הגעלת כלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הגעלת כלים בבני ברק, 2013
הגעלת כלים במים במאה שערים

בהלכה הכשרת כלים היא אחת מהדרכים להכשיר כלים. היא תהליך שנועד להוציא מכלי את ה"טעם" הבלוע בו ממה שהתבשל בו לפני ההגעלה. הגעלה מתבצעת כדי להכשיר כלי שבושל בו איסור, כדי להפוך כלי מ"בשרי" ל"חלבי" ולהיפך, וכן כדי להכשיר לפני חג הפסח את הכלים שרוצים להשתמש בהם במהלך החג, ושהשתמשו בהם קודם בחמץ.

הגעלה מתבצעת על ידי הטבלת הכלים במים רותחים, הגורמים לטעם המאכלים שבושלו ונבלעו בו, להיפלט. בנוסף קיימת גם הכשרת כלים בדרכים אחרות, כגון ליבון הכלי.

הגעלה מתבצעת לרוב לפני פסח, כאשר יש צורך להכשיר כלים רבים משימושם היום-יומי לשימוש בפסח. עם זאת, כיום נוהגים רבים לקנות מערכות כלים חדשות לצורך פסח, והצורך בהגעלה מתמעט.

משמעות השם- הגעלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור המילה 'הגעלה' הוא, ככל הנראה, על פי הפסוק באיוב (כא, י): "שׁוֹרוֹ עִבַּר וְלֹא יַגְעִל, תְּפַלֵּט פָּרָתוֹ וְלֹא תְשַׁכֵּל". המפרשים על פסוק זה מסבירים ש'יגעיל' פירושו 'יפליט'; זוהי גם המשמעות של הגעלת כלים (לפי דעת חלק מהפרשנים) - הפלטת הטעם הבלוע.

צורות הכשרת כלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכלל המרכזי שננקט בתלמוד לעניין זה, הוא "כבולעו כך פולטו". דהיינו, באותה צורה שבה "בלע" הכלי את טעם המאכל, כך יש להוציא ולפלוט אותו. קיימת מחלוקת עקרונית, בעלת משמעות הלכתית רבה, לגבי כלל זה: דעת השולחן ערוך היא, שיש לבחון כל כלי לפי רוב שימושו, ולכן אם רוב השימוש בכלי מסוים הוא ללא חום - אינו צריך הגעלה, גם אם לפעמים משתמשים בכלי זה בחום. לעומתו הרמ"א פוסק, שיש להחמיר ולנהוג בכל כלי לפי השימוש החמור יותר שנעשה בו, כך שגם אם רוב שימושו לא היה בחום, ורק לפעמים משתמשים בו בחום - הוא צריך הגעלה. לדוגמה: כוסות שתייה - לפי השו"ע אינן צריכות הגעלה, כי השימוש העיקרי שלהם הוא לשתייה פושרת או קרה, ואילו לפי הרמ"א - הן צריכות הגעלה, כי לפעמים משתמשים בהן לשתייה חמה.‏[1]

הכשרת הכלים מתחלקת לארבע רמות שמבוססות על העיקרון "כבולעו כך פולטו":

  • הגעלת כלים במים
האופן הרגיל והפשוט הוא הגעלה במים רותחים. באופן זה ממלאים כלי במים ומרתיחים אותם (הרבנות הראשית לישראל נוהגת להציב לפני פסח חביות ענק במקומות שונים בארץ לרווחת הציבור). נהוג להוסיף למים חומר ניקיון (כדי לפגום בטעם המאכל שאותו מפליטים). יש להכניס את הכלים הטעונים הכשרה לתוך המים הרותחים שבחבית או בסיר, באופן שהמים יגעו בכל חלקי הכלי. ברגע שכל הכלי נגע במים הוא הוכשר והחמץ שבו נפלט למים. על המים לרתוח בשעת הכנסת הכלי, שכן זוהי הטמפרטורה שבה בלעו את טעם המאכל הקודם. הכשרה זו מועילה גם לכלים שהם "כלי ראשון" כלומר מונחים על האש עצמה ומבשלים.
  • עירוי מכלי ראשון
לכלים שהשימוש בהם אינו על האש ממש (כסירים), אלא שימושם הוא ככלי המקבל מן הסיר (כקערה). באופן זה יש לערות על הכלי מים רותחים מכל צדדיו.
  • ליבון קל
לכלים שטעונים הגעלה במים אך יש בהם חורים וסדקים שאי אפשר לנקות או לכלוך שאי אפשר להסיר. באופן זה יש לחמם את הכלי על ידי אש עד שאם יונח קש בצדו השני של הכלי הוא ישרף.
  • ליבון חמור
לכלים שמשתמשים בהם ללא מים, אלא ישירות על המתכת (כמו רשת צליה). מחממים את הכלי עד שיצאו ממנו ניצוצות או עד שיאדים - יש הטוענים שמדובר בכ-371° צלזיוס.
  • יש גם כלים שלא ניתנים להכשרה - כלי חרס ודומיהם (לדעת הרמ"א גם כלי זכוכית), משום לא ניתן "להוציא" מהם את הטעם ה"בלוע" בדפנותיהם, וכן כלים שלא ניתן להעבירם את התהליכים הללו בלא שיינזקו.

ליבון (קל וחמור) נהוג לעשות על ידי מבער (ברֶנֶר).

בכל אופני ההגעלה (למעט ליבון) צריך שאחד משני התנאים יתקיים:

  • הכלי לא יהיה בשימוש "בן יומו" (ב24 שעות הקודמות להכשרה).
  • במים בהם מגעילים את הכלי תהיה כמות הגדולה מפי 60 מדפנות הכלי (בהם בלוע האיסור).
  • בדיעבד אם לא התקיימו אף אחד מהתנאים האלו אפשר להוסיף למי ההגעלה קודם ההכשרה חומר שיפגום בטעם הנפלט מן הכלי (כמו סבון).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלכות הגעלת כלים בקיצור שולחן ערוך

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שולחן ערוך אורח חיים תנא,ו.


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.