ההתקוממות בסוריה (2011-2012)
 |
ערך זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך הנתונים בנושא זה משתנים במהירות, ועל כן ייתכן שהם חלקיים, לא מדויקים או לא מעודכנים. |
ההתקוממות בסוריה היא גל הפגנות ומחאות בכל רחבי סוריה, אשר החלו ב-26 בינואר 2011, כחלק מגל ההתקוממויות בארצות ערב. הפגנות אלה התפתחו לכדי מלחמת אזרחים של ממש, שכללו שימוש בטנקים ובמטוסים.
המפגינים מוחים נגד שלטונו הדיקטטורי של נשיא סוריה, בשאר אל אסד, נגד ההגמוניה של העדה העלאווית, המחזיקה במשרות השלטון ובתפקידי הקצונה הבכירים בצבא ובשירותי הביטחון בסוריה, ובמחאה על האבטלה, השחיתות והפגיעה בזכויות אדם במדינה. בהפגנות המתחוללות בכל רחבי סוריה משתתפים סונים (המהווים כ-73% מהאוכלוסייה) ובני מיעוטים, בעיקר כורדים.
מאז תחילת ההפגנות, שהתגברו והפכו החל מחודש מרץ 2011 להתקוממות עממית רחבת היקף, נערכים ניסיונות לדיכוי אלים שלהן בירי חי של כוחות הביטחון הסוריים, בסיוע כוחות חמושים אחרים כגון משמרות המהפכה מאיראן וחזבאללה, ככל הנראה על פי הוראות אסד ובכירי השלטון בסוריה. על פי ההערכות, נכון ל-1 בפברואר 2012, נהרגו במהומות לפחות 13,000 אנשים. אלפים נוספים של מפגינים ומתקוממים נפצעו, כ-14,000 תושבים נעצרו, וכ-14,000 נמלטו כפליטים לטורקיה וללבנון[1][2].
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע
מאז שנת 1962 מנוהלת סוריה תחת חוקי חרום, אשר מנטרלים בפועל את רוב ההגנות החוקתיות של האזרחים. למרות השינוי השלטוני שהתרחש ב-1966 ו-1970, מפלגת הבעת' השלטת נשארה המפלגה היחידה, והאזרחים מאשרים את שלטון הנשיא במשאל עם שבו משתתף מועמד יחיד. חאפז אל אסד היה נשיא סוריה במשך 30 שנים עד מותו בשנת 2000, אז עבר השלטון בירושה לבנו בשאר אל אסד.
האופוזיציה האסלאמית הסונית שהתנגדה לשלטון העלאווים, כמו גם להגמוניה של מפלגת הבעת', בעלת האידאולוגיה החילונית, ניסתה להתקומם כנגד המשטר הדיקטטורי בסוריה. ב-26 ביוני 1980, ניצל חאפז אסד מניסיון התנקשות בחייו. לאחר מכן, החלו מהומות והפגנות רחבות היקף, שדוכאו באלימות, ברחבי סוריה. ההתקוממות הגיעה לשיאה בעיר אל-חמאת, בה נערך, בפקודת אסד האב, טבח חמאת שבמהלכו נהרגו בין 3,000 (לפי הממשלה הסורית) ל-20,000 (לפי הערכת מקורות חיצוניים) תושבים. הרבעים העתיקים בעיר נחרבו עד היסוד ומשפחות שלמות נהרגו.
עם עלייתו לשלטון, הבטיח בשאר אסד לבצע רפורמות, אך לא עשה שום דבר משמעותי בכיוון זה. בנוסף, הידק בשאר אסד את חוקי הצנזורה על האינטרנט. כל הגורמים הללו, כמו גם עובדת היות שלטון אסד מיעוט עלאווי המהווה כ-6% בלבד מהאוכלוסייה, בעיות כלכליות, שחיתות, תרמו כולם יחד לתסיסה, בנוסף לגל המחאות בארצות ערב (2011-2010) שהיה הזרז המרכזי לפרוץ הפגנות אלו.
[עריכה] מהלך האירועים
[עריכה] פרוץ המהומות
ב-18 וב-19 במרץ 2011, התרחשו בעיר דרעא ההפגנות הגדולות ביותר שאירעו בסוריה מאז נסיון ההפיכה של האחים המוסלמים. השלטון הסורי הגיב באלימות, וב-21 במרץ כוחות רבים של צבא סוריה לעיר ולסביבותיה, אך ההפגנות נמשכו[3], ומספר הקרבנות הגיע במהרה למאות.[4]. כמו כן, המהומות שהחלו בדרעא גלשו לערים אחרות באזור החורן. תוך שבוע התרחבו המהמות והגיעו אפילו ללטקיה, מעוזו של הנשיא. למעשה, התקיימו הפגנות כמעט בכל ערי סוריה.
אסד ניסה להתמודד עם המשבר ופיזר את ממשלתו ב-27 במרץ[5]. שלושה ימים לאחר מכן נאם אסד בפני הפרלמנט הסורי. הוא טען ל"מזימה ישראלית-אמריקאית" שגרמה להפגנות.
ב-3 באפריל הטיל אסד את הרכבת הממשלה על שר החקלאות לשעבר (בממשלה שזה עתה התפטרה), עאדל סאפר. ב-8 באפריל התגברו שוב ההפגנות, לאחר תפילות יום השישי, והגיעו גם לערים הגדולות. כוחות הביטחון ירו אש חיה לעבר המפגינים והרגו רבים מהם. אסד ניסה פעם נוספת למתן את הלהבות על ידי הודעה על ביטול חוקי החירום במדינה, אך ההפגנות לא שככו. כמה מאות חברי פרלמנט וחברי מפלגת הבעת מהאזורים שבהם התקלחו המהמות הקשות ביותר התפטרו כמחאה על האלימות הממשלתית.
[עריכה] תחילת עריקת החיילים והסלמת המהומות
ב-1 במאי הצטלם חייל מהצבא הסורי לסרטון וידאו, בו הוא מודיע שערק לשורות המפגינים יחד עם חמישה מחבריו, לאחר שפקדו עליו לירות במפגינים. הייתה זו סנונית שבישרה על גל עריקות נרחב שכלל אלפי חיילים וכן קצינים בכירים אחדים[דרוש מקור]. השלטון הגיב למחרת באולטימטום למורדים ולמתקוממים, לפיו עליהם להיכנע ולמסור את נשקם עד ה-15 במאי, אך ללא הועיל.
על רקע "יום הנכבה" הגיעו כמה מאות פלסטינים תושבי סוריה לגבעת הצעקות ברמת הגולן, סמוך לגבול עם ישראל, ליד היישוב מג'דל שמס, ופרצו את גדר הגבול עם ישראל. ישנן הערכות שהם הובאו לשם על ידי השלטון הסורי בניסיון לטשטש את ההרג ולהפנות את הזעם נגד ישראל[6].
ב-18 במאי, הטיל נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, סנקציות אישיות על נשיא סוריה בשאר אסד ועל בכירים בממשלו.[7]. בהמשך, בעקבות הסנקציות האמריקאית והסלמת האלימות, הטילו גם האיחוד האירופי ומדינות ערב סנקציות משלהן, אך אלה לא מנעו מהשלטון הסורי להמשיך בדיכוי האלים של המפגינים.
_%D9%85%D8%B8%D8%A7%D9%87%D8%B1%D8%A7%D8%AA_%D8%A8%D8%A7%D9%86%D9%8A%D8%A7%D8%B3_%D8%AC%D9%85%D8%B9%D8%A9_%D8%A7%D9%84%D8%BA%D8%B6%D8%A8_-_29_%D9%86%D9%8A%D8%B3%D8%A7%D9%86_2011.jpg)
ב-6 ביוני נהרגו 120 אנשי כוחות הביטחון סורים. המשטר טען שהם נפלו למארב של כוחות האופוזיציה, אך אלה טענו שהחיילים הוצאו להורג על ידי המשטר[8]. מחשש לגורלם התגבר זרם הפליטים לטורקיה, שהסכימה לקלוט אותם ואף הקימה עיר אוהלים לצורך כך. יתרה מכך, טורקיה התחילה לדרוש בתוקף להפסיק את הדיכוי האלים, חרף יחסיה הטובים עם סוריה בתקופה שקדמה למשבר. ב-10 ביוני בחר אסד לראשונה להשתמש בכוח אווירי נגד המתקוממים, ומסוקים ירו לעבר מפגינים בעיר מעראת אל-נומאן
השלטון ניסה לשדר עסקים כרגיל ואף לרמוז שהעם תומך בנשיא וארגן ב-15 ביוני הפגנת תמיכה ענקית בנשיא אסד.[9] כל האמצעים האלימים לא עזרו וב-8 ביולי הפגינו כחצי מיליון איש בעיר חמאת[10]
[עריכה] כינון הצבא הסורי החופשי וגלישת המהומות למלחמת אזרחים
 |
ערך מורחב – הצבא הסורי החופשי |
העריקים של הצבא הסורי הקימו ארגון בשם "הצבא הסורי החופשי" ב-29 ביולי, אך כוחות אלה לא היו מאורגנים ויחסיהם עם גורמים פוליטיים באופוזיציה הסורית המאוגדים במסגרת המועצה הלאומית של סוריה[11], היו קרים[דרוש מקור]. הארגונים נחלקו בשאלת אופי המאבק: בעוד צבא סוריה החופשי צידד במאבק בהמשך ההתקומוות האלימה, ניסתה המועצה הלאומית לפעול באופן לא אלים על ידי הכרזה על שביתות.
בהתחלה מנו כוחות צבא סוריה החופשית עשרות מעטות של חיילים, אך עם הזמן גדל המספר לעשרות אלפים[דרוש מקור]. למרות הגידול במספרו, התקשה הצבא הסורי החופשי להתמודד עם כוחות הביטחון של הממשלה, גם בגלל נחיתותו בנשק כבד והסיוע שהוגש לממשל על ידי גורמי חוץ כגון אירן והתמיכה המדינית של סין.
ב-8 באוגוסט הדיח אסד את שר ההגנה עלי חביב מתפקידו ומינה את הגנרל דאוד רג'חה במקומו[12]. יום לאחר מכן דיווחו כלי התקשורת כי עלי חביב נמצא מת בביתו, אך כעבור כמה שעות נראה היה חביב בטלוויזיה מכחיש את דבר מותו[13].
בסוף שנת 2011 הסכימה סוריה לכניסת פקחים של הליגה הערבית, אך שליחותם לא הפסיקה את ההרג. הצבא הסורי החופשי פתח במתקפה וכבש את העייירה זבדאני ואת העיר דומא. ב-30 בינואר יצא צבא סוריה למתקפת-נגד בפרברי דמשק. ב-4 בפברואר תקפו כוחות אסד את העיר חומס, וכ-337 איש נהרגו בתקיפה, יחד עם אלפי פצועים[14].
בעיר חומס ניטשו במשך יותר משלושה שבועות קרבות עזים בין כוחות אסד לבין המורדים, בהם הפגיז צבא סוריה את העיר בעזרת כוחות שריון וארטילריה. לאחר מכן נכנסו כוחות קרקעיים של צבא סוריה וטיהרו את קני ההתנגדות האחרונים שנותרו לאחר ההפגזה. ב-3 במרץ נכנעה חומס לכוחות המשטר. משוער כי בחודש פברואר נהרגו בחומס כ-700 בני אדם.[15]
[עריכה] התערבות של האו"ם
קופי אנאן, שליח האו"ם לסוריה הגיע להסכם הפסקת אש בין הצדדים ב-10 באפריל. למרות החתימה על הסכם הלחימה לא דעכה. פיגועים בתוך סוריה נמשכו וכך גם התקפותיו של אסד.
[עריכה] המאבק המדיני
רוסיה וסין, בעלות זכות הווטו במועצת הביטחון של האו"ם, השתמשו ביכולתן והטילו וטו על כל נסיונות הגינוי על סוריה[16]. בנובמבר הגיעה הממשלה הסורית ברשות אסד להסכם עם הליגה הערבית לסיום ההתקוממות, אך לא עמדה הו. כתוצאה מכך, השעתה הליגה הערבית את חברותה של סוריה בארגון ב-12 בנובמבר[17].
ב-22 בנובמבר נתנה הליגה הערבית לאסד אולטימטום של שלושה ימים להכניס משקיפים בינלאומיים למדינה, אך הממשלה הסורית לא הסכימה. ימים אחדים לאחר מכן, הוחלט להטיל סנקציות נגד המשטר הסורי. טורקיה הוסיפה סנקציות משלה ימים בודדים לאחר מכן. ב-19 בדצמבר הסכימה סוריה ליוזמת הליגה הערבית להכניס לשטחה פקחים מטעם מדינות ערב שיפקחו על הנעשה במדינה[18].
דו"ח ראשוני של הפקחים הוגש לליגה הערבית בשבת ה-7 בינואר 2012 מטעם מפקד כוח הפקחים, מוחמד אל-דאבי. הליגה החליטה להמשיך את עבודתם, זאת בניגוד לרצון האופוזיציה הסורית לערב את האו"ם ופקחיו.
חרף עבודת הפקחים, התמידה רוסיה בתמיכתה במשטר הסורי וחתמה על עסקת נשק בשווי 550 מיליון דולר להספקת 36 מטוסי קרב.[19]. למחרת הודיעה מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ, כי המדינות מושכות את פקחיהן מסוריה. [20]. גם הליגה הערבי הודיעה הליגה הערבית כי היא מקפיאה את עבודת הפקחים מטעמה [21]. ב-12 בפברואר התפטר ראש משלחת הפקחים של הליגה הערבית, והליגה עצמה החליטה אותו יום לפנות למועצת הביטחון של האו"ם והפעם בבקשה לשלוח לסוריה משלחת משותפת לליגה הערבית ולאו"ם, כוח צבאי לשמירת השלום.
ב-23 בפברואר הודיעו מזכ"ל האו"ם, באן קי מון, ומזכ"ל הליגה הערבית, נביל אל ערבי, כי מזכ"ל האו"ם לשעבר קופי ענאן ימונה לשליח האו"ם לנושא סוריה[22]. ענאן הצליח להגיע להסכם ב-10 באפריל בין אסד למורדים להפסקת האלימות, אך ההסכם לא כובד על ידי אסד והלחימה המשיכה.
[עריכה] המשבר עם החמאס
גם יחסיה של סוריה עם החמאס הגיעו לכדי משבר כאשר למחרת אישור כניסת הפקחים ב-20 בדצמבר, סירב אסד להפגש עם חאלד משעל בשל המעבר ההדרגתי של הנהגת החמאס מדמשק למצרים.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- ריכוז הקלטות וידאו מההפגנות, בערוץ citizentube באתר יוטיוב
- מהומות בסוריה (2011) - אוסף כתבות, אתר מחלקה ראשונה
- מהומות הדמים בסוריה - אוסף כתבות, באתר נענע10
- סוריה - האמת מתחילה להתבהר, זלמן שובל, ישראל היום, 31 במרץ 2011
- ירון פרידמן, מפציץ בלוב ורך עם סוריה. המערב חושש מרוסיה?, באתר ynet, 21 במאי 2011
- ניר יהב, עריק סורי: "חיילים שמסרבים לירות - מחוסלים", וואלה!, 24 ביולי 2011
- המהומות בסוריה ונשיאה בשאר אל-אסד, בראי הקריקטורה, באתר ממרי, 5 באוגוסט 2011
- אייל זיסר, החבל מתהדק, ישראל היום, 28 בנובמבר 2011
- אנונימוס, ניו יורק ריוויו אוף בוקס, בדמשק עדיין מחכים לאביב, באתר הארץ, 16 בדצמבר 2011
- ג'ונתן ליטל, דיווח מיוחד מחומס - פרק 1: מרד התרנגולות , באתר הארץ, 24 בפברואר 2012
[עריכה] הערות שוליים
- ^ רויטרס, "10,000 פליטים סורים מחכים להיכנס לטורקיה", "וויינט", 14 ביוני 2011.
- ^ שי כהן, ממשלת סוריה קוראת לפליטים: חזרו הביתה, נענע 10, 15 ביוני 2011
- ^ סוכנויות הידיעות, העימותים בסוריה נמשכים; אלפים מוחים נגד שלטון אסד, באתר הארץ, 21 במרץ 2011
- ^ רועי נחמיאס וסוכנויות הידעות, 25 גופות בסוריה: "הצילו אותנו מטבח הממשלה", באתר ynet, 24 במרץ 2011
עמית כהן וחיים איסרוביץ, דיווח בסוריה: יותר ממאה הרוגים בדרעא, באתר nrg מעריב, 24 במרץ 2011 - ^ סי.אן.אן, 27 במרץ 2011
- ^ ניר יהב, "מסמך מוכיח שסוריה שלחה את מפגיני יום הנכבה", באתר וואלה!, 14 ביוני 2011
- ^ נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, הטיל סנקציות אישיות על נשיא סוריה בשאר אסד, באתר הארץ
- ^ http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1230441.html
- ^ ניר יהב, עושה שריר: אלפים מפגינים תמיכה באסד בדמשק, באתר וואלה!, 15 ביוני 2011
- ^ http://www.news1.co.il/Archive/001-D-272444-00.html
- ^ זו נוסדה עוד בשנת 2005, אך לא היתה פעילה. פעילותה חודשה כחודש לאחר כינון צבא סוריה החופשי
- ^ http://news.walla.co.il/?w=//1848597
- ^ http://news.walla.co.il/?w=//1849074
- ^ הצבא תקף את חומס, 280 נהרגו, וואלה!, 4 בפברואר 2012
- ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4197800,00.html
- ^ http://news.walla.co.il/?w=//1866014
- ^ הליגה הערבית השעתה את חברות סוריה בארגון בעקבות הפרת ההסכם שנחתם לסיום המהומות, וואלה!, 12 בנובמבר 2011
- ^ סוריה הסכימה להכניס פקחים לשטחה, וואלה!, 19 בדצמבר 2011
- ^ http://www.glz.co.il/NewsArticle.aspx?NewsId=97848
- ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4180065,00.html
- ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4181854,00.html
- ^ http://www.mako.co.il/news-world/international/Article-2e7f672df7ca531018.htm
| האביב הערבי | |||
|---|---|---|---|
|
