ההגרלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ההגרלה (באנגלית: The Lottery) הוא סיפור קצר משנת 1948, שכתבה הסופרת האמריקאית שירלי ג'קסון. הסיפור התפרסם לראשונה בכתב העת ניו יורקר. בעקבות פרסומו הגיעו למערכת העיתון מאות תגובות של קוראים (בעיקרן שליליות) ואף היה גל של ביטולי מנויים לעיתון. עד היום, נחשב אירוע זה לפרסום שגרם לשיא תגובות קוראים בתולדות כתב העת ניו יורקר. ליצירה נעשו עיבודים רבים במהלך ההיסטוריה, להצגות, סרטים ובלט. הבמאי דניאל זקהיים יצר על פי הסיפור סרט באותו שם, שיצא להקרנה ב-1996. עלילת הספר עובדה לאורך ההיסטוריה לסרטים ומחזות תיאטרון אחרים.

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור, אשר מתרחש בעיירת ספר אמריקאית, הוא על טקס ברברי בשם "ההגרלה" המתרחש בעיירה מדי שנה בתאריך 27 ביוני. בטקס זה מתכנסים כל אנשי העיירה, משפחות שלמות והילדים בתוכן, בכיכר העיר. בתהליך מותח ומורט עצבים שולפים אנשי העיירה פתקים עם שמותיהם, ובסופו של דבר, שולף מישהו פתק מסומן.

משמעות הפתק היא שאדם זה יסקל באבנים על ידי אנשי הקהילה, וזאת על בסיס מנהג ואמונה ישנים, הנאמרים בסיפור בהערה בלבד. לפי אמונה זו, בזכות הקורבן יהיה יבול טוב ומזל בחקלאות. טקס זה נזנח ברוב העיירות האמריקאיות, אך כאן עדיין נשארו לו תומכים רבים.

ה"מפסידה" בהגרלה היא טסי הצ'ינסון, אשר מתבלטת לאורך הסיפור כתומכת נלהבת של הטקס. הסיפור מסתיים כשהקהילה סוקלת את טסי באבנים, בהתאם למסורת, בזמן שהיא צועקת על "חוסר ההוגנות" והברוטאליות של המעשה.

הסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

'ההגרלה' עושה שימוש יעיל ברעיון של התנהלות על פי מסורת ומנהג תרבותי ישן בקהילה מודרנית.

הסיפור רומז על מיתוסים קדומים המשפיעים על התרבות המודרנית.

הסיפור מנקודת מבט אנתרופולוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשאנו בוחנים את הסיפור מנקודת מבט אנתרופולוגית, אנו מגלים עדויות למנהגים שונים של תרבויות קדומות.

אנו יודעים כיום כי מנהגים מסוג "ההגרלה" והעלאת קורבן אדם התרחשו בהיסטוריה בתרבויות שונות. למעשה, עד היום ישנן עדויות שונות למנהגים שהשתמרו, ממש כמו "ההגרלה" בסיפור. בתרבות הקלטית למשל, נקרא מנהג זה "בלטיין" (אש בוהקת), או בסקנדינביה: "באלדר", על שם האל הנורדי הנושא את אותו השם. באירוע זה היו עורכים מדורה גדולה ומפנים אותה לכיוון יעד הברכה, השדות למשל. עד היום, נשתמרה בסקנדינביה המסורת של הדלקת דחליל בוער כקורבן במדורה, זכר למנהג נושן של קורבנות אדם.

ההגרלה בסיפור היא למעשה הבחירה בקורבן שיוצא להורג באמונה שזה יתרום ליבולים ולפריון האדמה. אנו יכולים לראות את הניסיונות של האדם לשלוט בטבע, או לפחות להכווינו, לאורך ההיסטוריה כולה מסגידה לבעל האל שמביא את הממטרים (ראו גם חקלאות בעל), לדמטר מהמיתולוגיה היוונית ועד לפצ'אמאמא אלת הפריון של מיתולוגיית האינקה.

האנתרופולוג ג'יימס ג' פרייז'ר, כתב בספרו ענף הזהב כי כישוף, דת ומדע הן שלוש דרכים בהם מנסה האדם לשלוט בטבע. על פי זה מסתמן כי בתרבויות העתיקות, ניסו החברות על ידי מאגיה ומנהגים שונים להכפיף אליהם את חוקי הטבע. אלמנט ההגרלה העולה כאן בסיפור, מזכיר בין היתר גם את המיתוס הנורדי, על פיו ספנים אשר נקלעו לסערה וחששו לחייהם ערכו ביניהם הגרלה והנבחר הוקרב לאל אודין, על מנת שהים ישקט. כמו כן, מצוין במקור אחר על אודין על הקרבת אדם שלוש פעמים בשנה על מנת לתרום ליבולים ולקדם ניצחון.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]