הגביע הלטיני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הגביע הלטיני הוא טורניר כדורגל בינלאומי ששוחק שמונה פעמים, בין השנים 1949 ו-1957, והפגיש אחת לשנה את אלופות הליגות של ארבע ארצות: ספרד, צרפת, איטליה ופורטוגל.

מבנה התחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחרות שוחקה במחזורים של ארבע שנים (בפועל הושלמו שני מחזורים כאלה), כאשר כל אחת מארבע ההתאחדויות המשתתפות מארחת בתורה. הפורמט היה פשוט: שני חצאי גמר, משחק על המקום השלישי ומשחק גמר בכל שנה. המשחקים נערכו בקיץ במרוכז, כדי לחסוך בנסיעות.

בתום מחזור בן ארבע שנים דורגו הארצות על פי איכות התוצאות שהשיגו הקבוצות שייצגו אותן. ספרד הייתה זו שדורגה במקום הראשון, גם ב-1949-1952 וגם ב-1953-1957. שתי הגדולות של הכדורגל הספרדי, ברצלונה וריאל מדריד, זכו בגביע פעמיים כל אחת.

חשיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטרם נוסד גביע אירופה לאלופות, נחשב הגביע הלטיני לתואר היוקרתי ביותר שמועדון כדורגל אירופאי יכול לזכות בו. אולם ב-1954 נוסדה אופ"א, התאחדות העל האירופאית, ושתי התחרויות שאורגנו על ידה החל מ-1955, גביע האלופות וגביע ערי הירידים, תפסו את מקומו של הגביע הלטיני והפכו אותו למיותר.

כל משחקי הגמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה מארחת זוכה סגנית תוצאה
1949 ספרד ברצלונה ספורטינג ליסבון 2-1
1950 פורטוגל בנפיקה ליסבון בורדו 3-3, 2-1
(בהארכה של משחק חוזר)
1951 איטליה מילאן ליל 0-5
1952 צרפת ברצלונה ניס 1-0
1953 פורטוגל סטאד ריימס מילאן 0-3
1955 צרפת ריאל מדריד סטאד ריימס 2-0
1956 איטליה מילאן אתלטיק בילבאו 1-2
1957 ספרד ריאל מדריד בנפיקה ליסבון 1-0

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]