הג'יהאד הסלפי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הדגל של לוחמי הג'יהאד הסלפי בעיראק

הג'יהאד הסלפיערבית: السلفية الجهادية; תעתיק מדויק: א-סלפיה אל-ג'יהאדיה) הוא זרם קיצוני בתנועת הסלפיה שבאסלאם הסוני. על פי האידאולוגיה של הזרם, הג'יהאד הוא כלי מרכזי בהפיכת האסלאם לדת יחידה בעולם, ועל כן ישנה חובה לפעול בדרכי מלחמה נגד דתות אחרות, ונגד מוסלמים שלא נוהגים על פי האסלאם.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנועת הסלפיה היא תנועה פונדמנטליסטית באסלאם שרואה באבות הצדיקים (السلف, אלסלף) שחיו בשלושת הדורות הראשונים של האסלאם, דוגמה ומופת, שעל פיהם יש לפעול. הסלפים בולטים באדיקותם הדתית ומתמקדים בלימודי דת, והכשרת הלבבות, כאשר מטרתם היא קירוב כלל המוסלמים לדת באמצעות פעילות אזרחית-חברתית, כדוגמת חינוך וצדקה ("דעוה"), וזאת כדי ליצור חברה אסלאמית ומדינה אסלאמית, קרי הנוהגת על פי ההלכה המוסלמית[1]. בשנות ה-80 וה-90 החל בפעילות זרם קיצוני יותר, הרואה באורח החיים הסלפי דבר שצריך להקנות לא בדרכי שלום אלא על ידי הג'יהאד, כלומר על ידי יציאה למלחמה בכופרים כשהמטרה החלת דת האסלאם וחוקיה ברחבי העולם.

שורשים אידאולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-60 של המאה ה-20, סייד קוטב, הוגה דעות מצרי שהיה למעשה האידאולוג החשוב ביותר של תנועת האחים המוסלמים במצרים לאחר מות מנהיגה חסן אלבנא, ביקר בכתביו בחריפות את התרבות המערבית ואת מצב המוסלמים במדינות הערביות, שהחלו לעזוב את הדת ולהתקרב יותר לערכים חילוניים. לטענתו האסלאם והציוויליזציה המודרנית אינם יכולים לגור בכפיפה אחת, ועל כן על המוסלמים לנטוש את ערכי המערב, לחזור לדרכי האסלאם, ולהנהיג את חוקי השריעה‏[2]. אף שלא תמך במפורש באלימות, רעיונותיו שאותם כתב בספריו בעת ישיבתו בכלא המצרי, היוו השראה להקמת ארגונים אסלאמיים שתמכו במאבק אלים. הג'יהאד האסלאמי המצרי הוקם כשלוחה קיצונית של תנועת האחים המוסלמים על ידי קבוצת צעירים אסלאמיים שהושפעו מאד מסייד קוטב, מנהיג הג'יהאד האסלאמי המצרי היה איימן א-זוואהירי שכיום מנהיג את ארגון אל-קאעידה. על בסיס רעיונות אלו התגבשה באותה תקופה גם קבוצת הטרור א-תכפיר ואל-היג'רה[3] שלמרות שנמחצה על ידי השלטונות המצרים בשנות ה-70, בעקבות רצח של שר מצרי, המורשת שלה מונהגת כיום על ידי אל-קאעידה וקבוצות סלפיות ג'יהאדיסטיות ברחבי העולם‏[4].

על פי האידאולוגיה של הג'יהאד הסלפי, העולם מחולק לשני מצבים - מצב שבו העולם כולו נמצא תחת דת האסלאם (דאר אל אסלאם), או מצב של מלחמה (דאר אל חארב), שבו על המוסלמים ללחום בכופרים, ולהביא לכך שכל בני האדם יחיו תחת ח'ליפות אסלאמית המקיימת את חוקי השריעה[5]. הדרך לכך מוכרחת להיות על ידי הג'יהאד, כלומר יציאה למלחמת קודש אלימה נגד הכופרים מאמיני הדתות האחרות ונגד מוסלמים שאינם נוהגים על פי האסלאם בדרך שהם מאמינים שצריך לנהוג. על פי אידאולוגיה זו, התרבות המערבית היא סמל הכפירה מכיוון שהיא מאפשרת מצב שבו העולם מונהג לכאורה ללא צורך בקיום האל[6], ועל כן על המוסלמים ללחום בתרבות המערבית שמיוצגת על ידי ארצות הברית ובעלות בריתה.

פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההערכות הן שכיום עומד שיעור המוסלמים התומכים ברעיון הג'יהאד הסלפי על פחות מאחוז אחד מכלל המוסלמים בעולם, כלומר, פחות מארבעה עשר מיליון איש‏[7].

המנהיגים הרוחניים הבולטים של תנועת הג'יהאד הסלפי הם אבו קטדה הירדני, מוסטפא נאסר הסורי ואבו חמזה אל-מסרי המצרי. באפגניסטן ובפקיסטן מנהיגים אוסאמה בן לאדן ולאחר מותו איימן א-זוואהירי את אל-קאעידה, שהוא ארגון הטרור הגדול בעולם המבוסס על רעיונות הג'יהאד הסלפי.

הפעילות של לוחמי הג'יהאד מתבטאת בשתי דרכי מאבק. הדרך הראשונה היא ביצוע מלחמת גרילה נגד משטרים מערביים או נוצריים בכלל, שכובשים ארצות מוסלמיות. הדרך השנייה היא הוצאת מתקפות טרור נגד המערב בארצו. בשנות ה-80 בתקופה בה התהווה באופן פעיל הזרם הג'יהאדיסטי, אזור הלחימה היה באפגניסטן, שם התרכזו לוחמי הג'יהאד בלחימת גרילה נגד הפלישה הסובייטית לאפגניסטן. במשך 10 שנים נלחמו לוחמי המוג'אהדין עד לנסיגתם של הסובייטים. לאחר הנסיגה הסובייטית שהוגדרה על ידי לוחמי המוג'האדין כניצחון האסלאם על האתאיסטים הקומוניסטים, החליטו חלק מהלוחמים שהגיעו לאזור מכל רחבי העולם המוסלמי להתגבש סביב רעיון הג'יהאד העולמי ולהמשיך את המלחמה נגד הכופרים, כשהמטרה כעת היא המערב ובראשו ארצות הברית. ב-1988 הקים עבדאללה עזאם את ארגון אל-קאעידה שהפך לארגון המרכזי של אותם לוחמים שהגרעין שלהם היה מחברי הג'יהאד האסלאמי המצרי, כאשר מ-1989 אוסמה בן לאדן מימן והנהיג אותם בפועל. במשך שנות ה-90 הוציא אל-קאעידה שורה של מתקפות טרור שהמרכזיות שבהם הפיגוע במגדלי התאומים בארצות הברית ב-1993 ומתקפת הטרור על שגרירויות ארצות הברית בקניה ובטנזניה ב-1998. פעילות הג'יהאד העולמי הגיע לשיא בפיגועי 11 בספטמבר, ולאחר יציאתה של ארצות הברית ובעלות בריתה למלחמה באפגניסטן ובעיראק החלה שוב מלחמת הגרילה נגד צבאות המערב.

פעילות הג'יהאד הסלפי כיום ברחבי העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגונים בולטים בג'יהאד הסלפי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל-קאעידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל-קאעידה (בערבית: القاعدة, בתעתיק מדויק: אלקאעדה) – ובכינויו העצמי "החזית העולמית האסלאמית למאבק בצלבנים וביהודים", הוקם על ידי פעיל הטרור הפלסטיני עבדאללה עזאם ב-1988, ופעל בהנהגתו ובמימונו של אוסאמה בן לאדן, מ-1989 עד חיסולו במבצע חנית נפטון ב-2011. לאחר מותו מונה איימן א-זוואהירי למנהיג הארגון. מרכז ארגון אל-קאעידה הוא באפגניסטן ובפקיסטן אך יש לו שלוחות בחצי האי ערב ובצפון אפריקה ובאזורים רבים אחרים בעולם.

דאעש[עריכת קוד מקור | עריכה]

דאעש (בערבית: داعش, ראשי תיבות של الدولة الاسلامية في العراق والشام, תעתיק מדויק: אלדולה אלאסלאמיה פי אלעראק ואלשאם, "המדינה האסלאמית בעיראק ובשאם"‏; ראשי התיבות באנגליתISIS‏ או ISIL), הוא ארגון טרור. הארגון הוקם בשנותיה הראשונות של מלחמת עיראק, נשבע אמונים לארגון אל-קאעידה המרכזי באפגניסטן ב-2004, ונודע תחילה כ"אל-קאעידה בעיראק". בהמשך, בעקבות חילוקי דעות בין ההנהגה המרכזית של אל קאעידה למפקדים של הארגון בשטח, הם התנתקו מאל-קאעידה, והפכו לארגון עצמאי. מנהיג הארגון כיום הוא אבו בכר אל-בגדאדי. הארגון נלחם בממשל העיראקי ומנסה להקים באזור שבשליטתו ח'ליפות אסלאמית עצמאית. ארגון טרור זה משתתף גם בלחימה בסוריה[13].

ג'בהת א-נוסרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'בהת א-נוסרה (או חזית א-נוסרה; בערבית: جبهة النصرة لأهل الشام, תעתיק מדויק: ג'בהת אלנצרה לאהל אלשאם) הוקם בינואר 2012 במהלך מלחמת האזרחים בסוריה.‏ הארגון מונה בין 7,000 ל-15,000 לוחמים, כאשר רבים מחברי הארגון אינם סורים אלא זרים שהצטרפו ללחימה מכל רחבי העולם המוסלמי ואף מאירופה. מנהיג הארגון הוא אבו מוחמד אל-ג'ולאני. הארגון נלחם בצבא הסורי ובמשטרו של נשיא סוריה בשאר אסד. במהלך הלחימה פעיל הארגון מאוד גם בקרבות נגד ארגון חזבאללה השיעי המסייע לאסד‏[14].

אנצאר בית אל-מקדס[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנצאר בית אל-מקדס (בערבית: أنصار بيت المقدس, בעברית: "תומכי ירושלים"‏[15]), הוקם לאחר ההפיכה במצרים בשנת 2011. בארגון חברים בין‏[16]1,000 ל2,000‏[17] פעילי טרור. הארגון מבצע פעולות טרור נגד גורמים ממשלתיים מצריים ונגד מדינת ישראל. רוב החברים בארגון הם משבט הבריקאת הבדואי המתגורר באזור. הארגון הגביר מאד את פעולות הטרור נגד הממשלה והצבא המצרי לאחר הדחתו של הנשיא מטעם תנועת האחים המוסלמים מוחמד מורסי. לטענת נביל נעים בכיר בג'יהאד האסלאמי המצרי, חיירת א-שאטר ממנהיגי תנועת האחים המוסלמים, מימן את הארגון‏[18]. הארגון נחשב לגדול ביותר מבין ארגוני הטרור בסיני.

אנצאר א-דין[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנצאר א-דין (בערבית: أنصار الدين, "תומכי הדת"; תעתיק מדויק: אנצאר אלדין, הגייה: אנסאר א-דין), פועל בצפון מאלי שבאפריקה[19]. הארגון הוקם במרץ 2012, על ידי עיאד א-גאלי, ומונה בין 5,000 ל-10,000 חברים‏[20]. מטרתו להחיל את חוקי השריעה באזורים בהם הוא שולט, ולהקים ח'ליפות אסלאמית עצמאית‏. הארגון נלחם בתחילה נגד צבא מאלי והצליח להשתלט יחד עם מורדים לאומנים משבט הטוארג על צפון מאלי. מינואר 2013 עיקר הלחימה היא מול הצבא הצרפתי שיצא למבצע סרוואל שמטרתו להשיב את השליטה בערים המרכזיות בצפון מאלי לממשלת מאלי‏[21].

בוקו חראם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוקו חראם (בערבית: بوكو حرام), או בשמו הרשמי ג'מאעת אהל א-סונה ל-דעוה ואל-ג'יהאד (בערבית: جماعة اهل السنة للدعوة والجهاد, תעתיק מדויק: ג'מאעת אהל אלסנה ללדעוה ואלג'האד‏), הוקם על ידי מוחמד יוסוף ב-2002 כשמטרתו להלחם בחדירתה של התרבות המערבית לניגריה ובאוכלוסייה הלא מוסלמית באזור. לאחר מותו של יוסוף ב-2009 מנהיג את הארגון אבו בכר שקאו[22]. רוב חבריו הם מבני שבט האוסה. מרחב הפעילות של הארגון הוא בצפון-מזרח ניגריה, צפון קמרון וניז'ר.

א-שבאב[עריכת קוד מקור | עריכה]

א-שבאב (בערבית: حركة الشباب المجاهدين‎, תעתיק מדויק: חרכת אלשבאב אלמג'אהדין), הוקם בשנת 2006 כמיליציה מקומית שנלחמה בכוחות סומליה הרשמית. מנהיג הארגון הוא אחמד גודאן‏[23]. בשנת 2013 א-שבאב מנתה על פי הערכות בין 4,000 - 8,000 פעילים, הארגון נוטל חלק פעיל במלחמת האזרחים בסומליה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הג'יהאד הסלפי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "הסלפיה-ג'יהאדיה" - זרם מיליטנטי הדוגל במאבק אלים, באתר השב"כ.
  2. ^ סייד קוטב, מניפסט האסלאם הרדיקלי - ציוני דרך, רסלינג, תרגום מערבית והערות: שוש בן-ארי, תל אביב 2011.
  3. ^ Islamist Terrorism and Democracy in the Middle East By Katerina Dalacoura.
  4. ^ מאמר מקיף על הג'יהאד הסלפי מאת ברוס ליבסי (באנגלית).
  5. ^ ברנרד לואיס, משבר האסלאם. אור יהודה: דביר, 2006.
  6. ^ תרבות האסלאם ותרבות המערב.
  7. ^ מאמר מקיף על הג'יהאד הסלפי מאת ברוס ליבסי (באנגלית).
  8. ^ אבי יששכרוף, בתום עימותים: אל קאעידה הכריז על מדינה בלב עיראק, באתר וואלה, 4 בינואר 2014.
  9. ^ ג'קי חורי, מיפוי המורדים בסוריה: רוב מתון נגד מיעוט אסלאמי קיצוני, באתר הארץ, 4 באפריל 2013.
  10. ^ אוהד חמו, ירון שניידר, לפחות 20 הרוגים בפיצוץ מכונית תופת בביירות, באתר מאקו, 15 באוגוסט 2013.
  11. ^ אבי יששכרוף, צבא מצרים נגד הג'יהאדיסטים: מפת ארגוני הטרור בסיני, באתר וואלה, 22 באוגוסט 2013.
  12. ^ בכיר בגי'ש אל-אסלאם: 11,000 חברים בארגונים הסלפים-ג'יהאדים בעזה, באתר ממרי, 22 ביוני 2011
  13. ^ ג'קי חורי, השחקן האיסלאמיסטי העולה שמדיר שינה מעיני האמריקאים, באתר הארץ, 6 בינואר 2014
  14. ^ ג'בהת אלנצרה ("חזית התמיכה"), מרכז המידע למודיעין ולטרור על שם אלוף מאיר עמית, 20 בספטמבר 2013.
  15. ^ "Egyptian tanks, helicopters push through Sinai", באתר טיימס אוף ישראל, 9 בספטמבר 2012.
  16. ^ פטריק קינגסלי, "Egypt faces new threat in al-Qaida-linked group Ansar Beyt al-Maqdis", באתר הגרדיאן, 31 בינואר 2014.
  17. ^ "Interior Ministry analyzes Ansar Bayt al-Maqdis statement over assassination attempt". State Information Services.
  18. ^ "Islamic Jihad Founder: Brotherhood has been funding Ansar Bayt al-Maqdis", באתר אינדיפנדנט מצרים, 9 בספטמבר 2013.
  19. ^ צרפת מפגיזה במאלי. נהרג בכיר אסלאמי, באתר ynet ‏13 בינואר 2013.
  20. ^ francetvinfo Mali. Qui sont les islamistes à qui la France a déclaré la guerre ? (בצרפתית)
  21. ^ ישי הלפר, מערב אפריקה הפרוע: לנוכח השתלטות האסלאם, צרפת מובילה מבצע צבאי במאלי, באתר הארץ, 13 בינואר 2013.
  22. ^ פרופיל של מנהיג בוקו חראם אבו בכר שקאו, באתר BBC News, ‏9 במאי 2014.
  23. ^ רויטרס, מנהיג אל-שבאב: נתקוף שוב בקניה; "היכונו למלחמה", באתר וואלה!