הגיבן מנוטרדאם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הגיבן מנוטרדאם
Notre-Dame de Paris
אזמרלדה משקה את קווזימודו הגיבן במים
אזמרלדה משקה את קווזימודו הגיבן במים
מידע כללי
מאת ויקטור הוגו עריכת הנתון בוויקינתונים
איורים לוק-אוליבייה מרסון עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רומן עריכת הנתון בוויקינתונים
נושא מורשת תרבותית, מנהג, אדריכלות גותית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום התרחשות פריז, Cour des miracles, כיכר העירייה של פריז, נוטרדאם, Palais de Justice, Paris עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת התרחשות 1482 עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
הוצאה Azernashr עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הוצאה 1831 עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר עמודים 940,512 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
קתדרלת נוטרדאם דה פארי ומגדלי הפעמונים.
יש הטוענים שקתדרלת נוטרדאם דה פארי היא הגיבורה הראשית של הספר
"עמנואל", הפעמון הגדול בו צלצל קווזימודו.

הגיבן מנוטרדאםצרפתית: Notre-Dame de Paris; "נוטרדאם מפריז"[1]). הוא הרומן הגדול הראשון של הסופר הצרפתי ויקטור הוגו שנכתב בשנת 1831. הספר תורגם לשפות רבות, זכה להצלחה כבירה בעולם ועובד למספר מחזות וסרטים.

במרכז הספר המקורי עומדת הקתדרלה עצמה, והוגו מקדיש עמודים רבים כדי לתאר אותה, ולפרוש את השקפת עולמו האומנותית. לכן הוגו לא אהב את התרגום לאנגלית, שמעמיד בכותרת הספר את הגיבן עצמו, ולא את המבנה.[2]

מבנה הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מחולק לאחד עשר ספרים, שכל אחד מהם כולל שניים עד שמונה פרקים, ומספר את סיפורם של קווזימודו, הגיבן המעוות והחירש המצלצל בפעמונים של קתדרלת נוטרדאם, אזמרלדה הצוענייה היפהפייה, פבוס - קצין ומושא אהבתה, פייר גרינגואר - צעיר המאוהב באזמרלדה, והארכידיאקון קלוד פרולו, אפוטרופוסו של קווזימודו, הכרוך גם הוא אחר אזמרלדה, באהבה אסורה ומעוותת. דמות נוספת המניעה את העלילה היא האחות גודול, סגפנית ערירית, אשר בתה נחטפה שנים רבות לפני ההתרחשויות בספר על ידי צוענים ובעקבות כך היא מתעבת צוענים ואת אזמרלדה בפרט.

בנוסף ישנם בספר מספר פרקים ארוכים בהם מתאר הוגו את קתדרלת הנוטרדאם ואת פריז של ימי הביניים, ושוטח את תפיסתו האומנותית והאדריכלית. פרקים אלו הושמטו במהדורות הראשונות, ולאחר שהספר זכה להצלחה כבירה הם נוספו במהדורות המאוחרות.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור מתרחש בפריז של 1482 תחת שלטונו של לואי האחד עשר. במרכז העלילה קתדרלת נוטרדאם המצויה בשכונת עוני של פריז (בניגוד למציאות). בכנסייה עובד כומר קתולי, קלוד פרולו, אשר מאמץ תינוק אשר ננטש בשל כיעורו ומכנהו קווזימודו. שמו של קווזימודו הוא מעין "לשון נופל על לשון" - מחד, שמו ניתן לו כיוון שהוא התגלה על ידי פרולו על מפתן הכנסייה בבוקרו של שמיני של פסחא, הנקרא גם "יום ראשון קווזימודו" (על שם תפילה הנאמרת ביום זה, ונפתחת במילים "כתינוקות בני יומם" - "Quasi modo geniti infantes"); ומאידך, פירוש המילה Quasimodo בלטינית הוא "כמעט מוכן" או "עשוי למחצה", ביטוי הרומז על מומו של קווזימודו. התינוק גדל ומשמש כמצלצל הפעמונים של הקתדרלה, ובמקביל הוא הופך לשנוא על כל הבריות בשל מראהו המעוות (גיבן, מעוות ובעל עין אחת), ולחירש בגלל קולות הפעמונים, כשהאדם היחיד שהוא אוהב ומבין הוא הכומר פרולו.

הספר נפתח במחזה מוסר שמעלה המחזאי פייר גרינגואר (המבוסס על דמות היסטורית אמיתית) בפני האצולה. המחזה נכשל ובמקומו מתחוללת מהומה, במהלכה מכתירים את קווזימודו ל"אפיפיור השוטים" בגלל כיעורו. בלילה גרינגואר תועה והולך בעקבות אזמרלדה - צוענייה יפהפייה שרוקדת עם עז ברחבת הקתדרלה, אך היא מותקפת בידי שני אנשים - שהמחזאי מזהה ככומר וכגיבן. גרינגואר אינו מצליח להציל אותה, אך משמר העיר מתערב, מציל את הצוענייה ועוצר את הגיבן. גרינגואר ממשיך לתעות ומגיע אל חצר הקבצנים, מועמד למשפט ונידון למוות בידי מלך החצר. הדרך היחידה שבה הוא יכול להינצל הוא אם אחת הנשים תינשא לו. אזמרלדה בת ה-16 מסכימה להצעה כדי להציל את חייו, אך מבהירה שהנישואין הם רק לצורך הצלת חייו. למעשה היא מתאהבת בקצין המשמר שהציל אותה מידי החוטפים - סרן פבוס דה שאטופר, צעיר הולל שמאורס לבת דודו.

קווזימודו החירש מואשם בניסיון חטיפתה של אזמרלדה, ונגזרים עליו עינויים לעיני העוברים ושבים. לאחר שנסתיימו העינויים הוא מתחנן לעזרה. אזמרלדה חשה לעזרתו והוא מתאהב בה. במקביל אנו מתוודעים לסיפורה של האחות גודול, "השקית" - סגפנית היושבת בקביעות באחד מתאי הכפרה העירוניים - מסתבר שמוצאה מאחד הכפרים הסמוכים לפריז, ובתה נחטפה בידי הצוענים חמש עשרה שנים קודם, ובמקומה השאירו לה ילד מעוות וגיבן - שאותו היא נטשה בכנסייה. מאז היא מתעבת צוענים, ובפרט את אזמרלדה.

הכומר פרולו לומד מגרינגואר (שמכנה את עצמו כעת פילוסוף ועובד כלהטוטן רחוב) על אהבתה של אזמרלדה לסרן פבוס, עוקב אחריו, וכאשר הוא מוצא את אזמרלדה בחיקו של פבוס הוא מתנפל עליו מן המסתור ודוקר אותו. הוא חומק מהמקום, וכשמגיעים אנשי המשמר הם עוצרים את אזמרלדה והעז שלה, ומענים אותה עד שהיא מודה שהיא מכשפה ושניסתה להרוג את הקצין. אזמרלדה נידונת למוות יחד עם העז, המסמלת את השטן, ונכלאת במרתפי הכלא. הכומר פרולו מגיע ומתוודה על אהבתו אליה, ומציע לה שיציל אותה ובתמורה היא תסכים לחיות איתו, אך היא מסרבת ומבהירה שהיא תעדיף למות ולא להיענות לאהבתו. בדרך אל הגרדום מגיע קווזימודו, חוטף את הצוענייה מידי המוציאים להורג ומכניס אותה אל הקתדרלה, המוגנת מפניהם ומשמשת כמקום מקלט המעוגן בחוק עתיק. הגיבן המאוהב באזמרלדה דואג לה לאוכל ובגדים, אך היא נחרדת ממראהו המעוות ולכן הוא שומר ממנה מרחק ומקפיד להשגיח עליה.

כשהכומר מגלה שאזמרלדה מצאה מחסה בקתדרלה, הוא פונה לגרינגואר ומשקר לו שצו ממשלתי עומד להפקיע את זכותה של אזמרלדה למחסה בנוטרדאם, ולהוציא אותה להורג. גרינגואר רותם את כל הקבצנים (וביניהם גם ז'אן פרולו, אחיו הלא יוצלח והנהנתן של הכומר) ליצור מהומה, ובמהלכה להציל את אזמרלדה אחותם. קווזימודו החירש רואה את התהלוכה מתקרבת אל הקתדרלה, אך הוא טועה ומניח שהצועדים רוצים להרוג את אזמרלדה, ולכן הוא מגן על הנוטרדאם באמצעות אבנים ועופרת מותכת, ומביא למותם של רבים מהפושטים. רגע לפני שהקבצנים מצליחים להשתלט סופית על המבנה, מגיעים חיילי העיר בפקודת המלך לואי האחד עשר ומפזרים אותם לכל עבר. קווזימודו ממהר אל תאה של הצוענייה ומוצא אותו ריק.

במקביל למהומה, נכנסים פרולו וגרינגואר בסתר דרך דלת סודית ומוציאים את אזמרלדה. גרינגואר נמלט עם העז, ופרולו חושף את עצמו, מתוודה שוב על ייסורי אהבתו לצוענייה היפה, ואומר שהוא מסכים לסבול את כל ייסורי הגיהנום בשביל לחיות איתה. אזמרלדה מסרבת, ופרולו מסגיר אותה לידי האחות גודול שתשמור עליה, בזמן שהוא הולך לקרוא למשמר שיעלה אותה לגרדום. בזמן ש"השקית" מחזיקה את אזמרלדה, היא מזהה שהיא בתה האבודה, אך רגע אחרי שהן מתאחדות מגיעים חיילי המשמר. הסגפנית מסתירה את בתה, אבל למשמע קולו של אהובהּ קפטן פבוס הצוענייה מסגירה את עצמה - אך הוא מתעלם ממנה והיא מועלה לגרדום. אימה מתה משברון לב למרגלות עמוד התלייה.

על גג הנוטרדאם צופה פרולו במותה תוך כדי צחקוק, וקווזימודו מגיח מאחוריו ודוחף אותו אל מותו. לבסוף, הולך קווזימודו לחדר המתים לחבק את גופתה של אזמרלדה, ומת מרעב כשהוא לצדה. בחתימת הספר מסופר כי בפריז, במקום בו מאוחסנות גופותיהם של המוצאים להורג - נמצא שלד של אישה מחובקת על-די שלד של גיבן. בניסיונות שנעשו להפריד בין השלדים, שלד הגיבן מתפורר.

דמויות מרכזיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קווזימודו (Quasimodo): אסופי גיבן, בעל עין אחת, צולע ומכוער, אשר עובד כמצלצל הפעמונים של קתדרלת הנוטרדאם ובשל כך שמיעתו נפגעה. קווזימודו התייתם בגיל צעיר ואומץ בידי הכומר קלוד פרולו. הוא נלעג בשל כיעורו, ובשל כך שומר על מרחק מרוב האנשים.
  • קלוד פרולו (Clude Frollo): כומר קתולי והארכידיאקון של נוטרדאם ואביו המאמץ של קווזימודו. חוקר את מדעי האלכימיה ומלמד את המלך בסתר. מאוהב באזמרלדה אך שונא אותה על כך, משום שככומר אסור לו לאהוב אישה. ומוביל בסוף להוצאתה להורג. בסוף הרומן קווזימודו דוחף אותו אל מותו.
  • אזמרלדה (Esmeralda): אסופית צעירה שגדלה בין הצוענים ומגיעה איתם לפריז. מתפרנסת מריקודי רחוב. במהלך הספר היא נחטפת על ידי קווזימודו לבקשת פרולו, ומתאהבת בפבוס. בסוף הרומן הוצאה להורג.
  • דז'אלי (Djali): העז של אזמרלדה.
  • פבוס דה שאטופר (Phœbus de Châteaupers): קצין בחיל הקשתים המלכותי ומושא אהבתה של אזמרלדה. הציל את אזמרלדה מניסיון חטיפה של קלוד פרולו וקווזימודו. נהנתן גס ורודף שמלות.
  • פייר גרינגואר (Pierre Gringoire): מחזאי מיוסר, אשר נחטף בידי תושבי חצר הניסים ונדון למוות, עד שאזמרלדה מצילה את חייו על ידי נישואיה לו. מבוסס על דמות אמיתית (אך בשינוי משמעותי של קורות חייו ואפילו השנים שבהן חי).
  • ז'אן פרולו (Jehan Frollo): אחיו הצעיר והמפונק של קלוד פרולו. סטודנט בעייתי התלוי באחיו הגדול מבחינה כספית. נהרג בידי קווזימודו בהתקפה על קתדרלת נוטרדאם.
  • האחות גודול - סגפנית שבתה התינוקת נחטפה ממנה בידי צוענים, ובשל כך חיה מזה 15 שנים בכוך קטן עם הנעל של התינוקת האבודה, חיה ממזון שהיא מקבלת כצדקה, ומתעבת צוענים, ואת אזמרלדה בפרט. מתה משברון לב כשמוציאים את אזמרלדה להורג, כיוון שהיא מגלה שהיא בתה האבודה.

עיבודים לקולנוע לתיאטרון ולטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר תורגם מספר פעמים לשפה העברית:

תרגום ראשון לעברית יצא תחת השם "המכשפה מפריס" - בתרגומו של יעקב שטיינברג, הוצאת אמנות 1931. תרגום זה הודפס לאחרונה בשנת 1965.

כמו כן, יצא הספר לאור בתרגומים הבאים:

עיבודים לשירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל אף נכתב על ידי רחל שפירא השיר "אסמרלדה" בביצוע גלי עטרי, על אותו מקרה בו אסמרלדה נתנה לגיבן מים צוננים לאחר שכל אנשי העיר לעגו לו.

בנוסף, תורגם לעברית השיר "Belle" (יָפה) מתוך המחזמר הצרפתי "Notre Dame de Paris" על ידי מקס שפקס לבקובסקי. בעברית נקרא "החטא של אזמרלדה" שבוצע על ידי: אלון שר, לירון רמתי ומאור תיתן - מתוך האלבום "אהבה עולמית"[4]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ התוספת של הגיבן לשם הרומן היא תוספת בתרגום האנגלי
  2. ^ על פי "אחרית דבר" מאת ד"ר איזבל לרוש, המצורפת בסוף המהדורה העברית משנת 2013
  3. ^ ויקיפדיה באנגלית, The Hunchback of Notre Dame (musical), Wikipedia, 2023-07-06
  4. ^ מילים לשיר החטא של אזמרלדה - אלון שר, לירון רמתי ומאור תיתן, באתר שירונט.