ההפיכה העממית בקירגיזסטן (2010)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבערת משאית צבאית מול ארמון הנשיאות. בישקק, אפריל 2010
בניין התובע הכללי הקירגיזי שהובער. בישקק, אפריל 2010

ההפיכה השלטונית בקירגיזסטן שפרצה באפריל 2010, הייתה ההתקוממות העממית הגדולה ביותר במדינות ברית המועצות לשעבר מאז 1990, לרבות ההפגנות שפרצו בגאורגיה במהפכת הוורדים מ-2004 ומחאות עממיות אחרות.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

המהפכה פרצה בעקבות שלוש סיבות עיקריות:

  • הצורך ורצון העם לשמור על רמת חיים תקינה וסבירה; רמת החיים במדינה צנחה מאוד מאז פרוץ המשבר הכלכלי העולמי.
  • המשך המתיחויות והמאבקים הבין עדתיים בין צפון המדינה לדרומה - ולמעשה מאבק עממי בין-מעמדי: עשירים (צפון) מול עניים (דרום)
  • שחיתות גואה שהתבטאה בזיופי בחירות באופן בוטה ובמינוי מקורבים של הנשיא קורמנבק בקייב

בשל כל הסיבות הנ"ל נערך ב-17 במרץ 2010, כנס של האופוזיציה שבראשה עמדה רוזה אוטונבייבה, יושבת ראש המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של קירגיזסטן ושרת החוץ לשעבר.

קורבנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזרחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת העימותים, המהומות וההפגנות ההמוניות שליוו את החלפת השלטון, נהרגו 2084 איש. 1,500 איש נזקקו לטיפול רפואי ולמעלה מ-1300 איש אושפזו.

כוחות הביטחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

סך הכול נפצעו 111 מאנשי המינהל הראשי לשירותי אבטחה מיוחדים של המשרד לביטחון פנים.

הוועדה לחקר אירועי ה-6 וה-8 באפריל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוועדה לחקר אירועי המהפכה הוקמה ב-12 באפריל וב-29 באפריל פרסמה הוועדה את ממצאיה.

הצנזורה וניסיון ההשתלטות על התקשורת מטעם הממשלה הזמנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ המהפכה והשתלטות האופוזיציה על מוסדות השלטון, הגיעו אל משרדי ערוצי הטלוויזיה המרכזיים במדינה הוראות חדשות מן השלטון, שכללו איסור להביע כל תמיכה והזדהות עם השלטון הקודם שהודח.

בערב ה-15 באפריל הגיעו סוכני השירות הממלכתי לביטחון לאומי אל בניין סוכנות הידיעות "24.kg", ופיזרו את הערוץ, אלא שכעבור זמן הגיעו עיתונאים ומגיני זכויות אדם ודרשו מנציגי כוחות הביטחון לעזוב ובהוראה מן השלטון, עזבו הסוכנים.

באוש, ממלא מקום מושל מחוז אוש, סוֹאוֹרוֹנבֶּק זֶ'אֵנבּקוֹב, הורה לניתוק החשמל לחברת הטלוויזיה "ElTR", הבניין הוקף על ידי שוטרים, זאת כדי למנוע מתומכיו של קורמנבק בקייב, לעלות לשידור.

המעורבות הרוסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-8 באפריל 2010, נשיא רוסיה דמיטרי מדבדב שלח שני גדודים של חיל הצנחנים הרוסי אל קירגיזסטן על מנת לאבטח את בסיס האוויר קאנאט ומשפחות הקצינים הרוסיים בקירגיזסטן.

מיד עם מינויה של רוזה אוטונבייבה לראש הממשלה הזמנית, יצר עמה קשר ראש ממשלת רוסיה ולדימיר פוטין, והצהיר כי רוסיה תגיש כל סיוע נחוץ לממשלת קירגיזסטן, על מנת להביא לייצוב המצב הפוליטי והביטחוני במדינה. התמיכה הרוסית באופוזיציה ההולכת ותופסת את עמדות המפתח במדינה, נתפס על ידי פרשנים פוליטיים כצעד שהעיד על מורת רוחם של ראשי הממשל ברוסיה מהתנהגותו של הנשיא קורמנבק בקייב, כאשר החכיר לארצות הברית את בסיס חיל האוויר מאנאס, הסמוך לבישקק.

התמיכה הרוסית באופוזיציה הייתה הענקת הסיוע הראשון של רוסיה לאופוזיציה כלשהי במרחב הפוסט סובייטי, לאחר התפרקות ברית המועצות, והגישה הרוסית שנמנעה מלתמוך בכל אופוזיציה שהיא. ב-12 באפריל 2010, סגן ראש הממשלה הזמנית, אלמאזבק אטאמבאייב, שב ממוסקבה ותיאר את התרשמותו מהביקור ברוסיה. הוא תיאר את התמיכה שחש מהשלטונות הרוסיים והבטחתם להגיע כל סיוע חומרי, כמו גם סכום של 150 מיליון דולר. אולם דובר ראש ממשלת רוסיה, דמיטרי פסקוב דחה כל דיווחים מסוג זה ואמר כי סיוע חומרי לא הובטח על ידי ראש הממשלה, מאחר שולדימיר פוטין אינו תומך באף צעד והסיוע שהובטח היה סיוע הומניטרי שנידון אודותיו בשיחת טלפון בין פוטין לראש הממשלה הזמנית, אוטונבייבה.

ב-14 באפריל, סגן ראש הממשלה הרוסי ושר האוצר, אלכסיי קודרין תיאר בישיבת הממשלה כי רוסיה תגיש 50 מיליון דולר של סיוע כספי לקירגיזסטן. פוטין הוסיף בישיבת הממשלה כי אף שהמצב הפוליטי בקירגיזסטן הוא שנוי במחלוקת, אין בידי רוסיה לשפוט וכי תמיד היה יחס חם בין רוסיה לעם הקירגיזי וכי רוסיה מוכנה להגיש כל סיוע על מנת להוציא את קירגיזסטן מן המשבר וזאת תוך תיאום על הממשלה הזמנית בקירגיזסטן.

באותה עת הסתובבו שמועות בקירגיזסטן, כי המדינה עלולה להיות תחת שליטה חיצונית ולהפוך אף למדינת חסות, של רוסיה וקזחסטן, מקור השמועות נבעו מכך שנשיא רוסיה יחד עם עמיתו מינו נציג מיוחד לענייני המשבר הקירגיזי. לדברי פרשנים קירגיזים, רוסיה וקזחסטן שואפות לבטל את הלאום הקירגיזי.

הבחירות הנשיאותיות הראשונות לאחר ההפיכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 2011 התמודד ראש הממשלה אלמאזבק אטאמבייב לתפקיד נשיא קירגיזסטן וזכה במירב הקולות, הוא צפוי להחליף את רוזה אוטונבייבה ב-31 בדצמבר 2011 כנשיא המדינה המכהן בבחירות הנשיאותיות הראשונות מאז פרוץ ההפיכה עממית ב-2010.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]