חצי הכדור הדרומי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ההמיספרה הדרומית)
חצי הכדור הדרומי מסומן בצהוב. חצאי הכדור מופיעים כבלתי זהים בגודלם מאחר שאנטארקטיקה לא מופיעה וקו המשווה הונמך. בפועל, שני חצאי הכדור זהים בגודלם

חצי הכדור הדרומי הוא חציו (המיספירה) של כדור הארץ הממוקם מדרום לקו המשווה. הוא כולל חמש יבשות או חלקים מהן[1] (אנטארקטיקה, אוסטרליה, כ-90% מאמריקה הדרומית, שליש מאפריקה, ומספר איים המשויכים לאסיה), ארבעה אוקיינוסים (ההודי, האטלנטי הדרומי, הדרומי, והשקט הדרומי), את ניו זילנד ואת מרבית האיים הפסיפיים באוקיאניה. 80.9% משטח חצי הכדור הדרומי הם מים, בהשוואה ל-60.7% המהווים את שטח חצי הכדור הצפוני. חצי הכדור הדרומי כולל 32.7% משטחי היבשה של כדור הארץ.[2]

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חצי הכדור הדרומי ובטבורו הקוטב הדרומי

הודות לנטיית ציר הסיבוב של כדור הארץ ביחס לשמש ולמישור המילקה, הקיץ בחצי הכדור הדרומי נמשך מדצמבר עד אמצע מרץ והחורף נמשך מיוני עד אמצע ספטמבר. 22 בספטמבר או 23 בספטמבר היא נקודת השוויון האביבית ו-20 במרץ או 21 במרץ היא נקודת השוויון הסתיוית. הקוטב הדרומי מצוי במרכזו של חצי הכדור הדרומי.

בחצי הכדור הדרומי, השמש נעה ממזרח למערב דרך צפון השמיים, בניגוד למתרחש בחצי הכדור הצפוני, שם השמש נעה דרך דרום השמיים. צלליות שיוצרת השמש נעות נגד כיוון השעון לאורך היום, והשעות בשעוני שמש מתקדמות נגד כיוון השעון גם כן. במהלך ליקויי חמה הנצפים מנקודה בדרום חוג הגדי, הירח נע משמאל לימין על פני דיסקה שמכסה את השמש.

קבוצת הכוכבים קשת, המכילה את מרכז הגלקסיה, היא קבוצה דרומית וכך גם שני ענני מגלן. לכן, בתנאי ראות טובים ניתן לראות מחצי הכדור הדרומי את שמי הלילה בצורה מושלמת, יחד עם מספר כוכבים בוהקים.

ליערות בחצי הכדור הדרומי מאפיינים מיוחדים המבדילים אותם מאלה המצויים בחצי הכדור הצפוני. צ'ילה ואוסטרליה, חולקות בין היתר מינים ייחודיים של עץ אשור ואשור דרומי, ובניו זילנד ישנם עצים מהמינים הקרובים אשור כסוף ואשור אדום. אקליפטוס הוא מין שמקורו באוסטרליה, אך כיום ניטע גם בדרום אפריקה ובאמריקה הלטינית לצורך ייצור זול, ובאופן הולך וגובר גם לשימושי דלק ביולוגי.

הזוהר הדרומי כפי שהוא מופיע בשמי הלילה של סוויטס קריק, 100 קילומטרים מצפון ללייקס אנטרנס בוויקטוריה שבאוסטרליה.

גאוגרפיה ואקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזוהר הדרומי כפי שהוא נצפה מהאי סטיוארט בניו זילנד

האקלים בחצי הכדור הדרומי נוטה להיות מתון יותר בהשוואה לאקלים המאפיין קווי רוחב דומים בחצי הכדור הצפוני, פרט לאנטארקטיקה, שם האקלים קר בהשוואה לאזור הארקטי. זאת מכיוון שבחצי הכדור הדרומי ישנם יותר אוקיינוסים והרבה פחות קרקע; מים מתחממים ומתקררים לאט בהשוואה לקרקע.[3] הבדלים אלו מיוחסים גם למעברי חום באוקיינוסים ולפערים בלכידת גזי החממה בשני חצאי הכדור.[4]

בחצי כדור זה, כוח קוריוליס גורם לסופות ציקלון ולסופות טרופיות להסתובב עם כיוון השעון (בניגוד למתרחש בחצי הכדור הצפוני).[5] באזור הדרומי הממוזג, המהווה חלק מחצי הכדור הדרומי, הרוב המכריע של השטח הוא אוקיינוס.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לשנת 2015, יותר מ-800 מיליוני אנשים חיים בחצי הכדור הדרומי, ואלו מהווים כ-10%–12 מסך כל האוכלוסייה האנושית.[6][7] מתוך 800 מיליוני האנשים הללו, 200 מיליון חיים בברזיל, שהיא המדינה הגדולה ביותר בשטחה בחצי הכדור הדרומי; 145 מיליון חיים באי ג'אווה שבאינדונזיה, שהוא האי המאוכלס ביותר בעולם. המדינה המאוכלסת ביותר בחצי הכדור הדרומי היא אינדונזיה, שבה 267 מיליון איש בסך הכל (כ-30 מיליון מהם חיים מצפון לקו המשווה, והיתר מדרום לו). פורטוגזית היא השפה המדוברת ביותר בחצי כדור זה: 230 מיליון איש דוברים פורטוגזית, בשמונה מדינות שונות.[8]

ערי המטרופולין הגדולות ביותר בחצי הכדור הדרומי הן ג'קרטה (33 מיליון איש), סאו פאולו (22 מיליון), קינשאסה-ברזוויל (17 מיליון), בואנוס איירס (16 מיליון), ריו דה ז'ניירו וסורביה (12 מיליון בכל אחת), ניירובי ולימה (10 מיליון בכל אחת), באנדונג (9 מיליון), לואנדה (8 מיליון), דאר א-סלאם (7 מיליון), סנטיאגו וסמראנג (6 מיליון), סידני, בלו הוריזונטה ומלבורן (5 מיליון בכל אחת). מרכזים כלכליים ומסחריים חשובים בחצי כדור זה כוללים בין היתר את סאו פאולו שהיא מקום מושבה של הבורסה B3; סידני המהווה משכנה של שוק הביטוח האוסטרלי; ג'קרטה המהווה מקום מושבה של הבורסה האינדונזית; יוהנסבורג שבה ממוקמת בורסה; ובואנוס איירס, שבה נמצאת הבורסה הוותיקה ביותר בחצי הכדור הדרומי.

עם המדינות המפותחות ביותר בחצי הכדור הדרומי ניתן למנות את אוסטרליה, מדינה שבה התוצר הלאומי הגולמי לנפש עומד על 51,885 דולר אמריקאי, ומדד הפיתוח האנושי הוא 0.944, מה שמציב אותה במקום השמיני בעולם בדו"ח שהוגש בשנת 2020. ניו זילנד אף היא מפותחת למדי, עם תמ"ג לנפש של 38,675 דולר אמריקאי ומדד פיתוח אנושי של 0.931, נתונים המציבים אותה במקום ה-14 בעולם נכון לשנת 2020. המדינות הכי פחות מפותחות בחצי הכדור הדרומי נמצאות באפריקה ובאוקיאניה. מוזמביק ובורונדי ממקומות בתחתית, עם מדדי פיתוח אנושי של 0.456 ו-0.433 בהתאמה (מקומות 181 ו-185). התמ"ג הממוצע לנפש בשתי מדינות אלה נמצא מתחת ל-550 דולר אמריקאי, סכום המהווה שבר קטן בלבד מההכנסה של האוסטרלים ושל הניו זילנדים.

הדתות הנפוצות ביותר בחצי הכדור הדרומי הן נצרות (בדרום אמריקה, בדרום אפריקה, באוסטרליה ובאוקיאניה), אסלאם (ברוב איי אינדונזיה וכן בחלק מאפריקה הדרומית) והינדואיזם (בעיקר באיים באלי, מאוריציוס, לומבוק וסביבתם).

העיר העתיקה ביותר שמאוכלסת באופן רציף בחצי כדור זה היא בוגור, הנמצאת בג'אווה המערבית, ונוסדה בשנת 669 לספירה. כתבים עתיקים מממלכות הינדואיסטיות שהתקיימו באזור, מציגות בבירור את שנת 669 לספירה כשנה שבה בוגור נוסדה. אולם, מספר ממצאים מראים כי זנזיבר, נמל עתיק עם כ-200 אלף תושבים באזור החוף של טנזניה, עשויה להיות עתיקה מבוגור. טקסט יווני-רומי שנכתב במאה הראשונה לספירה, הנקרא "הפריפלוס של הים האריתראי", מזכיר את האי מנותיאס כנמל הסחר בחוף המזרחי של אפריקה, שהוא ככל הנראה האי הטנזני בן ימינו אונג'ואה, שבו שוכן חבל הארץ זנזיבר.

התרבויות המונומנטליות העתיקות ביותר בחצי הכדור הדרומי הן נורטה צ'יקו וקסמה-סצ'ין, שתיהן מאזור החוף הצפוני של פרו. תרבויות אלה הקימו ערים, פירמידות וכיכרות באזור עמקי הנהרות של צפון פרו. חלק מהחורבות שנמצאו באזורים אלה מתוארך לשנת 3600 לפנה"ס.

רשימת יבשות ומדינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תצלום של כדור הארץ מהחללית אפולו 17 ("The Blue Marble") המציג את הקוטב הדרומי בקצה העליון ואת יבשת אפריקה

יבשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אפריקה – כשליש ממנה ממוקם בחצי הכדור הדרומי, ממוגדישו שבסומליה במזרח ועד לדרום ליברוויל שבגבון במערב; מקו המשווה בצפון עד כף אגולס בדרום.
  • אנטארקטיקה – כל היבשת בשלמותה וכן איים סמוכים לה, כולם ממוקמים בחצי הכדור הדרומי; מקצהו הצפוני של חצי האי טריניטי ועד לקוטב הדרומי.
  • אסיה – רק החלק הדרומי של אסיה הימית, כולל מזרח טימור ומרבית אינדונזיה, ובנוסף לטריטוריה הבריטית ההודית ושניים מתוך 26 האטולים של האיים המלדיביים באוקיינוס ההודי. היבשת עצמה נמצאת כולה בחצי הכדור הצפוני. מקו המשווה עד לאי פמנה באינדונזיה.
  • אוסטרליה – היבשת כולה ואיים סמוכים כגון טזמניה וגינאה החדשה, כולם משויכים לחצי הכדור הדרומי; מקו המשווה עד לאיונים בישוף וקלארק בטסמניה שבאוסטרליה.
  • דרום אמריקה – מרביתה המכרעת של דרום אמריקה נמצאת בחצי הכדור הדרומי, משפך נהר האמזונאס בברזיל ממזרח ועד לצפון קיטו שבאקוודור ממערב; מקו המשווה בצפון עד לאיון אגווילה בדרום (חלק מאיי דייגו ראמירס בצ'ילה).
  • זילנדיה (יבשת משוערת ש-94% ממנה מתחת למים) – כל היבשת משויכת לחצי הכדור הדרומי, כולל קלדוניה החדשה, ניו זילנד, האי נורפוק, ואיים נוספים במפלס נמוך מעל פני הים; מבלפ שבקלדוניה החדשה עד לאי ז'קמארט.

מדינות וטריטוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפריקה
בשלמותן
ברובן
בחלקן
אסיה
בשלמותן
  • מזרח טימור
ברובן
  • אינדונזיה
אוסטרליה
בשלמותן
  • אוסטרליה
אמריקה הדרומית
בשלמותן
ברובן
בחלקן
האוקיינוס ההודי
בשלמותן
בחלקן
האוקיינוס האטלנטי הדרומי
בשלמותן
בחלקן
האוקיינוס הדרומי
בשלמותן
  • יבשת אנטארקטיקה והאיים בסביבתה
האוקיינוס השקט הדרומי
בשלמותן
ברובן

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חצי הכדור הדרומי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Hemisphere Map". WorldAtlas. נבדק ב-13 ביוני 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ Life on Earth: A - G.. 1. ABC-CLIO. 2002. p. 528. ISBN 9781576072868. נבדק ב-8 בספטמבר 2016. {{cite book}}: (עזרה)
  3. ^ קיבול החום הסגולי של סלע גרניט הוא 0.79 ג'אול לגרם קלווין; קיבול החום הסגולי של מים הוא 4.18 ג'אול לגרם קלווין
  4. ^ Kang, Sarah M.; Seager, Richard. "Croll Revisited: Why is the Northern Hemisphere Warmer than the Southern Hemisphere?" (PDF). Columbia University.
  5. ^ "Surface Ocean Currents". National Oceanic and Atmospheric Administration. נבדק ב-13 ביוני 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ "90% Of People Live In The Northern Hemisphere - Business Insider". Business Insider. 4 במאי 2012. נבדק ב-10 בנובמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ "GIC - Article". galegroup.com. נבדק ב-10 בנובמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ "Potencial Económico da Língua Portuguesa" (PDF). University of Coimbra.