הגירוש הגדול של מרץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הגירוש הגדול של מרץ - שם למבצע של משרד לביטחון המדינה הסובייטי באסטוניה הסובייטית, לטביה הסובייטית וליטא הסובייטית במהלכו גורשו כ-100 אלף אזרחים לסיביר. המבצע נערך במרץ 1949.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות מהפכת אוקטובר ומלחמת האזרחים ברוסיה לאורך חוף הים הבלטי הוקמו מדינות עצמאיות אסטוניה, לטביה וליטא. בשנת 1940 כתוצאה מסיכומים של הסכם מולוטוב-ריבנטרופ לשטחי מדינות אלו הוכנסו יחידות של הצבא האדום, משטרים דמוקרטיים הוחלפו בממשלות תומכות בברית המועצות ובסופו של תהליך המדינות סופחו לברית המועצות. כבר בתחילת יוני 1941 בוצע גירוש המוני של אזרחים לסיביר. במהלך מלחמת העולם השנייה השטח נכבש על ידי ורמאכט. תושבים לא מעטים הצטרפו לצבא הנאצי ולחמו נגד הצבא האדום. לאחר קריסת המשטר הנאצי ביערות הסתתרו מתנגדי הכיבוש הסובייטי ומספר שנים הם ניהלו מאבק מזוין נגד השלטון.

הכנות למבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתאם להחלטת הממשל הסובייטי מ-29 בינואר 1949 החלו הכנות לגירוש איכרים מבוססים ומשפחותיהם, משפחות מתנגדי המשטר, תומכי מתנגדי המשטר וכו'. ב-12 במרץ הוצא צו שר הפנים של ברית המועצות על ביצוע הגירוש. המבצע היה באחריות משרד לביטחון המדינה בראשות ויקטור אבאקומוב ומשרד הפנים היה היחידה המסייעת. לצורך המבצע לאזור הובאו יחידות צבא נוספות בהיקף של כ-10 אלף חיילים. הגירוש עצמו בוצע על ידי יחידות של 9-10 איש שכללו שלוש סוכני ק.ג.ב, 2 חיילים ו-4-5 פעילים מקומיים. בניגוד למבצע גירוש של יוני 1941 המשפחות לא הופרדו וכול חברי המשפחה הובאו לאותו מקום הגליה.

תוצאות המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסך הכול גורשו כ-94 אלף אזרחים כאשר 72% היו נשים וילדים. מאסטוניה גורשו 21,000 אזרחים, מלטביה 42,000 אזרחים ומליטא 31 אלף אזרחים. היקף המגורשים הגיע לכ-2-3% מכלל אוכלוסיית הרפובליקות. רוב הגירוש בוצע ב-25 במרץ והשלמות קטנות בימים הבאים. כול המגורשים חתמו על מסמך לפיו הם קיבלו מעמד של תושב מיוחד ללא זכות לחזור וקבלת עונש של 20 שנות עבודת פרך במידה ויבוצע ניסיון בריחה. הם היו צריכים להתייצב במשרד מקומי של משרד הפנים פעם בחודש. המגורשים התיישבו במחוז אמור, מחוז אירקוטסק, מחוז קרסנויארסק, מחוז נובוסיבירסק, מחוז אומסק ומחוז טומסק.

בהתאם לצו של הסובייט העליון 75 עובדי מערכת הביטחון קיבלו עיטור הדגל האדום ו-17 אנשים קיבלו עיטורים אחרים על הצטיינות בביצוע המבצע.

לאחר פטירת יוסף סטלין בשנת 1953 וקבלת הרשאה לחזור בשנת 1957 החל לזרום זרם חוזרים מסיביר ועד לתחילת שנות ה-60 למעשה כול המגורשים שהיו בחיים חזרו. לפי הערכה כ-12% מהמגורשים נפטרו.

בתחילת המאה ה-21 באסטוניה נערכו משפטים נגד מבצעי הגירוש והם הוענשו במספר שנות מאסר.