הבעל שם טוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תמונת בית הכנסת של הבעש"ט, מלפני 1915
חתימתו של הבעל שם טוב
בית המדרש והכנסת אורחים על יד קברו הבעל שם טוב במז'יבוז
מצבתו של הבעל שם טוב כיום

הבעל שם טובר"ת: בעש"ט, נהגה: "בֵּשְט") הוא כינויו של רבי ישראל בן אליעזר (נולד בין ת"נ ל-ת"ס, 1690 עד 1700 - נפטר בו' בסיוון ה'תק"ך, 21 במאי 1760), אבי תנועת החסידות.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורות חייו של הבעל שם-טוב אינן ידועות במדויק, והמקור הישיר המפורסם ביותר על אודות מהלך חייו הוא "שבחי הבעל שם טוב" - קובץ הגיוגרפי שנדפס בשנת ה'תקע"ה (1815). בכמה מקורות מצוין שהבעל שם טוב נולד באוקופ, במרחב הרומני[1]. מקומה של אוקופ אינו ידוע, אך משערים שהיא נמצאת כיום באוקראינה. יש הסוברים שהוא נולד בעיירה טלוסטה שבחבל גליציה[2].

תאריך לידתו אף הוא נתון במחלוקת. לפי מסורת מאוחרת של חב"ד, תאריך לידתו הוא בי"ח באלול ה'תנ"ח, אך מקורות אחרים מציינים את שנת ה'ת"ס כשנת לידתו‏[3], ולפי מסורת קדומה יותר, מרבי אברהם יעקב מסדיגורה (הראשון), הוא נולד בשנת ה'ת"נ[4].

על פי המסופר, ישראל התייתם מהוריו בגיל צעיר. הוא אהב לצאת לשדה ולצפות בטבע, בתוך כך הכיר את הצמחים ואת סגולותיהם הרפואיות. נשא אישה מבנות המקום באוקופ, והתמנה לשמש בבית המדרש העירוני. אחר זמן קצר נפטרה אשתו ולא הותירה ילדים. הוא שימש באותן שנים גם עוזר למלמדי תינוקות, ובתקופה מסוימת שימש כשוחט בעיירה קשילוביץ הסמוכה ליזלוביץ. אחרי שהתאלמן עבר לגור בברודי, ושימש שם כמלמד תינוקות. שם נישא לחנה, אחותו של רבי אברהם גרשון מקיטוב. אחרי נישואיו אלו עבר לגור סמוך לקיטוב, והתבודד שנים אחדות בהרים שבין קיטוב לקוסוב. אחר כך עבר לטלוסט ומשם לכפרים נוספים.

באותה תקופה פרח אצל יהודי מזרח אירופה העיסוק בקבלה. מקורות פריחה זו היו התסיסה המשיחית השבתאית ותורת האר"י שהגיעה למזרח אירופה.

בחייו כונה "רבי ישראל בעל שם", כינוי שהצביע על עיסוקו כבעל שם, היינו מרפא עממי הנעזר בשמות קדושים, בקבלה מעשית בהשבעות ובקמיעות. כמקובל, הדגיש את הדבקות עם הבורא והעלאת העולם כולו לשורשו העליון. בכמה מקרים מסופר שפעל להציל את הציבור מסכנות שונות באמצעות כוחותיו הרוחניים.

הבעל שם טוב פעל בעיקר בפודוליה, אז מחוז בדרום ממלכת פולין (כיום מרכז אוקראינה). עד לשנת ה'ת"ק (1740), התגורר בטלוסט, ובשנת ה'ת"ק (1740) עבר לעיירה מז'יבוז'.

אחת מרשימות משלמי המסים בעיירה מז'יבוז, משנת 1758, "בעל שם" מודגש.

עד לא מכבר היו חסרות הוכחות היסטוריות ביחס לבעש"ט, מעבר למצבתו וכתבי תלמידיו. בשנות השמונים של המאה ה-20 מצא משה רוסמן בארכיון של העיירה מז'יבוז, את הכיתוב "בעל שם, דוקטור" כמי שנפטר מתשלום מסים, ועמו מופיעות דמויות נוספות הנזכרות ב"שבחי הבעל שם טוב". הוא נזכר ברצף עד 1760 שבה שמו חסר‏[5].

תורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סידורו של הבעל שם טוב, בספריית חב"ד ארכיון #1995

(מולטימדיה)

"ניגון הבעל שם טוב"
ניגון שהלחנתו מיוחסת לבעש"ט
לעזרה בהפעלת הקבצים

הבעש"ט לא כתב את תורתו. מעט מדברי תורתו והנהגותיו נרשמו על ידי תלמידיו ונדפסו בספריהם.

באיגרת שכתב הבעש"ט לגיסו, רבי גרשון מקיטוב, הוא מספר על עליית נשמה שזכה לה בשנת ה'תק"ז (1747), ובה נכנס להיכלו של משיח וקיבל ממנו הוראה ישירה להפיץ את תורתו ברבים - "יפוצו מעינותיך חוצה".

בכמה מקורות חסידיים מצוין כי שמו הפרטי של הבעש"ט, ישראל, רומז שתפקידו של הבעש"ט בעולם הזה היה לעורר את כלל עם ישראל; כשם שמעוררים אדם על ידי שקוראים בשמו, כך החיה הבעש"ט את כללות עם ישראל וכללות חלקי התורה[דרוש מקור].

הבעש"ט גרס כי מלבד ארבעת חלקי התורה, פשט רמז דרש סוד, ישנו רובד נוסף הכולל את כל שאר הרבדים ומהווה את הקשר ואת הבריח המחבר ביניהם, והוא פנימיותם[דרוש מקור]. בעוד שארבעת הרבדים החיצוניים של התורה עוסקים בפעולת התורה בעולם הגשמי או בעולמות הרוחניים, התורה הפנימית, תורת הבעש"ט, מראה כיצד פועלת התורה על האלוהות וכיצד קיום התורה הוא עצמו גילוי אלוהות, שכן "אורייתא (התורה) וקב"ה (וה') כולא חד (הם אחד)".

הבעש"ט ראה בתורתו הכנה לביאת הגאולה.

תלמידיו ומשפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית המדרש המשוחזר של הבעל שם טוב כיום

ישנם 150 רבנים המוכרים כתלמידיו ומאמיניו המובהקים של הבעל שם טוב[דרוש מקור]. בהם: יורשו רבי דב בער הידוע בכינויו "המגיד ממזריטש", רבי יעקב יוסף מפולנאה, רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב, רבי זאב וולף קיציס, רבי חיים מקרסנה, רבי נחמן מהורדנקא, רבי אריה לייב משפולי, רבי מאיר הגדול מפרמישלאן, רבי מנחם נחום מצ'רנוביל, רבי פנחס מקוריץ, רבי דוד לייקיס, רבי דוד פורקס, רבי יהודה לייב מפולנאה ("המוכיח"), רבי שמואל מקאמינקא.

לבעל שם טוב שני ילדים ידועים: בנו, רבי צבי, ובתו, אדל. רבי משה חיים אפרים מסאדילקוב ורבי ברוך ממז'יבוז' היו בניה של אדל. נינו, נכדה של אדל מבתה פייגה, היה רבי נחמן מברסלב. ר' פנחס מקוריץ ור' יעקב יוסף מפולנאה העידו שהבעל שם טוב מנה את נכדו ר' ברוך כיורשו כשיגדל (ספר מקור ברוך)[דרוש מקור] ורבי ברוך ראה את עצמו כיורשו הבלעדי של סבו.

פטירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

האהל על קברו של הבעל שם טוב
מצבת קברו של הבעש"ט לפני השיפוץ

בסוף ימיו היה עד לפרשת יעקב פרנק וכיתתו, שהתרחשה בסמוך לו והסעירה את העולם היהודי. במקורות החסידיים קושרים את פטירתו לפרשה זו, ולמאבק שניהל הבעש"ט נגד אנשי הכת[6].

הבעל שם טוב נפטר בחג השבועות ה'תק"ך (1760). התאריך המקובל אצל רבים, וכך הוכיח הד"ר יצחק אלפסי מכתב יד שנכתב סמוך לתאריך הפטירה, הוא שהיה זה ביום א' של חג השבועות (ו' בסיוון). לעומת זאת, ישנם הטוענים שפטירתו הייתה ביום ב' של חג השבועות (ז' בסיוון).

לאחר פטירתו שימש בנו, רבי צבי, מנהיג עדת החסידים למשך שנה. ביום השנה הראשון לפטירתו של הבעש"ט, בחג השבועות ה'תקכ"א, ביושבו עם חבריו סביב השולחן, אמר ר' צבי כי אביו נגלה אליו בחלום ואמר לו כי רבי דוב בער יהיה המנהיג מעתה. רבי דב בער העביר את מרכז החסידות למזריטש.

קברו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על קברו הוקם אוהל על ידי ועד אהלי צדיקים, ובסמוך מקום הכנסת אורחים ובית מדרש למבקרים. הבעל שם טוב נקבר בסמוך לקברי ביתו ונכדתו, וכן תלמידיו וגדולי החסידות.

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבעל שם טוב לא חיבר ספרים. תורות בשמו מופיעות בספרי תלמידיו. מקורות אלו לוקטו בספרים "כתר שם טוב" (נדפס לראשונה בזאלקווא תרנ"ד) ו"בעל שם טוב על התורה" (נדפס לראשונה בלודז' תרצ"ח). החיבור "צוואת הריב"ש", שראה אור בחודש אדר שנת ה'תקנ"ג (1794), מקורו בבית המדרש של תלמידו הבולט, המגיד ממזריטש.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גדליה נגאל, הבעש"ט: אגדות, אפולוגטיקה ומציאות, ירושלים: המכון לחקר הספרות החסידית, תשס"ח
  • אליעזר שטיינמן, רבי ישראל בעל שם טוב, ירושלים: המחלקה לחינוך ולתרבות בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית, ה'תש"ך
  • שמעון דובנוב, תולדות החסידות: על יסוד מקורות ראשונים, נדפסים וכתבי יד (הדפסה ג'), תל אביב: דביר, תשכ"ז
  • גרשם שלום, "דמותו ההיסטורית של ר' ישראל בעל-שם-טוב", בתוך: הנ"ל, דברים בגו, תל אביב: עם עובד, 1975, עמ' 287–324
  • עמנואל אטקס, תנועת החסידות בראשיתה / עמנואל אטקס. תל אביב: משרד הביטחון ההוצאה לאור, אוניברסיטה משודרת, תשנ"ח-1998
  • הנ"ל, בעל השם: הבעש"ט – מאגיה, מיסטיקה, הנהגה, ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, תש"ס-2000
  • משה רוסמן, הבעש"ט מחדש החסידות (תרגם מאנגלית: דוד לוביש), ירושלים: מרכז זלמן שזר, 1999
  • אברהם רובינשטיין, שבחי הבעש"ט (עורך הסדרה: עמית עסיס), הוצאת ראובן מס, 2005
  • נתנאל לדרברג, סוד הדעת – דמותו הרוחנית והנהגתו החברתית של רבי ישראל בעל שם טוב (עורך הסדרה: עמית עסיס), הוצאת ראובן מס, 2007
  • רחל אליאור, ר' יוסף קארו ור' ישראל בעל שם טוב : מטמורפוזה מיסטית, השראה קבלית והפנמה רוחנית תרביץ סה,ד (תשנ"ו) עמ' 671-709
  • הנ"ל, ישראל בעל שם טוב ובני דורו, מקובלים, שבתאים, חסידים ומתנגדים, א-ב, ירושלים : כרמל תשע"ד
  • חנוך גליצנשטיין, ספר התולדות - הבעל שם טוב, קה"ת

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים

מאמרים

מידע נוסף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שבחי הבעש"ט, אות ג; ראו משה רוסמן, "הבעש"ט מחדש החסידות", עמ' 87 הערה 1
  2. ^ ר' יוסף לוינשטיין רבה של סרוצק, במכתב לר' אברהם כהנא, קובץ נחלת צבי, יד
  3. ^ ש' דובנוב, תולדות החסידות, תל אביב תשל"ה, עמ' 42-43
  4. ^ "אמרי קודש" שנכתבו על ידי בנו, לי"ט בכסלו. גם אהרון מרקוס, בספר החסידות, בני ברק תש"ם, עמ' 13, נוקט את שנת הלידה 1690
  5. ^ משה רוסמן, "הבעש"ט מחדש החסידות", עמ' 206 והלאה
  6. ^ ראו במוסף "תורני" של העיתון המבשר, 14.5.2010, וכתבה נוספת במוסף המיוחד על הבעש"ט שצורף לגיליון המבשר בערב חג השבועות, 18.5.10.
תקופת חייו של הבעל שם טוב על ציר הזמן
תקופת הזוגות תנאים אמוראים סבוראים גאונים ראשונים אחרוניםציר הזמן