הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "הג'יהאד האסלאמי" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו הג'יהאד האסלאמי (פירושונים).
סמל הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני

"תנועת הג'יהאד האסלאמי בפלסטין" (ערבית: حركة الجهاد الإسلامي في فلسطين, תעתיק מדויק: חרכת אלג'האד אלאסלאמי פי פלסטין, בראשי תיבות: גא"פ) הוא ארגון טרור פלסטיני קטן יחסית, בעל אידאולוגיה אסלאמית, המשלב קנאות דתית ולאומנות.

הארגון, שהוקם בראשית שנות ה-80 ברצועת עזה, רואה את הטרור ככלי בלעדי לקידום יעדיו, ובראשם חיסולה של מדינת ישראל והקמת מדינת הלכה אסלאמית פלסטינית בכל שטחי פלסטין. הג'יהאד האסלאמי היה הארגון הראשון שהיווה חלופה דתית-אידאולוגית למאבק בישראל, בניגוד לאש"ף החילוני. הג'יהאד האסלאמי ביצע בשנות ה-90 ובמהלך האינתיפאדה השנייה שורה של פיגועי התאבדות רצחניים, ששיאם בפיגוע במסעדת מקסים באוקטובר 2003.

בניגוד לחמאס, אין לג'יהאד האסלאמי אחיזה רחבה בקרב האוכלוסייה הפלסטינית, ובמהותו הוא ארגון ולא תנועה עממית רחבה. פעילי הארגון קושרים על מצחם סרט צהוב-שחור, בשונה מארגונים אסלאמיים אחרים שדבקים בצבע הירוק המזוהה עם דת האסלאם.

הג'יהאד האסלאמי מוגדר כארגון טרור על ידי ארצות הברית, בריטניה, האיחוד האירופי, יפן, קנדה ואוסטרליה וכן על ידי ישראל. הרשות הפלסטינית נמנעה בדרך כלל מלהתעמת עם הג'יהאד האסלאמי (אם כי לא באותה מידה כמו חמאס) ואפשרה בכך את התחזקותו של ארגון זה.

לג'יהאד האסלאמי תלות רבה בגורמים חיצוניים: סוריה מאפשרת למפקדתו בראשות ד"ר רמדאן שלח לפעול משטחה ומשטח לבנון ולכוון משם את פעילות הטרור שלו בשטחים. איראן, הפטרונית הראשית של הארגון, מעניקה לג'יהאד האסלאמי סיוע כספי (מממנת כמעט את כל תקציבו) ומשתמשת בו כמנוף להסלמת הטרור בשטחים תוך טישטוש "טביעת האצבע" האיראנית.

אידאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקנאות האסלאמית הפלסטינית, אשר מייצגיה המובהקים הם ארגון הג'יהאד האסלאמי ותנועת חמא"ס, הינה חלק אינטגרלי ממגמת התחייה הדתית הפוקדת את המזרח התיכון מאז שנות השבעים המוקדמות, ואשר אחד משיאיה הייתה המהפכה האסלאמית באיראן. נושאי הדגל של התחייה הדתית הם קבוצות אסלאמיות מיליטנטיות, המורכבות מצעירים משכילים שתחושת תסכול וניכור מהמציאות החברתית פוליטית במזרח התיכון (ואף מחוצה לו) הניעה אותם להפנים את הקנאות הדתית כמסגרת מחאה ומאבק לשינוי. אולם בעוד קנאי האסלאם במדינות ערב התרחקו מהמאבק נגד ישראל, ודחו אותו לשלב רחוק בעתיד, הרי שהרדיקליזם האסלאמי שהתפתח בשטחים הדגיש את הצורך בקיום ג'יהאד מזוין ומיידי עד לשחרור כל פלסטין ומיגור "היישות הציונית". לשם כך הם מוכנים אף להתאבד. סוגיה זאת הייתה אחת מנקודות המחלוקת המרכזיות בין הג'יהאד האסלאמי לבין "האחים המוסלמים" בשלבי התהוותו הראשוניים של הג'יהאד האסלאמי.

על פי פרסום פנימי של הג'יהאד האסלאמי, גיבש הארגון אידאולוגיה החותרת ל"שחרור" מיידי של כל פלסטין באמצעות ג'יהאד (מלחמת קודש) מזוין, אשר יכוון נגד "הקיום היהודי בפלסטין" ויביא לחיסולה של "הישות הציונית". "הג'יהאד", בתפיסת הג'יהאד האסלאמי, הינו חובה מיידית שיש לממשה ולא לדחות אותה עד לאחר הקמתה של "מדינה אסלאמית". מאבק זה, לתפיסת הארגון, הינו צעד ראשון והכרחי בתהליך שיקומה של האומה האסלאמית כולה וחזרה לערכיה האסלאמיים המקוריים.

הג'יהאד האסלאמי, בהשראתו של ד"ר פתחי שקאקי, הביע תמיכה נלהבת בח'ומייני ובמהפכה האסלאמית באיראן והאוריינטציה הפרו-איראנית הפכה לסימן ההיכר של הארגון. בתקופה זאת התגלע סכסוך בין הג'יהאד האסלאמי לבין "האחים המוסלמים", אשר התנגדו לתמיכת הג'יהאד האסלאמי במהפכה האסלאמית השיעית באיראן וראו בה משום "סטייה מהדרך".

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"הג'יהאד האסלאמי בפלסטין" צמח מגרעין של סטודנטים פלסטינים אשר למדו באמצע שנות השבעים באוניברסיטת זקאזיק במצרים, מעוז אסלאמי פונדמנטליסטי, בראשות פתחי עבד אלעזיז א-שקאקי, שהיה באותה עת סטודנט לרפואה באוניברסיטה זאת. ד"ר רמדאן שלח, המזכ"ל הנוכחי של הג'יהאד האסלאמי, נמנה גם הוא עם הגרעין המייסד של הארגון. גרעין מייסד זה נואש מחוסר המעש של תנועת "האחים המוסלמים" ממנה צמחו אנשיו, וביקש לחקות את דרכן של תנועות הג'יהאד שפרחו אותה עת במצרים, ולהקים ארגון אסלאמי פלסטיני המשלב רדיקליזם אסלאמי עם לאומיות פלסטינית חסרת פשרות, כחלופה לתפיסה הלאומית החילונית של "פת"ח"/אש"ף.

האסלאם הרדיקלי בשטחים, הדוגל בקידום מטרותיו באמצעות טרור (ג'יהאד מזוין, בראייתו), הגיע לידי הבשלה רעיונית וארגונית בשלהי שנות השבעים וראשית שנות השמונים, עם שובם של שקאקי וחבריו לרצועת עזה. קבוצת הצעירים בראשותו החלה לפתח את הרעיונות המהפכניים שספגו במצרים ולהתאימם לנסיבות הזירה הפלסטינית תוך הינתקות מהמסגרת הרעיונית והארגונית של "האחים המוסלמים". המהפכה האסלאמית באיראן ב-1979 היוותה נדבך חשוב בעיצובו הסופי של הזרם המהפכני אשר לבש צביון ארגוני במהלך 1981-1980 עם הופעת "הג'יהאד האסלאמי" העזתי שנודע אז במספר שמות ובראשם "החלוץ האסלאמי". מייסדיו היו שניים: ד"ר פתחי עבד אלעזיז שקאקי והשיח' עבד אלעזיז עודה, מטיף דת ממחנה הפליטים ג'בליה, בן למשפחה פלסטינית שעקרה ב-1948 מאזור באר שבע.

לאחר שובם של פתחי שקאקי וחבריו לשטחים החלו אנשי הגרעין המייסד להקים בחשאי תשתיות פעילים באמצעות פעילות פוליטית וחינוכית, כשבמקביל הוקמו גם תאי טרור חמושים. האוניברסיטאות והמסגדים בשטחים שימשו שניים מהאתרים החשובים שמהם באו תומכי הארגון בשלבי התגבשותו הראשונים.

המחקר אודות הג'יהאד האסלאמי שנמצא ברשות "הביטחון המסכל" בבית לחם מציין כי הג'יהאד האסלאמי נטל חלק ביצירת האווירה הפסיכולוגית שהובילה לפרוץ האינתיפאדה הראשונה וכי חבריה היו בין הראשונים שהשתתפו באינתיפאדה. לדבריו במהלך האינתיפאדה הראשונה פעל הג'יהאד האסלאמי להסלמת העימות עם ישראל ולהפיכתו למאבק מזוין. גירוש מנהיגו פתחי שקאקי ללבנון (1988), על פי הפרסום, הוביל לשלב מחדש בתולדות הארגון באשר הדבר אפשר לו להדק קשריו "עם העומק הערבי והאסלאמי" (קרי - סוריה ואיראן). בתקופה זאת, מציין הפרסום, התחזקו גם קשרי הארגון עם חזבאללה בלבנון. בכל מקרה, בראיית הארגון עצמו הוא אשר התחיל את האינתיפאדה הראשונה, בפיגועים שביצע כחודשיים לפני התאריך המקובל לתחילתה.

לאחר הסכם אוסלו, "כאשר להבות האינתיפאדה החלו להיכבות", מציין פרסום הג'יהאד האסלאמי, פתח הארגון בשורה של פעולות צבאיות נגד ישראל תוך אימוץ המתווה של "פעולות התאבדות צבאיות" ("אלעמליאת אלעסכריה אלאסתשהאדיה") במטרה לטרפד את תהליך אוסלו. ואכן, הארגון ביצע שורה של פיגועי התאבדות נגד ישראל בתקופה זו, שהכואבת שבהן היה הפיגוע בצומת בית ליד (22.1.95), בו פוצצו עצמם 2 מחבלים מתאבדים בתוך ריכוז של חיילי צנחנים. בפיגוע נהרגו 21 חיילים ואזרח והוא זעזע את דעת הקהל בישראל.

ב-26 באוקטובר 1995 חוסל מנהיג הארגון ד"ר פתחי שקאקי במלטה על ידי סוכני המוסד, בעת שובו מלוב למקום מגוריו הקבוע בדמשק. במקומו מונה למזכיר הכללי של הארגון ד"ר רמדאן עבדאללה שלח, אשר נמנה, כאמור, עם הגרעין המייסד של הארגון.

הפעולה הצבאית המרכזית הראשונה לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה, בוצעה בירושלים. בפיצוץ מכונית תופת ב-(2 בנובמבר 2000) סמוך לשוק מחנה יהודה נהרגו 2 אנשים.

הג'יהאד האסלאמי והעולם הערבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הג'יהאד האסלאמי הוקם כחלק מתופעת "הג'יהאד האסלאמי העולמי" (שם שמשמש גם את אל-קאעידה וחזבאללה), אך החליט למקד את פעילות הטרור שלו בזירה הישראלית-פלסטינית. למרות מקורו המצרי, הג'יהאד התנתק עד מהרה מ"האחים המוסלמים" במצרים ועבר לבסס את עצמו על הכוחות השיעים הפונדמנטליסטים בעקבות המהפכה באיראן. כיום, הג'יהאד נתמך בעיקר על ידי איראן, סוריה ולבנון (האחרונה כבת-חסותה של סוריה). מדינות אלה מספקות לו מחסה, ואף כסף, ציוד ואימונים למחבליו. הנהגת הארגון יושבת בדמשק, בתמיכתו ועידודו של המשטר הסורי, הרואים בהם כלי לפגוע בישראל מבלי ללכלך את ידיה של סוריה. לבנון, כבת-חסותה של סוריה, נתנה מחסה לארגון הג'יהאד ולמחנות האימון שלו - בהם הוא מחליף ידע ומתאמן עם חזבאללה ומשמרות המהפכה האיראניים (וזאת ללא הפללה של סוריה ואיראן מאחר שהמחנות נמצאות בלבנון שהיא לכאורה "מדינה עצמאית").

הסיוע הסורי לג'יהאד האסלאמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך העימות הנוכחי (מאז ספטמבר 2000) פועלות איראן וסוריה באופן שוטף למניעת הרגעה במצב בשטחים ולהגברת פעולות הטרור. מחשש לתגובה ישראלית ולגינוי בינלאומי הן אינן עושות זאת ישירות אלא פועלות באמצעות "שליחים" - הארגונים הפלסטיניים שבחסותם, עם דגש על הג'יהאד האסלאמי,ה-"חמא"ס" ו"החזית"/ג'בריל. הסורים מאפשרים לארגונים הללו (המקיימים ביניהם שיתוף פעולה) לקיים תשתיות צבאיות, מדיניות והסברתיות בשטחם ובשטח לבנון.

תשתיות אלו כוללות מפקדות, משרדים, אמצעי לחימה ובסיסי אימונים כדוגמת בסיס האימונים של "החזית"/ג'בריל בעין צאחב, שהותקף על ידי חיל האוויר הישראלי. טענת הסורים, כי בשטחם מצויים "משרדי הסברה" בלבד של הארגונים הפלסטיניים הינה, כפי הנראה, שקרית וחסרת יסוד.

מפקדות הארגונים שבחסות סוריה ולבנון מאכוונות מדמשק את פעילי הטרור ב"שטחים". אכוונה זאת כוללת: תיאומים לביצוע פעולות טרור; העלאת רעיונות מבצעיים ו"גלגול" פיגועים באמצעות פעילים המזומנים לסוריה; הנחיות להסלמה ולהגברת פיגועי ההתאבדות או, לחלופין, כשלסוריה ולאיראן יש עניין בכך, הנחיות לבלימה זמנית של הטרור.

מנהיג הג'יהאד האסלאמי, ד"ר רמדאן עבדאללה שלח, שוהה באופן קבוע בסוריה ופועל ממנה בחסות המשטר הסורי. ממפקדתו שבדמשק הוא ועוזריו עומדים בקשר שוטף עם פעילי הג'יהאד האסלאמי ב"שטחים" ומאכוונים את פעילותם.

מפקדת הג'יהאד האסלאמי בדמשק עומדת בקשר שוטף עם פעילי הטרור ב"שטחים", כפי שמסרו עצורי הג'יהאד האסלאמי שנחקרו על ידי שרותי הביטחון הישראליים. כך למשל, עלי ספורי ות'אבת מרדאוי, שני טרוריסטים בכירים מאזור ג'נין שנעצרו במבצע חומת מגן, הודו בחקירתם כי עמדו בקשר שוטף עם ד"ר רמדאן שלח ועם עוזריו חברי מפקדת הג'יהאד האסלאמי. השניים מסרו כי נהגו להתקשר באופן שוטף למפקדת הג'יהאד האסלאמי בדמשק ולשוחח על מגוון של נושאים כגון:

  • בירור עמדות מדיניות של הנהגת הארגון בדמשק (לגבי מדיניות הפיגועים של הארגון).
  • נטילת אחריות בפני המפקדה לפיגועים שביצעו אנשי הארגון (דיווחים מהשטחים מהווים בסיס להודעות פומביות המתפרסמות מדמשק.
  • בקשות לכספים.
  • קבלת הדרכה בכל הנוגע ליצור אמצעי לחימה.

הסיוע האיראני לג'יהאד האסלאמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכירים בג'יהאד הודו בקרבתם לאיראן ואף התגאו בכך בפרסומים פנימיים:

  • "הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני הוא פרי מהעץ עטור הפירות של המנהיג ח'מיני" (ד"ר רמדאן שלח, אירנ"א, 22 מאי 2002).
  • "המהפכה האסלאמית האיראנית שהתחוללה בשנת 79' מהוה ניצחון לדגם אליו חתרה ואותו יזמה הג'יהאד האסלאמי מאז אמצע שנות השבעים..." (מתוך פרסום פנימי של הג'יהאד האסלאמי).

מכל ארגוני הטרור הפלסטינים הג'יהאד האסלאמי הינו הארגון המקורב ביותר לאיראן ויותר מכל הארגונים הוא זוכה לסיוע איראני בעיקר בתחום הכספי. המנוף הכספי משמש בידי איראן (כמו בידי מדינות נוספות תומכות טרור) כלי חשוב ביותר להפעלת תשתיות הטרור ב"שטחים" ולעידוד פעולות טרור של הארגונים הפלסטינים השונים. מסמכי שלל של "הרשות הפלסטינית" וחקירת מחבלים עצורים ממחישים, כי האיראנים מעבירים באופן שוטף סכומי כסף גדולים ל"שטחים" באמצעות ארגונים שבחסותם: הג'יהאד האסלאמי, ה-"חמא"ס" וה"חזבאללה".

יצוין בהקשר לכך כי איראן מהווה מקור מימון כמעט בלעדי של הג'יהאד האסלאמי. תקציבו השנתי של הארגון נאמד בכמה מיליוני דולרים וחלקו הגדול מיועד למימון פעולות הטרור וקיום "מעטפת הטרור" (משרדים; משכורות; אמצעי לחימה; סיוע למשפחות חללים ואסירים). ביולי 2003 טענו מנגנוני הביטחון הפלסטיניים כי החרימו 3 מיליון דולר במזומן שהועברו מאיראן לג'יהאד האסלאמי (סכום כסף גדול ביותר בראיית הג'יהאד האסלאמי).

להערכת ישראל, רק חלק מצומצם מהתקציב, מוקצה למימון התשתית האזרחית של התנועה (הנופלת בהרבה בהיקפה מזו של ה-"חמא"ס"). תשתית זאת כוללת מספר אגודות ב-יו"ש (אגודת "אלאחסאן", אגודת "אלנקאא" לנשים, מועדון הנוער האסלאמי בבית לחם) וברצועה (אגודת "אלאחסאן" על 7 סניפיה). אגודות אלו פועלות בתחומי הסעד, הבריאות והחינוך האסלאמי.

כל אלה ממחישים היטב כיצד באמצעות השקעת תשומות קטנות יחסית רכשה לעצמה איראן פטרונות על ארגון טרור קטן ו"איכותי" ובאמצעותו היא מצליחה להשיג השפעה על היקף הטרור ב"שטחים". פגועי ההתאבדות של הארגון מהווים ביטוי בולט להצלחת מדיניות התמיכה האיראנית בטרור וכל זאת תוך טשטוש "טביעת אצבעות" האיראנית.

תשתית הארגון בלבנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הג'יהאד האסלאמי מפעיל בלבנון תשתית, מבצעית בחלקה, מאז גורש לשם פתחי שקאקי, מייסד הארגון. תשתית זאת עומדת לרשות הארגון כחלק ממדיניות איראנית, בשיתוף פעולה הדוק עם ה"חזבאללה" ובאישור סוריה שבלעדיה לא יכול היה הארגון לפעול בזירה הלבנונית.

הארגון ביצע כ-20 פיגועים בלבנון, כולם בשיתוף פעולה עם ה"חזבאללה".

מאז 1999, לבנון אינה מהווה עוד, בתפיסת הארגון, זירת מאבק עיקרית והארגון ממקד את משאביו בקידום הפעילות המבצעית ב"פנים". הדבר מוצא ביטוי בהעברת אימונים לפעילי הג'יהאד האסלאמי מ-יו"ש ומהרצועה בלבנון בסיוע ה"חזבאללה". עם זאת, יצוין, כי הפעילים שביצעו את הפיגוע במצובה ב-12 במרץ 2002 (6 הרוגים) עבור "חזבאללה", היו שני אנשי הג'יהאד האסלאמי.

הזרוע הצבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזרוע הצבאית של הג'יהאד הינה "פלוגות אל-קודס" (אל-קודס הוא שמה של ירושלים בערבית). פעילותיה העיקריות הן תכנון וביצע פיגועי התאבדות, המכוונים לרוב כנגד אזרחים.

בינואר 1995 הבריח הארגון כמה מפעיליו, באמצעות אמבולנס, מרצועת עזה אל תוך מדינת ישראל. שניים מאותם פעילים ביצעו במשותף פיגוע התאבדות בצומת בית ליד שבשרון, בה עמדו באותה עת עשרות חיילים, רובם מקרב חטיבת הצנחנים, שהמתינו להסעה לבסיסם. הפיצוץ הראשון גרם למספר הרוגים ופצועים, ולהתקהלות רבה בניסיון לסייע להם. בשלב זה אירע הפיצוץ השני, הקטלני יותר. בפיגוע נמנו לבסוף 22 הרוגים, מהם 21 חיילים.

במרץ 1996 ניצל ארגון "הג'יהאד האסלאמי" את אופן הפעולה של מעבר קרני לצורך העברת המחבל שביצע את פיגוע ההתאבדות ברחוב דיזנגוף בתל אביב ערב חג הפורים תשנ"ו (1996), שבו נהרגו 13 איש ונפצעו 125. המחבל הוסתר עם מזוודת הנפץ במשאית שפעלה בהעברת סחורות במעבר קרני.

פעילות הטרור של הג'יהאד האסלאמי גברה באופן ניכר עם פרוץ האינתיפאדה השנייה והארגון - על אף קוטנו היחסי - הפך לבולט בביצוע פיגועי התאבדות כנגד ישראלים.

טרור באינתיפאדה השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באינתיפאדה השנייה נטל הג'יהאד האסלאמי חלק גדול והיה אחראי למספר רב של פיגועי התאבדות. מאז תחילת העימות ביצע גא"פ למעלה מ-422 פיגועים, (לעומת למעלה מ-500 שביצע ה-"חמא"ס", הארגון המוביל בהיקף הטרור נגד ישראל). בפיגועים הללו נהרגו 134 איש ונפצעו כ-880, רובם הגדול אזרחים.

מעוזי הג'יהאד האסלאמי ביהודה ושומרון היו בערים שכם, ג'נין, טול כרם וחברון. בג'נין ובשכם שבשומרון היו מפקדות גדולות של הג'יהאד האסלאמי.

איאד חרדאן היה מפקד הג'יהאד האסלאמי בשומרון, הוא חוסל בשנת 2001 על ידי פיצוץ תא טלפון ציבורי שבו השתמש. אחריו נהרגו ואאל עסאף ואסעד דקא בהיתקלות עם כוח צנחנים בכפר עראבה.

הגא"פ בשומרון תחת פיקודו של מחמוד טואלבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את מקומו תפס מחמוד טואלבה, בן 22, הידוע בכינויו "נורסי", כמפקד הזרוע הצבאית, שני סגניו היו עלי ספורי ותאבת מרדאווי. בסיס הפעולה שלהם היה מחנה הפליטים ג'נין. הם התחילו סדרת פיגועים בישראל, רובם בוצעו בשנת 2001:

  • 30.01.01 - איאד סוואלחה מעורב באופן ישיר בפיגוע בגשר טייבה, בו נפצעו שני ישראלים. המחבל המתאבד היה סייען של גורמי הביטחון שגויס על ידי סוואלחה כדי לפגוע במפעיליו.
  • 25.05.01 - פיצוץ מכונית תופת, שהיו בה שני מפגעים, בתחנה המרכזית בחדרה. בפיגוע נפצעו 45 אנשים.
  • 20.06.01 - פיצוץ מטען בפח אשפה בחדרה בצומת הרחובות הרברט סמואל וששת הימים.
  • 11.07.01 - ניסיון פיגוע של ג'יהאד גראר בעפולה. ג'יהאד מסר בחקירתו כי התכוון לבצע פיגוע התאבדות במקום הומה אדם וכי קיבל את המטען ממחמוד טואלבה ומעלי צפורי שאף תדרכו אותו כיצד להפעיל את המטען ונתנו לו הנחיות היכן לפוצץ עצמו. טואלבה וצפורי שלחו את ג'יהאד במונית לישראל.
  • 16.07.01 - פיגוע התאבדות בתחנת אוטובוס מול תחנת הרכבת בבנימינה. כתוצאה מהפיצוץ נהרגו שני אזרחים ונפצעו 8, מתוכם 3 באורח קשה ו-5 באורח קל.
  • 22.07.01 - ניסיון של מוראד טואלבה, אחיו של מחמוד טואלבה, לבצע פיגוע התאבדות בחיפה. לאחר תפיסתו הוביל מוראד את השוטרים לחגורת הנפץ שהשאיר בבית נטוש בחיפה. בחקירתו מסר מוראד כי נשלח לבצע את הפיגוע על ידי אחיו, מחמוד, ועל ידי עלי צפורי.
  • 02.08.01 - מפגע נתפס בעת שניסה לעלות על אוטובוס "אגד" ליד בית שאן לצורך ביצוע פיגוע התאבדות. ככל הנראה עלי צפורי הכין את המטען.
  • 12.08.01 - שילוח המחבל המתאבד שהתפוצץ במסעדת וול-סטריט בקריית מוצקין. כתוצאה מהפיצוץ נפצעו 14 אזרחים.
  • 16.08.01 - סמיר עא פתאח רדא טובאסי, שנעצר באום אל פאחם בדרכו לבצע פיגוע התאבדות, הודה בחקירתו כי עלי צפורי ומחמוד נורסי הם שגייסו אותו לביצוע הפיגוע.
  • 09.09.01 - סוואלחה היה מעורב בפיגוע מכונית התופת בצומת בית ליד, 11 בני אדם נפצעו כתוצאה מהפיצוץ.
  • 07.10.01 - מחבל מתאבד התפוצץ בכניסה לקיבוץ שלוחות. כתוצאה מהפיגוע נהרג אזרח ישראלי.
  • 28.10.01 - פיגוע ירי לעבר עוברי אורח בשוק בחדרה. כתוצאה מהירי נהרגו 4 נשים ונפצעו 20.
  • 27.11.01 - פיגוע ירי תוך כדי תנועה מאזור התחנה המרכזית בעפולה לכיוון השוק. כתוצאה מהפיגוע נהרגו 2 אזרחים ו-48 נפצעו.
  • 29.11.01 - מחבל מתאבד פוצץ עצמו באוטובוס "אגד" בצומת מחנה 80 ואדי ערה. 3 אזרחים נהרגו ו-8 נפצעו.
  • 05.12.01 - מחבל מתאבד פוצץ את עצמו בכניסה למלון "הילטון ממילא" בירושלים. 11 פצועים.
  • 09.12.01 - מחבל מתאבד פוצץ את עצמו בתחנת האוטובוס בצומת הצ'ק פוסט לכיוון תל חנן. כתוצאה מהפיגוע נפצעו 29 אזרחים.
  • 25.01.01 - פיגוע התאבדות כפול בשיתוף ה-"פת"ח" בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב, 23 פצועים.
  • 05.03.02 - מחבל מתאבד פוצץ עצמו באוטובוס "אגד" 823 בתחנה המרכזית בעפולה. אזרח נהרג ו-19 אזרחים נפצעו.
  • 20.03.02 - מחבל מתאבד פוצץ עצמו בואדי ערה בצומת מוצמוץ, באוטובוס "אגד" 823 שנסע מ-ת"א לנצרת. 5 אזרחים נהרגו ו-28 נפצעו.
  • 10.04.02 - מחבל מתאבד פוצץ עצמו באוטובוס "אגד" בצומת יגור. 8 הרוגים ו-15 פצועים.

במבצע חומת מגן, שהתחיל לאחר זמן קצר, נכנסו כוחות צה"ל לג'נין על מנת לפעול כנגד תשתית הטרור בו. כאמור, בסיס הפעולה ותשתית הטרור של החוליות של "נורסי" היה במחנה הפליטים ג'נין, ובמהלך מבצע חומת מגן התבצרו בו כל ראשי הג'יהאד האסלאמי. לאחר קרבות קשים מאוד, שבהם נהרגו 23 חיילי צה"ל, והוחלט להפעיל דחפורים כבדים, הוכרעו הטרוריסטים. טואלבה נהרג לאחר שדחפור די-9 צה"לי מוטט עליו קיר בית, ואילו שני סגניו, תאבת מרדאווי והשייח' עלי ספורי, נעצרו והועמדו לדין בישראל. יחד איתם נהרגו עוד כ 33-46 מחבלים ומאות מחבלים נוספים נעצרו בידי כוחות צה"ל והועברו לחקירה בשב"כ.

הגא"פ אחרי מבצע חומת מגן[עריכת קוד מקור | עריכה]

איאד סוואלחה, שברח מג'נין במהלך מבצע חומת מגן, תפס את מקומו של טואלבה לאחר מותו.

סוואלחה היה אחראי באופן ישיר להכנת מכוניות תופת וכן לשילוח מחבלים מתאבדים לתוך שטח ישראל, בפיגועים שיזם ותכנן נרצחו למעלה מ-31 בני אדם ולמעלה מ-100 נפצעו. כמו כן עסק סוואלחה בייצור מטעני ענק, גיוס פעילים והעברת הנחיות לפעילי שטח.

יד ימינו היה מוחמד ג'ראר, מהנדס מטענים ומשלח מתאבדים. הוא נמנה עם קבוצת הפעילים הבולטים של הג'יהאד האסלאמי בג'נין, שזיכו את העיר בתואר המפוקפק "בירת המתאבדים". ג'ראר היה מורהו של ראש הג'יהאד האסלאמי בג'נין, מחמוד "נורסי" טואלבה, שנהרג במבצע חומת מגן. ג'ראר הצליח לחמוק מידי צה"ל בימי מבצע חומת מגן. גורמים בפיקוד המרכז ציינו שהוא הפעיל בג'נין כמה מעבדות נפץ ובנה מטענים רבים.

בין הפיגועים הבולטים בתקופתו:

  • 05.06.02 - איאד סוואלחה הכין את מכונית התופת שהתפוצצה סמוך לאוטובוס אגד קו 830 בצומת מגידו. מכונית התופת הכילה עשרות ק"ג של חומר נפץ. כתוצאה מהפיצוץ התהפך האוטובוס ונשרף כליל. בפיגוע, שבוצע על ידי מחבל מתאבד, נרצחו 17 בני אדם ו-43 נפצעו.
  • 05.09.02 - סוואלחה היה אחראי למכונית התופת, שנמצאה בין הקיבוץ רגבים למושבה גבעת-עדה, ובה מטען של 350 ק"ג, שיועדה לפוצץ מבנה מגורים על יושביו.
  • 18.09.02 - פיגוע התאבדות נגד כוחות משטרה בצומת אם אל פאחם בואדי ערה. 1 הרוג ו-2 פצועים.
  • 21.10.02 - סוואלחה שילח את ג'יפ התופת שהתפוצץ בסמוך לאוטובוס "אגד" קו 841 בצומת כרכור. מכונית התופת הכילה כ- 100 ק"ג חומר נפץ. בפיגוע הקטלני שבוצע על ידי שני מחבלים מתאבדים נרצחו 14 בני אדם וכ-60 נפצעו.

בנובמבר 2002 שמו השב"כ וצה"ל סוף למעללי הטרור של השניים. ב-2.11.02 נעצר מוחמד ג'ראר בכפר קוד באזור ג'נין. שבוע אחר כך חוסל איאד סוואלחה על ידי צה"ל.

הגא"פ בחברון[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקר פעילות הג'יהאד התרכז מאז בחברון. מוקד זה עסק גם הוא בעיצומה של ה"הדנה" בהכנת פיגועים קטלניים. בראש התשתית בחברון עמד מחמד איוב מחמד סידר אשר נהרג בחילופי אש עם כוח צה"ל 14.08.03 בעת שהסתתר בנגריה ששימשה כמעבדת חבלה. גם חברים בולטים נוספים בתשתית, כשפעלה מאז ראשית העימות הנוכחי, נהרגו, ובהם דיאב שויכי, יד ימינו של סידר.

מחמד סידר היה אחראי למותם של 19 ישראלים, לפציעתם של למעלה מ-80 ולהריגתם של שני משקיפי או"ם ופציעתו של משקיף נוסף. מחקירות עצורים התברר, כי מחמד סידר עמד בקשר רצוף עם מפקדת הג'יהאד האסלאמי בדמשק ועסק טרם מותו בהכנת פגועי תופת והתאבדות כולל גיוס חוליות מתאבדים וחמושים ואימונים. מעבדת החבלה בה נהרג עסקה בהכנת חומרי נפץ רבי עוצמה כדי לשדרג את קטלניות מטעני החבלה שברשות אנשי הג'יהאד האסלאמי.

פיגועים בולטים בתקופתו:

  • 15.11.02 - הפיגוע בציר המתפללים בחברון. 12 הרוגים ו-16 פצועים, בהם מח"ט יהודה, אל"מ דרור וינברג.
  • 30.03.03 - פיגוע התאבדות ב"קפה לונדון" בנתניה, 54 פצועים.
  • 19.05.03 - פיגוע התאבדות בכניסה ל"קניון העמקים" בעפולה, 3 הרוגים ו-54 פצועים.
  • 07.07.03 - פיגוע התאבדות בבית פרטי בכפר יעבץ. 1 הרוג ו-6 פצועים.

הגא"פ ב 2003 - 2005[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות הפגיעה הקשה בתשתיתו, החל הג'יהאד האסלאמי להשתמש בנשים ואף ילדים, על מנת לבצע פיגועי התאבדות.

הפיגוע הקטלני ביותר של הארגון היה ב-4 באוקטובר 2003, פיגוע התאבדות במסעדת "מקסים" בחיפה, בו נהרגו 21 איש (כולל 2 משפחות שלמות, ילדים ובעלי המקום הערביים) וכ-60 פצועים. את הפיגוע ביצעה עורכת-דין צעירה מג'נין בשם הנאדי ג'רדאת.

הגא"פ המשיך לנסות לבצע פיגועים גם ב-2004 אך הצליח לשקם את עצמו רק אחרי העברת מספר ערים בגדה לאחריות ביטחונית פלסטינית. בטול כרם בנה הגא"פ תשתית טרור ענפה, שנהנתה משקט וביטחון עקב הפסקת פעולות צה"ל בעיר בעקבות ההבנות עם הרשות הפלסטינית.

הרצי הלוי אמר ב-2009 כי בתקופה שבה שימש מפקד החטיבה המרחבית מנשה, באזור ג'נין, כל תשתית הטרור של הגא"פ באותו אזור הורכבה ממשוחררי עסקת אלחנן טננבוים‏‏.‏[1]

התשתית בטול-כרם והפיגועים ב-2005[עריכת קוד מקור | עריכה]

תשתית הפיגועים שהקים הגא"פ בטול כרם החלה להוציא פיגועים בפברואר 2005, במקביל להכרזת הרשות הפלסטינית ואבו מאזן על הסכם עם ארגוני הטרור להרגעת השטח.

בסוף פברואר 2005, אחרי שאבו מאזן תפס את מקומו של יאסר ערפאת כיו"ר הרשות הפלסטינית והכריז על הסכם רגיעה שהושג עם ארגוני הטרור (בתמורה להפסקת הפעולות של צה"ל), ביצעה חולייה של הגא"פ מטול כרם - בהוראה מדמשק - פיגוע התאבדות במועדון ה-Stage בתל אביב. בפיגוע נהרגו 5 אנשים. בעקבות הפיגוע האשימו בישראל וברש"פ את סוריה במעורבות בפיגוע. ישראל תבעה מאבו מאזן לעצור את חברי החולייה שהיו אחראים לפיגוע, אך בסוף נאלצה לעשות זאת בעצמה. השב"כ עצר את רוב חברי החולייה, ואילו מנהיגה, מוחמד אבו חזנה, נהרג בידי דחפור די-9, כאשר התבצר בביתו ופתח באש על כוחות צה"ל שבאו לעוצרו.‏[2]

ב-6 ביוני 2005 נפתח בפלורידה משפט כנגד ראשי הג'יהאד האסלאמי בארצות הברית. כתבי אישום הוגשו נגד ד"ר סמי אל-אריאן (מראשי הג'יהאד בארצות הברית, הקים אגודות "צדקה" שגייסו כסף לביצוע פיגועי התאבדות), סמיה טהא חאמודי, נאג'י פארס ורסאן באלוט, עובד במכבסה. כן הוגשו כתבי אישום כנגד מנהיגי הג'יהאד האסלאמי שנמלטו למדינות ערב: רמדאן שלח, עבד אל-עזיז עוודה (גיסו של אל-אריאן), מאזן אל נזאר, באשיר נאפי וכן הגזבר של ארגון הטרור, מוחמד אל-ח'טיב.‏[3]

ב-7 ביוני נהרג מנהיג הג'יהאד האסלאמי בג'נין, מרווח קאמיל, במהלך פשיטה של כוחות צה"ל על העיירה קבטיה.

בסוף יוני החל הג'יהאד האסלאמי בסדרת פיגועים שמטרתם למוטט את הרגיעה שהכריז עליה אבו מאזן ולפגוע בישראלים. רוב הפיגועים סוכלו או הסתיימו ללא נפגעים, אך שני התקפות ב 19 ביוני וב 20 ביוני הביאו לשני הרוגים ישראלים: חייל ואזרח. בתאריכים אלו אירעו מספר פגישות חשובות: הן פסגת שרון-אבו מאזן והן פגישות של הצדדים עם קונדוליזה רייס (שרת החוץ האמריקנית). בחודשי יולי-אוגוסט המשיך הגא"פ לבסס את עצמו בטול כרם, שנמסרה לאחריות ביטחונית פלסטינית במסגרת מחוות לאבו מאזן. ב-12 ביולי ביצעה חוליה של הגא"פ פיגוע התאבדות בקניון השרון בנתניה, בו נרצחו 5 ישראלים: 4 נשים וחייל בחופשה. הג'יהאד גם ביצע ירי רקטות לעבר ישראל מרצועת עזה אך נאלץ להשעות פעילות זו עקב התחלת ביצוע ההתנתקות ותקלה מבצעית בירי רקטה שגרמה למותו של פעוט פלסטיני בבית חאנון ולפציעתם של 9 פלסטינים נוספים.

ב-25 באוגוסט חיסל כוח של סיירת דובדבן 5 מבוקשים של הגא"פ וחזבאללה שהיו מעורבים בפיגועי הסטייג' ונתניה, כאשר נפגשו בלילה בטול כרם, 2 מאלה שנהרגו נחשבו לפעילים בכירים.כ-3 שבועות לאחר מכן חוסלו עוד 3 מחבלים בג'יהאד האסלאמי אך תשומת הלב עברה דווקא לרצועת עזה, בה חמאס והגא"פ הפגיזו את שדרות ברקטות לאחר "תאונת עבודה" קטלנית בתהלוכת חמאס בג'באליה. במסגרת התגובה של צה"ל - מבצע גשם ראשון - חוסלו מספר מחבלים, ביניהם מוחמד שייח' חליל.

ניסיונות הגא"פ להוציא פיגועים ופשיטות צה"ל על טול כרם המשיכו גם באוקטובר. ב-24 באוקטובר חוסל לואי סעדי, ראש הגא"פ בגדה ו"המבוקש מספר 1". הגא"פ הבטיח נקמה קשה וכבר באותו ערב נורו רקטות אל עבר שדרות. ב-26 באוקטובר ביצע מחבל מתאבד מטעם הגא"פ פיגוע התאבדות בחדרה, בו נרצחו 6 ישראלים. לטענת ישראל, ההוראה לבצע את הפיגוע נתנה ממפקדות הג'יהאד בדמשק, בעידודה של סוריה. ב-5 בדצמבר ביצע הג'יהאד פיגוע בנתניה בו נרצחו 5 ישראלים.

בשנים האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם בשנים 2006-2008 פעל הגא"פ להוצאת פיגועי התאבדות, אך כמעט כל הניסיונות נכשלו. הלחץ הצבאי שהפעילו צה"ל והשב"כ הביא לפגיעה משמעותית בארגון וביכולתו להוציא פיגועי תופת קטלניים. לעומת זאת, ברצועת עזה, הגדיל הגא"פ את נפח פעילותו, והצטרף לירי הרקטות על ישראל, לעתים גם בתקופות שהייתה "הפסקת אש" לא רשמית בין ישראל לחמאס.

טרור מרצועת עזה וירי ארטילרי על ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות התהדיאה ב-2005 והבחירות למועצת המחקקת הפלסטינית שנקבעו לינואר 2006 הפך הג'יהאד האסלאמי ליורה העיקרי של רקטות קסאם על ישראל מרצועת עזה. הירי גבר בעקבות ביצוע תוכנית ההתנתקות בספטמבר 2005. את עיקר הרקטות שנורו קיבל הג'יהאד מהחמאס, שהיה לו אינטרס לא להיות מעורב ישירות בירי עקב השתתפותו בבחירות. בנוסף לרקטות הקסאם ירו בג'יהאד רקטות "אל קודס 101",‏[4] "קודס 2" ו"קודס 3" לטווח בינוני, כולם תוצרת עצמית. לגא"פ מערך יצור הפועל הייטב, ולכן עיקר הירי הרקטי המבוצע מהרצועה מבוצע על ידי ארגון הגא"פ כפי שהוזכר למעלה. עקב היותו ארגון שלא מעורב בפוליטיקה הפלסטינית ניתן למצוא פעמים רבות כי הוא איננו מחויב ל"הודנה" או ל"תהדיה" (רגיעה). בנוסף, מבריח הארגון רקטות גראד דרך רפיח, אותם הוא ירה על אשקלון.

בתחילת פברואר 2010 שלח הגא"פ דרך הים כ-8 חביות נפץ מרצועת עזה אל עבר חופי ישראל. 3 חביות התגלו בחופי אשקלון, אשדוד ופלמחים ונוטרלו או פוצצו פיצוץ מבוקר בידי חבלנים של משטרת ישראל.‏[5]

במרץ 2011 התחיל הגא"פ בירי רקטות קסאם וגראד לעבר אשקלון, אשדוד ובאר שבע. בבאר שבע נפגע אזרח בן 56 מרסיסים. כמו כן נורו גם כמה פצצות מרגמה לעבר ישובי עוטף עזה. ב-23 במרץ התרחש גם פיגוע בירושלים שאותו בירך הג'יהאד האסלאמי, בו נהרגה אישה אחת ונפצעו 3 אנשים שמוגדרים במצב קשה.

בהתלקחות שהחלה באוגוסט 2011 בעקבות מתקפת הטרור בכביש 12, סמוך לאילת, לקח הג'יהאד האסלאמי חלק בירי עשרות רקטות גראד לעבר הערים אשקלון, אשדוד, אופקים ובאר שבע, בהם נמנו הרוג אחד ועשרות פצועים.

ב-27 באוקטובר 2011 ירתה חוליית משגרים של הג'יהאד האסלאמי רקטת גראד אל עבר גן יבנה. ב-29 באוקטובר חיסל חיל האוויר הישראלי את אותה חוליית מחבלים, בעת שהכינו רקטה נוספת לירי על ישראל. בתקיפה נהרגו 6 מחבלים. בתגובה ירה הג'יהאד האסלאמי למעלה מ-30 רקטות אל עבר אשדוד, גן יבנה, אשקלון, באר שבע, קריית גת, אופקים ונתיבות, מהן נהרג אדם אחד.

פעילים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנהגת חוץ:

הנהגת פנים:

מפקדי טרור בולטים שנהרגו או נעצרו:

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שאול ברטל, דרך ג'יהאד בפלסטין, הוצאת כרמל, ירושלים: תשע"ב 2012.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]