הגיונות על הפילוסופיה הראשונית
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
 | |
| כריכת ה"הגיונות" במהדורה הלטינית הראשונה | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
רנה דקארט  |
| שפת המקור |
לטינית חדשה |
| סוגה |
פילוסופיה |
| נושא |
מטאפיזיקה |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה |
1641 |
  | |
הגיונות על הפילוסופיה הראשונית, או בקצרה הגיונות (בלטינית: Meditationes de Prima Philosophia, בצרפתית: Méditations Metaphysiques), היא מסה פילוסופית מאת רנה דקארט. היא נחשבת ליצירתו החשובה ביותר של דקארט, ולפתיחת עידן הפילוסופיה החדשה.
במסה זו מנסה דקארט בין השאר להוכיח את קיום האל ואת היבדלות הנפש מהגוף, ועל כן הכותרת המלאה היא: "הגיונות על הפילוסופיה הראשונית שבהם מוכחים מציאות האל וההבדל הממשי שבין נפש האדם וגופו". המסה התפרסמה לראשונה ב-1641 בלטינית, יחד עם שש קבוצות של השגות מפילוסופים בני זמנו ותשובותיו אליהן. המהדורה השנייה יצאה שנה מאוחר יותר (ב-1642), עם קבוצה שביעית של השגות ותשובות. ב-1647 פורסם תרגום לשפה הצרפתית של המסה, אשר אושר על ידו.
מבנה ההגיונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההגיונות כתובים בגוף ראשון, כמעין אוטוביוגרפיה, כאשר הדובר הוא דקארט עצמו. ניתן לזהות בכך הזמנה לקורא להצטרף למהלך המחשבה של דקארט. הפילוסופיה שקדמה לדקארט נועדה רק לקהל משכיל ואליטיסטי, ונכתבה בדרך כלל בלטינית. הספר אכן נכתב תחילה בלטינית, אך בשנת 1647 פורסם תרגום שלו שאושר על ידי דקארט.
הספר נפתח באיגרת אל המחלקה לתאולוגיה בפאריס, אשר בה מנסה דקארט להסביר כי אין בכתביו כפירה באל, אלא להפך, ספר זה יוכל להחזיר את האמונה לספקנים. הדעות חלוקות באשר למניעים של דקארט לכתוב איגרת זו, אך הרבה מסכימים כי כתב אותה על מנת שלא להסתכן בקונפליקט עם האינקוויזיציה.
לספר שישה פרקים:
- על הדברים שאפשר להטיל בהם ספק
- על טבעה של רוח האדם, ועל שנקל להכירה מלהכיר את הגוף
- על אלוהים, שהוא נמצא
- על האמת והשקר
- על מהות הדברים החמריים; ושוב על אלהים, שהוא נמצא
- על מציאות הדברים החמריים ועל ההבדל הממשי שבין נפש האדם וגופו
מהלכים מרכזיים בהגיונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
דקארט פותח את הפרק הראשון בהגיונות בטענה שנוכח לדעת כי מספר דעות שהחזיק בהן בעבר התבררו כשגויות. הדבר גרם לו למשבר ביכולתו להבחין בין אמת לשקר. לפיכך, מבקש דקארט לפתוח במהלך ספקני, ולהטיל ספק בכל מה שניתן עד אשר יגיע לדבר אשר בו לא ניתן לפקפק, וזו תהיה האמת ממנה יוכל לבנות מחדש את מבנה הידע שלו. המהלך הוא מהלך הדרגתי, כאשר הספק הולך וגדל. כאשר מגיע דקארט לוודאות, הוא מתחיל בבניית הידע החדש, שאין להטיל בו ספק. זוהי דוגמה לכך שדקארט מבקש לפתח מתודה חדשה לעצם רעיון הידע.
טעויות החושים, טיעון החלום[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי דקארט, דברים אשר נקלטים מרחוק על ידי החושים (כגון, ציפור הניראית מבעד לחלון) יכולים להיות מוטעים. לפיכך, יש להטיל ספק במידע המגיע מן החושים מרחוק. אף על פי כן, אין נטייה לטעות בדברים הקרובים לחושים, כמו למשל במספר האצבעות בידיך, ולפיכך אין להטיל בהם ספק. עם זאת, דקארט "נזכר" כי כאשר הוא חולם, גם חושיו הקרובים מטעים אותו, והוא יכול לשגות ולחשוב, למשל, שהוא פרפר. אין לו קריטריון להבחנה בין החלום למציאות, ולפיכך יש להטיל ספק בחושים כולם.
טיעון האל הרמאי וטיעון השד המתעתע[עריכת קוד מקור | עריכה]
אף על פי שהחלום הוא שקר, מרכיבי החלום הבסיסיים נכונים גם במציאות. הצבעים אשר מרכיבים את החלום נכונים גם לגבי העולם הממשי, ואינם שקריים. כמו כן, אמיתות פשוטות, כמו העובדה שלמרובע ארבע צלעות, נכונות בהכרח ואין זה משנה אם מדובר בחלום או במציאות. לפיכך מהלך זה אינו גורם להטלת ספק בתבנית החומר, התפשטותו, מספרו, גדלו, כמותו וכולי.
לפיכך מעלה דקארט את היפותיזת האל הרמאי. אם אלוהים הוא כל יכול, מכאן שבאפשרותו לגרום לנו לטעות באשר לעובדות פשוטות כמו היות המרובע בעל ארבע צלעות. עם זאת, האל הוא טוב אינסופי (לפי ההשקפה בתקופתו, משמעות המילה אל מכילה גם אינסוף מוחלט, טוב אינסופי, היות כל יכול וכו', פיתוח של השקפה זו ניתן לראות בהוכחה האונטולוגית שבהמשך), ולפיכך טיפשי להניח שיטעה אותנו. למרות זאת, אי אפשר להכחיש כי האל הניח לנו לטעות בעבר בקשר לדברים אחרים, ולפיכך ייתכן וירשה לנו לטעות אף לגבי דברים כה פשוטים וברורים.
אולי על מנת לחדד את הטיעון, הקשה לעיכול, מוסיף דקארט את היפותיזת השד המתעתע, או המלאך הרע. ייתכן כי יש שד מתעתע ורב עצמה הגורם לנו לטעות בכל אשר אנו חושבים, כיוון שהוא שד ולא אל, הוא עושה זאת בכוונה תחילה ומתוך זדון.
הוודאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
רבים טועים לחשוב כי הביטוי "אני חושב, משמע אני קיים" (או בלטינית, cogito ergo sum) מקורו בחיבור זה, אך למעשה מקורו בחיבורו הקודם של דקארט מאמר על המתודה. עם זאת, זוהי אכן נקודת הוודאות שאליה מגיע דקארט מתוך המהלך הספקני. לא משנה באלו טעויות ישויות כל-יכולות ינסו להוליך אותי שולל, עדיין יהיה סובייקט שהוא אני אשר יולך שולל. כל עוד יש לי תוכן מנטלי, אמיתי או שקרי, סימן שאני חושב אותו, יש ישות חושבת. לפיכך, אם אני חושב, אני קיים.
הוכחות לקיום האל[עריכת קוד מקור | עריכה]
דקארט מציג בהגיונות שלוש הוכחות לקיום האל:
- ההוכחה האנתרופולוגית
עובדה היא שאני יצור מטיל ספק. לפיכך, אפילו אני מודע לכך שאינני יודע הכל. אם כך, הנני יצור בלתי-שלם. אם אני תופש את עצמי כיצור בלתי שלם, סימן שבראשי ישנו מושג של אי שלמות, ומכאן חובה שיהיה לי מושג כלשהו של שלמות. אינני יכול להיות המקור למושג זה, שכן אני הינני יצור בלתי שלם. הבלתי שלם לא יכול ליצור את השלם, שכן הסיבה תמיד שלמה יותר מהתולדה שלה. לפיכך יש ישות שלמה יותר, והיא האל.
- ההוכחה הקוסמולוגית
אם אני קיים, ואני קיים כי אני חושב, חייבת להיות סיבה לקיומי. אינני יכול להיות סיבת קיומי, שכן אם הייתי סיבת קיומי לא הייתי חסר דבר. אם הייתי מסוגל לברוא את עצמי הייתי מקנה לעצמי את כל השלמויות אשר יש לי את המושג שלהן. גם אם אני קיים מאז ומתמיד, עדיין צריכה להיות סיבה לקיומי, שכן הזמן מחולק ליחידות, ומכאן שעלי להסביר מה סיבת קיומי ברגע נתון זה. אם נבראתי על ידי משהו בלתי שלם שאיננו אל, כגון על ידי הוריי, עלי להסביר את סיבת קיומם ואת סיבת קיומם של סיבת קיומם עד לכדי רגרסיה אינסופית. על מנת לסיים את הרגרסיה יש להודות כי בסוף השרשרת ישנו משהו שלם לחלוטין, הוא האל, אשר הוא כה שלם שהוא גם סיבת עצמו, וסיבת הסיבות.
קיום הוא לא תכונה מהותית לדבר מלבד האל. בתוך מושג האל נכלל גם מושג הקיום באופן מהותי, ולפיכך לומר כי האל לא קיים היא סתירה לוגית.
תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1976 - תרגום: יוסף אור, עריכה: ח.י. רות, ירושלים: הוצאת מאגנס
- 2001 - תרגום: יוסף אור, עריכה: יעקב גולומב הוצאת מאגנס
- 2001 - תרגום: דורי מנור, עריכה מדעית ואחרית דבר: אלחנן יקירה, תל אביב ידיעות אחרונות - ספרי חמד. לקריאת הספר המלא ב'פסיק -הספרייה הדיגיטלית' (פתוח חינם לסטודנטים וחוקרים).
- 2015 - לתרגומו של יוסף אור נוסף תרגום להשגות ולתשובות. תרגום ארזה טיר-אפלרויט ואלחנן יקירה, מבוא והערות אלחנן יקירה. הוצאת מאגנס
