הגעלת כלים
בהלכה הגעלת כלים או הכשרת כלים היא אחת מהדרכים להכשיר כלים. היא תהליך שנועד להוציא מכלי את ה"טעם" של מה שהיה בו לפני ההגעלה. הגעלה מתבצעת כדי להכשיר כלי שבושל בו איסור, כדי להפוך כלי מ"בשרי" ל"חלבי" ולהיפך, וכן כדי להכשיר לפני חג הפסח את הכלים שרוצים להשתמש בהם במהלך החג, ושהשתמשו בהם קודם בחמץ.
הגעלה מתבצעת על ידי הטבלת הכלים במים רותחים, האמורים לנקות אותו מטעם המאכלים שבושלו בו. בנוסף קיימת גם הכשרת כלים בדרכים אחרות, כגון ליבון הכלי.
הגעלה מתבצעת לרוב לפני פסח, כאשר יש צורך להכשיר כלים רבים משימושם היום-יומי לשימוש בפסח. עם זאת, כיום נוהגים רבים לקנות מערכות כלים חדשות לצורך פסח, והצורך בהגעלה מתמעט.
תוכן עניינים |
[עריכה] משמעות השם
מקור המילה 'הגעלה' הוא, ככל הנראה, על פי הפסוק באיוב (כא, י): "שׁוֹרוֹ עִבַּר וְלֹא יַגְעִל, תְּפַלֵּט פָּרָתוֹ וְלֹא תְשַׁכֵּל". המפרשים במקום מסבירים ש'יגעיל' פירושו 'יפליט'; זוהי גם המשמעות של הגעלת כלים (לפי דעת חלק מהפרשנים) - הפלטת טעם החמץ. אמנם, יש הסוברים שההגעלה אינה מפליטה את החמץ, אלא מכלה ושורפת אותו.
[עריכה] צורות הכשרת כלים
הכלל המרכזי שננקט בתלמוד לעניין זה, הוא "כבולעו כך פולטו". דהיינו, באותה צורה שבה "בלע" הכלי את טעם המאכל, כך יש להוציא ולפלוט אותו. קיימת מחלוקת עקרונית, בעלת משמעות הלכתית רבה, לגבי כלל זה: דעת השולחן ערוך היא, שיש לבחון כל כלי לפי רוב שימושו, ולכן אם רוב השימוש בכלי מסוים הוא ללא חום - אינו צריך הגעלה, גם אם במקרים מסוימים משתמשים בכלי זה בחום. לעומתו הרמ"א פוסק, שיש להחמיר ולנהוג בכל כלי לפי השימוש החמור יותר שנעשה בו, כך שגם אם רוב שימושו לא היה בחום, ורק לפעמים משתמשים בו בחום - הוא צריך הגעלה. לדוגמה: כוסות שתייה - לפי השו"ע אינן צריכות הגעלה, כי השימוש העיקרי שלהם הוא לשתייה פושרת או קרה, ואילו לפי הרמ"א - הן צריכות הגעלה, כי לפעמים משתמשים בהן לשתייה חמה.[1]
הכשרת הכלים מתחלקת לשלוש רמות:
- הגעלת כלים במים
- השיטה הרגילה והפשוטה היא הגעלה במים חמים. בשיטה זו ממלאים כלי במים ומרתיחים אותם (הרבנות הראשית לישראל נוהגת להציב לפני פסח חביות ענק במקומות שונים בארץ לרווחת הציבור). נהוג להוסיף למים חומר ניקיון (כדי לפגום בטעם המאכל שאותו מפליטים). יש להכניס את הכלים הטעונים הכשרה לתוך המים הרותחים שבחבית או בסיר, באופן שהמים יגעו בכל חלקי הכלי. ברגע שכל הכלי נגע במים הוא הוכשר והחמץ שבו נפלט למים (או נשרף, לדעות אחרות). על המים לרתוח בשעת הכנסת הכלי, שכן זוהי הטמפרטורה שבה בלעו את טעם המאכל הקודם.
- ליבון קל
- לכלים שמשתמשים בהם ללא מים, אלא ישירות על המתכת. בשיטה זו יש לחמם את הכלי על ידי מתכת לוהטת עד שאם יונח קש בצדהו השני של הכלי הוא ישרף.
- ליבון חמור
- לכלים שבלעו ישירות מהאש. מחממים את הכלי עד שיצאו ממנו ניצוצות - יש הטוענים שמדובר בכ-371° צלזיוס.
- יש גם כלים שלא ניתנים להכשרה - כלי חרס ודומיהם, משום לא ניתן "להוציא" מהם את הטעם ה"בלוע" בדפנותיהם, וכן כלים שלא ניתן להעבירם את התהליכים הללו בלא שיינזקו.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
הלכות הגעלת כלים בקיצור שולחן ערוך
[עריכה] הערות שוליים
- ^ שולחן ערוך אורח חיים תנא,ו.
| כשרות | ||
|---|---|---|
| כשרות הבשר |
אבר מן החי, טרפה, גיד הנשה, בעלי חיים טמאים, זרוע,לחיים וקיבה, חֵלֶב, שחיטה, הכשרת בשר, בשר שנתעלם מן העין |
|
| מצוות התלויות בארץ |
טבל, תרומות ומעשרות, הפרשת חלה, איסור חדש, איסור ערלה, נטע רבעי, כלאי הכרם, שמיטה |
|
| מאכלי נוכרים | ||
| איסורים נוספים | ||
| דינים כלליים |
איסור והיתר, הגעלת כלים, תערובת, ביטול איסור לכתחילה |
|
| כשרות בעת החדשה | ||
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקת הלכה
