ההפיכה העממית בקירגיזסטן (2010)
ההפיכה השלטונית בקירגיזסטן שפרצה באפריל 2010, הייתה ההתקוממות העממית הגדולה ביותר במדינות ברית המועצות לשעבר מאז 1990, למרות ההפגנות שפרצו בגאורגיה במהפכת הוורדים מ-2004 ומחאות עממיות אחרות.
תוכן עניינים |
רקע [עריכה]
המהפכה פרצה בעקבות שלוש סיבות עיקריות:
- הצורך ורצון העם לשמור על רמת חיים תקינה וסבירה; רמת החיים במדינה צנחה מאוד מאז פרוץ המשבר הכלכלי העולמי.
- המשך המתיחויות והמאבקים הבין עדתיים בין צפון המדינה לדרומה - ולמעשה מאבק עממי בין-מעמדי: עשירים (צפון) מול עניים (דרום)
- שחיתות גואה שהתבטאה בזיופי בחירות באופן בוטה ובמינוי מקורבים של הנשיא קורמנבק בקייב
בשל כל הסיבות הנ"ל נערך ב-17 במרץ 2010, כנס של האופוזיציה שבראשה עמדה רוזה אוטונבייבה, יושבת ראש המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של קירגיזסטן ושרת החוץ לשעבר.
סדר האירועים [עריכה]
מהומות ה-6 וה-7 באפריל [עריכה]
המחאות האלימות פרצו תחילה בעיר טאלאס בצפון מערב המדינה, כאשר עם סיום הכנס השתלטו נציגי האופוזיציה על בניין העירייה, בתגובה לכך הוזרמו כוחות משטרה גדולים ונציגי שירותי הביטחון נקטו ביד קשה כנגד אנשי האופוזיציה, אלא שניסיונות יחידות המשטרה להשתלט על המצב נחלו כישלון חרוץ, כאשר המפגינים לא הסתפקו בזה וניסו להשתלט גם על בניין משטרת המחוז. האופוזיציה הודיעה על בחירתו של "מושל אלטרנטיבי", שראלי אבדילדאייב ולסגנו נתמנתה נציגת מפלגת האופוזיציה "אטא מקן" (מולדת), קוֹיסוּן קורמנאלייב.
ב-7 באפריל גל המחאות שטף גם את העיר נארין והגיע אף לבירה בישקק, כאשר בעיר הבירה הצליחו המפגינים להשתלט על בניין הטלוויזיה המרכזית ולעלות לשידור. בתגובה לכך, הודיע התובע הכללי הקירגיזי על פתיחת תיק פלילי וראשי האופוזיציה נעצרו - אך חרף צעדים אלה, המהומות לא שככו, אלא התחזקו ביתר שאת. בעת ההפגנות ההמוניות מול בניין הממשלה - נהרגו 84 אזרחים ונפצעו 1,500 מפגינים מירי כוחות הביטחון, זאת על פי הוראות שניתנו מהנשיא קורמנבק בקייב ואחיו, ראש שירותי הביטחון, ז'אניש בקייב. הנשיא חתם על צו המטיל מצב חירום במדינה וגזר עוצר על העיר בישקק.
בליל ה-7 באפריל, הגיע שר הפנים הקירגיזי (הממונה על המשטרה הלאומית) מולדומוס קוגאנטייב אל העיר טאלאס, אך הוא נחטף על ידי אנשי האופוזיציה ונרצח. בעבר כיהן כמפקד משטרת בישקק (2008-2005). גם לאחר מותו צצו שמועות ברחבי המדינה כי השר הממונה על המשטרה עודנו חי ויועמד לדין - אך האופוזיציה דחתה את השמועות פעם אחר פעם.
האופוזיציה משתלטת [עריכה]
בבוקר ה-7 באפריל ניסו אלפי המפגינים להשתלט על בניין הממשלה לאחר שהסתערו על בית הפרלמנט ונתקלו בהתנגדות מאסיבית של המשמר הלאומי הקירגיזי וכוחות משטרה.
באותה עת הופיעו גברים חמושים סביב לבניין הממשלה - בשלב זה צלפים שהוצבו מבעוד מועד על גגות הבניינים הסמוכים ירו לעבר הגברים והרגום, כשהאופוזיציה מאשימה את השלטון בירי ללא הבחנה על אזרחים.
ראש שירות האבטחה הממלכתי של קירגיזסטן, אחי הנשיא, ז'אניבק בקייב, הודה כי נתן הוראה לכוחות הביטחון לפתוח באש, אך רק כלפי גברים חמושים. הנשיא טען לעומת זאת, כי שומרי ראשו פתחו באש רק לאחר שנורו יריות לעבר ארמון הנשיאות.
המפגינים השתלטו על בניין הפרלמנט ובמקביל הבעירו את בניין משרד התובע הכללי של קירגיזסטן, כמו כן האופוזיציה השתלטה על מרכז הטלוויזיה ושינתה את לוח השידורים, כשהיא מעבירה בשידור חי הצהרות של ארגונים ציבוריים לא ממשלתיים ונציגי אופוזיציה. באותה עת הודיע סגן יו"ר הפרלמנט ומנהיג מפלגת "מולדת" (אטא מקן), אוֹמוּרבק טקבאייב, כי השלטון "הועבר הלכה למעשה לידי העם" והוא הודיע על מינויו של טוראט מדאלבקוב לתפקיד מפקד חיל המצב של בישקק.
הממשלה הודיעה על התפטרותה והנשיא נמלט לעיר אוש. האופוזיציה הקימה ממשלה זמנית הזוכה לאמון העם, תוך הבטחה לקיום בחירות דמוקרטיות בתוך חצי שנה, כשבראש הממשלה הזמנית הועמדה שרת החוץ לשעבר רוזה אוטונבייבה. ב-7 באפריל בשעות הערב, הודיעה אוטונבייבה כי השלטון הועבר לידי האופוזיציה באופן רשמי.
הביזה בליל ה-8 באפריל [עריכה]
בליל ה-8 באפריל שככו המהומות, אך לא כך לגבי גל הבוזזים בבירה בישקק, מרכזי מסחר וחנויות במרכז העיר נפרצו ובכל מרכזי הקניות והקניונים הגדולים במדינה הוצבו מאבטחים. דווח כי איש העסקים הקירגיזי מקסים באקייב, שכיהן כמנהל הסוכנות המרכזית לפיתוח, השקעות והמצאות של קירגיזסטן, היה נתון למתקפת האופוזיציה וכי כל רכושו נבזז.
ה-8 באפריל [עריכה]
ב-8 באפריל 2010, משרד ההגנה הקירגיזי הודיע כי הנשיא בקייב שוהה במעונו בעיר אוש, ושם נערכו הפגנות שתבעו את התפטרותו.
המשטרה הקירגיזית עברה כולה לידי האופוזיציה כאשר השר לביטחון פנים של הממשלה הזמנית, בּוֹלוֹטבֶּק שרנייאזוב, הודיע כי "המשטרה עברה לידי העם... כל הכוחות המזוינים והמשרד לביטחון פנים מוכנים להבטיח את הביטחון". קודם לכן, האופוזיציה הודיעה כי הצבא וכוחות משמר הגבול ערקו לשורותיה.
קושבאיי מאסירוב, מושל מחוז ג'לאל-עבאד הודיע כי הנשיא מתכוון להודיע על התפטרותו. הנשיא מסר בתגובה הודעה לעיתונות כי אומנם איבד את השלטון במדינה, אך אינו שֹש להגיש את התפטרותו.
ראש הממשלה הזמנית של קירגיזסטן, רוזה אוטונבייבה יצאה בהודעה לעיתונות על פרסום הצו להעברת השלטון וביצוע תיקונים לחוקה, הצו הכריז כי את תפקיד נשיא המדינה, הממשלה ומגיני החוקה נוטלת לידה "ממשלת העם הזמנית". הפרלמנט (ג'וֹגוֹרקוּ קֶרֵש) פוזר כיוון שנבחריו נבחרו בדרכים מזויפות ולפיכך את תפקיד הפרלמנט החליטה לקחת הממשלה הזמנית לידיה, עד לכינון בחירות דמוקרטיות חדשות. אוטונבייבה דיווחה כי הממשלה הזמנית תכהן חצי שנה בלבד ולאחריהן ממשלה חדשה תפעל לכינון חוקה חדשה, הלאמת אובייקטים אסטרטגיים שהופרטו בדרך לא חוקית, הוזלת מחירי הנדל"ן והחשמל, כמו הודיעה ראש הממשלה הזמנית כי הממשלה תפעל להקמת ועדת חקירה שתחקור את משך האירועים האחרונים.
לאוטונבייבה מונו ארבעה סגנים: אלאמזבק אטמבאייב, סגן רה"מ לענייני כלכלה; טמיר סארייב, הסגן לענייני מימון ואשראי, אומורבק טקבאייב, לענייני רפורמות חוקתיות, ואזימבק בקנזארוב, לענייני כוחות הביטחון ומשרד התובע הכללי.
נוסף לזה הוחלפו המושלים במרבית המחוזות במדינה והוחלפו בנציגי האופוזיציה.
אומורבק טקבאייב, סגן רה"מ לרפורמות חוקתיות תיאר את המצב כך:
 |
כן, אנחנו 14 איש, הכרזנו על עצמו כממשלה. על בסיס מה? ובכן, ללא בסיס. כן, יוצא שנישלנו את השלטון הקודם. אבל עכשיו אנחנו הממשלה, הפרלמנט והנשיא. כן, זו החלטה גרועה. אך, האמינו לי, החלטות טובות יותר פשוט לא היו |
 |
בצהרי היום, הנשיא קורמנבק בקייב התראיין לתחנת הרדיו הרוסית "הד מוסקבה" והודיע כי אינו מתכוון לוותר על השלטון וכי אינו מכיר בהפסד ושבכוונתו לקחת לידיו את השליטה. בקייב הודיע כי מדינות ייאלצו להזיז כוחות אל הגבול הקירגיזי על מנת לייצב את המצב, אלא שהוא נמנע מלפרט.
ה-9 באפריל [עריכה]
בבוקר ה-9 באפריל, המשרד לביטחון פנים של קירגיזסטן הודיע כי ביחד עם כוחות המשטרה בוצעו עבודות שיקום מוצלחות ברחבי הבירה בישקק, ודוכאו מרבית ההפגנות הנלוות. קווי האוטובוסים חודשו והממשל הודיע על ה-9 וה-10 באפריל כימי אֵבל לזכר הרוגי ההפגנות.
ב-9 באפריל 2010 ניכרו סימנים ראשונים למתיחות בין עדתית קשה כאשר נורה במחוז ג'לאל עבאד, העורך הראשי של העיתון "דיידור", עיתון קירגיזי בשפה האוזבקית שהיה מוכר היטב לכל.
המשך האירועים [עריכה]
ב-11 באפריל הממשלה הזמנית הודיעה על כוונתה להעמיד את הנשיא קורמנבק בקייב לדין. בתגובה הוציא הנשיא הודעה ממקום המסתור שלו בדרום המדינה ולפיו אינו מתכוון להסגיר את עצמו לשלטון אך ישמח לפתוח במשא ומתן על התפטרותו.
ב-15 באפריל קורמנבק בקייב עזב את קירגיזסטן ונסע לקזחסטן, עם משפחתו תוך סיוע מן הנשיא נורסולטן נזרבאייב, רק למחרת היום, לאחר שהעברתו אובטחה על ידי חיילים קזחים, הוא חתם על צו רשמי ובו מודיע על התפטרותו. בינתיים, כוחות מיוחדים של המשרד לביטחון פנים הקירגיזי פשטו על הכפר בו התגוררה משפחת הנשיא.
ב-17 באפריל פרצו התנגשויות קלות במחוז ג'לאל עבאד, בין התושבים המקומיים לנציגי הממשלה הזמנית.
ב-20 באפריל הודיע לפתע נשיא בלארוס אלכסנדר לוקשנקו, כי הנשיא בקייב נמצא במינסק.
המתיחות הגואה לאחר ה-19 באפריל [עריכה]
ב-19 באפריל שוטרים הפגינו מול הממשלה הזמנית ותבעו את התפטרותה, באותה עת פרצו התנגשויות אתניות בכפרים הסמוכים לבישקק, כך למשל אלמונים פרצו לבית רוסים וטורקים מסחתים, כתוצאה מכך 15 נפצעו כשאדם אחד שנפצע מירי נפטר, בדרך לבית החולים.
כתוצאה מהמהומות, נאלצו להתפטר כמה בכירים שמונו על ידי הממשלה הזמנית לפני זמן קצר, ביניהם ראש עיריית טאלאס והשר לביטחון פנים.
ב-21 באפריל שוב נשמע קולו של קורמנבק בקייב, הפעם ממינסק והוא הודיע כי מסרב להכיר בהתפטרותו כיוון שהממשלה הזמנית היא מפירת חוק.
מהומות בדרום המדינה ועימותים אתניים [עריכה]
ב-11 ביוני 2010 עימותים אתניים אלימים פרצו בעיר אוש, שהביאו למותם של 2,000 איש ואִשפוזם של עוד 800 אחרים. עוצר הוטל על העיר הגז כובה, מחסומים הוצבו ברחובות ונרשמו כמה הפגנות. העיר זכתה לסיקור בינלאומי נרחב עקב העובדה כי בעיר מתגורר מיעוט אוזבקי.
בעיר הבירה בישקק ניכרה תכונה רבה של צעירים שביקשו לנסוע דרומה ולהשתתף בעימותים מול האוזבקים. כמה מהם אף הרחיקו לכת ופרצו לבניין הטלוויזיה הממלכתית ודרשו להעלותם לשידור חי כדי לשטוח את תביעותיהם.
ב-12 ביוני - על אף הפעולות שננקטו - העימותים הלכו וגברו והתבטאו בחסימות כבישים בדרום המדינה. ההתפרעויות החמירו בעיקר באזור מחוז ג'לאל עבאד והביאו את הממשל להכריז על גיוס כללי והתירה למשטרה לבצע תפקידי אכיפה מוגברים, כמו גם הטלת עוצר באזור דרום המדינה.
העיר אוש סבלה יותר מכל, בשל הפוגרומים, השריפות והעימותים כאשר כ-70% מהבתים עלו באש ו-400,000 פליטים אוזבקים נמלטו לאוזבקיסטן.
משאל העם והעברת השלטון [עריכה]
ב-27 ביוני 2010 נערך משאל עם לאשרור חוקה חדשה, 90,57% תמכו בחוקה החדשה וקירגיזסטן הפכה לרפובליקה פרלמנטרית. נוסף לכך, בית המשפט החוקתי של קירגיזסטן פוזר ושופטיו הוכרזו כמפירי חוק, כאשר ועידת ונציה למען הדמוקרטיה של מועצת אירופה הודיעה על פיזור הפרלמנט כמעשה המנוגד לדמוקרטיה, באותו יום מונתה רוזה אוטונבייבה לנשיאת המדינה לאחר שזכתה לתמיכת העם במשאל שנערך והוחלט כי תסיים כהונתה ב-11 בדצמבר 2011 ועל פי החוק יימנע ממנה לכהן שוב כנשיאה. רבים טענו כי היה צריך לדחות את משאל העם בשל הכסוכים הבין אתניים שאירעו באותה עת בדרום המדינה, אך חרף זאת נערך המשאל כסדרו. ב-2 ביוני 2010 ועדת הבחירות המרכזית הודיעה על פיטורי חברי הפרלמנט מהשלטון הקודם ומונתה רוזה אוטונבייבה לנשיאת המדינה.
ב-10 באוקטובר 2010 נערכו הבחירות לפרלמנט וב-17 בדצמבר 2010 הושבעה הממשלה הקבועה החדשה.
קורבנות [עריכה]
אזרחים [עריכה]
בעת העימותים, המהומות וההפגנות ההמוניות שליוו את החלפת השלטון, נהרגו 2084 איש. 1,500 איש נזקקו לטיפול רפואי ולמעלה מ-1300 איש אושפזו.
כוחות הביטחון [עריכה]
סך הכול נפצעו 111 מאנשי המינהל הראשי לשירותי אבטחה מיוחדים של המשרד לביטחון פנים.
הוועדה לחקר אירועי ה-6 וה-8 באפריל [עריכה]
הוועדה לחקר אירועי המהפכה הוקמה ב-12 באפריל וב-29 באפריל פרסמה הוועדה את ממצאיה.
הצנזורה וניסיון ההשתלטות על התקשורת מטעם הממשלה הזמנית [עריכה]
עם פרוץ המהפכה והשתלטות האופוזיציה על מוסדות השלטון, הגיעו אל משרדי ערוצי הטלוויזיה המרכזיים במדינה הוראות חדשות מן השלטון, שכללו איסור להביע כל תמיכה והזדהות עם השלטון הקודם שהודח.
בערב ה-15 באפריל הגיעו סוכני השירות הממלכתי לביטחון לאומי אל בניין סוכנות הידיעות "24.kg", ופיזרו את הערוץ, אלא שכעבור זמן הגיעו עיתונאים ומגיני זכויות אדם ודרשו מנציגי כוחות הביטחון לעזוב ובהוראה מן השלטון, עזבו הסוכנים.
באוש, ממלא מקום מושל מחוז אוש, סוֹאוֹרוֹנבֶּק זֶ'אֵנבּקוֹב, הורה לניתוק החשמל לחברת הטלוויזיה "ElTR", הבניין הוקף על ידי שוטרים, זאת כדי למנוע מתומכיו של קורמנבק בקייב, לעלות לשידור.
המעורבות הרוסית [עריכה]
ב-8 באפריל 2010, נשיא רוסיה דמיטרי מדבדב שלח שני גדודים של חיל הצנחנים הרוסי אל קירגיזסטן על מנת לאבטח את בסיס האוויר קאנאט ומשפחות הקצינים הרוסיים בקירגיזסטן.
מיד עם מינויה של רוזה אוטונבייבה לראש הממשלה הזמנית, יצר עמה קשר ראש ממשלת רוסיה ולדימיר פוטין, והצהיר כי רוסיה תגיש כל סיוע נחוץ לממשלת קירגיזסטן, על מנת להביא לייצוב המצב הפוליטי והביטחוני במדינה. התמיכה הרוסית באופוזיציה ההולכת ותופסת את עמדות המפתח במדינה, נתפס על ידי פרשנים פוליטיים כצעד שהעיד על מורת רוחם של ראשי הממשל ברוסיה מהתנהגותו של הנשיא קורמנבק בקייב, כאשר החכיר לארצות הברית את בסיס חיל האוויר מאנאס, הסמוך לבישקק.
התמיכה הרוסית באופוזיציה הייתה הענקת הסיוע הראשון של רוסיה לאופוזיציה כלשהי במרחב הפוסט סובייטי, לאחר התפרקות ברית המועצות, והגישה הרוסית שנמנעה מלתמוך בכל אופוזיציה שהיא. ב-12 באפריל 2010, סגן ראש הממשלה הזמנית, אלמאזבק אטאמבאייב, שב ממוסקבה ותיאר את התרשמותו מהביקור ברוסיה. הוא תיאר את התמיכה שחש מהשלטונות הרוסיים והבטחתם להגיע כל סיוע חומרי, כמו גם סכום של 150 מיליון דולר. אולם דובר ראש ממשלת רוסיה, דמיטרי פסקוב דחה כל דיווחים מסוג זה ואמר כי סיוע חומרי לא הובטח על ידי ראש הממשלה, מאחר שולדימיר פוטין אינו תומך באף צעד והסיוע שהובטח היה סיוע הומניטרי שנידון אודותיו בשיחת טלפון בין פוטין לראש הממשלה הזמנית, אוטונבייבה.
ב-14 באפריל, סגן ראש הממשלה הרוסי ושר האוצר, אלכסיי קודרין תיאר בישיבת הממשלה כי רוסיה תגיש 50 מיליון דולר של סיוע כספי לקירגיזסטן. פוטין הוסיף בישיבת הממשלה כי אף שהמצב הפוליטי בקירגיזסטן הוא שנוי במחלוקת, אין בידי רוסיה לשפוט וכי תמיד היה יחס חם בין רוסיה לעם הקירגיזי וכי רוסיה מוכנה להגיש כל סיוע על מנת להוציא את קירגיזסטן מן המשבר וזאת תוך תיאום על הממשלה הזמנית בקירגיזסטן.
באותה עת הסתובבו שמועות בקירגיזסטן, כי המדינה עלולה להיות תחת שליטה חיצונית ולהפוך אף למדינת חסות, של רוסיה וקזחסטן, מקור השמועות נבעו מכך שנשיא רוסיה יחד עם עמיתו מינו נציג מיוחד לענייני המשבר הקירגיזי. לדברי פרשנים קירגיזים, רוסיה וקזחסטן שואפות לבטל את הלאום הקירגיזי.
הבחירות הנשיאותיות הראשונות לאחר ההפיכה [עריכה]
באוקטובר 2011 התמודד ראש הממשלה אלמאזבק אטאמבייב לתפקיד נשיא קירגיזסטן וזכה במירב הקולות, הוא צפוי להחליף את רוזה אוטונבייבה ב-31 בדצמבר 2011 כנשיא המדינה המכהן בבחירות הנשיאותיות הראשונות מאז פרוץ ההפיכה עממית ב-2010.
ראו גם [עריכה]
קישורים חיצוניים [עריכה]
