הגאון מווילנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הגאון מווילנה
Gaon-V.jpg

אחת התמונות המיוחסות לגאון מווילנה
תאריך לידה ט"ו בניסן ה'ת"פ, 23 באפריל 1720
תאריך פטירה י"ט בתשרי ה'תקנ"ח, 9 באוקטובר 1797
מקום פעילות וילנה
השתייכות מתנגדים
תלמידיו (חלקי)
הרב חיים מוולוז'ין
רבי שלמה זלמן מוולוז'ין
רבי מנחם מנדל משקלוב
רבי מנשה מאיליה
רבי ישראל משקלוב
רבי הלל ריבלין
חיבוריו ראה ערך ספרי הגר"א

רבי אליהו בן שלמה זלמן (ט"ו בניסן ה'ת"פ, 23 באפריל 1720י"ט בתשרי ה'תקנ"ח, 9 באוקטובר 1797), שנודע בכינויים: הגאון רבינו אליהו, הגאון מווילנה, הגאון החסיד[1] ואף בפשטות - הגאון, או בראשי תיבות: הַגְּרָ"א, היה תלמיד חכם, פוסק ואיש אשכולות נודע ביותר, שבלט במעמדו החריג בתקופת האחרונים כסמכות רבנית עליונה. היה גדול במקרא, בתלמוד ובקבלה, פוסק מקורי ומרכזי, ובקיא במדעים. אגדות רבות נכרכו בשמו. היה ידוע בהתמדתו הבלתי רגילה שאת כל זמנו הקדיש ללימוד.

סירב לשמש במשרת רבנות רשמית של וילנה או בכל משרה אחרת, בשל ענוותנותו ובשל רצונו לא להיבטל מלימוד תורה. היה מהמנהיגים האידאולוגיים של ההתנגדות לחסידות, שפעלה נגד תנועת החסידות במזרח אירופה.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברו של הגאון מווילנה

הגר"א נולד בט"ו בניסן ה'ת"פ[2] (23 באפריל 1720). לפי המסורת הוא נולד בעיר סֶלְץ (סעלץ) שליד בריסק שבליטא (שהייתה אז חלק מהאימפריה הרוסית), אולם יש סברה שנולד בווילנה. אביו, רבי שלמה זלמן לנדָי,‏[3] היה נכדם של רבי משה קרמר, רבה של וילנה[4], ושל רבי משה רבקש מחבר הספר באר הגולה ספר מקורות וציונים לשלחן ערוך[5]. בגיל 6 אובחן כעילוי, דרש בבית הכנסת הגדול בווילנה דרוש ופלפול עמוק ששמע מאביו, וכן פלפול שהכין בעצמו‏[6]. גם בספרו שנות אליהו מובא חידוש שאמר בהיותו בן שבע שנים. למד מספר חודשים בעיירה קיידאן אצל הרב משה מרגלית (הידוע בכינויו ה"פני משה" על שם ספרו פני משה, שהוא אחד הביאורים היחידים לתלמוד ירושלמי). בגיל תשע החל ללמוד גם קבלה[7]. בגיל עשר כבר למד בעצמו ולא נזקק למורים.

בהיותו צעיר לימים נישא לחנה בת יהודה לייב מקיידן (17241772). אשתו דאגה, כמקובל, לפטור את בעלה מן הטיפול במשפחה כדי שיוכל להקדיש את זמנו ללימודיו. לאחר מותה בשנת תקמ"ג נישא לגיטל בת מאיר לונץ מחלם, שהייתה גם היא אלמנה. בגיל צעיר יצא הגר"א ל"גלות" לפולין ולגרמניה, עבר בליסא וברלין ואולי אף באמסטרדם. על פי עדותו של הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, חתימתו של הגר"א נמצאה בספרייה הבודליאנית באוקספורד שבבריטניה, אולם כיום לא ידוע על כך.[דרוש מקור] במשך השנים התגורר הגר"א בווילנה, אך סירב בעקביות לכהן במשרה רבנית רשמית שתפריע לו בלימודיו. למרות זאת, קהילת וילנה, שראתה כבוד לעצמה במגוריו בעיר, נתנה לו הקצבה חודשית קטנה לפרנסתו.

הגר"א התפרסם מאוד בהתמדתו העצומה. בניו מספרים כי נהג במשך כל חייו לישון שעתיים בלבד ביממה, בארבעה חצאי שעות‏[8], כשכל עתותיו מסורות אך ורק ללימוד תורה. תלמידו רבי חיים מוולוז'ין תיאר, כי כאשר עינתה אותו קושיה בלימודו לא היה מכניס אוכל לפיו במשך ימים רצופים, ומראהו היה כחוש ומעונה עד שמצא את התשובה לשאלתו.

הגר"א נפטר בי"ט בתשרי ה'תקנ"ח (9 באוקטובר 1797) בווילנה.

תקופת חייו של הגאון מווילנה על ציר הזמן
תקופת הזוגות תנאים אמוראים סבוראים גאונים ראשונים אחרוניםציר הזמן

חשיבותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי אברהם ישעיה קרליץ (החזון איש) כתב עליו כך: "אנו מתייחסים להגר"א בשורה של משה רבנו, עזרא, רבנו הקדוש, רב אשי והרמב"ם. הגר"א שנתגלה תורה על ידו כקדוש מעותד לכך שהאיר במה שלא הואר עד שבא ונטל חלקו, והוא נחשב אחד מהראשונים, מדרגתו ברוח הקודש, ביגיעתו ובבקיאותו בעיון העמוק בכל התורה המצויה עתה בידינו, אי אפשר כלל לצייר את אפשרותם"‏[9].

תלמידו המקובל של הגר"א, רבי מנחם מנדל משקלוב כתב בהקדמה לביאורו על מסכת אבות ( בסוגריים מרובעים ניתנו הסברים שאינם במקור):

כתב הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לספר היד [החזקה] וז"ל: כל החכמים שעמדו אחר חיבור הגמרא ובנו בו ויצא להם שם בחכמתם נקראו בשם גאונים. עכ"ל [עד כאן לשונו]. ושמעתי מפה קודשו של אדמו"ר גאון העולם רבי' [רבינו] הג' [הגאון] והק' [והקדוש] החסיד, זלה"ה [זכרונו לחיי העולם הבא] טעם למה שקראו לכל ראשי הדור שאחר זמן התלמוד בשם גאון. עפמ"ש [על פי מה שכתוב] במדרש שה"ש [שיר השירים]: שִשִים המה מלכות אלו ס' [גימטריא שישים] מסכתות של הל' [הלכות] כו' ע"ש [עיין שם]. ובדורות הראשונים שאח"ז [שאחר זמן] חיבור התלמוד לא סמכוהו לא' [לאחד] שינהיג כל דורו עד שיהיו סדורים לו כל הס' מסכתות בע"פ [בעל פה] שהם כל התלמוד אשר נכללו בם כל התת"ק [תת"ק כונתו לערך מספרי 900 ששוה לגימטריא של תתק] סדרי משנה ששנו דורות הראשונים וכל הברייתות והתוספת' ליכא מידי [דלא] דרמיזא במתניתין וגמ' [וגמרא] הק' [הקדושה] ולכן קראו לראש הדור שלהם בשם גאון שעולה במספרו ס' לרמז על ס' מסכתות הנ"ל.

על כן נקרא הגאון מווילנא בתואר "הגאון", תואר מיוחד שלא נקרא לפניו שום אדם כמה דורות לאחר הגאונים, שכן כוחו כידוע היה כוחו כשל גאון אמיתי וביכולתו היה לחלוק על ראשונים וגאונים כאילו היה בזמניהם וכאחד מהם. והלכה כמותו בכל מקום אף נגד גאונים ואף שהוא דעת יחיד נגד רבים כידוע למי שמבין עד היכן כוחו הפסיקתי מגיע.

משנתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלט רחוב ע"ש הגאון מווילנה, בווילנה
לוחית זיכרון בווילנה במקום בו עמד ביתו של הגאון מווילנה

הגר"א דגל בלימוד על דרך הפשט והיה בעצמו בעל בקיאות וידענות רחבת היקף‏[10]. התנגד ללימוד בסגנון פלפולי חריף, כשם שהתנגדו לו הרמב"ם, המהר"ל ועוד חכמי ישראל נוספים. בבית מדרשו הקטן למדו תלמוד עם הפרשנים רש"י, רא"ש ורי"ף בלימוד ישר המכוון להכרעה ופסיקת ההלכה. הגאון היה מקורי מאוד בפסיקת ההלכה, ופעמים רבות פסק על פי הבנתו בתלמוד גם נגד הראשונים והשלחן ערוך או המנהג המקובל.

לימודו מבוסס על חתירה לעומק הפשט מהמקורות, אך גם על שינויי גרסאות בפרט בספרים הפחות שכיחים כמו התלמוד ירושלמי והתוספתא וספרי הזוהר, ועל אף היותו אבי הזרם הליטאי, שיטת הלימוד המקובלת בישיבות הליטאיות כיום שונה במידת מה מדרכו. את מרבית שינויי הגרסאות ביצע שלא על פי כתבי יד שהיו בידו אלא בהתבסס על בקיאותו המופלגת בספרות התלמודית והרבנית. בדיעבד, רבות מהגהותיו נמצאות כקולעות לגרסאות הקיימות בעדי נוסח קיימים ומדויקים.

במוצאי יום כיפור היה הגר"א ממשיך לצום עוד כמה שעות תוך כדי לימוד תורה. זאת על פי מאמר חז"ל : "מאי דכתיב, ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי? מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה - אתם מתקיימים, ואם לאו - אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו". כלומר קיומו של העולם תלוי בלימוד תורה בלתי פוסק. רעיון זה עמד גם בבסיסה של הישיבה ישיבת וולוז'ין שהקים תלמידו, ר' חיים.

תורת הסוד במשנתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור כבר בגיל תשע החל הגר"א ללמוד את תורת הסוד.

על פי עדותו של רבי חיים מוולוז'ין בהקדמתו לפירוש הגר"א ל"ספרא דצניעותא", עוד לפני הגיעו לגיל שלוש עשרה החל הגאון לברוא גולם אבל פסק באמצע מפני שמנעוהו מן השמים.

הגר"א כתב פירושים לספרא דצניעותא אותו ראה כספר היסוד של הקבלה, וכן לתיקוני זוהר ותיקוני זוהר חדש, ולשאר חלקי ספר הזוהר, וכן לספר יצירה.

עם זאת, בניגוד למקובלים אחרים, התנגד הגר"א בנחרצות לתופעת המגידים, וגילויים מעולמות עליונים, ולתפיסתו על האדם להשיג הכל בכוחו הוא, הוא גם שלח את תלמידו רבי חיים מוולוז'ין להזהיר את אחיו רבי שלמה זלמן מוולוז'ין שלא יפנה למגידים‏[11].

תורת הגר"א בקבלה, נחשבת לזרם בפני עצמו, (אם כי היא משולבת לעתים עם תורת הרמח"ל) ורבים מן המקובלים עסקו בה ופירשו אותה, כמו תלמידיו רבי חיים מוולוז'ין בספרו נפש החיים, רבי משה מטולשין, רבי מנחם מנדל משקלוב, ותלמידי תלמידיו רבי יצחק אייזיק חבר, רבי דוד לוריא, רבי אברהם שמחה מאמצ'יסלב, רבי אליהו מקאליש, וכן רבי שלמה אלישיב בספרו "לשם שבו ואחלמה", ורבי נפתלי הרץ הלוי מיפו, ואחרים. בדורינו עסקו בכתביו רבי יצחק שלמה זילברמן, רבי שריה דבליצקי, רבי ישראל אליהו וינטרוב, רבי יעקב עדס[12], והרב יוסף אביבי שאף כתב ספר מיוחד לבאר את ייחודיות קבלת הגר"א וההבדלים בינה לבין קבלת האריז"ל.

במסגרת המאבק בין החסידים למתנגדים, הפיצו החסידים שמועה לפיה הגר"א לא מאמין בתורת הקבלה ואינו עוסק בזוהר ובכתבי האריז"ל, בכך בקשו ליטול את עוקצה של התנגדות הגר"א לחסידות.

תלמידו של הגר"א רבי חיים מוולוז'ין בהקדמתו לפירוש הגר"א לספרא דצניעותא תוקף את מפיצי השמועה במילים חריפות:

Cquote2.svg

ומדי דברי בגדולות ונפלאות קדושת תורתו של רבינו הגדול נ״ע, זכור אזכרנו אשר תשוח עלי נפשי ויקד יקוד בלבי כאש בוערת. אשר לקחה אזני דבת רבים בורים ריקים בפלכים הרחוקים. אשר לא ראו אור תורתו וקדושתו מימיהם. אנשי בלי עול בפה ולשון מדברת גדולות להפיל מום בקדשי שמים. זבובי מות להבאיש ולהביע שמן רקח משחת קדש רבינו הגדול נ״ע. באמרם שהרב הקדוש די רוח אלהין קדישין ביה האריז״ל לא היה נחשב בעיניו ח״ו. זאת ועוד אחרת. מהם אשר מעמיקים יותר לדבר סרה לומר שגם הזוה״ק לא הוכשר בעיניו ח״ו לקבוע בו עסק לימודו מימיו. תאלמנה שפתי שקר הדוברות עתק על צדיק יסוד עולם. יתפרכון. יתחרשון. ישתתקון. לא תהא כזאת בישראל.

Cquote3.svg

תורת הגאולה במשנתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי המסופר בספר קול התור, בראש השנה שנת הת"ק (1739) החל הגאון בעיסוק גלוי בתורת הנסתר. הוא חשף את שיטתו בעניין הגאולה על פיה בשנה זו מתחיל בוקרו של ה"יום הששי" של העולם, בו יש להתחיל את ההכנות לקראת השבת בה תהיה הגאולה השלמה. חשבון זה מסתמך על דברי הגמרא במסכת סנהדרין {דף לח/ב) על פיה סך כל ימי העולם עד לגאולה השלמה ששת אלפים שנה‏[13]. הגאון החשיב כל אלף שנים כיום אחד, על פי הפסוק "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור" (תהלים צ'4), ומכאן ששנת חמשת אלפים וחמש מאות לבריאת העולם היא בוקרו של היום השישי. כשם שההלכה קובעת שיש להשכים ביום ששי ולהכין את צורכי השבת, כך על פי דברי הגאון יש להתכונן ל"שבת" של העולם באופן מעשי החל מ"בוקרו של היום הששי".

שלחן ערוך חדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

מן הדברים שכתב בנו של הגר"א, אנו למדים שבכוונתו של אביו היה לחבר מעין "שולחן ערוך חדש":

Cquote2.svg

שתיים זו שמעתי מפיו הקדוש והטהור שלא הסכימה עימו דעת קונו, ולא עשה. לעת זקנתו שאלתיו פעמים רבות מדוע לא נסע לארץ הקדושה ולא ענני וכן הבטיח לי שיעשה פסקי הלכות מארבעה טורים בדעה מכרעת לכתוב רק דעה אחת הישרה בעיני חכמתו, בראיות חזקות ועצומות שאין להשיב עליהן

Cquote3.svg
– הקדמת בני הגר"א לשולחן ערוך - אורח חיים, שקלוב, תקס"ג

בשאיפתו של הגר"א לחבר ספר הלכה מקיף משתקף דפוס הפעילות שאפיין גם את מפעלו ההלכתי הגדול של רבי יוסף קארו בכתיבת השולחן ערוך יותר ממאתיים שנה לפני כן.

יחסו ללימודי חול ופילוסופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר אוקלידוס (יסודות) שתורגם בעידוד הגר"א

הגר"א תמך בלימוד חלק מהמדעים, בעיקר המדעים הריאליים. בהקדמה לספר "אוקלידוס" (בתרגום לעברית שנעשה על ידי ר' ברוך בן יעקב שיק משקלוב, האג תק"ם - 1780; צוטט בשינויים קלים בהקדמה ל"פאת השולחן") מובא בשמו:

Cquote2.svg

כפי מה שיחסר לאדם ידיעות משארי החכמות - לעומת זה יחסר לו מאה ידות בחכמת התורה... וציוה לי (=הגאון) להעתיק מה שאפשר ללשוננו הקדוש מחכמות כדי להוציא בולעם מפיהם וישוטטו רבים ותרבה הדעת בין עמינו ישראל.

Cquote3.svg

דבריו של ברוך שיק מקבלים חיזוק מתרגום שהפיק בנו של הגר"א, אברהם וילנר לחלקים מתוך ה"היסטוריה של הטבע" של החוקר הצרפתי הרדיקלי, בופון. ‏[14].

על פי עדות של תלמידיו והספרים שנכתבו מפיו, הגר"א היה בעל ידע במתמטיקה, הנדסה, ביולוגיה, אסטרונומיה, גאוגרפיה, בלשנות ומוזיקה, אך נמנע מלעסוק ברוקחות לפי הוראת אביו. הוא החכים גם בהגות האנושית, ועם זאת התנגד ללימודי מדעי הרוח הכלליים, משום שלא ראה בהם תועלת אמיתית לחיי האדם היהודי. הגר"א נהג להבדיל בין לימודי מדעי הרוח לבין לימודי מדעי הטבע בהם ראה "רקחות וטבחות" המסייעות להבנת התורה‏[15].

וכך סיפר על הגר"א רבי ישראל משקלוב:

Cquote2.svg

כה אמר, כל החכמות נצרכים לתורתנו… וכלולים בה, וידעם כולם לתכליתם והזכירם: חכמת אלגעברע ומשולשים והנדסה וחכמת מוזיקא… וביאר איכות כל החכמות ואמר שהשיגם לתכליתם, רק חכמת הרפואה ידע חכמת הניתוח והשייך אליה, אך מעשה הסמים ומלאכתן למעשה רצה ללמדם מרופאי הזמן וגזר עליו אביו הצדיק שלא ילמדנה, כדי שלא יבטל מתורתו כשיצטרך ללכת להציל נפשות כשידע לגמרה. וכן חכמת הכישוף… וידעה, רק היה חסר לו מעשה העשבין וכל גמר מעשיה, מפני שהם ביד הגויים הכופרים לא היה יכול ללמוד גמר מעשיה מרוב מפנקותו

Cquote3.svg
– פאת השולחן, הקדמה, ד"ה ומצידה ביאור ארוך

בניגוד ליחסו למדעי הטבע, יצא בחריפות נגד הפילוסופיה ולומדיה כמובא בספר אבן שלמה (שהוא ליקוט מכתביו) , פרק יא, סי' ד וכך אמר:

Cquote2.svg

בזכות שמתרחקים מאותן העוסקים בלימוד פילוסופיא אלהית, לימודית וטבעיות. יזכו לעתיד לבא לאור ד' (ישעיה ב' ו')

Cquote3.svg

ושם מובא עוד בהערת שוליים, על פיס' זו:

Cquote2.svg

עי' יו"ד סי' קע"ט ס"ק י"ג. שכתב ג"כ לגנות את הפילוסופיא הכוזבה ועי' בס' עליות אליהו י"ז ב'. ודלא כיש אומרים שמ"ש ביו"ד בסי' הנ"ל אינו מהגר"א. כי שמעתי מאיש אמונים שכן נמצא בכי"ק ממש וכמו שמוכח כאן. ועי' יו"ד סי' רמ"ו ס"ק י"ח

Cquote3.svg

ביאור הגר"א ישעיה פרק ב' פסוק ו':

Cquote2.svg

כי נטשת עמך וגו' פירוש, בשביל הזכות שנטשת עמך, כמ"ש ושכחי עמך ובית אביך ויתאו המלך יפיך: כי מלאו מקדם וגו' פירוש, בשביל שעמך מלאו מקדם לכן נטשת עמך וזכית לאור ה'.ואמר מקדם. ועוננים ובילדי נכרים המה פלסופיא אלהות ולמודית וטבעית ומקדם הוא אלהית כמ"ש מעונה אלהי קדם. ועוננים היינו יודעי לכוון השעות כמו הוברי השמם וילדי נכרים הוא טבעיות

Cquote3.svg

ביאור הגר"א על יו"ד סי' קעט סע' ו ס"ק י"ג

Cquote2.svg

הרמב"ם ... נמשך אחר הפלוסופיא ולכן כ' שכשפים ושמות ולחשים ושדים וקמיעות הכל הוא שקר אבל כבר הכו אותן על קדקדו שהרי מצינו הרבה מעשיות בגמ' על פי שמות וכשפים ... והפלסופיא הטתו ברוב לקחה לפרש הגמרא הכל בדרך הלציי ולעקור אותם מפשטן וח"ו איני מאמין בהם ולא מהם ולא מהמונם אלא כל הדברים הם כפשטן אלא שיש בהם פנימיות לא פנימיות של בעלי הפלוסופיא שהם חצוניות אלא של בעלי האמת

Cquote3.svg

היו שראו ביחסו האוהד כלפי לימודי חול את הסיבה להתפשטות תנועת ההשכלה בליטא יותר מבפולין החסידית. טענה זו הופרכה לחלוטין במחקרים מקיפים שנערכו בשנים האחרונות ‏[16].

ניסיון עלייתו לארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציור נפוץ של הגר"א

ידוע כי הגאון ניסה בעצמו לעלות לארץ ישראל, ואף כתב לבני משפחתו אגרת מהדרך, שהתפרסמה אחר כך בשם "עלים לתרופה", ובה כתב בין היתר שהוא הולך ל"ארץ חמדת ישראל וחמדת ה', שכל עליונים ותחתונים תשוקתם אליה". אולם, ניסיונו זה לא צלח והוא נאלץ לשוב על עקבותיו לאחר שהגיע להולנד.

קיימת אי-הסכמה לגבי השנה בה ניסה הגר"א לעלות לארץ. דב אליאך, בספרו "הגאון", טורח להוכיח מדקדוקים בלשון האיגרת כי נסיון זה היה כאשר הגאון היה בסביבות גיל ארבעים, לדבריו כנראה בחורף תק"כ (1760-1759). בספר 'קול התור' מופיע כי הוא ניסה לעלות לארץ בשנת תקמ"ב (1782). לעומתם, ד"ר אריה מורגנשטרן טוען כי הנסיון היה בסביבות שנת תקל"ח (1778), על פי מסמכים של הקהילה היהודית בהולנד המזכירים אדם בשם "ר' אליהו מווילנא", אולם לא ברור האם הכוונה במסמכים לגאון.

כפי המסופר ב'קול התור', הוא ביקש לחדש את היישוב היהודי בארץ, להפריח את שממותיה של ארץ ישראל, וליצור בה זן של אנשים חכמים ומוסריים שקרא לו "אנשי אמנה", ולסלול בזאת את בואו של המשיח שהאמין כי אמור להופיע בשנת הת"ר (1840) כאשר הוא הכריז "קול התור נשמע בארצינו" (על פי שיר השירים).

לשם כך שידל את תלמידיו לעלות לארץ שהייתה בחורבנה, ומינה לעמוד בראשם את תלמידו הרב הלל משקלוב, ואכן 14 מתלמידיו עלו בראש שיירה לצפת ולירושלים בתחילת המאה ה-19, 11 שנה לאחר מותו, ומצאו בה כשלושים יהודים. בעקבותיהם עלו קבוצות נוספות בעשרות השנים שלאחר מכן.

מאבקו בתנועת החסידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – התנגדות לחסידות
פסל של הגאון מווילנה במקום בו עמד ביתו, בווילנה

הגר"א התנגד לתנועת החסידות[17] בשל עיוותים שונים שראה בה, שגרמו לו לסווגה כמינות וכתנועה שיונקת מהטומאה. כבר בשנת תקל"ב (1772) מופיעה חתימתו של הגר"א על חרם קהילת וילנה נגד החסידות. בשנת תקמ"א (1781) הטיל עליה שוב חרם. במסגרת החרם סירב לפגוש את האדמו"ר המייסד של חסידות חב"ד, רבי שניאור זלמן מלאדי, והורה לשרוף בפומבי את הספר "צוואת הריב"ש".

יש דעות שונות לגבי העיוותים שהגר"א ראה בחסידות. שמעון דובנוב טען שהיא איימה על התשתית הקהילתית של דת הספר הרבנית בהעמידה את הרגש לפני השכל, בנוסף לחשש שמדובר בתנועה משיחית פרנקיסטית חדשה שקמה על היהדות (ראו להלן). אחרים טענו שהיא נתפסה כתנועה ליצנית שזלזלה בתלמידי חכמים שהתנגדו לה, בצירוף מעשים שנתפסים כקלות ראש, כגון זילזול בזמני התפילות, עמידה על הראש ועוד. הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק מבוסטון מוסיף כי הגר"א ראה כי החסידות מתפשטת במהירות רבה, וזה גרם לו לחשוש שמדובר ב"מעשה שטן", כי קדושה כובשת ומתפשטת לאט.

יש הטוענים שההתנגדות נבעה בשל מרכזיותו של המנהיג הרוחני, כ"צדיק יסוד עולם" שבשבילו נברא העולם וכצינור בלעדי שרק דרכו אפשר להתקשר אל האלוהות, והחשש שהדבר יביא לפולחן אישיות של אדם, כפי שקרה בנצרות, דבר שמבחינתו נחשב לקו אדום. באגרת מפורשת של הגר"א עצמו, הוא מכנה את החסידות כעבודת עץ ואבן, התבטאות המלמדת על הפן התאולוגי של התנגדותו לחסידות, המזהה אותה כסוטה מעיקרי האמונה היהודית. ייתכן והתכוון לוולגריזציה פשטנית של רעיונות קבליים מורכבים, כמו נוכחותו של האל בעולם הפיזי, והימצאותם של "ניצוצות קדושה" בעולם, גם בדברים פשוטים כמו עצים ואבנים, לצורך "בירור הניצוצות", שהוא אחד המרכיבים היסודיים בהגות החסידית. ייתכן ויש כאן רמז לחשדותיו כי החסידות ממשיכה או דומה למגמות אפיקורסיות ואנטינומיות מסוכנות כפי שנתגלעו בתנועות השבתאות והפרנקיזם.

גם באיגרת של רבי שניאור זלמן מלאדי לחסידיו בווילנה הוא מציין כי התנגדותו של הגר"א כלפיו נובעת ממחלוקת על הגדרת נוכחות האל בעולם הפיזי.

מתלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

להגר"א לא היו תלמידים במובן הרגיל של המילה, והוא לא כיהן בראשות ישיבה. עם זאת הקים בית מדרש בצמוד לביתו שם היה מוסר שיעורים מפעם לפעם בעיקר בצעירותו ושם היו לומדים תלמידי חכמים מובחרים, שהיו מביאים לפניו את קושיותיהם וספיקותיהם. אמנם תלמידיו חשו את הפער העצום שביניהם ולא אבו להיקרא "תלמידיו".
בני הגר"א בהקדמת ביאור הגר"א לשלחן ערוך ערכו רשימה של כמה מבחירי תלמידיו:

כמו כן מזכירים בני הגר"א כי בסוף ימיו התקרבו אל הגר"א שני האחים בני שקלוב, רבי בונים ואחיו רבי מנחם מנדל.

עוד נודעו מתלמידיו:

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ספרי הגר"א

הגר"א כתב ספרים רבים העוסקים בכל חלקי התורה ומכמניה. ביאורים לתורה לנביאים, למגילות, לספר דברי הימים. ביאורים למשניות זרעים וטהרות. פירושים לתלמוד ירושלמי לתוספתא, למסכתות קטנות, לתורת כהנים ועוד.

גם בחכמת הקבלה כתב חיבורים רבים, ביניהם פירושים לחלקי הזוהר, ספרא דצניעותא, היכלות ושאר חלקי הזוהר. וכן לספר יצירה, ועוד. גם את אגדות חז"ל הגר"א מבאר פעמים רבות על דרך הקבלה.

הביבליוגרף ישעיהו וינוגרד ערך ספר שלם אוצר ספרי הגר"א בו אסף את כל ספרי הגר"א למהדורותיהם, כפי שנדפסו עד שנת תשנ"ח.

את עיקרי חיבוריו כתב עד גיל 40. ומאז מיעט בכתיבה.

תלמידו רבי חיים מוולוז'ין כותב כי "אף גם אם יזכו הדור שיתפשטו כל חיבוריו הקדושים, אפס, מקצת מן המקצת מקצה תורתו וחכמתו תראו, וכולם לא תראו ולא תוכלו לשערו, אך תדעו ותאמינו כי אין חקר לתבונתו וחכמתו ודעתו הרחבה מני ים, וכערך טיפה נגד הים הגדול, כך ערך חיבוריו נגד חכמתו המרובה"‏[20].

חלק מספריו נערכו בשנים האחרונות בצורה מוארת ומוערת על ידי הרב שלמה ליב ברעוודה.

צאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל שמונת ילדיו של הגאון מווילנה נולדו מאשתו הראשונה, חנה, והם:

  • בת (שמה לא ידוע) (17411756), נפטרה בנעוריה.
  • חינה (17481806), שנישאה לרבי זלמן זליג חיניץ מפינסק ואחרי מותו לרבי משה מפינסק.
  • פסיה בתיה (נולדה ב-1750) שנישאה לצבי הירש דונחין מדיסנה.
  • בת (שמה לא ידוע) (נולדה ב-1752) נישאה ליחזקאל הלוי.
  • שלמה זלמן וילנר (17581780).
  • יהודה לייב וילנר (17641816).
  • רבי אברהם וילנר (17651808).
  • טאובה (17681812), נישאה לרבי אורי שרגא פייבוש מדוברובנו.

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על שמו של הגר"א הוקמו בתי כנסת בתל אביב ובשכונות שערי חסד ובית וגן בירושלים. כמו כן הוקמה על שמו ישיבת אדרת אליהו וקהילת אדרת אליהו בעיר העתיקה בירושלים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נחמן צבי הירש, עליות אליהו, וילנה, תרט"ז.
  • בצלאל לנדוי, הגאון החסיד מווילנה, תשכ"ה.
  • יהודה לייב מימון פישמן, תולדות הגר"א, ירושלים: מוסד הרב קוק, מהדורה שנייה, תשט"ו.
  • דב אליאך, הגאון - חייו ומשנתו של הגר"א, א-ג, הוצאת מכון "מורשת הישיבות", תשס"ב. - ספר זה הוחרם בציבור החסידי כיוון שכלל התקפות קשות נגד החסידות [1], אולם הוא מקובל בציבור הליטאי.
  • עמנואל אטקס, יחיד בדורו: הגאון מווילנה - דמות ודימוי, ירושלים: הוצאת מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, תשנ"ח.
  • חיים הלל בן ששון, אישיותו של הגר"א והשפעתו ההיסטורית, ציון, לא-לב (תשכ"ו, תשכ"ז).
  • יוסף אביב"י, קבלת הגר"א, תשנ"ג.
  • אריה מורגנשטרן, מיסטיקה ומשיחיות, מעליית הרמח"ל עד הגאון מווילנא, תשנ"ט.
  • אריה מורגנשטרן, השיבה לירושלים, חידוש היישוב היהודי בארץ-ישראל בראשית המאה ה-19, תשס"ז.
  • אלעזר הורביץ (עורך), מוסד היסוד - תולדות ראשית היישוב בירושלים על ידי תלמידי הגר"א, הוצאת ועד כללי כנסת ישראל, מהדורה ראשונה: תשי"ח; מהדורה שנייה מורחבת: תש"ס.
  • משה צוריאל, אוצרות הגר"א - לקט על דרכיו ותורתו של הגר"א.
  • רפאל ב' שוח"ט, עולם נסתר בממדי הזמן - תורת הגאולה של הגר"א מווילנה, מקורותיה והשפעתה לדורות, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2008
מקורות

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על תלמידי הגר"א[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בעירו וילנה היה נקרא החסיד דקהילתנו', ראו בספר 'מעשה רב החדש' (תש"מ, הוצאת אגודת "נתיבות התורה והחסד").
  2. ^ עליות אליהו, דף כז. ובהערה ב, הוא מוכיח ששנת ה'תפ"ב, שנכתבה בהקדמת בני הגר"א לביאור הגר"א לשולחן ערוך היא טעות דפוס.
  3. ^ נפטר כ"ה כסלו תקי"ט.
  4. ^ נפטר י"ב חשון תמ"ח, ראה עוד אודותיו בהקדמת ספר ראש יוסף לחתנו רבי יוסף אב"ד סעלץ וטיקטין.
  5. ^ איסרליש, משה ב"ר ישראל (רמ"א), ‏באר הגולה, באתר HebrewBooks
  6. ^ הקדמת בני הגר"א לביאור הגר"א לשלחן ערוך.
  7. ^ הקדמת בניו לביאור הגר"א. והקדמתם לספר "פירוש על כמה אגדות".
  8. ^ הקדמת בניו לשלחן ערוך.
  9. ^ קובץ אגרות חזון איש חלק א' סימן ל"ב. וכן כתב הכתב והקבלה במכתבו בראש ספר עליות אליהו "הגאון הנורא כאחד מן הראשונים מרן אליהו מווילנא". ובשו"ת מהריא"ז ענזיל סימן ל"ז (תלמיד הקצות החושן ואב בית דין סטריי שבגליציה) מנה שורת פוסקים קדמונם וציין "ומהר"א מווילנא אשר כחו כאחד הראשונים". וכעין זה כתב הרב אברהם דנציג בהקדמתו לספר זכרו תורת משה "אנו זכינו לראות בעינינו אדוננו מרנא ורבנא גאון ישראל וקדושו, ר' אליהו חסיד, הוא היה עיר וקדיש כאחד מן הראשונים, וכל מדות שמנו חכמים בתלמיד חכם נראה ונגלה לכל שהיו בו, בין בתורה בין ביראה, בין בהנהגותיו, בקיאותו..."
  10. ^ מחותנו בעל חיי אדם כותב עליו כך: "כל התורה היה ערוך לפניו כשלחן ערוך, עד שאם היו שואלים אותו איזה דבר, היה עונה תוך כדי דיבור, וראה עוד תשובות חוט המשולש לרבי חיים מוולוז'ין סוף סימן י"ז.
  11. ^ הקדמת רבי חיים מוולוז'ין לפירוש הגר"א לספרא דצניעותא.
  12. ^ דברי יעקב - קבלת הגר"א, חלק א', דברי יעקב - קבלת הגר"א, חלק ב'.
  13. ^ ראה עוד: ו' אלפים
  14. ^ I Idelson-Shein, "Their Eyes Shall Behold Strange Things": Abraham Ben Elijah of Vilna Encounters the Spirit of Mr. Buffon," AJS Review, Vol. 36, Issue 2 (2012), pp. 295-322 http://journals.cambridge.org/action/displayAbstract?fromPage=online&aid=8749263
  15. ^ ראו במאמרו של פרופ' שרייבער בד"ד 9 עמ' 5 - 28, ובד"ד 10, עמ' 5 - 16.
  16. ^ יחיד בדורו, אטקס עמנואל, פרק שני - הגר"א וההשכלה
  17. ^ על חלקו של הגר"א במחלוקת ועל אופיה ראה בספרו של דב אליאך הגאון חלק ג', ובמאמריו של דוד קמינצקי בישורון. יהושע מונדשיין במאמריו טוען כי פרנסי וילנה הטעו את הגאון כדי שילחם בחסידות ולאחר פטירתו אף עברו לפסים אלימים יותר.
  18. ^ מתולדותיו, אליעזר הכהן כ"צמאן, ישורון עמ' רי"ח
  19. ^ הרב אליעזר הכהן כ"צמאן, לדמות הג"ר מנחם מנדל - תלמיד הגר"א, ישורון עמ' שס"ה
  20. ^ הקדמתו לספר שנות אליהו.