הברווז (דמות)
ערך זה עוסק בדמות בדיונית שיצר דודו גבע. אם התכוונתם לברווז, ראו ברווזיים.
הברווז הוא דמות בדיונית שיצר דודו גבע בספריו, בטורי הקומיקס ובמדורי העיתונות שלו. במהלך עבודתו, הפך הברווז לסמל הידוע ביותר לעבודתו של גבע.
הברווז הופיע לראשונה במסגרת עבודתו של גבע במקומון הירושלמי "כל העיר", לאחר מכן הופיע בספרו של גבע "דרדר במדבר" (1983). רק בשנת 1984, עם תחילת עבודתו של גבע, אמן קומיקס וקריקטורות הידוע אז מעבודתו האמנותית בספר "זו ארץ זו" (1980) ובעיקר מעבודתו עם קובי ניב במקומונים "העיר" ("יוסף ואחיו") ו"כל העיר" ("אהלן וסהלן") ובסדרת ספרי "מגוחך" (1981-1983), בעיתון "חדשות", קיבל הברווז את מלוא תשומת הלב. ב"חדשות" מונה גבע לאייר את הקריקטורה היומית, הפותחת את העיתון, אך במקום איור הקריקטורה המוכרת העוסקת בענייני אקטואליה, החליט גבע להמירה לריבוע קומיקס בשם "שירת הברווז", איור פשוט, לרוב במבנה קבוע, שאינו עוסק כלל בענייני השעה הבוערים.
הברווז, הדמות הבולטת, המואנשת והכמעט-יחידה במדור הקומיקס, תואר במספר סיטואציות; בכלוב עם האריה, עם אסופת ברווזים בדרך לשחיטה, אצל הקצב ולבסוף - בביתה של האם המבשלת. כל יום בשבוע תוארה אחת מהסיטואציות בשילוב מפנה מסוים, הן בבועות הדיבור של הדמויות והן במבנה ובסדר הדמויות. "ההרגשה שכל רגע יתקעו בך סכין היא מאוד ישראלית – נפשית וחברתית" אמר גבע בראיון (1994) "הברווז הוא אנחנו".
הברווז התקבל מיד על ידי קוראי העיתון בכלל, ועל ידי אוהבי דודו גבע בפרט, ומידית הפך לסמל הבולט ביותר לאישיותו ולעבודתו של גבע. "מה שמעניין אותי בברווזים זה שמצד אחד זה מין בעל חיים נלעג, צעצוע נחמד לילדים, ומצד שני אוכלים אותו" אמר גבע בראיון לעיתון "מעריב". ב1986 השיג הברווז הישג מיוחד, כשהופיע בגיליון יום העצמאות המיוחד של העיתון יושב במקומו של נשיא המדינה. ההשוואה המיידית, שנעשתה על ידי אוהבי דודו גבע, נעשתה בין דמותו הידועה "יוסף" ובין הברווז העדכני "גם הברווז וגם יוסף הם לוזרים" אמר גבע באותו ראיון, "ההבדל בין יוסף לברווז הוא שהברווז זה אותו הדבר עם המוות בסוף". עוד השוואה שנוצרה לאורך השנים היא בין גבע עצמו לברווז: "כנראה שיש בי צד כזה, אחרת למה נמשכתי אליו. צד אחד שמשעשע את קוראיו אבל מרגיש קורבן" אמר גבע "אני לא יודע מתי אני ברווז ומתי אני משתמש בו".
בניגוד ליוסף, הברווז כיכב כדמותו הראשית של גבע בשנות ה-90, וזאת למרות הצהרתו בעיתון "מעריב": "אני מעביר את הברווז להקפאה עמוקה". בשנת 1992, לאחר תחקיר של שלוש שנים, שבהן חקר על ברווזים מקטעי עיתונות, ספרים וראיונות, הוציא גבע את הספר "הברווז", וזאת לדבריו כדי "לחתום את תקופת הברווזים בחיי". הספר כלל קטעי עיתונות שונים, קטעים כתובים, סיפורי קומיקס ארוכים ואיורים קצרים (אסופות של מדורי "שירת הברווז" מ"חדשות"). כמו כן, בשנת 2002 חזר הברווז לתודעת קוראי "הארץ" במדור "שתיקת הברווז" שנערך, אוויר ונכתב על ידי גבע במקומון התל אביבי "העיר", ולאחר מכן במסגרת ספר - שתיקת הברווז (2005), שם קיבל הברווז הופעה שונה וחדשה, כתל אביבי מריר ולא-מצליח.
אך לא רק הומור הביא הברווז לגבע, אלא גם סכסוכים וקשיים. בינואר 1992, עם הוצאת ספרו "הברווז", תבעה חברת "וולט דיסני" את גבע על שימוש בדמותו של דונאלד דאק ללא רשותם, כאקט של הפרת זכויות יוצרים. בספר, מופיעה דמותו של דונאלד דאק בסיפור "מובי דאק" בעת קיום יחסי מין עם שתי תרנגולות. לטענת "דיסני", הדבר פוגע בערכי המשפחה אותם מייצגת החברה. גבע הפסיד במשפט, חויב בהוצאות של 60,000 שקלים והוכרח לפרסם את הספר ללא דונאלד דאק [1].
עוד סכסוך שנוצר בגלל הברווז היה כשגבע התארח בתוכנית הטלוויזיה של מרב מיכאלי, "שישי חי". כשניסו השניים לבשל ברווז, שיצא לבסוף שרוף, אמר גבע "יש לשלוח את הברווז הצלוי ליד ושם". לאחר תלונות רבות, החליטה הנהלת זכיינית השידור "קשת" שלא תארח את גבע יותר במסגרת שידוריה. לאחר מותו המפתיע של גבע בפברואר 2005, שידרה "קשת" את ראיונו האחרון של גבע. רוב אמצעי התקשורת שהתייחסו למותו ורוב ההספדים, נכתבו תחת הכותרת "מותו של הברווז".
ב-15 באפריל 2008 יזמה משפחתו של גבע לצד שותפים לעשייה, כגון יובל כספי, עידו שמי ועופרה רודנר, את פרויקט הברווז על גג בית עיריית תל אביב-יפו, באישורה ותמיכתה של העירייה. הדמות, העשויה מבד בלון, וגובהו עשרה מטרים, הוצבה על פינת גג הבניין. את הרעיון להצבת הברווז על גג העירייה הגה גבע עוד בשנת 2003, יחד עם קבוצת "מדינת תל אביב" [1], כאקט של הפיכת העיר למלאת שמחת חיים ורוח אמנות חופשית, שמתעלה על הממסד. הצבת הפסל מהווה את פתיחת חגיגות המאה לעיר תל אביב. משכנו העתידי הקבוע של פסל הברווז הוא מוזיאון הקריקטורה והקומיקס בחולון[2]. ב-16 באפריל התקיים אירוע לכבוד הצבת פסל הברווז על גג העירייה, בהנחיית אורי גוטליב, ובהשתתפות קורין אלאל, "ג'ירפות", חמי רודנר, "מרסדס בנד", שלומי שבן, "דפנה והעוגיות", נעם רותם, מארינה מקסימיליאן בלומין, טל פרידמן ולהקת "הקריות" ו"הדג נחש".
בחודש ספטמבר 2008 העניק ראש העיר רון חולדאי לברווז תואר "אזרח כבוד של העיר תל אביב-יפו" בטקס שנערך בלשכתו [3]. בטקס בו נכחו בני משפחת גבע השתתפה גם בובה מתנפחת מוקטנת של הברווז, דומה לזו שהוצבה על גג העירייה, והעירייה הנפיקה עבורה באופן מיוחד תעודת תושב רשמית.
ב-17 בספטמבר 2009 הוצב פסל רשמי של דמות הברווז בכיכר מסריק בתל אביב [2].
[עריכה] קישורים חיצוניים
- דליה קרפל, הברווז, באתר הארץ
- תלמה אדמון, מחאת הלוזר: על "הברווז" של דודו גבע, nrg 16 באוגוסט 2010
[עריכה] הערות שוליים
- ^ רע"א 2687/92 דוד גבע נגד חברת וולט דיסני. פ"ד מח(1) 251.
- ^ נירית אנדרמן, אם זה מחייך כמו ברווז, באתר הארץ, 11.3.2008
- ^ אזרח כבוד חדש בתל אביב: הברווז הצהוב באתר ynet.
