הגבירה עם החמוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Dama z gronostajem.jpg
הגבירה עם החמוס
לאונרדו דה וינצ'י, 1487-1490
שמן על לוח עץ
ממדים: 50X40 ס"מ
מוזיאון צ'רטוריסקי, קרקוב, פולין

הגבירה עם החמוס (קרויה גם הגבירה עם החולד, בהתאם לשמו הקודם של החמוס - חולד הרים) (איטלקית La dama con l'ermellino) הוא ציור דיוקן מאת לאונרדו דה וינצ'י, שצויר ככל הנראה בין השנים 14871490. הנערה שבציור מזוהה על ידי חוקרים כצ'צ'יליה גַ‏לֶ‏רָ‏אני (Cecilia Gallerani), פילגשו של דוכס מילנו, לודוביקו ספורצה, שהזמין את הציור.

זהו אחד מארבעה פורטרטי נשים שצייר לאונרדו דה וינצ'י (האחרים הם המונה ליזה, פורטרט של ג'ינברה דה בנצ'י, ולה ‏‏בֶ‏לֶ‏ה פֶ‏רוֹ‏ניֶ‏רֶ‏ה). למרות שהציור נפגע והושחת לא מעט – דלת שצוירה ברקע כוסתה בשכבת צבע, צעיף שקוף על ראש המודל הומר לתסרוקת ראוותנית וכמה מאצבעות ידה עברו ריטוש גס – זהו עדיין אחד הציורים השמורים יותר של דה וינצ'י ששרדו.

זיהוי החיה שבתמונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החיה המצוירת בתמונה היא בעלת צבע לבן, בעלת עיניים פקוחות ונאמר עליה שהיא שומרת על ניקיונה. בספרים (הן ניקול והן אסקס) נאמר כי המילה היוונית לסמור היא gale, משחק מילים עם שם משפחתה של צ'צ'יליה, גלראני.

החולד הוא בעל חיים עיוור השוכן במחילות, אינו לבן (פרט לחריגים שהם לבקנים) ואינו שייך למשפחת הסמוריים לכן לא ניתן לזהות את החיה עם חולד. שם הציור באיטלקית הוא "Dama con l'ermellino". למילה ermellino פירושים אחדים, בהם סמור, חולד הרים ו-Ferret שהוא חמוס (ממשפחת הסמוריים).

הרקע ליצירת הציור[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – צ'צ'יליה גלראני

צ'צ'יליה גלראני (1473 – 1536) הייתה אחת מפלגשיו של לודוביקו ספורצה, לאונרדו פגש בגלראני בזמן ששניהם התגוררו בארמונו של "איל מורו" ("המאוֹ‏רִי", כינויו של לודוביקו, שהיה כהה עור - Il Moro). האזכור הראשון לציור הדיוקן של לאונרדו מופיע אצל המשורר בלינצ'וני, שהיה ידידה של גלראני, וכתב:

הו טבע מה קנאי אתה בווינצ'י שצייר את אחד מכוכביך, את צ'צ'יליה הנאווה, שעיניה הנאות מטילות צל אפל על אור השמש [...] חשוב: ככל שהיא נאה ומלאת חיים יותר תגדל תפארתך בימים הבאים עלינו. תן אפוא תודה ללודוביקו ולגאוניותו ולידו של לאונרדו, שניהם היו רוצים לחלוק אותה עם הנצח [1]

פרטי הלבוש של גלראני מעידים על מעמדה המוגבל והארוטי של הפילגש. בידי הנערה מתכרבל חמוס. בעל החיים, בעל הפרווה הלבנה, נקשר בפולקלור לטוהר וניקיון, ונחשב לחיה שתבכר למות ולא להתלכלך. ויש בו גם משחק מילים מלומד: ביוונית נקרא הסמור galè, משחק מילים עם שם משפחתה של צ'צ'יליה - גַלֶראני.‏‏ מעבר לכך, ובצורה מובהקת יותר, מסמלת החיה את הדוכס ספורצה, שזכה לכינוי "החמוס" (L'Ermellino).

גלגוליו של הציור[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שננטשה על ידי לודוביקו, המשיכה צ'צ'יליה לזכות בחסדיו בזכות בנו שילדה. הדיוקן נשאר בידיה, אך ב-26 באפריל 1498 דרשה אספנית האמנות איזבלה ד'אסטה, אחותה של ביאטריצה, מהפילגש שתמסור לידיה את הדיוקן, כדי שתוכל להשוותו עם ציורים אחרים של לאונרדו. ב-29 באפריל שלחה צ'צ'יליה את הציור לאיזבלה, ובמכתב מצורף כתבה שהייתה שולחת אותו ביתר רצון

"אילו הוא היה דומה לי יותר. אל לרום מעלתך לחשוב, שהדבר נובע מכישלון כלשהו מצד ה"מאסטרו", אשר אני מאמינה באמת ובתמים שאיש לא ישווה לו. הדבר נובע אך ורק מכך שהדיוקן נעשה כאשר הייתי עדיין בגיל הלא-מושלם, ומאז השתנו פני מאוד, כך שאם תציבי את הדיוקן לצידי, איש לא יחשוב שאני היא המתוארת בו"

– ניקול, שם, עמ' 265

במאה השמונה-עשרה היה הציור עדיין במילאנו, ונראה באוסף של הרוזנים לבית בּוֹנסָאנָה. בשנת 1800 לערך נקנה הדיוקן על ידי הנסיך אדם ייז'י צ'רטוריסקי מפולין, והוענק לאמו איזבלה. באותה תקופה נוסף כיתוב שגוי בפינה השמאלית העליונה של הציור:

LA BELE FERONIERE‏‏

LEONARD D'AWINCI

זאת משום שנחשב בטעות על ידי איזבלה צ'רטוריסקי כדיוקנה של פילגשו של פרנסואה הראשון, מלך צרפת (כיום כינוי זה מוצמד בטעות לדיוקן אחר שצייר לאונרדו). בשנות הארבעים עד השבעים של המאה ה-19 שהתה המשפחה בגלות בפריז, כשהתמונה נמצאת ברשותה, בחדריה שבמלון "למבר", אך מבלי שאיש בממסד האמנותי הצרפתי יודע על כך. בקטלוג צרפתי משנת 1869 מצוין שהתמונה אבודה. בשנת 1876 חזרה המשפחה לפולין והתמונה הוצגה במוזיאון צ'רטוריסקי בקרקוב. בראשית המאה ה-20 זוהתה התמונה כדיוקנה של צ'צ'יליה גלראני. בזמן מלחמת העולם השנייה, לפני פלישת הנאצים לפולין ב-1939, הוסתרה התמונה בסינייבה, אך מקום המסתור התגלה, והציור הוצג במוזיאון הקיסר פרידריך בברלין, ונועד להיתלות במוזיאון הפרטי של אדולף היטלר בלינץ. לבסוף הגיעה התמונה לאוסף הפרטי של המושל הנאצי של פולין, הנס פרנק, ושם התגלתה ב-1945 בידי הוועד הפולני-אמריקני. ‏‏הציור נמצא כיום באוסף צ'רטוריסקי בקרקוב.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צ'ארלס ניקול, 2007. לאונרדו דה וינצ'י, תל אביב: עם עובד, תרגום: כרמית גיא
  • Schneider, Norbert, 1994. The Art of Portrait: Masterpieces of European Portrait-Painting 1420-1670, Koln: Benedikt Taschen, P. 55
  • Laurie Schneier Adams, Italian Renaissance Art, (Boulder: Westview Press) 2001.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ניקול, שם, עמ' 262-263