הבנק המרכזי האירופי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבנק המרכזי האירופי
European Central Bank
Logo European Central Bank.svg
European central bank euro frankfurt germany.jpg

מטה הבנק בפרנקפורט
מטה מרכזי פרנקפורט, גרמניה
קואורדינטות 50°6′34.2″N 8°40′26.4″E / 50.109500°N 8.674000°E / 50.109500; 8.674000קואורדינטות: 50°6′34.2″N 8°40′26.4″E / 50.109500°N 8.674000°E / 50.109500; 8.674000
הקמה 1 ביוני 1998
נגיד מריו דראגי
מדינה
מטבע אירו
קוד ISO 4217 EUR
www.ecb.europa.eu

הבנק המרכזי האירופי (ECB, EZB או BCE) הוא הבנק המרכזי של גוש האירו. מקום מושבו הוא פרנקפורט שבגרמניה. הבנק אחראי על המדיניות המוניטרית של המטבע הרשמי של האיחוד האירופי - האירו, והוא הקובע את שער הריבית בגוש האירו. הבנק משרת למעלה מ-300 מיליון משתמשים במטבע ב-18 מדינות האיחוד, ונחשב לאחד הבנקים המרכזיים הגדולים בעולם.

הבנק המרכזי האירופי נחשב לסמכות המוניטרית העליונה של 18 מדינות גוש האירו: איטליה, גרמניה, ספרד, אירלנד, יוון, לוקסמבורג, הולנד, פורטוגל, אוסטריה, פינלנד, בלגיה, צרפת, סלובניה, סלובקיה, קפריסין, אסטוניה, מלטה ולטביה והוא זה שמגדיר ומיישם את המדיניות המוניטרית של הגוש.

בעלי המניות של הבנק המרכז האירופי הם הבנקים המרכזיים של 28 המדינות החברות באיחוד האירופי.

מהות והיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבנק הוקם ב-1 ביוני 1998 על פי המודל של הבנק המרכזי הגרמני, הבונדסבנק, והוא מנוהל על ידי ועדה של דירקטורים שבראשה עומד נשיא. הנשיא הראשון היה הבנקאי ההולנדי וים דויסנברג שכיהן בתפקידו מ-1 ביולי 1998 עד 31 באוקטובר 2003. מועצת מעצבי מדיניות נמנית גם היא עם הנהלת הבנק, ומורכבת מחברי הוועדה המנהלת ומנציגי בנקים מרכזיים מקומיים במדינות החברות. ב-1 בדצמבר 2009 נכנסה אמנת ליסבון לתוקף והבנק קיבל מעמד של מוסד רשמי של האיחוד האירופי.

הון הבנק הוא חמישה מיליארד אירו המוחזקים על ידי הבנקים המרכזיים הלאומיים של המדינות החברות כבעלי מניות. המפתח הראשוני לפיו הוקצה ההון נקבע ב-1998 בהתאם לגודל האוכלוסייה והתמ"ג של כל אחת מהמדינות, אך ניתן להתאים מפתח זה לנתונים המשתנים. מניות הבנק המרכזי האירופי אינן ניתנות להעברה ולא יכולות לשמש כבטוחה.

ב-17 בדצמבר 2010 הודיע ה-ECB שהוא מתכוון להכפיל את ההיוון שלו. באפריל 2011 העלה הבנק את הריבית לראשונה מ-2008, מ-1% ל-1.25% ולאחר מכן, ביולי 2011, בוצעה העלאה נוספת של הריבית ל-1.5%.

עוצמתה של כל מדינה בהנהלת הבנק נמדדת לפי כוחה הכלכלי. המדינות החזקות והמשפיעות ביותר בבנק הן גרמניה, צרפת ואיטליה.

נשיא הבנק[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשיא הבנק המרכזי האירופי מאז ה-1 בנובמבר 2011 הוא הבנקאי האיטלקי מריו דראגיאיטלקית: Mario Draghi), לשעבר נגיד בנק איטליה. הוא החליף את הנשיא השני של הבנק, הבנקאי הצרפתי ז'אן-קלוד טרישה.

מטרות הבנק[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבנק שם לעצמו למטרה לשמור על אינפלציה נמוכה במדינות האירו, תוך שאיפה להותיר אותה סביב רמה של 2% בשנה. כמו כן עליו לוודא את קיומה של רמת תעסוקה גבוהה ויציבה, לטפל ביתרות המט"ח של המערכת האירופית של הבנקים המרכזיים, לקדם פעולה חלקה של תשתית השוק הפיננסי הטרנס-אירופי בזמן אמת, ולהוות פלטפורמה טכנית מפותחת להסדרת ניירות ערך אירופיים. עם זאת, כל מטרות המשנה הנ"ל כפופות ליעד העיקרי שהוא שמירה על יציבות המחירים. מועצת המנהלים אישרה הגדרה זו במאי 2003.

נוסף על כך, הבנק אוחז בידיו את הזכות הבלעדית להורות על הנפקת שטרות כסף אירופיים. המדינות החברות רשאיות להנפיק מטבעות אירו, אך ההליך חייב לזכות באישור מראש של ה-ECB. עד כניסתו של האירו לשימוש הייתה לבנק המרכזי הסמכות הבלעדית להנפיק מטבעות.

ב-9 במאי 2010 הסכימו 27 המדינות החברות באיחוד האירופי על הקמת מנגנון היציבות הפיננסית האירופית - EFSF. מטרת המנגנון להגן על היציבות הפיננסית של מדינות אירופה באמצעות אספקת סיוע פיננסי למדינות החברות בגוש האירו. הבנק חייב לשתף פעולה בתוך האיחוד האירופי כמו גם עם גופים בינלאומיים נוספים. בסופו של דבר עשייתו תורמת לשמירה על יציבות המערכת הפיננסית ופיקוח על מגזר הבנקאות. הדבר בא לידי ביטוי, בין היתר, בהתערבותו של הבנק במשבר הסאבפריים שפרץ ביולי-אוגוסט 2007 כאשר רכש חובות ממשלתיים ונכסים בעייתיים והלווה מיליארדי אירו לבנקים פרטיים בהזרמת הנזילות הגדולה בהיסטוריה בשוק האשראי.

הבנק מחויב לאמנת מאסטריכט שהניחה את היסודות להקמתו.

אתגרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רמת המחיה במדינות גוש האירו גבוהה מאוד, אך עם כניסת האירו למחזור החלה עליית מחירים (וכן עיגול מחירים כלפי מעלה) במדינות הגוש, וזו גרמה להתייקרות המחייה בעשרות אחוזים בהשוואה ל-2001. עובדה זו גרמה לירידה ביצוא של מדינות האיחוד, ולכן גם לירידה בתוצר הלאומי הגולמי שלהן.

אחד מיעדיו העקביים של הבנק הוא שינוי המדיניות המוניטרית כך שהיחס בין רמת המחירים לבין ההכנסה הכוללת של תושבי מדינות גוש האירו יצטמצם ויאפשר רמת מחיה גבוהה יותר.

ביוני 2011 אמר יו"ר הבנק טרישה כי יש צורך להקים משרד אוצר משותף ל-17 מדינות גוש האירו ולהעניק לאיחוד האירופי סמכות להטיל וטו על מהלכים תקציביים חריגים במיוחד שנוקטות מדינות, למרות שהדבר יצריך עריכת שינויים באמנות האיחוד האירופי. לשר האוצר המשותף יהיו סמכויות פיקוח על מדיניות פיסקאלית ותחרותית, אחריות ישירה על מדינות שנקלעו למצוקה פיננסית, אחריות על כל התחומים הקשורים למגזר הפיננסי המשותף של האיחוד, ליווי תהליכי האינטגרציה של השירותים הפיננסיים וייצוג האיחוד מול המוסדות הפיננסיים הבינלאומיים.

המשבר הכלכלי העולמי (2008)[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשבר הכלכלי העולמי שפרץ בסופו של העשור הראשון של המאה ה-21 אילץ את הבנק להפגין מעורבות עמוקה בניסיון לחלץ את המדינות שנקלעו למשבר קשה, בהן יוון, איטליה וספרד. הבנק לא יכול להעביר הלוואות ישירות לממשלות וגם לא לקנות את חובן באופן ישיר. ב-2010 הושקה תוכנית שוק האג"ח שבעקבותיה החל הבנק במסע רכש נרחב של אגרות חוב של מדינות אירופיות שנקלעו למצוקה כלכלית קשה, כאשר עד ראשית דצמבר 2011 נרכשו על ידי הבנק אג"ח בסכום של 203.5 מיליארד אירו. ב-8 בדצמבר הודיע מריו דראגי כי לא יגביר את רכישות האג"ח שלו בניסיון לסייע למדינות גוש האירו הכורעות תחת נטל חובות כבד.

עצמאות הבנק[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוסדות האיחוד האירופי וממשלות המדינות החברות באיחוד מחויבים לכבד את עצמאותו של הבנק. כדי לממש את חבותו לרגולטורים, על הבנק המרכזי לפרסם דו"חות על פעילותו בהתייחס, בין היתר, לנציבות האירופית, הפרלמנט האירופי והמועצה האירופית. לפרלמנט האירופי שמורה גם הזכות להשמיע את השגותיו ולאחר מכן להעביר את המלצותיו ביחס למועמדים לכהן במועצת המנהלים של הבנק.

עצמאות הבנק הועמדה במבחן משמעותי מאז נבחר ניקולא סרקוזי לנשיא צרפת. סרקוזי ביקש להפוך את ה-ECB לרגיש יותר להשפעות פוליטיות, תוך שהוא מותח ביקורת תדירה על מדיניות הריבית של הבנק. עצמאותו של הבנק אכן הוגבלה כתוצאה מהלחץ של צרפת ויוון.

בניין הבנק[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבנק המרכזי האירופי שוכן במגדל במרכז העיר פרנקפורט שבגרמניה. למרגלות המגדל נמצא פסל ענק של סמליל מטבע האירו בצבע כחול משובץ בכוכבים צהובים המאפיינים את סמל האיחוד האירופי. פסל זה נחשב לאייקון הכלכלי החשוב והמוכר ביותר באירופה.

מדינות חברות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבנק המרכזי האירופי חברות 18 מדינות (כולן חברות באיחוד האירופי):

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]