הדסה למפל

במחנה המעבר 'עיינות' בדרכה לארץ ישראל

שנייה משמאל עם חברים לנשק בירושלים 1948

הדסה (הלנה) לֶמְפֶּל (12 בפברואר 1929 - 30 במאי 1948) הייתה ציירת ולוחמת פלמ"ח, שנפלה בקרב על משטרת לטרון במלחמת העצמאות.

קורות חייה

למפל נולדה בעיר נובי-סונץ' (צאנז) שבפולין ב-12 בפברואר 1929. משפחתה הייתה אמידה ורב תרבותית, אך עם כניסת הגרמנים לפולין, המשפחה גורשה לסיביר ובהמשך לאורל. במשך ימי המלחמה סבלו בני משפחת למפל חרפת רעב, וההורים הועבדו בעבודת פרך. ב-1942 הצליחו ההורים לעבור לסמרקנד, ורשמו את בתם לבית יתומים, בתקווה שכך תוכל לעזוב את רוסיה. שערה נגזז, ועד שעזבה את המקום לא הותר לה לגדלו.

באוגוסט 1942 נאספה למפל עם יתומים יהודים נוספים, והגיעה לארץ ישראל כמה חודשים לאחר מכן בעליית ילדי טהראן בהיותה בת 14. היא נקלטה בקיבוץ גבעת ברנר, ומאותו יום גידלה את שערה לצמות שחורות ועבות. על יומה הראשון בקיבוץ כתבה ביומנה: "היום קיבלתי שמיכה. הלילה, אחרי ארבע שנים, אוכל להתכסות בשמיכה משלי." שמה שונה מהלנה להדסה, אך היא לא אהבה את השינוי, וכתבה לאחיה: "מה אתה אומר על חילוף זה של שמי?... רק הדסה, אבל בעיניי זה בכלל לא מוצא חן. אני רוצה להוסיף להיות הלנקה."

במשך שנותיה בארץ שמרה למפל על קשר מכתבים עם בני משפחתה (ששרדו אך בקושי והשתקעו לזמן מה בגרמניה), בהם תיארה את התלהבותה מהמולדת החדשה. בין היתר כתבה: "כשתגיעו ארצה תמצאו כאן מולדת חופשית באמת. אני סבורה שלא אבייש אתכם, ואולי אף תתגאו בהלנקה שלכם יום אחד. אני כבר צופה את הדמעה שתתנוצץ בעיניכם, אך אל תבכו! הראש למעלה, עוד יהיה טוב!" בקיבוץ סיימה למפל את חוק לימודיה ובהמשך התגייסה לפלמ"ח; שם קנתה לה ידידים רבים, למרות היותה נערה מופנמת ושתקנית.

שירותה בפלמ"ח

לאחר סיום לימודיה בקיבוץ התגייסה למפל לפלמ"ח בנובמבר 1946 והצטרפה להכשרת מעוז א' (הכשרת יגור-מעוז), במסגרת פלוגה יוד, בקבוץ יגור. בינואר 1948 צורפה ליחידת מלווי שיירות לירושלים, "הפוּרְמָנִים" . היא סיימה קורס באלחוטנות ושימשה כקשרית בתוך המשוריינים שפרצו דרכם בשער הגיא (באב אל וואד). בחודש מאי 1948 סופחה למפל לחטיבה שבע שהוקמה במטרה להתגבר על המצור לירושלים ולכבוש את לטרון; היא הוצבה בגדוד 73 של חיים לסקוב, כקשרית בזחל"ם של מפקד פלוגת החרמ"ש יעקב ואג (מפקד צוות הקרב לכיבוש משטרת לטרון).

הקרב על משטרת לטרון

בלילה שבין ה-30 ל-31 במאי 1948 יצא הגדוד המשוריין 73 בו שירתה למפל למבצע בן נון ב', כשמטרתו לתקוף את הגזרה המערבית של לטרון. חמישה זחל"מים פנו לכבוש את מצודת המשטרה שהייתה אז בידי הירדנים, ועל החבלנים שצורפו לזחל"מים הוטל לפרוץ פתח לתוך המצודה, כדי לאפשר כניסה לחיל הרגלים.

הקרב החל סמוך לחצות, ואמור היה להסתיים לפני עלות השחר. הזחל"מים הצליחו לפרוץ, אך אש להביור שירו כדי לשתק את חיילי האויב, האירה את החצר ואפשרה לאחרונים לפגוע באופן מדויק בכוח הפורץ. חיל הרגלים שאמור היה לפרוץ בעקבות הזחל"מים התעכב, וכשהגיע היו כבר כל המשוריינים הרוסים, ורוב לוחמיהם פצועים או הרוגים.

במהלך הקרב דיווחה למפל בקור רוח על המתרחש, והיא זו שקיבלה את פקודת הנסיגה במכשיר הקשר. היא העבירה אותה למפקד בשטח, אך עקב מצב המשוריינים והלוחמים, הנסיגה כמעט ולא הייתה אפשרית. המפקד עוד הספיק להורות למי שיכול להציל את נפשו, אך נהרג בעצמו לפני שהספיק לעשות כן. תחת מטר אש צולבת המשיכה למפל לדווח במדויק על האירועים, קראה לתגבורת ועודדה את החיילים הפצועים. כשהמשוריין בו הייתה החל לבעור, היא קפצה החוצה, הטיחה בירדנים קריאות זעם בערבית וקראה להם להיכנע. היא נהרגה מאש שנורתה עליה זמן קצר לאחר מכן. מעשה גבורתה זכה להערכה רבה עוד בימי הקרבות; גם במקורות ערביים. בתום מלחמת העצמאות הדסה למפל הייתה מועמדת לקבל את 'אות הגבורה' .

לאחר מותה

הרחוב על שמה בהר הצופים

למפל ועוד 30 לוחמים מצאו את מותם בניסיון הפריצה הכושל למצודת המשטרה בלטרון במבצע בן נון ב'. היא נטמנה בקבר אחים בהר הרצל בחלקת חללי לטרון. אמה ואחותה, ששרדו את אימי השואה, עלו ארצה כשלושה חודשים לאחר מותה, ולא זכו לראותה. למפל השאירה אחריה צרור מכתבים גדול, וציורים רבים פרי עטה. עיריית ירושלים קראה על שמה רחוב בשכונת הר הצופים, סמוך לכניסה לישיבת בית אורות.

מקורות

• מרכז מידע של הפלמ"ח
• אתר יד ושם
• אתר משרד הביטחון

לקריאה נוספת

• דומיניק לאפייר ולארי קולינס, "ירושלים, ירושלים", ירושלים 1972 עמודים 419 - 421.
• אריה יצחקי, "לטרון", ירושלים 1982 עמודים 260 - 263.
• יחזקאל אבנרי, "תרומת תנועת 'המחנות העולים' לכח-המגן ולפלמ"ח ", בנימינה 2009 עמודים 105, 118 . [לבקש אישור מן המחבר]
• יהודה זיו, בתוך " פלמ"ח, עלון עמותת דור הפלמ"ח ", מספר 9, 2010 עמודים 8 - 16.
• שרי גל, "פרשת גבורתה של הדסה למפל: מבט נוסף על הנצחת הנופלות בתש"ח", בתוך "אשת חיל עבריה; עיונים בשירות נשים מהיישוב העברי במערכת הביטחון", עורך: ניר מן. עלי זית וחרב כרך י' עמודים 131 - 158.
• Dan Kurzman, "GENESIS 1948", New York 1970 pages 419-422
• דניאלה שחם, "הנערה מלטרון", הארץ 27 באפריל, 1982
• אניטה שפירא, יהודים חדשים, יהודים ישנים, ספרית אופקים, עם עובד, 1997, עמוד 70