הדברת יתושים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הדברת יתושים באמצעות התזת DDT, בשנת 1958 בארצות הברית, כאמצעי נגד המלריה
ריסוס מי הירדן בשמן להדברת יתושי מלריה, 1938

הדברת יתושים היא פעולה שנועדה להקטין במידת האפשר את אוכלוסיית היתושים ועל ידי כך להוריד את שיעור עקיצת בני אדם על ידיהם עד למינימום. פעולות אלה ניתן לחלק לשלוש קבוצות עיקריות:

  • פעולות למניעת דגירות יתושים
  • פעולות להדברת יתושים בעלי כנף
  • פעולות להדברת יתושים בדרגות התפתחותם במים

פעולות למניעת דגירות יתושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השלבים למניעת דגירות יתושים הם איתור מקומות דגירה אפשריים וביצוע טיפול מונע בהם :

  • במרתפים מוצפים יש לשאוב את המים הנקווים עם סיום עונת הגשמים.
  • מכלי מים יש לאטום ודליפות ונזילות מהם יש לתקן.
  • בבריכות הדגים יש להקפיד על ניקוי הצמחייה והעמקת חופי הבריכות עד עומק של 30 ס"מ.
  • בורות מי שופכין שאינם בשימוש יש למלא בעפר ובורות בשימוש יש לכסות.
  • בזרמי שופכין יש לטפל על ידי הכשרת מערכת תעלות נקיות מצמחייה.
  • בבריכות חימצון יש לבער את צמחיית הגדות על ידי הפיכתה לבלתי מתאימה לדגירת יתושים.

כל הפעולות הללו הן למעשה שינוי פיזי של הגומחה האקולוגית והפיכתה לבלתי מתאימה לדגירת יתושים על ידי שימוש בקוטלי עשבים או בעבודה מכנית–הנדסית.

פעולות להדברת יתושים בעלי כנף[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופן הלחימה ביתושים בעלי כנף נעשה בשיטה הכימית על ידי ריסוס אינסקטיצידים, אם כי הכולכית מצויה טרדנית מגלה בישראל התנגדות ניכרת לחלק מתרכובות אלה מקבוצת הפחמימנים הכלוריים. בחדרי מגורים מרבים להשתמש באירוסולים המכילים פירתרינים. אין בכוחן של פעולות אלה לחסל לחלוטין את נגע היתושים הבוגרים.

פעולות להדברת יתושים בדרגות התפתחותם במים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול בשיטות למניעת דגירות יתושים לא תמיד מביא לתוצאות משביעות רצון. לעתים קיימים גם מקרים בהם לא מתאפשרת נקיטת השיטות למניעת דגירות מסיבה זו או אחרת. במקרים כאלה יש להדביר את זחלי היתושים במקומות הדגירה. שלוש השיטות העיקריות בשימוש הן:

  1. הדברה כימית באמצעות פיזור רעלים במים. מרססים את רצועת המים הקרובה לגדות בקוטלי חרקים כימיים, בעיקר בתרכובות אינסקטצידיים שארתיים מקבוצת הפחמימנים הכלוריים ומן הקבוצות המבוססות על זרחן אורגני ועל קרבמט.
  2. הדברה פיזית באמצעות פיזור של חומרים שמנוניים על פני המים תוך ניצול התכונות הביולוגיות של זחלי יתושים. יוצקים שמן למים, בצמוד לגדות עד למרחק של כ- 1.5 מטר מהגדה. השמן, הקל מן המים, מכסה את פניהם וחוסם בפני הזחלים את האפשרות לנשום אוויר אטמוספירי. פיזור אחיד של השמן מותנה בטיפול מוקדם בצמחייה. טיפול זה אינו יעיל, ברוב המקרים, לגבי מי שופכין או שפכים תעשייתיים מכיוון שאלו מכילים חומרים מוצקים המקשים על פיזור אחיד של השמן.
  3. הדברה ביולוגית העושה שימוש באויבים טבעיים של זחלי יתושים:

השיטה המקובלת בהדברת יתושי כולכית שהם הנפוצים בישראל היא זו העושה שימוש באויבים הטבעיים של הזחלים. אחד הידוע שבהם הוא דג ממין גמבוזיה מצויה.

כמו כן, קיימת הדברה המשלבת מספר שיטות יחדיו, על ידי שימוש חלקי בכל אחת מהן ותוך ניצול הדדי של יתרונות שיטה אחת על חסרונותיה של שיטה אחרת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]