גיאורג וילהלם פרידריך הגל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- הדף "הגל" מפנה לכאן. לערך העוסק בסרט הטלוויזיה "הנחשול", ראו הנחשול.
 |
יש לשכתב ערך זה הסיבה לכך: טעויות הגייה רבות. יש צורך בהגהה ובשיפור הסגנון. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. |
| גיאורג וילהלם פרידריך הגל | |
|---|---|
 |
|
| תאריך לידה | 27 באוגוסט 1770 |
| תאריך פטירה | 14 בנובמבר 1831 |
| זרם | הגליאניזם |
| תחומי עניין | לוגיקה,תורת ההכרה, פילוסופיה של ההיסטוריה, מדע המדינה |
| הושפע על ידי | אריסטו, עמנואל קאנט, יוהן גוטליב פיכטה, פרידריך וילהלם שלינג |
| השפיע על | קרל מרקס, פרידריך אנגלס, מרטין היידגר, ז'אן-פול סארטר |
גיאורג וילהלם פרידריך הגל (בגרמנית: Georg Wilhelm Friedrich Hegel; 27 באוגוסט 1770 – 14 בנובמבר 1831), פילוסוף גרמני.
רבים מחשיבים את הפילוסופיה של הגל לפסגתה של תנועת האידאליזם הפילוסופי של גרמניה במאה ה-19. תנועה אשר לימים תהיה בעלת השפעה מכרעת על אסכולות פילוסופיות, כדוגמת האקזיסטנציאליזם, ועל תורת המטריאליזם ההיסטורי שפיתח קרל מרקס. הגותו של הגל "השתלטה" על עולם הפילוסופיה במאה ה-19, עד כי בחוגים מסוימים היה קשה להביע דעות המנוגדות לה.
מכיוון שהגותו הפוליטית של הגל מחברת בין העקרונות המרכזיים של הליברליזם והשמרנות, יש הרואים בפילוסופיה שלו אלטרנטיבה לליברליזם. אלטרנטיבה זו רלוונטית בפרט עבור הסבורים, כי הליברליזם אינו מצליח ליצור חברה בעלת חיים ערכיים משמעותיים.
יש המבקרים את הגותו של הגל בטענה כי היא כוחנית וגאוותנית, הרואה את תקופתה ומקומה כפסגת העולם. עוד בגנותו של הגל, יש הטוענים, כי בכתביו השתמש במכוון בשפה קשה להבנה, במטרה להסתיר חוסר הבנה אמיתי שלו.
תוכן עניינים |
[עריכה] חייו ויצירתו
הגל נולד בשטוטגרט, ויטנברג (Württemberg), שבדרום מערב גרמניה, ב-27 באוגוסט 1770. כילד הוא אהב לקרוא ספרות, עיתונים, מאמרים פילוסופיים וכתבים אודות נושאים מגוונים. ילדותו ספוגת הספרות של הגל מיוחסת לאמו אשר טיפחה את ההתפתחות האנטלקטואלית של ילדיה. משפחת הגל הייתה משפחה מבוססת מהמעמד הבינוני אשר התגוררה בשטוטגארט. האב עסק בשירות ציבורי. הגל היה ילד חולני וכמעט נפטר ממחלת האבעבועות השחורות. היה לו קשר הדוק עם אחותו כריסטיאן, שנשמר כל חייו.
הגל התחנך ב"טיבינגר שטיפט" (Tübinger Stift - הסמינר של הכנסייה הפרוטסטנטית בויטנברג), שם היה לחברם של הפילוסופים פרידריך שלינג ופרידריך הלדרלין. שלושתם היו עדים להשתלשלותה של המהפכה הצרפתית, וכתבו יחד ביקורת אודות הפילוסופיות האידאליסטיות של עמנואל קאנט ושל תלמידו, יוהן גוטליב פיכטה. הגל הוקסם מחיבוריהם של שפינוזה, קאנט ורוסו, ומהמהפכה הצרפתית.
ספרו הראשון של הגל שהופיע בדפוס הוא "הפנמולוגיה של הרוח". מאוחר יותר הוא פרסם את "האנציקלופדיה של מדעי הפילוסופיה", "המדע הלוגי", ו"(עקרונות של ה)פילוסופיה של המשפט". כמה חיבורים אחרים בפילוסופיה של ההיסטוריה, דת, אסתטיקה, וההיסטוריה של הפילוסופיה חוברו מרשימות של הרצאות שהיו בידי תלמידיו ופורסמו לאחר מותו.
לכתביו של הגל יצא מוניטין בשל הקושי שלהם, ובשל היקף הנושאים שהם מכילים. הגל ייסד שיטה להבנת ההיסטוריה של הפילוסופיה ושל העולם עצמו, אותה הוא סיכם כ-"התקדמות, שבה כל תנועה מתגלה כפתרון לסתירות שהיו בתנועה הקודמת". לדוגמה, המהפכה הצרפתית לדידו של הגל גילמה את הופעת הבכורה של החרות בחברה המערבית. אך המהפכה הייתה גם קיצונית: האלימות שהייתה כורח המציאות בעת ביצוע ההפיכה לא הפסיקה, גם לאחר שהשמידה את יריביה שלה והשיגה את מטרתה. כתוצאה, החירות, שנקנתה בכל כך הרבה דם ויזע על ידי המהפכה, התפוגגה בשל "תקופת הטרור" הברוטלית. אולם, הסביר הגל, ההיסטוריה המשיכה תוך לימוד מטעויות: רק אחרי, ובדיוק בגלל החוויה הזו, ניתן לחשוב על קיומה של מדינה חוקתית המהווה בית לאזרחים חופשיים, ומגשימה את הכוחות המארגנים של ממשל רציונלי וכן את האידאלים המהפכניים של חרות ושוויון.
לדידו של הגל קיימות שתי התגלמויות של "הרעיון האוניברסלי" והן תמיד מהוות אנטיתזה אחת של השנייה. התגלמות אחת היא הרעיון הכללי שלו, ואילו השנייה היא היישום הספציפי לאירועים האמיתיים בהיסטוריה. לפיכך, טוען הגל כי המטפיזיקה צריכה לעסוק בהבנת המכניקה של התמזגות התזה והאנטיתזה. על מנת לעשות זאת, צריך להשוות בין המקרים בהיסטוריה לבין צורות היסוד שלהם, ולנסות להבין את ההבדלים ואת הדמיון ביניהם.
אם לא די בסגנון הכבד והקשה המאפיין את הגל, מתקשה הקהל המודרני לעכל את רעיונותיו. זאת משום שהייתה לו ראייה אורגנית וטלאולוגית של החברה האנושית. ראייה זו היא ניגוד מוחלט להבנה המודרנית של זכויות הפרט ושל אקזיסטנציאליזם, שהוגים בני ימינו רואים כדבר מובן מאליו.
[עריכה] מורשתו
רעיונותיו של הגל זכו לדיון ממושך. הייתה לו השפעה מכרעת על שורה ארוכה של הוגים, ולכן אפשר לפארו או להאשימו כמעט בכל עניין.
היסטוריונים הצביעו על השפעתו של הגל על שני מחנות שונים. ההגליאנים הימניים - חוג תלמידיו של הגל באוניברסיטת פרידריך-וילהלמס-אוניברסיטט (היום אוניברסיטת הומבולט של ברלין). חברי חוג זה תמכו באורתודוקסיה אוונגליאנית ובשמרנות פוליטית של תקופת הרסטורציה שלאחר נפוליאון.
ההגליאנים השמאליים, הידועים גם כהגליאנים הצעירים, פירשו את רעיונותיו של הגל באופן מהפכני. פרשנות זו הובילה לתמיכה באתאיזם ולתמיכה בדמוקרטיה ליברלית בתחום הפוליטיקה. הוגים וסופרים שמיוחסים בדרך כלל להגליאנים הצעירים כוללים את ברונו באוור, ארנולד רוג', דוד פרידריך שטראוס, לודוויג פאורבך, מקס סטירנר, והמפורסמים מכולם קרל מרקס ופרידריך אנגלס. הביקורת הרדיקלית והדיונים העזים של ההגליאנים הצעירים נתנו השראה לרעיונות רבי השפעה כדוגמת האתאיזם, ההומניזם, הקומוניזם, האנרכיזם והאגואיזם.
מבין ה"הגליאנים השמאליים", כמעט לא היה אחד אשר הזדהה כהגליאני, ורבים מהם דחו בפומבי את מורשתו הפילוסופית של הגל. הביקורת שהוטחה בהגל על ידי ה"הגליאנים השמאליים" הובילה את הקו של הגותו של הגל לכיוונים רדיקליים חדשים התופסים נתח נכבד מהספרות העוסקת בהגותו של הגל.
בתיאורים בני ימינו של הגליאניזם, נהוג לחלק את הדיאלקטיקה של הגל לשלוש תנועות הקרויות "תזה" (בדוגמה ההיסטורית הצרפתית, המהפכה), "אנטיתזה" (הטרור שהגיע לאחר מכן), ו"סינתזה" (המדינה החוקתית של האזרחים החופשיים). הגל עצמו לא השתמש בחלוקה זו כלל, אף כי היא פותחה מוקדם יותר על ידי פיכטה בתארו את היחס השורר בין הפרט לבין העולם. למדנות הגליאנית רצינית אינה משתמשת בחלוקה המשולשת הזו כדי לשפוך אור אודות הגותו של הגל. הגל אמנם מזכיר את שתי התנועות הראשונות, אך הוא אינו מזכיר את ה"סינתזה" אלא את ה"שלם".
הגל השתמש בשיטה הדיאלקטית הזו על מנת להסביר את כל ההיסטוריה של הפילוסופיה, המדע, האמנות, הפוליטיקה והדת. ברם, מבקרים מודרניים רבים הצביעו על נטייתו של הגל לתיאור לא-שלם של המציאות ההיסטורית על מנת לתאר את ההיסטוריה בהתאם לתבנית שהוא יצר. קרל פופר, המבקר את הגל בספרו "החברה הפתוחה ואויביה", גרס כי שיטתו של הגל היא הצדקה נסתרת למחצה לשלטונו של פרידריך וילהלם השלישי, שליט פרוסיה, וכי המטרה הסופית של ההיסטוריה לפי הגל היא להגיע למדינה הדומה להפליא לפרוסיה של שנות השלושים של המאה ה-19. למול ראייה מבקרת זו של הגל כאפולוגיסט של הכוח המדיני וכאחד ממבשרי הטוטליטריזם של המאה ה-20 טען הרברט מרקוזה בספרו "הגיון ומהפכה: הגל ועלייתה של התאוריה החברתית", כי הגל לא היה אפולוגיסט לאף מדינה או צורת סמכות רק בגלל שהיא הייתה קיימת: עבור הגל, המדינה תמיד צריכה להיות רציונלית. עמדה זו אומצה וגם פותחה בספרו של שלמה אבינרי "תורת המדינה של הגל" והשפיעה בשנות ה-80 על שינוי בגישה המחקרית להגל בעיקר בעולם האנגלו-סכסי ואף בגרמניה, באיטליה וביאפאן. ארתור שופנהאואר שנא את הגל בגלל ההיסטורציזם של הלה (בין השאר), וכינה את הגותו של הגל "פסודו-פילוסופיה אובסקוריישינסטית" (כלומר, המנסה להסתיר). פילוסופים מודרניים רבים ההולכים בדרכי הפילוסופיה הבריטית והקנטיאנית מתחו ביקורת דומה.
במאה ה-20, הפילוסופיה של הגל עברה רנסאנס חשוב. מרקסיסטים בעלי נטייה פילוסופית ראו בו את האב הפילוסופי של המרקסיזם. הגישה ההיסטורית שהמאה ה-20 נטתה לה התאימה לרוח ההגליאנית. ההכרה בחשיבות המתודה הדיאלקטית של הגל התעצמה. הספר שתרם רבות להבאת הגל לידיעת המרקסיסטים הוא אולי "היסטוריה ותודעת-מעמד", מאת גאורג לוקאץ'. ספר זה חידש את ההתעניינות בהגל, אשר בלטה בחיבוריהם של הרברט מרקוזה, תיאודור אדורנו, ארנסט בלוך, אלכסנדר קוייבה, גות'הרד גונתר, ואחרים. הרנסאנס ההגליאני הדגיש גם את החשיבות של כתביו המוקדמים של הגל, כלומר אלו שפורסמו לפני "הפנומנולוגיה של הרוח".
בעת האחרונה, שני פילוסופים אמריקנים חשובים, ג'ון מק'דואל ורוברט ברנדום (שלעתים מתייחסים אליהם, בבדיחות הדעת, כהגליאנים של אוניברסיטת פיטסבורג), הושפעו עמוקות מהגותו של הגל. ספרו של השמרן האמריקאי פרנסיס פוקויאמה, "קץ ההיסטוריה והאדם האחרון" הושפע מאוד על ידי המלומד ההגליאני אלכסנדר קוייבה.
[עריכה] כתבים עיקריים
- "הפנומנולוגיה של הרוח", 1806.
- "מדע הלוגיקה", 1812-1816
- "אנציקלופדיה של המדעים הפילוסופיים", 1817-1830, מחולק לשלוש חטיבות עיקריות:
- "הלוגיקה"
- "פילוסופיה של הטבע"
- "פילוסופיה של השכל"
- "הפילוסופיה של המשפט"
- "הרצאות על אסתטיקה"
- "הרצאות על הפילוסופיה של ההיסטוריה העולמית."
- "הרצאות על ההיסטוריה של הפילוסופיה"
- "הרצאות על הפילוסופיה של הדת"
