הגבלת ילודה בסין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שלט המטיף לשימוש באמצעי מניעה, הוצב על ידי הממשלה בכניסה לשכונת עוני בנַאנְצָ'אנְג (במחוז ג'יאנגשי). בשכונה זו נוהגות להסתתר נשים הרות מפני פקידי הממשל האוכפים את מדיניות הילד היחיד.

התוכנית להגבלת הילודה בסין היא תוכנית שהוכרזה בשנת 1979, שנועדה להתמודד עם החשש מפיצוץ אוכלוסין במדינה בעלת האוכלוסייה הגדולה בעולם. למדינה יש מונופול על מתן אישורי נישואין. לכן, כאשר ממשלת סין רצתה להקטין את שיעור הילודה, כצעד ראשון הועלה הגיל המינימלי שמותר להתחתן בו. עיצוב צורתה של המשפחה האידאלית לפי המדינה נמשך בקמפיין שכותרתו "לדחות, לחכות, לצמצם" (להתחתן מאוחר יותר, להיות נשואים זמן רב יותר עד הבאת ילדים, ולהביא לעולם פחות ילדים).

עיקרי המדיניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד שלב זה הפגינה סין התערבות מתונה יחסית של המדינה בחיי הפרט. אך כדי להגיע ליעד הדמוגרפי הרצוי, ותוך הבנה שהמשפחה היא תא מרכזי ובסיסי ויש להשפיע עליו כדי להגיע לתוצאות המבוקשות, עברה המדינה לקמפיין הילד האחד. במקביל לקמפיין השקיעה סין ממון רב בשיפור אמצעי המניעה והעניקה מענקים כספיים ויתרונות נוספים למתחייבים להביא לעולם רק ילד אחד. בהמשך השתמשה המדינה בלחץ חברתי על מנת למנוע מזוגות להביא לעולם ילד נוסף, ובעקבות קבלת מידע על נשים בהריון שני, הפעילה עליהן סנקציות על מנת לשכנען לבצע הפלה מלאכותית. בשלבים מוקדמים של התוכנית אף התבצעו הפלות ועיקורים כפויים בחלק קטן מהאזורים הכפריים, אך בהמשך המדיניות התמתנה וכיום עיקר הסנקציות המוטלות על ילדים "לא חוקיים" הן כלכליות.

השפעותיה של המדיניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות המעבר ממשפחות מרובות ילדים למשפחות בהן ילד אחד בלבד, השתנה הדגש החברתי-תרבותי באופן הדרגתי, מהתמקדות במבוגרים להתמקדות בילד. מדיניות הילד היחיד הולידה משפחות בהן זוג הורים וארבעה סבים ממוקדים כולם בילד, ובו מושקעים מירב משאביהם הרגשיים והכלכליים. ילדים כאלו מכונים בסין "קיסרים קטנים" ונחשבים למפונקים, אך גם סובלים מלחץ פסיכולוגי עצום להצליח. בעיה נוספת שיוצרת מדיניות זו היא הטיפול במבוגרים, המוטל בסין באופן מוחלט על ילדיהם: שני בני זוג, ששניהם ילדים יחידים, צריכים לטפל בארבעה הורים.

הגבלת הילודה הביאה לרצון של משפחות רבות להביא בן שימשיך את השושלת המשפחתית, ולא בת. הסיבה לכך היא בעיקר עקב תפיסה מסורתית המושרשת בתודעה הסינית הקונפוציאנית: בתקופות השושלתיות היה נהוג שנשים יעברו לגור אצל הבעל לאחר הנישואין, ולכן הן לא הועילו לגרעין המשפחתי בטווח הארוך. העיקרון הפטרי-לוקאלי הזה, יצר העדפה ברורה לבנים זכרים, וכפועל יוצא הפך את החברה הסינית כולה לפטריארכלית. כיום נדידת הבנות אחרי הנישואין כבר איננה מקובלת, אך ההבנייה של האשה כנחותה עדיין מקובעת בחברה הסינית מכוח המסורת הזו.

עם התפתחות הטכנולוגיה והמחקר הגנטי שאיפשר לקבוע את מין הילוד, בחרו משפחות סיניות רבות בדרך זו כדי להביא בן זכר לעולם. עובדה זו הובילה לכך שכיום היחס בין המינים בסין עומד על 115 גברים על כל 100 נשים.

המצב כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום התרככו הסנקציות נגד המשפחות, ובכפרים מותר להביא לעולם שני ילדים, כל עוד היילוד הראשון היא בת. כמו כן, לבני זוג ששניהם ילדים יחידים מותר להביא לעולם שני ילדים. גם בערים מותר כיום למשפחות להוליד שני ילדים, אולם זאת בתמורה לוויתור על סובסידיות שונות של הממשלה באותה משפחה.

ב-15 בנובמבר 2013 החליטה ממשלת סין להקל על מגבלות הילודה בסין. במסגרת המהפכה תאפשר סין ללדת שני ילדים במקום אחד, וזאת בתנאי שאחד ההורים הוא בן יחיד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]