הדרשה על ההר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הדרשה על ההר, איוון מקארוב, 1889

הדרשה על ההר היא קטע בו מצוטטים דברים שלפי המסופר נשא ישו לפני מאמיניו. הדרשה מצוטטת בחיבור הראשון של הברית החדשה, הבשורה על פי מתי, והיא נקראת כך משום שלפי המסופר נשא אותה ישו בפני מאמיניו על ההר.

הדרשה על ההר היא חלק מרכזי מאוד בבשורה על פי מתי, ובנצרות כולה, שכן היא מכילה עקרונות רבים שהנצרות מושתתת עליהם, ורבים מהפסוקים בה אף הפכו לפתגמים ולדימויים מפורסמים, כגון הדימוי על "הטיית הלחי השנייה" והביטוי "מלח הארץ". הדרשה היא אחד המקורות הראשונים לתורת האי-אלימות המודרנית.

מיקום ותארוך הדרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההר עליו נשא ישו את הדרשה קרוי בנצרות "הר האושר" לזכר המילה "אַשְרֵי" המתחילה את שמונת הפסוקים הראשונים של דרשת ההר. המסורת הנוצרית המקובלת מזהה את הר האושר עם הר נחום מצפון לים כנרת, אך יש פרוטסטנטים המזהים את הר האושר עם קרני חיטין.

מקובל לתארך את זמן נשיאת הדרשה לשנת 30 לספירה לערך, אך רבים מהפרשנים האקדמיים גורסים כי הדרשה היא אוסף אמירות מתוך דברי ישו, שאסף מחבר הבשורה, וכי ישו כנראה לא נשא את הדרשה בפועל.

תוכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פתיחה (מתי ה' 1-2)
  • פסוקי ה"אשרי", המתארים את אלה שהתנהגותם ראויה: "אשרי עניי הרוח", "אשרי האבלים", "אשרי החלשים" וכיוצא בזה (ה' 3-12)
  • "אתם מלח הארץ" וגו' (ה' 13-16)
  • טענתו של ישו כי הוא ממשיך דרכם של הנביאים (ה' 17-20)
"הדרשה על ההר" מאת קרל היינריך בלוך, צייר דני מהמאה ה-19
  • איסור על ניבול פה, חיוב החברות וההשלמה (ה' 21-26)
  • איסור על ניאוף, תאווה, גירושין ונישואין שניים (ה' 27-32)
  • איסור על נדרים (ה' 33-37)
  • החיוב לאהוב את כולם, כולל אויביך, ביטול "עין תחת עין" והחלפתו ב"הטה לו גם את ה[לחי] האחרת" (ה' 38-48)
  • מעשים טובים יש לעשות בצנעה ולא בפרהסיה ולא לשם רווח (מתי ו' 1-6)
  • גינוי תפילות ארוכות, כשל עובדי אלילים (ו' 7-13)
  • החובה לסלוח (ו' 14-15)
  • יש לצום בצנעה ולא בפומבי ולא לשם רווח (ו' 16-18)
  • העולם הבא חשוב מהעולם הזה (ו' 19-21)
  • העין היא אור הגוף (ו' 22-23)
  • לא ניתן לשרת שני אדונים, יש לבחור בין האל לממון (ו' 24)
  • יש לדאוג לאמונה ולמלכות האל קודם לשאר הדברים (ו' 25-34)
  • "לא תשפטו ולא תישפטו" (מתי ז' 1)
  • טול קורה מבין עיניך לפני שתבקר אחרים (ז' 2-5)
  • אל תטיל פנינים בפני חזיר (ז' 6)
  • "בקשו ויינתן לכם, חפשו ותמצאו" וגו' (ז' 7-11)
  • "עשה לרעיך מה שאתה רוצה שיעשו לך" (ז' 12)
  • הדרך לחיים היא הדרך הקשה, ומעטים ההולכים בה, הדרך הקלה היא הדרך לאבדון, ורבים ההולכים בה (ז' 13-14)
  • אזהרה מפני נביאי שקר (ז' 15-20)
  • לא כל הטוען כי הינו בר אמונה הוא באמת מאמין (ז' 21-23)
  • מי אשר ילך לפי דרשה זו בונה את חייו על אבן ויחיה, מי שאיננו - כמוהו כבונה חייו על חול וסופו להישמד. (ז' 24-27)
  • סיום (ז' 28-29)

גישות פרשניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנסייה בהר נחום

ויכוח גדול קיים בנצרות באשר לאופן ההבנה של הכתוב בדרשה, שהרי חלק מתכתיביה, אם מבינים אותם כמות שהם, אינם ישימים כמעט בחיים המעשיים. חוקר הדתות מק'ארתור מביא תשע פרשנויות עיקריות לדרשה.

  1. הגישה הקטגורית, הגורסת כי את הדרשה יש להבין כמות שהיא, ואם תכתיביה גורמים סבל למי שממלא אחריהם, זהו מחיר ששווה לשלם בתמורה לגאולה. בגישה זו צידדו פרנציסקוס מאסיזי, לב טולסטוי ובאופן מסוים כת האנאבפטיסטים.
  2. הגישה ההיפרבולית, הרואה בדרשה היפרבולה וגוזמה מכוונת והגורסת שהדרשה מכילה רק עקרונות כלליים, שאין צורך למלא אחריהם מילה במילה ושיש להתאימם ולרככם בהתאם למציאות.
  3. גישת התקן הכפול של הכנסייה הקתולית, אשר מחלקת את תוכן הדרשה לחלק הכרחי ולחלק מומלץ, כאשר החלק ההכרחי מחייב את כולם והוא הכרחי לגאולה והחלק המומלץ הוא תוספת למאמינים אדוקים יותר, כגון נזירים. בגישה זו תמכו אוגוסטינוס הקדוש ותומאס אקווינס.
  4. הגישה של מרטין לותר, הקרויה גם גישת שני העולמות. לותר חילק את הכול לקדוש וליומיומי וגרס כי הדרשה שייכת לתחום הקדוש והרוחני. כך, לפי לותר, שופט שמרשיע פושע צריך לתת לו את מירב העונש הקבוע בחוק, אך בד בבד עליו להצטער בנפשו על הסבל שייגרם לו.
  5. הגישה הפרוטסטנטית, אשר על ידי השוואת מקומות שונים בברית החדשה מצאה, כי לעקרונות של הדרשה ישנם יוצאים מן הכלל. כך, בעוד שישו אסר על נדרים ושבועות, השליח פאולוס משתמש בהם לפחות פעמיים, כך שלמעשה יש להם מקום.
  6. הגישה של וילהלם הרמן, אשר גרס, כי רוח הדרשה חשובה יותר ממה שכתוב בה, ושהכוונה מאחורי מעשה חשובה יותר מהמעשה עצמו. גישה זו קרובה לגישתו של אוגוסטינוס הקדוש.
  7. הגישה האתית, אשר גורסת כי ישו חשב שאחרית הימים קרובה ולכן הצלחה חומרית היא בעלת חשיבות נמוכה. גישה זו נהפכה פופולרית על ידי אלברט שוויצר.
  8. גישתו של מרטין דיבליוס, אשר גרס, כי אף על פי שהעקרונות של הדרשה הם העקרונות האלוהיים ועל-פיהם יש לנהוג, כעת אין זה אפשרי. על פי דיבליוס, חובה על כל בני האדם לנסות לחיות לפי עקרונותיה של הדרשה, אך הם נידונים מראש לכישלון. מצב זה, טוען דיבליוס, ישתנה באחרית הימים. גישה דומה לזו היא הדיספנסציונליזם, הגורס כי ישנן תקופות שבהן ניתן למלא אחר הדרשה וישנן תקופות שבהן זה בלתי אפשרי, כמו התקופה של ימינו.
  9. גישת התשובה, הגורסת, כי עקרונות הדרשה על ההר הם מלכתחילה בלתי-ניתנים לקיום בעולם הזה, והגורסת, כי על ידי הפיכתם לבלתי-אפשריים לקיום ישו רצה ללמד את האנושות לחזור בתשובה.

הדרשה במסורות חיצוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש קבוצה של בודהיסטים שמקבלים את ישו כמואר, במידה דומה לזו של בודהה, ומביאים את הדרשה ואת הקושי לישמה בחיי היום יום כדוגמה למצב התודעה השונה, ומלא האהבה שבו שרה ישו, כמו גם קדושים אחרים במסורת המזרח.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


חייו, מותו, ותחייתו של ישו
ישו
הבשורה למרים - הביקור - הולדת ישו - סגידת הרועים - שלושת האמגושים - הבריחה למצרים - טבח התמימים - ישו בין המורים - טבילת ישו - פיתויו של ישו - החתונה בקנה - הדרשה על ההר - הדרשה על המישור - השומרוני הטוב - ההשתנות - הכניסה לירושלים - הסעודה האחרונה - הייסורים בגן
הפסיון של ישו: מאסרו של ישו, חקירת ישו בידי הסנהדרין, משפטו של ישו בפני פונטיוס פילאטוס, צליבת ישו
קבורת ישו - תחיית ישו - נס הדגים השני וההבטחה לפטרוס - הפגישה באמאוס - העלייה השמיימה - הביאה השנייה