הדרך הצבאית הגאורגית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הדרך הצבאית הגאורגית
הדרך הצבאית הגאורגית, 1911

הדרך הצבאית הגאורגית (רוסית Военно-Грузинская дорога – וואיינו-גרוזינסקאיה דורוגה, גאורגית საქართველოს სამხედრო გზა - סַכַּרתווֶלוֹס סאמחֶדרוֹ גזַה) הוא השם ההיסטורי לדרך הראשית החוצה את הרי הקווקז מגאורגיה לרוסיה.

אורכה של הדרך הוא 208 ק"מ והיא מקשרת בין טביליסי, בירת גאורגיה, לולדיקווקז, בירת צפון אוסטיה ברוסיה. בחלקה הגאורגי ממוספרים הכבישים לאורך הדרך כ-M1 ו-M3. הדרך נמתחת מטביליסי צפונה לאורך נהר הקורה ונהר תתרי ארגווי, חוצה את מעבר ג'ווארי בגובה 2,379 מטרים ואת נקיק דריאל, ומשם דרך הגבול הבינלאומי ובמורד עמק נהר טרק עד ולדיקווקז.

הדרך הצבאית הגאורגית הוזכרה לראשונה על ידי הגאוגרף היווני, סטרבון, במאה ה-1, ונקראה בזמנו כ"הדרך למעבר דריאל". צבא האימפריה הרוסית סלל כבר בתקופת מלחמת רוסיה-טורקיה, 1774-1768 מסלול שיאפשר לכוחות צבאו לעבור בדרך הצבאית. בניית הדרך, תחת פיקודו של הגנרל הרוסי ג.ג. טוטלבן, החלה עם חתימת חוזה גאורגייבסק, בשנת 1783, שהפך את הממלכה המזרח גאורגית, כארתלי-קאחתי למדינת חסות של האימפריה הרוסית. בשנת 1799 השלים הצבא הרוסי את בנייתה של הדרך לאורך נתיב אשר שימש פולשים וסוחרים. לאחר שכארתלי-קאחתי הצטרפה לאימפריה הרוסית בשנת 1801, החלו הרוסים בעבודות הרחבה וסלילה של הדרך אשר באו לכלל סיום בשנת 1863.

לדרך נודעה משמעות רבה בהתפתחות עבר הקווקז, אך עם השנים פחתה חשיבותה בשל העיכובים במעבר הגבול שבין גאורגיה ורוסיה, ולעתים אף סגירתו המוחלטת או לזרים בלבד.

אתרים לאורך הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך הדרך אתרים בעלי העניין שהעיקריים הם:

תמונות מהדרך הצבאית הגאורגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]