הגיון המדינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הגיון המדינה (צרפתית raison d’État) הוא מושג אשר מתאר את מטרות המדינה וטובתה, בין אם בתחום הכלכלה, הכוח הפוליטי או הכוח הצבאי. המטרה המרכזית היא ביטחון המדינה והישרדותה, כמו גם החתירה לעושר והרחבת כוחה של המדינה. המושג הינו מרכזי בתחום מדע המדינה, ועומד במרכז אסכולת הריאליזם.

היסטוריה של המושג[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים מהכוחות הפוליטיים בהיסטוריה נאבקו למען מטרה כלשהי שאיננה היגיון המדינה - אמונה דתית או אמת מוסרית כלשהי. ניקולו מקיאוולי הוא דמות מרכזית בפיתוח החשיבה של היגיון המדינה, כאשר הוא ייעץ וכתב תוך הסתמכות מוחלטת על חשיבה על סמך אינטרסים, ללא הישענות על אמונה דתית או על אמונה בבני אדם. המושג היגיון המדינה נטבע על ידי הקרדינל רישלייה, אשר במהלך מלחמת שלושים השנים (1618-1648) החליט להוביל את צרפת כנגד האימפריה הרומית הקדושה הקתולית ולצד הפרוטסטנטים חרף הקתוליות שלו ושל צרפת. זאת, מכיוון שראה כי האימפריה הרומית הקדושה מצליחה להקיף את צרפת מכל כיוון: ספרד בדרום, הולנד בצפון ואוסטריה במזרח, כולן תחת האימפריה הרומית הקדושה. בשל האיום אשר מצב זה הציב בפני ביטחון צרפת, ראה רישלייה לנכון לתמוך בנסיכויות הגרמניות ובשבדיה (הכוחות הפרוטסטנטיים) - והוא הגן על מדיניות זה בהגדרתה טובת המדינה, או היגיון המדינה. גישה זו איפשרה את עליית צרפת ככוח המרכזי באירופה במאתיים שנים הבאות.

היגיון המדינה התפתח למושג מרכזי בפוליטיקה האירופאית עד ימינו, כאשר הוא הצדיק מהלכים פוליטיים - קיום בריתות חרף חוסר התאמה ערכי, כיבוש ועוד - וכן גם גישות כלכליות, כגון מרקנטיליזם וקולוניאליזם. היגיון המדינה הוביל לצמיחת תפיסת עולם של לאומיות, אשר מקנה ערך מוסרי למדינה ועל כן מצדיקה מהלכים הנעשים בשל היותם לטובת המדינה.

P parthenon.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא מדע המדינה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.