דרוזים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף הדת הדרוזית)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דרוזים
אוכלוסייה
בין 2,400,000 ל-2,500,000
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
Flag of Syria.svg סוריה 1,500,000

Flag of Lebanon.svg לבנון 700,000
Flag of Israel.svg ישראל 130,000 (מהם 20,000 ברמת הגולן)
Flag of Jordan.svg ירדן 20,000
מחוץ למזרח התיכון 100,000
Flag of the United States.svg ארצות הברית 20,000

שפות
ערבית
עברית (בישראל בלבד)
דת
הדת הדרוזית
קבוצות אתניות קשורות

דרוזיםערבית: دُرُوز, דֻרוּז, צורת היחיד: دَرْزِيّ, דַרְזִיּ) הם בני עדה במזרח התיכון המקיימים דת ייחודית שהתפצלה מהאסלאם השיעי במאה ה-11.

הדרוזים הם דוברי ערבית בניב המיוחד להם, הדומה לניבים סוריים של ערבית. כמעט כל הדרוזים חיים באזור הגאוגרפי הכולל את סוריה, לבנון וצפון ישראל. התיישבותם הררית, במטרה להישמר מאוכלוסייה עוינת. רובם אזרחים סוריים, אך יש קהילה דרוזית גדולה מבין אזרחי לבנון. בסוף שנת 2011 נמנו כ-130 אלף דרוזים מבין תושבי הקבע בישראל, מהם למעלה מ-100 אלף אזרחים ישראלים, והיתר תושבי רמת הגולן.

מוצא[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוצאם של הדרוזים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שמוצא הדת הדרוזית הוא במצרים, לשבטים אשר קיבלו על עצמם את הדת הדרוזית שני מקורות מוצא עיקריים מחצי האי-ערב[דרוש מקור]:

  • שבטים שהגיעו מצפון חצי האי ערב - ונקראים קייסים.
  • שבטים שהגיעו מדרום חצי האי ערב - ונקראים ימנים.

מוצא הדת הדרוזית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדת הדרוזית החלה כתנועה באיסמאעיליה שהושפעה בעיקר מהפילוסופיה היוונית ומהגנוסיס. הדרוזים נקראים גם "בנו מערוף" (بنو معروف) ו"אלמווחדון" (الموحـّدون - "בני אמונת הייחוד" כלומר, המונותאיסטים). חלק מהם אומרים שמקורה של העדה הדרוזית בפלג האסמעיליה (الإسماعيلية) של האסלאם השיעי. על פי המחקר, הדת הדרוזית התגבשה במצרים בתקופת שלטונו של הח'ליף הפאטימי השישי, "אל-חאכם באמר-אללה" (השופט במצוות האל, الحاكم بأمر الله) בין השנים 1021-996.

לפי המסורת הדרוזית אין מדובר בדת חדשה, אלא רק בהופעה מחודשת של אמונה מונותאיסטית עתיקה ומזוככת, שלפיה האל אחד והוא אינו נתפס בשכל האנושי. על-פי האמונה הדרוזית נביאי האמונה הזאת התגלו רק במקרים נדירים. הדרוזים מאמינים כי ההיסטוריה האנושית מחולקת לשבע תקופות שבכל אחת מהן פעל נביא ולידו "יודע חכמת נסתר" שהעביר ליחידי סגולה את רזי הדת. שני זוגות כאלה המוכרים גם למי שאינו דרוזי הם: משה (מוסא) ויתרו (שועיב), וכן: מוחמד ועלי. על פי האמונה הדרוזית בימי אל-חאכם באמר אללה ניתנה ההזדמנות האחרונה להצטרפות ל"מווחודון", וכיום אין לאיש אפשרות להצטרף לדת הדרוזית אלא אם נולד כדרוזי.

על פי האמונה הדרוזית, בתקופתו של אל-חאכִם באמר אללה הופיעו ארבעה מבשרים שונים, אך השלושה הראשונים ביניהם הכינו את הקרקע להגעתו של המבשר הרביעי, הגדול מכולם, חמזה בן-עלי (حمزة بن عليّ). כשהיה חמזה בן-עלי בן 20 בא לחצרו של אל-חאכם באמר אללה והתקבל מיד על ידי המושל. בשנת 1017 הכריז אל-חאכם באמר אללה על חמזה בן-עלי כאימאם של דת המווחדון.

בפברואר 1021 נעלם אל-חאכִם באמר אללה. היעלמותו של הח'ליף היא עדיין פרשה עלומה. על פי חלק מן ההיסטוריונים נרצח הח'ליף, אך על פי האמונה הדרוזית באחת מהרכיבות השגרתיות על סוסו והתייחדותו עם האל של אל-חאכם באמר אללה הוא נעלם לזמן רב מן הרגיל. המאמינים שיצאו לחפשו מצאו את בגדיו עומדים ומכופתרים באוויר, בלי שהוא היה בתוכם. המסורת אומרת כי אל-חאכִם באמר אללה נעלם במתכוון והוא מסתתר כאות מבחן לעמידתם של המאמינים, אולם הוא עתיד להופיע ב"אחרית הימים". (ראו גם "מהדי").

22 שנים לאחר מכן, יורשו השני של אל-חאכִם באמר אללה נתן בפעם האחרונה למעוניינים הזדמנות להצטרף אל חבר המאמינים הדרוזים. באותה תקופה הצטרפו מספר שבטים חזקים באזור הלבנט אשר מאז ומעולם שמרו את ענייניהם להם ולא התערבו בנעשה במקומות אחרים כל עוד לא חלה עליהם סכנה. ההצטרפות אל הדרוזים אפשרה להם ביתר-שאת את ההתבדלות מהאחרים והלכידות הפנימית.

סמל הכוכב הדרוזי

מקור השם "דרוזים"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכתבי בנימין מטודלה מ-1167 צוין כי הדרוזים הם שוכני הרים, מאמינים בגלגול נשמות ואוהבי יהודים.

על פי המסורת הדרוזית, אחד מהמצטרפים החדשים לדת המווחדון היה נשתכין א-דרזי (نشتكين الدرزي) הידוע גם בשם מוחמד בן אסמאעיל א-דרזי (محمد بن إسمـاعيل الدرزي). בתחילה פעל א-דרזי בתיאום עם שאר מפיצי הדת, אך לאחר מכן ראה בעצמו את התגלמות האל והחליט להקים דת אחרת. המלחמה בא-דרזי לא איחרה לבוא והוא הובס בידי חמזה בן-עלי. בסופו של דבר נקראו מאמיני המווחדון בפי המוסלמים על שם א-דרזי, ומכאן השם "דרוזים".

יש גרסאות נוספות לגבי מקור השם, וגם הדרוזים עצמם אינם תמימי דעים לחלוטין בעניין זה. לפי אחת הגרסאות, א-דרזי אכן הפיץ דת שקרית והדרוזים כונו על שמו כדי להשפילם ולהראות את נחיתותם מול המוסלמים. לפי גרסה אחרת, א-דרזי דווקא הפיץ את דת המווחדון בדבקות ולכן הדרוזים נקראים על שמו.

הדת הדרוזית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדת היא סודית, וידועה רק לחכמים ("עוקאל" - משכילים, ידענים, נבונים), שהם מיעוט העדה; שאר ההדיוטות ("ג'והאל" - בורים) אינם מכירים את הדת. ספרי הדת הדרוזיים שמהם נלמדים רזי הדת נקראים אגרות החוכמה. הספרים מועתקים אך ורק בכתב יד, הנכתב על קלף על ידי סופר המוכשר לכך, והם נשמרים בסוד על ידי ה'עוקאל' וכך הם חמשת חומשי ספרי. בית התפילה הדרוזי נקרא ח'לווה (خَلْوَة) ורק העוקאל (זקני הדת והמשכילים) רשאים להתפלל שם. ילדים דרוזים עד גיל 15 רשאים גם הם להיכנס אל הח'ילווה, כיוון שבגיל 15 הם מחליטים אם להיות דתיים או חילוניים (ג'והאל), ולפני כן הם יכולים "להתרשם" מהחיים הדתיים. לעומת זאת, אין מניעה "לחזור בתשובה" או להפוך לחילוני, אך לדתי שהופך לחילוני אסור לגלות את עיקרי הדת. מתחילת הפצתה של הדת ועד לשנת 1043, הופצו יסודות הדת. במשך 24 שנה הדת קיבלה מצטרפים חדשים, ולאחר מכן, עקב רדיפות, ננעלו שערי הדת ומאז הדרוזים אינם מקבלים מאמינים חדשים ורואים בחומרה נשואי תערובת. אדם המתחתן עם לא דרוזי או מוליד ילדים עם לא דרוזי, נחשב כלא דרוזי וכן ילדיו לא יהיו דרוזים, ולרוב לא מתקבל במשפחתו או בחברה.

הדרוזים מאמינים שהיו שבעה נביאים בתקופות שונות: אדם, נח, אברהם, משה, ישו, מוחמד ומוחמד בן איסמאעיל, שהוא מייסד כת האיסמאעיליה באסלאם. דברי כל אחד מהנביאים משלימים את קודמו, וביחד הם מצטרפים לכדי אמונה אחת. בכל תקופה היה אדם שהיה המשכיל, לדוגמה: בתקופת משה, חותנו יתרו היה המשכיל.

המקומות הקדושים לדרוזים הם קברי הצדיקים ומייסדי הדת. חלק מתוכם בישראל וחלק נמצא בדרום לבנון.

אף על פי שמקורה של הדת הדרוזית מתבסס על שלוש הדתות השמימיות, היא דת ייחודית לכל דבר. הדרוזים חוגגים את חג הקורבן במקביל למוסלמים, אולם מנהגי החג אצלם שונים. לפי האמונה הדרוזית, מותר לקיים מצוות של דת אחרת ולהעמיד פנים כמאמינים בדת אחרת אם בני אותה הדת מאיימים על חייהם.

הדרוזים חוו במרוצת השנים ביחס עוין ולעתים גם אכזרי מצד המוסלמים האדוקים. היות שהדרוזים היו בראשית דרכם עדה קטנה ומסוגרת, הם סבלו מיחס עוין במיוחד. הדת הדרוזית יצרה פתרון שאומץ ב"אורח חייהם": ה"תקייה" - החובה של הסתרת הדת בעת צרה ומשבר בעזרת טשטוש מבחינה חיצונית של אמונתם כך שהם יכולים לדמות לסביבתם. עיקרון זה שימש במשך השנים בסיס להתנהגות הפוליטית של הדרוזים.

הדרוזים אימצו הרבה מנהגים דתיים משאר הדתות לרבות נישואין, גירושין, ברית מילה וקבורה.

עיקרי הדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

רב הנסתר על הנגלה, אולם חוקרים, בעיקר חוקרים צרפתים שהגיעו לכתבי הקודש הדרוזיים אחרי דיכוי המרידה בהר הדרוזים, מצאו מספר נושאים, ובהם:

מצוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבע מצוות (תעאלים) הדרוזים הן:

  1. שמירת הלשון - (היה תהיה לשונך לשון אמת, בערבית: صِدْق اللسان) כנות, נאמנות להבטחה, הימנעות מרכילות ושמירת סוד.
  2. הגנה על האחים - עזרה לדרוזי כשהוא נתון בצרה (פיזית, או רוחנית; מקביל להגד "לא תעמוד על דם רעך").
  3. הימנעות מעבודת אלילים וצלמים.
  4. התנערות מן השטן והימנעות ממעשי רשע.
  5. ייחוד האל בכל עת.
  6. קבלת מעשי האל.
  7. השלמה מוחלטת עם הגזירות הנסתרות והנגלות של האל (דטרמיניזם).

מצוות אלה מתאימות מאוד לאורח חיים צבאי, במיוחד שתי המצוות הראשונות. זוהי אחת הסיבות לכך שהדרוזים בולטים כאנשי צבא בכל הארצות שבהן הם חיים, כולל במדינת ישראל. מצוות "שמירת הלשון" מחייבת את הדרוזים לומר אמת, ולכן נמנעים הם מלהסתיר ליקויים, וזה מאפשר להם להפיק לקחים. מצוות ההגנה על האחים יוצרת אצלם אחווה ורעות החיוניים להוויה הצבאית ולמלחמה. הדרוזים גם מאמינים בגלגול נשמות ובגורל שאין להימנע ממנו, ולכן עוצמת הפחד מהמוות פחותה אצלם מאשר אצל אנשים שאינם דרוזים. הדרוזים מאמינים בקדושת הנשמה ולא בקדושת הגוף שכן הגוף הוא כמו ספינה שחולפת ומתבלה עם הזמן, ואילו הנשמה היא שתגיע לחשבון בבית דין מעלה באחרית הימים.

הלכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדרוזים הלכות שונות, חלקן "הלכות התנהגות". הדרוזי הדתי צריך לגלח את ראשו ולכסותו במצנפת, אינו מגלח את שפמו, ונמנע מאכילת צמחים ומאכלים משכרי חושים, חזיר וכל חיה אחרת שאינה מעלה גרה, משתיית משקאות חריפים ומעישון (וזה חל גם על אלה שאינם דתיים). רוב ההלכות החמורות ביהדות ובאסלאם חלות גם כן על הדרוזים : מעלה גרה, מפריס פרסה, גיד הנשה, בשר טמא, ברית מילה, קדושת הנשמה, נשיאת שם ה' לשווא, ורבים עוד.

חכמי הדת מבקרים בבית התפילה הדרוזי (ח'לווה) בכל ימות השבוע כמתאפשר, ובמיוחד בערב שישי (יום חמישי). בח'לווה אין רהיטים או קישוטים, רק שטיחים לישיבה כרמז לצניעות. בישיבות אלו מטיפים חכמי הדת דברי מוסר. כמו כן, קבועות בדת מספר "הלכות התנהגות":

  1. איסור על שתיית משקאות משכרים ונטילת סמים.
  2. איסור על עישון ועל הימורים.
  3. איסור על ראוותנות.
  4. הסתפקות במועט, צניעות והתרחקות מהוויות העולם.
  5. שמירה על כבוד האישה וכבוד המשפחה.
  6. נדיבות, הכנסת אורחים ועזרה לנזקקים.
  7. הימנעות מדברי רכיל וניבולי פה.

חגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבי שועייב

לדרוזים מספר חגים[1].

  • הדרוזים חוגגים את חג הקורבן (עיד אלאדחא) בתאריך זהה לחג המקביל אצל המוסלמים (אם כי מנהגי החג אצלם שונים). זה החג החשוב ביותר לבני העדה. מקובל לברך בחג זה באחת מהברכות: כֹּל עאם ואינתום בח'יר או כֹּל סאנה ואינתום סאלמין.

כמו כן, לדרוזים יש מספר חגים המיוחדים להם, הנחגגים בתאריכים קבועים לפי לוח השנה הגרגוריאני:

חג הקורבן וחג הנביא שועייב הם חגים עממיים שנחגגים בקרב העדה כולה. יתר החגים מצוינים על ידי העוקאל (חכמי הדת). בישראל מקובל להחשיב את כל החגים המוזכרים לעיל כימי מנוחה בבתי ספר של העדה הדרוזית ועבור עובדי מדינה דרוזיים.

דגלם של הדרוזים מורכב מחמישה צבעים: הירוק מסמל טבע, האדום - אהבה, הצהוב - חיטה, הכחול - מים והלבן - טוהר.

טקסי נישואין[עריכת קוד מקור | עריכה]

הליכי הנישואין דומים בקווים כללים, לאלה המקובלים בכלל החברה הערבית. התופעה הבולטת ביותר בהליכי הנישואין היא העבודה שאין בני הזוג רשאים ליצור ביניהם מערכת קשרים חברתית טרם שנישאו זה לזו, וכל עוד לא נערך "העקד" שהוא האקט הדתי המקשר ביניהם אין הם רשאים להיפגש ביחידות. תופעה אחרת, הבולטת במיוחד בקרב הדרוזים, היא ההקפדה לקבל את הסכמתה החופשית של הכלה לנישואין. התקשורת בין הגבר לאישה נעשית באמצעות הוריו (בעבר), אלה, יחד עם נכבדי המקום פונים להורי הנערה בבקשה כי ייאותו לנישואין, אם ניתנה הסכמתם החיובית נערך מפגש של שתי המשפחות ומכריהם הקרובים – בבית הורי הכלה. במפגש כזה נוהגים לסכם את התנאים שעל החתן למלא כדי לזכות בכלתו, כגון גובה המוהר, מקום ותנאי מגורים או פרטים אחרים הנוגעים לעתים בענייני דת וחברה והחשוב מכל קביעת המועד לעריכת העקד. העקד נערך על ידי אימאם המקום הרושם על טופס את פרטי הצדדים, התנאים שנקבעו ביניהם. עדים, ואת הסכמתה המחודשת של הכלה לנישואין, רישומים אלה נחתמים, בדרך כלל, נאמרת "סורת אל-פאתחה" הפרק הפותח את הקוראן, מכאן ואילך רשאי החתן לבקר אצל כלתו כל אימת שירצה בכך, אך עדיין אין היא עוברת לביתם המשותף כל עוד הוא לא מילא אחר התנאים שנקבעו.

האוכלוסייה הדרוזית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נערים דרוזים רוקדים דבקה

מראשית קיום העדה היו נתונים הדרוזים לרדיפות קשות שגרמו להגירתם ממצרים ולהתיישבותם בדרום לבנון. לאחר מכן עברו רבים מבני העדה לאזור הרי שוף שבהר הלבנון, אשר קיבל את הכינוי "הר הדרוזים הלבנוני" (להבדיל מהר הדרוזים שבסוריה). במאה השמונה עשרה, בעקבות מלחמת אחים שפרצה בהר הלבנון בין הדרוזים למארונים ובין שני שבטים דרוזיים החלה הנדידה הגדולה של הדרוזים לסביבות החוראן בדרום מערב סוריה, באזור הידוע כיום כ"הר הדרוזים" ובו מתגוררת מרבית האוכלוסייה הדרוזית.

כיום ישנם בעולם מעל מיליון מאמינים דרוזים אשר מפוזרים בכל העולם. רוב הדרוזים מרוכזים בסוריה (כחצי מיליון), לבנון (כ-400 אלף) וישראל (כ-118 אלף), ומיעוטם בירדן וארצות הברית וישנן גם קהילות דרוזיות גדולות בארצות דרום אמריקה.

הדגל הדרוזי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדגל הדרוזי הוא סמלה של הדת הדרוזית ומייצג למעשה את האמונה הדרוזית ואת בסיסה. ישנן שתי צורות שונות לדגל הדרוזים. האחת, דגל רגיל - והאחרת, דגל בצורת כוכב בעל חמישה קודקודים. בשתי הצורות באים לידי ביטוי חמישה צבעים: ירוק, אדום, צהוב, כחול, ולבן, כאשר לכל צבע משמעות מיוחדת ומרכזית החשובה לדרוזים. אדום: מסמל את הגבורה, האומץ והאהבה. צהוב: הידע, ההארה והחיטה. ירוק: אדמה וטבע. כחול: סבלנות, סלחנות, אחווה, שמים ומים. לבן: שלום וטוהר[דרוש מקור]

הדרוזים בצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם לפני החלת חוק שירות חובה בצה"ל על הדרוזים, שירתו דרוזים בצה"ל על בסיס התנדבותי, במסגרת גדוד שכלל דרוזים, בדואים וצ'רקסים. את הבסיס לגדוד היוו לוחמים מגדוד דרוזי שגויסו בסוריה ובלבנון על ידי מפקד "צבא ההצלה" קאוקג'י במלחמת העצמאות וכן הדרוזים מדליית אל-כרמל, עוספייא ויישובי הגליל. הגדוד השתתף בקרב רמת יוחנן בין ה- 12 ל- 16 באפריל 1948 ולאחר מכן, בעקבות מגעים בין מפקד הגדוד למשה דיין בתיווכם של נכבדים דרוזים מהגליל ומהכרמל נענו הדרוזים להצעה להצטרף לשורות צה"ל. הגדוד הדרוזי עסק בעיקר בעבודות שמירה על יישובים ערביים, גם בתוך אזור הממשל הצבאי. בנוסף הוקמה פלוגת רוכבים שיצאה למרדפים אחרי מסתננים ו"פדאיון" . ב- 1954 הציעו ראשי העידה הדרוזית להחיל את חוק שירות הביטחון גם על צעירי העדה הדרוזית. ראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן גריון, נענה לבקשה. בשנת 1956 התקבל חוק שירות חובה של דרוזים בצה"ל. כמו כן הוחלט לקים את היחידה הדרוזית כיחידה לכל דבר. בראשית שנות ה- 60 היו בצה"ל כבר מספר קצינים, אולם כולם שירתו עדיין ביחידה הדרוזית, שעסקה במשימות שמירה ואבטחה. הקצינים הדרוזים הצעירים, אשר היו בעלי מוטיבציה רבה להתקדם ולהשתלב החלו להפעיל לחץ לפתוח בפניהם תפקידים במסגרות וביחידות נוספות. באותה תקופה, תחילת שנות ה- 60, החלו להתבלט קצינים שהתקדמו בצה"ל דרך מצוינות אישית וביניהם אל"ם סעיד עבד-אל-חק, אל"ם גדעון עבאס, תא"ל האיל סאלח, אל"ם חמזי עריידה " אבי הגששים " בצה"ל ורבים אחרים. ב- 1967 קבלה היחידה הדרוזית תפקיד נוסף : הוקמו "המשמרות" יחידות סיור בגודל של מחלקות שנועדו לסייר בסיני, וישבו בין באר שבע ושארם א-שייח' " המשמרות" יצאו לשטח לשלושה ימים כל פעם, עם גמלים, ג'יפים ומסוקים לחפש מחבלים וסמים מוברחים. תקופה זו הייתה גם תקופת "המרדפים" : היחידה הדרוזית עזרה במרדפים אחרי מחבלים שהסתננו דרך הגבול.

למרות התפקידים החדשים שנוספו ליחידה הדרוזית, התקופה שלאחר מלחמת ששת הימים היוותה עת – משבר עבור הדרוזים בצה"ל: ראשית, חלק מן הקצינים הדרוזים, שגאוותם הייתה על היותם לוחמים מעולים ואזרחים נאמנים, נפגעו מכך שלא שותפו בלחימה אלא הועסקו בשמירות באזור הבקעה במהלך המלחמה. שנית, שאיפתם של הדרוזים להשתלב גם במסגרות אחרות ובתפקידים אחרים בצה"ל לא זכתה, על פי תחושתם, למענה מספיק. בשנת 1968 החלה להתגבש בצה"ל חשיבה חדשה הנוגעת לשירות הדרוזים בצה"ל, חשיבה שעיקרה פתיחת אפשרויות תפקידים נוספים. בשנה זו הציע מוחמד מולא, קצין דרוזי מירכא, להקים סיירת דרוזית והרעיון התקבל. הוקמה יחידה התנדבותית מובחרת, אשר עד היום עוברת הכשרות מקצועיות מגוונות ומבצעת פעולות כמו כל סיירת אחרת. במלחמת יום הכיפורים השתתף גדוד דרוזי סדיר שישב בצפון בקרבות רמת הגולן. הגדוד השתתף גם במבצע ליטאני כגדוד קרבי לכל דבר והשתלב בפעילות השוטפת של צה"ל בצפון: סיורים, חדירות, היתקלויות ויצא לו שם של גדוד מפואר ובעל הישגים. ב- 1979 הוקם הכוח הדרוזי כחטיבה וכן מונה מח"ט דרוזי ראשון בצה"ל – אל"ם האיל סאלח .

ב- 1982 , לאחר פנייה של קצינים דרוזיים, הוחלט לפתוח בפני הדרוזים את האפשרות לשרת גם ביחידות אחרות בצה"ל. כיום הדרוזים נמצאים ברוב חיילות צה"ל, ביניהם חי"ר, שריון, חיל הים ובסיירות מובחרות. המעוניינים לשרת כקצינים מקצועיים יכולים לבחור במסלול העתודה האקדמאית . כיום קיימות בצה"ל שתי יחידות דרוזיות אורגניות : גדוד סדיר ויחס"ר. במסגרת מערך המילואים קיימים שני גדודים .

יחסים דרוזים – יהודים:

יחסי הדרוזים עם היהודים בארץ ישראל היו טובים מאז ומתמיד. יש הטוענים שבין שני העמים קיים קשר עוד מתקופות עתיקות יותר, מאחר שהדת הדרוזית שאבה רעיונות מסוימים מן היהודות (בעיקר מן הקבלה) וכמו כן יתרו, חותן משה, מקובל על הדרוזים כנביאם. בתקופת המנדט הבריטי נקטו הדרוזים עמדה ניטראלית כלפי הסכסוך בין היהודים לערבים ולא השתתפו במאורעות של שנות העשרים והשלושים. העמדה הניטראלית של הדרוזים הביאה את ראשי היישוב לפנות אל הדרוזים בהצעה לשכנות טובה ויחסים תקינים. במיוחד פעלו בנושא אבא חושי, ששקד בעיקר על טיפוח הקשרים עם בני הכפר עוספיה, יוסף נחמני, שפעל באזור טבריה בקרב הכפרים מג'אר וחורפיש ויצחק בן-צבי, אשר קשר קשרים עם מנהיגי הדרוזים בגליל. תוכניתו של בן-צבי כללה בין היתר הצעת עזרה משפטית לדרוזים בשעת הצורך, ולאחר מכן לבוא בקשרים עם מנהיגי הדרוזים בסוריה ובלבנון. בתקופת מאורעות תרצ"ו – תרצ"ט היו מרבית הדרוזים רחוקים ממוקדי המרד ולא הושפעו מהלך הרוח הקיצוני של מנהיגי המרד. בשנים 1939-1936 על רקע הידיעות על שיתוף פעולה דרוזי – יהודי, פגעו כנופיות ערביות בדרוזים. מקרב הדרוזים בגליל, שברובם שמרו על עמדה ניטראלית במהלך המרד, הצטרפו מעטים לכנופיות הערביות, אולם אלו היו מקרים ספורים וחריגים. ב-1939 לקראת סוף המרד, "עברו" כמעט כל הדרוזים תושבי הגליל לצד היהודי, אם כי מבלי ליטול חלק פעיל בלחימה עצמה. הדבר קרה בעיקר עקב התנכלויות של מורדים ערבים לכפרים דרוזיים. בשנות ה-40 סייעו הדרוזים ליהודים במסגרת פעילותה של ה" הגנה ": ברכישת נשק ותחמושת, באיסוף ידיעות וסיוע למבצע ההפעלה. קשרים לא רשמיים אלה בתקופת המנדט הבריטי סללו את הדרך לקבלתם של הדרוזים ושילובם כאזרחים שווי זכויות וחובות במדינת ישראל.

הדרוזים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המסורת, דרוזים יושבים בארץ ישראל מאז המאה ה-11, אולם התבססות היישוב הדרוזי חלה בעת שלטונם של הדרוזים בלבנון וצפון ארץ ישראל ובייחוד בתקופתו של האמיר פחר א-דין השני מבית הנכבדים הדרוזי בית מען.

לוח זיכרון לחללי צה"ל דרוזים בבית יד לבנים בדאלית אל-כרמל

בשנת 1957 הוכרו הדרוזים בישראל כעדה דתית מבחינה רשמית, דבר שלא זכו לו באף מדינה אחרת, ומאותה שנה הם משרתים בצה"ל שירות חובה. למטרה זו אף הוקם גדוד חי"ר דרוזי, גדוד חרב. שיעור הדרוזים המשרתים כקצינים וכנגדים בצה"ל גבוה בצורה משמעותית מחלקם היחסי באוכלוסייה. ניתן למצוא מחברי העדה קצינים בכירים רבים כגון; אלוף יוסף משלב (מיל'), תא"ל (מיל') אמל אסעד ותא"ל (מיל') עימאד פארס ותא"ל מיל' כמיל אבו רוקן.

הדרוזים נהנים מייצוג יתר בבית המחוקקים. במהלך כהונת הכנסת השמונה עשרה, הגיע ייצוגם לשיא של שישה חברי כנסת‏[2], פי שניים וחצי משיעורם באוכלוסייה.

בשל האמונה כי העולם הזה הוא רק פרוזדור לעולם הבא, לדרוזים אין שאיפות לעצמאות והם מאמינים בנאמנות למדינה בה הם חיים. לכן, דרוזים בישראל יתגייסו לצה"ל, דרוזים בסוריה יתגייסו לצבא סוריה וכו'. לפיכך ניתן למצוא מצבים בהם דרוזים משני צדי הגבול נלחמים זה בזה.

לבנות הדרוזיות וכן לדרוזים הדתיים (אלו שבאו בסוד הדת) יש בישראל פטור משירות בצבא. הדתיים אינם יכולים להתפלל במדים, והאווירה שם אינה מתאימה לחוקי דתם, ולכן הפטור ניתן כבר בעת חקיקת חוק גיוס החובה לדרוזים. שיעור הדתיים בגיל הגיוס נמוך מאוד, ומכאן אחוז הגיוס הגבוה שלהם.

מרכזי היישובים הדרוזים בישראל, נמצאים בכרמל, בגליל וברמת הגולן. בסוף שנת 2011 מנו הדרוזים 129.8 אלף בני אדם המהווים כ-1.65 אחוזים מאוכלוסיית המדינה, ו-8.3 אחוזים מהערבים בישראל, אף על פי שרובם אינם רואים עצמם כערבים. היישוב הגדול ביותר היה "עיר כרמל" (דאלית אל-כרמל ועספיא), שבו 22 אלף איש. בנובמבר 2008 אישרה הכנסת חוק‏‏‏[3] המבטל את האיחוד, ומשיב את המצב לקדמותו החל מ-1 בדצמבר 2008. העירייה המאוחדת שנוהלה תחת ועדה קרואה בראשות גבי אופיר פורקה. רמת הפריון בעדה ממשיכה לרדת, ובשנת 2007 הגיעה ל-2.5 ילדים בממוצע לאשה.‏‏‏[4]

אלשיך (1979) שחקר את הזהות הלאומית של הדרוזים בישראל, מצא כי לדרוזים בישראל יש שלוש תת-זהויות: זהות דרוזית, זהות ישראלית וזהות ערבית. מרבית הדרוזים רואים עצמם בראש ובראשונה דרוזים, אחר כך ישראלים ולבסוף ערבים. אך רבים מהם (שחלקם מאוגדים בקבוצה שנקראת "החוג הציוני הדרוזי") רואים בעצמם קבוצה אתנית עצמאית שאין לה דבר עם הלאום הערבי.

היות והדרוזים אינם מקבלים נישואי תערובת ונישאים בתוך העדה, רוב הדרוזים אינם עוזבים את הכפרים הדרוזיים ומעטות המשפחות אשר מתגוררות בערים בהן האוכלוסייה הדרוזית קטנה או שאינה קיימת כלל, ולכן קשה להצביע על ריכוזים עירוניים דרוזים ממשיים.

הדרוזים ברמת הגולן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 1967 כבשה ישראל חלק ניכר מרמת הגולן ובכלל זה את הכפרים הדרוזיים בצפון הרמה, שבהם חיים היום כ-20,000 נפש. הכפרים הם: מג'דל שמס, מסעדה, בוקעתא ועין קנייא.

אשה דרוזית מכינה פיתות ברמת הגולן

היחסים בין השלטון הישראלי לבין הדרוזים ברמת הגולן נוחים בדרך כלל, בין היתר הודות לכך שבישראל כבר התקיימה ב-1967 קהילה דרוזית גדולה שהשתלבה בחיי המדינה. בשנת 1981 התקבל חוק הגולן שסיפח למעשה את הגולן למדינת ישראל. הדרוזים ברמת הגולן קיבלו את החוק במחאה חריפה והכריזו על שביתה כללית, אם כי 5 ראשי יישובים דרוזים בגולן הצטרפו כבר ב-11 בינואר 1978 לקריאתם של ראשי היישובים היהודיים בגולן - לספח את הגולן לישראל באופן מלא‏[5]. לפי הסטטוס קוו הנוכחי, רוב הדרוזים ברמת הגולן מוכרים כתושבי קבע בישראל, אולם לא כאזרחים. הם רשאים לקבל אזרחות ישראלית, אולם רק מעטים מהם, 677 איש במרשם האוכלוסין של 2006, ניצלו את האפשרות. מי שמחליט להתאזרח בישראל מסתכן בהטלת חרם מצד בני קהילתו. בקרב אלו אשר קיבלו אזרחות ישראלית הייתה בשנת 2006 השתתפות מועטה בבחירות וקצת פחות מ-35% הגיעו להצביע בקלפיות באזורי מגוריהם, הממוקמות ביישובים יהודיים סמוכים, לעומת 60% הצבעה בכלל האוכלוסייה הישראלית. ישראל אינה מכירה בדרוזים ברמת הגולן כאזרחים סורים, ורובם מוגדרים כמי שאזרחותם "אינה ברורה". בינם לבין סוריה מתקיים קשר מוגבל, בעיקר באמצעות שליחת צעירים ללימודים באוניברסיטאות בסוריה. הנהגת הדרוזים שמחוץ לרמת הגולן אינה מתערבת בדרך כלל בסוגיית אזרחותם של הדרוזים ברמת הגולן.

יישובים ישראליים עם אוכלוסייה דרוזית[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לספטמבר 2003 הדרוזים גרים ביישובים הבאים: (בסוגריים אחוז מאוכלוסיית היישוב)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דרוזים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על מנהגי החגים קרא http://www.peopleil.org/details.aspx?itemID=7348
  2. ^ גדעון אלון, ‏גאווה דרוזית במשכן הכנסת, באתר ישראל היום, 4 ביוני 2012
  3. ^ ‏חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות דאלית אל כרמל ועוספיה), התשס"ט-2008, ס"ח 2190 מיום 16.11.2008‏
  4. ^ אחיה ראב"ד, פרס בביקור חג אצל הדרוזים: "לכו להיי-טק", באתר ynet‏, 23 באפריל 2009
  5. ^ יובל לישראל מאת חיים יבין- בתאריך הנקוב