הדרך הירוקה לתקווה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הדרך הירוקה לתקווה (פרסית: راه سبز امید; או ראזא: בפרסית رسا) היא חזית פוליטית חדשה באיראן, שיוסדה בידי המועמד המובס לבחירות לנשיאות איראן, מיר חוסיין מוסאווי, ב-15 באוגוסט 2009, בעקבות המהומות שלאחר הבחירות לנשיאות איראן ב-2009 ‏‏‏[1].

מטרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

'הדרך הירוקה לתקווה' טוענת כי היא שואפת להמשיך את המחאות כנגד הלגיטימיות של נשיאותו של מחמוד אחמדינז'אד, תוך נהיגה בדרך חוקית ובלתי אלימה, וקיום מלא אחר החוקה, כפי שמוסאווי אומר:

"אתה לא יכול לנהוג רק לפי חלקים מסוימים מהחוקה ולזרוק את השאר לאשפה" ‏‏‏[2].

הקמת התנועה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוסאווי לא הכריז על התנועה שלו כמפלגה פוליטית או אפילו תנועה, אלא כינה אותה "הדרך" (הירוקה לתקווה) (או במשמעות אחרת "הנתיב" או "השביל" הירוק לתקווה), בגלל שעל פי החוק האיראני מפלגות ותנועות צריכות לקבל אישור מידי משרד הפנים ומכיוון שהן מוסאווי אינו מכיר בלגיטימיות הממשלה ולא סביר גם שמשרד הפנים יעניק לו אישור שכזה, הוא בחר את השם הנ"ל, על מנת לעקוף את החוק.

מוסאווי צוטט כאומר על הקמת התנועה:

" 'הדרך הירוקה לתקווה' יוסדה למען הדרישות הצודקות של האנשים ולמען תביעת הזכויות שנשללו מהם... הצבע הירוק הוא הסמל של התנועה הזו; הססמה שלה דורשת יישום ללא רבב של החוקה, ואין ספור מוטיבציה עצמית של חוגים עצמאיים מגוף תנועה זו ‏‏‏[3]".

על פי נציגי הארגון התנועה מתפקדת על בסיס קמפיין הכולל מפלגות פוליטיות, ארגונים לא ממשלתיים, ורשתות חברתיות. בהתייחסו לתנועה החדשה, מוסאווי אמר כי "הדרך הירוקה לתקווה יוסדה למען הדרישות הצודקות של האנשים ולמען תביעת הזכויות שנשללו מהם" ‏‏‏[4]. הוא הצביע על כך שרשתות חברתיות אוטונומיות וספונטניות בקהילה הן חלק מתנועה זו, "במהלך הבחירות [לנשיאות איראן], בחרנו ונשארנו עם מוטואים של המסגרת החוקתית, כיום אנחנו נאמנים לססמאות אלו", מוסאווי צוטט כאומר, "אנו מאמינים כי אם דרישות האנשים היו מקבלות יחס הוגן ובמקום להשתמש בתקשורת כדי לקשר בין תנועות ספונטניות לזרים, והממשל היה מקדם את האמת על ידי בקורת הוגנת, הם היו יכולים לרצות את דעת הקהל", הוא הוסיף ‏‏‏[5].

דרכי פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"הדרך" איגדה בתוכה שישה חברי "המועצה המרכזית", אשר קשורים למפלגות ותנועות רפורמיסטיות באיראן, ארגונים לא ממשלתיים, ורשתות חברתיות. הגוף המרכזי מיועד להיות המפגינים הפשוטים. דרך הפעולה היא יצירה של לחץ מהשכבות התחתונות של החברה וחיבור שכבות אלו לרשתות הברתיות, ובכך להוביל מחאות בדרך חוקית.

רשימת חברי 'המועצה המרכזית'[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדרך הירוקה לתקווה יש שלושה מנהיגים מרכזיים. לחוסיין עלי מונתזרי היה גם כן תפקיד מרכזי בתנועה בימיה הראשונים.

# שם תמונה עיסוק נולד שייכות פוליטית
1 מיר-חוסיין מוסאווי Mir Hossein Mousavi in Zanjan by Mardetanha.jpg לשעבר ראש ממשלה 1942 עצמאי
2 מהדי כרובי Karubi in zanjan.jpg לשעבר יו"ר הפרלמנט (המג'לס) 1937 מפלגת האמון הלאומית
3 זהרה ראהנאווארד Zahra Rahnavard.jpg לשעבר קנצלרית אוניברסיטת אזהרה 1945 עצמאי

בחירת השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי יועצו של מוסאווי, עלי רזא בהאשיטי, מוסאווי עצמו הוא שבחר את השם. הוא בחר להשתמש במילה "הדרך (הירוקה לתקווה), כדי שלא יצטרך להשתמש במילים "התנועה" או "המפלגה", וכן בחר ב"ירוק", בגלל שירוק היה הצבע שהיה לסמל בידי המפגינים, ו"תקווה", בשל הבטחתו להקים ממשלה של "תקווה" אם ייבחר ‏‏‏[6].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]