הגן של פינצי קונטיני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הגן של פינצי קונטיני
FinziContini.jpg
כרזת הסרט באיטלקית
שם במקור: Il giardino dei Finzi-Contini
בימוי: ויטוריו דה סיקה
הפקה: ארתור כהן
ג'אני הכט לוקארי
ארתור בראונר
תסריט: ויטוריו בוניצ'לי
אוגו פירו
ע"פ ספרו של ג'ורג'ו באסאני
עריכה: אדריאנה נובלי
שחקנים ראשיים: לינו קפוליקיו
דומיניק סנדה
פביו טטסי
רומולו ואלי
מוזיקה: מנואל דה סיקה
הקרנת בכורה: 2 בדצמבר 1970
משך הקרנה: 94 דקות
שפת הסרט: איטלקית

הגן של פינצי קונטיניאיטלקית: Il giardino dei Finzi-Contini) הוא סרט קולנוע איטלקי מ-1970 בבימויו של ויטוריו דה סיקה, המהווה עיבוד קולנועי לספרו האוטוביוגרפי של ג'ורג'ו באסאני מ-1962, "גן פינצי-קונטיני". הסרט מתאר את מערכות היחסים של המספר (המגולם בידי לינו קפוליקיו) עם ילדי משפחת פינצי-קונטיני, בתקופה שבין עלייתו של מוסוליני לשלטון לתחילתה של מלחמת העולם השנייה.

פרטי עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם הסרט מתייחס לגן גדול ומוקף בחומה הצמוד לביתה של משפחה יהודית אמידה בפרארה שבאיטליה, בתקופת עלייתו של הפשיזם במדינה. הגן מהווה מעין מקדש של תמימות עבור ילדי המשפחה מיקול ואלברטו, המגן עליהם מפני ההתפתחויות העגומות שבעולם החיצוני. ג'ורג'ו, נער יהודי המשתייך לבני המעמד הבינוני בעיר, הוא אחד מבני העיר הבודדים הזוכים להיכנס לאחוזה ולבלות עם ילדי המשפחה בגן. ג'ורג'ו מאוהב במיקול הגחמנית וקלת הדעת, שיחסיה עם אחיה אלברטו עלולים להתפרש כקרובים מדי. אלברטו מצידו נמשך אל מלנאטה יפה התואר, אורח קבוע אחר בגן שהופך לחברו של אלברטו רק לשם התקרבות אל מיקול.

הסרט מדגיש את הניגודיות שבין האווירה החופשית והמתירנית שבגן לבין ההפרה השיטתית של זכויותיהם של יהודי העיר. כך למשל לג'ורג'ו המוכשר לא מתאפשר ללמוד באופן ממסדי והוא נאלץ לעשות שימוש בספרייתם העשירה של בני משפחת פינצי-קונטיני, בעוד שברור כי לימודיו לא יישאו פרי והוא בין כה וכה ייאלץ לעזוב את המדינה. הסרט מסתיים בהצגת דמויותיהם של בני המשפחה וחבריהם המשחקים בגן כאשר ברקע נשמעת תפילת "אל מלא רחמים".

הפקה וחשיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסרט, שנחשב בדרך כלל ליצירתו הגדולה האחרונה של דה סיקה,‏[1] חזר הבמאי לשיטת העבודה שנקט בסרטיו הנאו-ריאליסטיים המוקדמים, כאשר ליהק לסרט בעיקר שחקנים ללא ניסיון משחק קודם, שחלקם היו תושבי העיר פרארה במציאות. הסרט צולם בפרארה, והקרנת הבכורה שלו הייתה בישראל. בדומה לספרו של באסאני, הסרט סייע רבות בהנצחתה של שואת יהודי איטליה.‏[2]

"הגן של פינצי קונטיני" זכה בפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר ובפרס דוב הזהב בפסטיבל ברלין, והיה מועמד לפרס אוסקר לתסריט המעובד הטוב ביותר. זהו הסרט הרביעי והאחרון בבימויו של דה סיקה שזכה בפרס אוסקר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גרי מוריס, הגן של פינצי קונטיני, מגזין "Bright Lights Film" (באנגלית)
  2. ^ ניצה פרילוק, משחק טניס ב"גן פינצי-קונטיני" בפרארה, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2007