הגירה לקנדה
קנדה היא מדינת הגירה שאוכלוסייתה מורכבת ממהגרים וצאצאיהם מכל רחבי העולם. מדיניות ההגירה הקנדית השתנתה ברבות השנים ומבוססת כיום על קריטריונים אובייקטיבים של השכלה, גיל וניסיון מקצועי. מהגרים רבים מגיעים לקנדה בגלל איכות החיים במדינה ואופייה הרב-תרבותי. מרבית המהגרים מתרכזים בערים הגדולות: טורונטו, מונטריאול וונקובר. קנדה הפכה בשנים האחרונות גם ליעד מבוקש עבור ישראלים רבים. בשנים 2009-2000 היגרו לקנדה, על פי נתוני משרד ההגירה הקנדי, כ-25 אלף ישראלים. בעיר טורונטו מונה הקהילה הישראלית למעלה מ-50 אלף איש.
תוכן עניינים |
מדיניות ההגירה כיום [עריכה]
קנדה הציבה לעצמה יעד לקלוט מדי שנה מהגרים בהיקף של עד כ-1 אחוז מאוכלוסייתה. ישנם נתיבים שונים לקבלת מעמד של תושב קבע במדינה:
- מקצוע מבוקש - בעלי אחד המקצועות המבוקשים בקנדה. רשימת המקצועות המבוקשים מתעדכנת מדי תקופה.
- לימודים - מסיימי תואר בקנדה יכולים להגיש בקשה להגירה אם עבדו בה שנה לפחות לאחר סיום לימודיהם. בזמן הלימודים רשאים בני או בנות הזוג של הסטודנט לקבל רישיון עבודה. באונטריו יכולים להגיש בקשה מסיימי תואר שני ושלישי ללא דרישת עבודה.
- מטפלות בבתים - מטפלות המוכנות לגור בבית מעבידיהם במשך שנתיים Live in caregivers.
- בעלי הון - יזמים פרטיים ומשקיעים המוכנים להשקיע הון רב בקנדה.
- ניסיון בעבודה בקנדה - בעלי ניסיון בעבודה בקנדה או שמעביד קנדי מוכן מראש להעסיקם.
- איחוד משפחות - עם בני זוג, ילדים והורים.
- פליטים - פליטים שהוכיחו את זכאותם על פי החוק הבינלאומי.
- תכניות הגירה בפרובינציות - תכניות הגירה על פי קריטריונים שונים של הפרובינציות בקנדה.
- חתונה עם אזרח קנדי - לאחר שלוש שנים כתושבי קבע ניתן להגיש בקשה לאזרחות קנדית.
מקצועות מבוקשים בקנדה [עריכה]
עובד מקצועי שלא רכש ניסיון לימודים ועבודה בקנדה יכול להגר אליה אם המקצוע שלו מופיע ברשימת המקצועות המבוקשים. המבקשים להגר לקנדה בדרך זו צריכים לעמוד בדרישות השכלה, ידיעת שפה וניסיון מקצועי.
להלן רשימה חלקית של המקצועות העיקריים המבוקשים בקנדה (מעודכן ליולי 2010):
- רופאים, רופאי שיניים, רוקחים ואחיות
- פסיכולוגים ועובדים סוציאליים
- ביולוגים ומדענים הקשורים לתחום
- ארכיטקטים
- מנהלי מסעדות
- מנהלי יצור
היסטוריה של ההגירה לקנדה [עריכה]
קנדה הוקמה בעיקר על ידי מהגרים מבריטניה וצרפת. החל מסוף המאה ה-19 הגיעו אליה מהגרים ממדינות אירופאיות נוספות בעיקר ממזרחה ודרומה של היבשת. רבים מהם סייעו ביישוב הפרובינציות המערביות. בשנות השלושים, עקב המשבר הכלכלי, פסקה ההגירה כמעט לחלוטין. לאחר מלחמת העולם השנייה התחדשה ההגירה מאירופה במלוא עוזה.
החל מסוף שנות השישים הנהיגה קנדה מדיניות הגירה המבוססת על גיל, רקע השכלתי ומקצועי והפתוחה למהגרים מכל רחבי העולם. בעקבות השינוי הגיעו לקנדה מהגרים רבים ממדינות נוספות מחוץ לאירופה, ובעיקר, ממדינות אסיה. בשנת 1971 התקבל חוק הרב-תרבותיות בקנדה שהקל על הסתגלותם של קבוצות מהגרים חדשות למדינה.
על פי סקר האוכלוסייה שנערך בשנת 2001 היו בקנדה קרוב ל-5.5 מיליון אזרחים שנולדו מחוץ למדינה, והיוו קרוב לחמישית מהאוכלוסייה. ארצות הלידה העיקריות של הקנדים המתאזרחים היו בריטניה, סין, איטליה, הודו וארצות-הברית.
