הבלוז של שיקגו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הבלוז של שיקגו (או שיקגו בלוז, נקרא גם לעתים "בלוז אורבני") הוא תת-סוגה של מוזיקת הבלוז שהתפח בשיקגו בשנות ה-30 וה-40. הבלוז של שיקגו, כמו הדלתא בלוז ממנו התפתח מבוסס על בלוז 12 תיבות בגיטרה ומפוחית, אלא שכלי נגינה אלה זוכים להגברה חשמלית ונוספים אליהם בדרך כלל פסנתר ותופים ולעתים גם סקסופון, טרומבון וחצוצרה. צורת הנגינה קשוחה ותחרותית, יחד עם פתיחות לביטוי אינדיבידואלי של הנגנים עליהם לשמור על מעמדם במהלך הנגינה באמצעות וירטואוזיות והחצנה של הכשרון. התמלילים ברובם בוטים, ציניים ומרירים יותר מהטקסטים ההומוריסטיים והדו-משמעיים של הדלתא בלוז.

הסגנון התפתח עקב ההגירה הגדולה של אמריקאים אפריקאים מדרום ארצות הברית לאורך נהר המיסיסיפי צפונה לערי התעשייה ובראשן שיקגו. למעצבי הצליל נחשבים וילי דיקסון, מאדי ווטרס והאולין' וולף. המוזיקה נוגנה במועדונים בפרברים הדרומיים של העיר וזכתה להפצה על ידי חברות תקליטים כ"צ'ס רקורדס", "קוברה", "ויי-ג'יי" ו"אליגטור". בשנות החמישים הגיעה המזיקה לאירופה והשפיעה על אמנים, בעיקר מבריטניה. בארצות הברית השפיע הסגנון על יצירת הרוק אנד רול באמצעות צ'אק ברי ובו דידלי.

תור הזהב של הבלוז של שיקגו החל ב-1947 ונמשך עד אמצע שנות ה-50 בלטו בו האמנים וילי דיקסון, מאדי ווטרס, האולין' וולף, ממפיס סלים, סאני בוי ויליאמסון, ליטל וולטר, אלמור ג'יימס, ג'ון לי הוקר, בילי בוי ארנולד, ג'ימי ריד ואחרים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]