הדרך הרביעית
הדרך הרביעית הוא מושג שהתווה גיאורג איבאנוביץ' גורדייף, שהפך להיות כותרת לשיטה רוחנית שהוא הביא עמו ממסעותיו במזרח.
סקירה כללית[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי תפיסתו של גורדייף, האדם כמו שאנו מכירים אותו הוא ישות בלתי מפותחת, הרחוקה מלהגשים את הפוטנציאל המיועד לה. הסיבה לכך היא שהאדם מצוי בתוך בית כלא, אך הוא אינו יכול לראותו.
בית הכלא מורכב ממספר עיוותים עיקריים:
- שינה: האדם קורא למצב התודעה בו הוא חי "ערות". גורדייף לעומת זאת טוען שלמה שהאדם קורא "עירות" יותר מתאים לתת את השם "שינה" או "שינה בהקיץ". מצב השינה בו האדם חי גורם לו לתפוס את המציאות בצורה מעוותת, מתוך שהוא סובייקט ועוד לא נפתח לממדים המופלאים שמעבר לקליפה הדקה של התפיסה השטחית שלנו, שאינה אלא בלאגן מלא סתירות - כל עוד לא נפתח למופלא שבהם וגורם לו לשכוח מה שעשה או אמר רגע לפני, ומעל לכל מונע ממנו מלהיות נוכח בחיים שלו.
- מכניות: לאדם הרגיל אין רצון חופשי. כל דבר שהאדם עושה הוא "מכני", כלומר אוטומטי ללא הכוונה רצונית, ללא שיתוף של "הנשמה". אין מדובר רק בתנועות מכניות, אלא גם במחשבות מכניות וברגשות מכניים.
- ריבוי אני: לאדם יש אשליה של תפישת האחדות שלו. היות שיש לו שם אחד וגוף אחד הוא חושב שהוא תמיד אותו האחד. למעשה בכל אדם ואדם חיים אינספור "אני" אשר לכל אחד תשוקות משלו, מטרות משלו ולרוב אלו נוגדות את תשוקותיו של "אני" אחר. דבר זה מונע מהאדם את היכולת לעשות משהו ולהתמיד בו.
- רגשות שליליים: אחד המנגנונים הבלתי טבעיים שאדם רוכש במהלך חייו הוא רגשות שליליים. רגשות כגון, כעס, שנאה, קנאה, חמדנות, דיכאון, עלבון וכדומה. מנגנונים אלו חסרי תועלת ממשית והם מכלים את האנרגיה של האדם.
שלוש הדרכים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבנה האדם: לפי תפיסתו של גורדייף קיימים באדם שבעה מרכזים, מתוכם שלושה מרכזיים: המרכז השכלי, המרכז הרגשי, והמרכז הגופני, וישנן דרכים נפרדות לעבוד על כל מרכז בפני עצמו: דרך היוגי (שכלי), דרך הנזיר (רגשי) ודרך הפקיר (גופני). הדרך הרביעית משלבת עבודה על שלושת המרכזים על מנת להתעורר מהשינה המנטלית בה הוא שקוע בחייו.
לשיטתו, אדם אינו יכול להיות ער כל עוד לא קיים איזון בין שלושת מרכזיו. על האדם ללמוד את עצמו תוך התבוננות פנימית במרכזים המרכיבים אותו, בתהליכים המתרחשים בתוכו. כל הדיסהרמוניות נובעות מכך שהמרכזים אינם מתואמים. כל מרכז מתווה בו זמנית כיוון אחר בתוך התודעה.
האיזון בין המרכזים מאפשר יצירת קשר עם שני המרכזים הגבוהים (המרכז הרגשי הגבוה, והמרכז השכלי הגבוה) ואשר לאדם הרגיל אין מגע איתם ביום יום. מרכזים אלו מאפשרים לאדם יכולות שאין לו ברגיל, כגון תודעה עצמית, ראיית הנולד, טלפתיה וכדומה.
השחרור מבית הכלא: על פי גורדייף, על מנת לצאת מבית הכלא בו האדם שבוי על האדם ליצור אחדות פנימית כדי להשתחרר מהשינה, המכניות וריבוי האני.
לטענתו הדרך היחידה שאדם יכול להשיג התפתחות אמיתית היא בעזרתו של מורה אמיתי. אדם שנמלט בעצמו מהכלא.
את הידע אודות השיטה אסף גורדייף במסעותיו ברחבי אסיה, אפריקה, ובמזרח התיכון בחיפושו אחר ידע עתיק. במסעותיו ליקט גורדייף מעמים ותרבויות שונות ריקודים הנקראים 'ריקודים מקודשים', או 'תנועות מקודשות'. ריקודים אלה נאספו מהעם הטיבטי מהסופים וממקדשים שונים בהם שהה גורדייף.
'הריקודים המקודשים' מהווים תרגול שמעורר סימולטנית ומאזן את הפעילות של שלושת המרכזים. תרגול כזה מכריח את המתרגל להיות נוכח וער לעצמו. כאשר פעולת האיזון מתחילה, מתחיל להתרחש התהליך של ההתעוררות.
הרעיונות המרכזיים של הדרך הרביעית, כפי שהוצגו על ידי גורדייף, מוצגים בבהירות על ידי תלמידו הבולט ביותר פטר דמיינוביץ' אוספנסקי בספר החיפוש אחר המופלא בהוצאת שוקן.
מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביצירותיו גורדייף ייחס את תורתו לכמה מקורות מסתוריים למדי[1]:
- כתות קטנות של נוצרים "אמיתיים" הנמצאים באסיה ובמזרח תיכון. גורדייף האמין שתורת הנוצרות המיינסטרים פגום.
- דרווישים שונים (הוא לא השתמש במושג סופי)
- הוא ציין שבצעירותו למד יוגה, אבל יותר מאוחר דיבר על פקירים ויוגים בצורה מבטלת.
- מנזר מסתורי בשם "סארמונג" הנמצא במקום נידח במרכז אסיה, שאליו הובילו את גורדייף בכיסוי עיניים.
- ה"אחווה האוניברסלי" הלא דתי.
נערכו מספר ניסיונות להשלים תיאור המקורות של הדרך הרביעית שכללו:
- אוצר מילים טכני שהופיע ראשית אצל הבונים החופשיים ברוסיה של המאה ה-19, והיה פועל יוצא מעבודתו של רוברט פלאד (פ.ד. אוספנסקי)
- נצרות אורתודוקסית כמפורט בעבודתם של רובין אמיס ובוריס מוראויף (Boris Mouravieff)
- מסורת ה- Ahmsta Kebzeh מהקווקז.[2]
- בודהיזם טיבטי לפי Jose Tirado[3]
- זרם הנקשבנדיה של הסופים (אידריס שאה,[5] Rafael Lefort)
- תרגיל ה"אצירה" דומה לתרגיל "Uqufi Zamani" מתוך הספר חוקים או סודות של זרם הנקשבנדיה הסופי.[6]
- עקרונית זרתוסטרה, במיוחד עבדול חאליק גאג'דוואני, מנהיג ב"חוואג'גן" (מורים בזרם הנקשבנדיה ממרכז אסיה (J.G. Bennett[7])
בתי ספר של הדרך הרביעית[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד היום ישנן קבוצות, בארץ ובעולם, הלומדות את "הדרך הרביעית", תורתו של גורדייף. ישנן קבוצות הקשורות ישירות ל"בתי-ספר", זו של גורדייף בפריז או זו של אוספנסקי. אלו השתיים קשורות ל"מרכז" רעיונותיו של גורדייף . ישנן גם קבוצות שלא קשורות ל"בתי-הספר" המקוריים אך מתבססות על רעיונות של גורדייף :
בישראל פועלות מספר קבוצות הלומדות את תורתו של גורדייף: בירושלים בתל אביב וביודפת קיימות קבוצות הקשורות לבתי ספר המקוריים של גורדייף .
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ספריו של ג.א. גורדייף:
- 'סיפורי בעל זבוב לנכדו - ביקורת אובייקטיבית חסרת פניות על חיי האדם'.
- 'פגישות עם אנשים מיוחדים'.
- 'Life is real only then when I am'.
- 'Views from the real world'.
- ספריו של פ.ד אוספנסקי:
- 'חיפוש אחר המופלא'.
- 'הדרך הרביעית'.
- 'הפסיכולוגיה של התפתחותו האפשרית של האדם'.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Gurdjieff and the Fourth Way: A Critical Appraisal (באנגלית)
- ^ Murat Yagan, Ahmsta Kebzeh: The Science of Universal Awe, 1999 (באנגלית)
- ^ Gurdjieff's Possible Buddhist Influences
- ^ Meetings with Three Tibetan Masters
- ^ Idries Shah, The Way of the Sufi, Part 1, Notes and Bibliography, Note 35
- ^ Omar Ali-Shah, The Rules or Secrets of the Naqshbandi Order
- ^ "הדרך הרביעית" ההרצאה הציבורית האחרונה של בנט (באנגלית)
