הגירה לקנדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קנדה היא מדינת הגירה שאוכלוסייתה מורכבת בעיקר ממהגרים וצאצאיהם מכל רחבי העולם. מדיניות ההגירה הקנדית השתנתה ברבות השנים ומבוססת כיום על קריטריונים אובייקטיביים של השכלה, גיל, שליטה בשפות וניסיון מקצועי. מהגרים רבים מגיעים לקנדה בגלל איכות החיים במדינה ואופיה הרב-תרבותי. מרבית המהגרים מתרכזים בערים הגדולות: טורונטו, מונטריאול וונקובר. קנדה הפכה בשנים האחרונות גם ליעד מבוקש עבור ישראלים רבים. בשנים 2009-2000 היגרו לקנדה, על פי נתוני משרד ההגירה הקנדי, כ-25 אלף ישראלים. בטורונטו מונה הקהילה הישראלית למעלה מ-50 אלף איש.

מדיניות ההגירה כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

Canadian Customs and Immigration sign.jpg

קנדה הציבה לעצמה יעד לקלוט מדי שנה מהגרים בהיקף של עד כ-1 אחוז מאוכלוסייתה. ישנם נתיבים שונים לקבלת מעמד של תושב קבע במדינה:

  • מקצוע מבוקש - בעלי אחד המקצועות המבוקשים בקנדה. רשימת המקצועות המבוקשים מתעדכנת באופן תקופתי.
  • לימודים - מסיימי תואר בקנדה יכולים להגיש בקשה להגירה אם עבדו בה שנה לפחות לאחר סיום לימודיהם. בזמן הלימודים רשאים בני או בנות הזוג של הסטודנט לקבל רישיון עבודה. באונטריו יכולים להגיש בקשה מסיימי תואר שני ושלישי ללא דרישת עבודה.
  • מטפלות בבתים - מטפלות המוכנות לגור בבית מעבידיהן במשך שנתיים (Live-in caregivers)
  • בעלי הון - יזמים פרטיים ומשקיעים המוכנים להשקיע הון רב בקנדה
  • ניסיון בעבודה בקנדה - בעלי ניסיון בעבודה בקנדה או שמעביד קנדי מוכן מראש להעסיקם
  • איחוד משפחות - עם בני זוג, ילדים והורים
  • פליטים - פליטים שהוכיחו את זכאותם על פי החוק הבינלאומי
  • תוכניות הגירה בפרובינציות - תוכניות הגירה על פי קריטריונים שונים של הפרובינציות בקנדה.
  • חתונה עם אזרח קנדי

לאחר שלוש שנים כתושבי קבע ניתן להגיש בקשה לאזרחות קנדית.

מקצועות מבוקשים בקנדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקס התאזרחות בקנדה

עובד מקצועי שלא רכש ניסיון לימודים ועבודה בקנדה יכול להגר אליה אם המקצוע שלו מופיע ברשימת המקצועות המבוקשים. המבקשים להגר לקנדה בדרך זו צריכים לעמוד בדרישות השכלה, ידיעת שפה וניסיון מקצועי.

להלן רשימה חלקית של המקצועות העיקריים המבוקשים בקנדה (מעודכן ליולי 2010):

  • רופאים, רופאי שיניים, רוקחים ואחיות
  • פסיכולוגים ועובדים סוציאליים
  • ביולוגים ומדענים הקשורים לתחום
  • ארכיטקטים
  • מנהלי מסעדות
  • מנהלי ייצור

היסטוריה של ההגירה לקנדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מודעה לעידוד ההגירה לאונטריו 1878

קנדה הוקמה בעיקר על ידי מהגרים מבריטניה ומצרפת. החל מסוף המאה ה-19 הגיעו אליה מהגרים ממדינות אירופיות נוספות, בעיקר ממזרחה ומדרומה של היבשת. רבים מהם סייעו ביישוב הפרובינציות המערביות. בשנות השלושים, עקב המשבר הכלכלי, פסקה ההגירה כמעט לחלוטין. לאחר מלחמת העולם השנייה התחדשה ההגירה מאירופה במלוא עוזה.

החל מסוף שנות השישים הנהיגה קנדה מדיניות הגירה המבוססת על גיל, רקע השכלתי ומקצועי והפתוחה למהגרים מכל רחבי העולם. בעקבות השינוי הגיעו לקנדה מהגרים רבים ממדינות נוספות מחוץ לאירופה, ובעיקר ממדינות אסיה. בשנת 1971 התקבל חוק הרב-תרבותיות בקנדה שהקל על הסתגלותן של קבוצות מהגרים חדשות למדינה.

על פי סקר האוכלוסייה שנערך בשנת 2001 היו בקנדה קרוב ל-5.5 מיליון אזרחים שנולדו מחוץ למדינה, והיוו קרוב לחמישית מהאוכלוסייה. ארצות הלידה העיקריות של הקנדים המתאזרחים היו בריטניה, סין, איטליה, הודו וארצות-הברית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]