הברית האנגלו-יפנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הברית האנגלו-יפנית הראשונה נחתמה בלונדון ב-30 בינואר 1902, על ידי לורד לנסדון (השר לענייני חוץ הבריטי) והייאשי טדאסו (שר יפני בלונדון). כהישג דיפלומטי, הברית התחדשה והוארכה פעמיים, ב-1905 וב-1911, לפני סיום הברית ב-1921. הברית הסתיימה רשמית ב-1923.

סיבות לקיום הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

האפשרות לברית בין הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד לבין יפן נשקלה ב-1895, כאשר בריטניה סרבה להצטרף להתערבות המשולשת של צרפת, גרמניה ורוסיה נגד הכיבוש היפני של חצי האי ליאוטנג. בזמן שהמאורע החד פעמי היווה בסיס מעורער לברית, המקרה חוזק על ידי העזרה שבריטניה סיפקה ליפן בתהליך המודרניזציה והמאמצים המשותפים לדיכוי מרד הבוקסרים. עיתונים רבים של שתי המדינות הביעו תמיכה בברית. בבריטניה, פרנסיס ברינקלי הכותב של הטיימס ואדווין ארנולד הכותב של הטלגרף היו הכוח המניע לתמיכה, בעוד ביפן הרצון לברית שהובעה על ידי הפוליטיקאי אוקומה שיגנובו השפיעה על העיתונים מאיניחי ויומיורי וגרמה גם להם להביע תמיכה בברית. האמנה האנגלו-יפנית של מסחר וניווט שנוצרה ב-1894 גם כן סללה דרך לשוויון ביחסים בין אנגליה ליפן ולאפשרות של הברית. בסוף, האינטרס המשותף שקידם את הברית היה ההתנגדות להרחבתה של רוסיה. משא ומתן החל כאשר רוסיה התקדמה לעבר סין.

P La Liberte.png ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.