומת הקרקע הוא כ-55 מ"ר, והיא כוללת חצר, ארבעה חדרים, מקווה ומטבח. קירות הבית נשתמרו עד לגובה של כמטר אחד, בנויים מאבנים ומלט, וטוחים בטיח לבן ועבה. עוד נמצאו בבית השרוף כלי אבן רבים, המעידים על כך שבבית שמרו בקפידה על חוקי הטהרה (שהרי כלי אבן אינם מקבלים טומאה), ותומכים בסברה שבבית גרה משפחת כוהנים. בנוסף, נמצאה בחפירות משקולת אבן, עליה נחרתה הכתובת: "[ד]בר קתרוס". על-פי התלמוד הבבלי, משפחת קתרוס הייתה משפחת כוהנים ידועה לשמצה.[2] עוד נמצאו בבית השרוף כלי זכוכית שהכילו בושם. מכך הסיקו שבבית זה הוכנה הקטורת לבית המקדש. עדות לחורבן ירושלים שבא לידי ביטוי בבית זה ניתן לראות אבנים שרופות באש עזה, עץ חרוך ושכבות של אפר ופיח המעידים על החורבן וההרס שליווה את כיבוש העיר העליונה בידי הרומאים. שני ממצאים נוספים ייחודיים לבית זה: שרידי זרוע של אישה כבת 25, המעידים על כך שבעת חורבן הבית כרתו המחריבים את ידה של האישה, וכידון ברזל שנמצא רכון בפינת חדר.

שרידי הבית נמצאים היום ברחוב הקראים שברובע היהודי, והם משמשים כמוזיאון. המוזיאון מציג סרטון וידאו בן 25 דקות המתאר את חיי משפחת הכוהנים שהתגוררה בבית, וכן את ימיה האחרונים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחמן אביגד, העיר העליונה של ירושלים, ירושלים, תשמ"א

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יובל לישראל מאת חיים יבין- בתאריך הנקוב
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף נז עמוד א.