הבשורה על-פי לוקאס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף הבשורה על פי לוקס)
הבשורה על-פי לוקאס
Εὐαγγέλιον κατὰ Λουκάν
מידע כללי
מאת לוקאס המבשר עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה בשורות עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
פפירוס 4, כתב-יד המכיל את פרקים א' עד ו' בבשורה על פי לוקאס, מתוארך בין סוף המאה השנייה לתחילת השלישית.

הבשורה על פי לוקאס (ביוונית: Κατά Λουκάν) היא אחת מארבע הבשורות בברית החדשה. בשורה זו מופיעה שלישית בבשורות, והיא הארוכה מביניהן. כמו שאר הברית החדשה, הבשורה נכתבה ביוונית, והיא מיועדת לשאינם־יהודים (בדומה לבשורה על-פי מרקוס, ושלא כמו הבשורה על-פי מתי), ומובטח בה שהנצרות היא דת בינלאומית ולא כת יהודית.

תוכן הבשורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבשורה על פי לוקאס מספרת את סיפור לידתו של ישו, מעשי ניסים שיוחסו לו, המשלים שסיפר, הפסיון של ישו (מסע הייסורים והצליבה) ומסתיימת בסיפור תחייתו ועלייתו השמימה בפרק כ"ד שהוא האחרון בבשורה. סיפור הולדת ישו מופיע רק בבשורה על פי לוקאס ובבשורה על-פי מתי, אולם בגרסאות שונות. כמו כן רק בשתי בשורות אלו מופיע אילן היוחסין של ישו, המתייחס לדוד המלך, אולם אין שני האילנות זהים זה לזה.

לוקאס הוא היחיד מבין הבשורות עם הקדמה רשמית שבה מסביר העורך את המתודולוגיה והמטרה שלו. הוא מוסר שרבים לפניו כבר סידרו את המאורעות בדיוק כפי שנמסרו בתחילה מפי עדי ראייה, ומוסיף שאחר שחקר את הדברים משורשם החליט גם הוא לסדר את הדברים בשביל תאופילוס, כדי שיידע את אמיתות הדברים שהוא לימד (לוקאס, א', 1–4).

בטקסט מופיעים גם כמה משלים נוצריים ידועים, דוגמת האיש העשיר ואלעזר, והביטוי קורה טה איפסום.

עריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו מעשי השליחים, גם הבשורה על פי לוקאס מוקדשת ל"תאופילוס" (אנ').[1] ייתכן ומדובר בכהן הגדול תאופילוס בן חנן ממשפחת הכהנים הגדולים מבית חנן.

קיימת הסכמה בין החוקרים שהעורך של לוקאס הוא שכתב את מעשי השליחים.[2]

העורך התכוון לתת תיאור היסטורי[3] ולהסביר את המשמעות התאולוגית של ההיסטוריה.[4] מטרת העורך הייתה לצייר את הנצרות כקדושה, ראויה להערכה, שומרת חוק ובינלאומית. [5]

ישנם חוקרים המחזיקים בתפיסה המסורתית שלוקאס מבוסס על הבשורה על-פי מתי, אולם רוב החוקרים מקבלים את "תאוריית שני המקורות", הטוענת שהעורך, שייתכן שהיה נוצרי נוכרי, התבסס חלקית על הבשורה על-פי מרקוס ועל מסמך נוסף שאבד (המכונה "מסמך ה-Q"), ומתארכים אותו בין שנת 80 לשנת 90 לספירה. מעט חוקרים מתארכים אותו לזמן מוקדם יותר. מרקיון השתמש בבשורה זו (בשנת 144 בערך), אולם הוא כינה אותה "הבשורה של האדון".[6]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הבשורה על-פי לוקאס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הבשורה על-פי לוקאס, פרק א', פסוק 3; מעשי השליחים, פרק א', פסוק 1.
  2. ^ Udo Schnelle, The History and Theology of the New Testament Writings, p. 259.
  3. ^ N. B. Stonehouse, The Witness of Luke to Christ (1951), pp. 24-45; H. J. Cadbury, The Beginnings of Christianity II, 1922, pp. 489-510; R. Bauckham, Jesus and the Eyewitnesses (Eerdmans, 2006).
  4. ^ Donald Guthrie, New Testament Introduction (Leicester, England: Apollos, 1990), p. 107.
  5. ^ Harris, Stephen L., Understanding the Bible. Palo Alto: Mayfield. 1985.
  6. ^ 1911 Encyclopedia Britannica: Marcion: "The distinctive teaching of Marcion originated in a comparison of the Old Testament with the gospel of Christ and the theology of the apostle Paul. ... This he did by setting aside the spurious gospels, purging the real gospel (the Gospel of Luke) from supposed judaizing interpolations, and restoring the true text ...