ההפצצות האוויריות על חיפה במלחמת העולם השנייה

עמוד עשן מתנוסס מעל חיפה לאחר ההפצצה האיטלקית הרביעית

במלחמת העולם השנייה הייתה ארץ ישראל בכלל, וחיפה בפרט, בסיס חשוב לפעילותם של הכוחות המזוינים של בריטניה בזירה המזרחית של הים התיכון. חשיבותה של חיפה גברה מאד לאחר כיבוש צרפת שהביא לשליטת צרפת של וישי על סוריה ולבנון ולאחר פתיחת המערכה בצפון אפריקה שבקיץ 1942 דחקה את הבריטים למצרים והפכה את חיפה לבסיס העיקרי של הצי המלכותי הבריטי במזרח הים התיכון. מדינות הציר ראו בבתי הזיקוק של חיפה, בצינור הנפט כירכוכ-חיפה ובנמל יעדים אסטרטגים חשובים וחיפה הופצצה מהאוויר 10 פעמים. ארבע פעמים על ידי חיל האוויר האיטלקי, ארבע פעמים על ידי הלופטוואפה ופעמיים על ידי חיל האוויר הצרפתי שאחר כניעתה של צרפת לגרמנים והחלת שלטון וישי, הפך עוין לבריטים. חיפה הייתה העיר הארץ ישראלית שהופצצה במספר הפעמים הרב ביותר במלחמה, אך רוב ההרוגים בהפצצות על ארץ ישראל היו דווקא בהפצצת חיל האוויר האיטלקי על תל אביב. בסך הכל גבו ההפצצות בחיפה את חייהם של כ-88 אנשים ופצעו כ-181 אנשים.

תוכן עניינים

1 הפצצות חיל האוויר האיטלקי
2 הפצצות הלופטוואפה
3 הפצצות חיל האוויר הצרפתי
- 3.1 הפצצה ראשונה
- 3.2 הפצצה שנייה
4 ראו גם
5 קישורים חיצוניים

[עריכה] הפצצות חיל האוויר האיטלקי

כבאים מכבים את אחת הדליקות

ב-10 ביוני 1940 הצטרפה איטליה למלחמה לצידה של גרמניה ובכך נפתח המאבק בינה לבין בריטניה על השליטה בים התיכון. השליטה בחלק המזרחי של הים התיכון הייתה חיונית עבור איטליה כדי להבטיח את הקשר עם המושבות האיטלקיות בצפון אפריקה ובקרן אפריקה. לצורך השגת שליטה בים התיכון החלו האיטלקים בשלב ראשון לתקוף את מקורות הדלק של הצי הבריטי בזירה זו. בתי הזיקוק של חיפה שיכלו להפיק כמיליון טונות דלק בשנה מן הנפט שזרם אליהם דרך צינור הנפט כירכוכ-חיפה הפכו מיד למטרה אסטרטגית חשובה.

בתחילת יולי 1940 הוצבה באי רודוס, שהיה הבסיס האיטלקי הקרוב ביותר לארץ ישראל, כנף הפצצה 41 (41° Gruppo) שברשותה היו מפציצים בינוניים מסוג סבויה-מרקטי SM.79. את רוב הגיחות לארץ ישראל ביצעו מטוסי טייסת 205 של הכנף. את ניסיונם המועט בהפצצות אסטרטגיות צברו האיטלקים בהפצצת ריכוזי אוכלוסייה בחבש ובמלחמת האזרחים בספרד. הם התבססו על הפצצה מגובה בינוני תוך טיסה אופקית - שיטה שהקשתה על פגיעה מדויקת במטרות מוגדרות. מטען הפצצות של המטוסים האיטלקיים היה מוגבל והם בדרך כלל נשאו מטען מעורב של פצצות קלות במשקל של 50 ו-100 ק"ג. פצצות אלו יכלו לגרום נזק מוגבל בלבד למבנים, אך הן יכלו לגרום למספר רב של נפגעים באזורים המאוכלסים בצפיפות.

[עריכה] הפצצה ראשונה

ב-15 ביולי 1940 הותקפה חיפה מהאוויר בפעם הראשונה בתולדות העיר. שני מבנים בני 5 מטוסים מכנף 41 הפציצו את העיר קצת אחרי השעה 9:00 בבוקר. המטוסים הצליחו לפגוע במדויק במתקן זיקוק ואחסנה של חברת "של", הציתו מספר דליקות וגרמו נזק לציוד.

בהפצצה נהרג עובד אחד ושלושה נפצעו.

[עריכה] הפצצה שנייה

בבוקר ה-24 ביולי הותקפה חיפה בפעם השנייה. כ-10 מטוסים שטסו בשני מבנים ניסו לפגוע שוב במתקני הנפט, אך בניגוד להפצצה הקודמת סבלו בהפצצה זו תושבי העיר מאבדות כבדות בנפש. חלק גדול מהפצצות נפלו לים, אך חלקן פגע בהדר הכרמל ובמתקני חברת "של" וגרמו לדליקה גדולה.

בהפצצה נהרגו כ-46 אנשים וכ-88 נפצעו. ככל הנראה זוהי התקיפה שהסבה את מספר הנפגעים הגדול ביותר בתולדות העיר.

[עריכה] הפצצה שלישית

ב-6 באוגוסט הופצצה חיפה בפעם השלישית על ידי חיל האוויר האיטלקי. עשרה ממטוסי כנף 41 הצליחו לפגוע בשעות אחה"צ המוקדמות בשלושה מכלי אחסון גדולים בשטח בתי הזיקוק. כתוצאה מכך נשרפו כ-600 טונות של נפט גולמי.

בהפצצה הזו נפצעו כ-19 אנשים.

ההפצצות בחודש יולי הדאיגו מאוד את הבריטים, שחששו מפגיעה חמורה יותר במתקני הדלק ובעקבות זאת משיתוק חלקי של הצי שלהם במזרח הים התיכון. כתוצאה מכך, הם החלו בחיזוק מערך ההגנה האווירית של חיפה. בין השאר, הוצבו בה סוללות נ"מ נוספות על הסוללות האוסטרליות שכבר היו בה שתוגברו בזרקורים שהאירו את שמי חיפה והמפרץ בלילה וכמו כן הופרחו לשמיים עשרות בלוני הליום ענקיים. באופן אירוני בסוף אוגוסט היה צורך לצמצם את זיקוק הדלק בחיפה, אך לא בגלל ההפצצות, אלא משום שמתקני אחסון הדלק התמלאו עד אפס מקום.

[עריכה] הפצצה רביעית

עשן עולה ממסגד איסתקלאל לאחר ההפצצה האיטלקית

ב-13 בספטמבר קיבלה המערכה בזירת הים התיכון מימד חדש כאשר האיטלקים פלשו בכוחות עדיפים מלוב למצרים. פלישה זו נועדה להיערך במקביל למבצע ארי-הים, הפלישה הגרמנית לבריטניה. אך לאחר שהיטלר דחה את המבצע, החליט מוסוליני לבצע באופן עצמאי את הפלישה שלו. במסגרת ההכנות והסיוע האווירי לפלישה ערך חיל האוויר האיטלקי שורה של התקפות על מטרות עומק במצרים ובארץ ישראל.

ערך מורחב – הפצצת חיל האוויר האיטלקי על תל אביב

בשעה 16:12 של ה-9 בספטמבר הפציצו מטוסי כנף 41 לראשונה את תל אביב. תוצאות ההפצה היו קשות, כ-130 אנשים נהרגו וכ-83 נפצעו (קיימות גרסאות שונות באשר למספר ההרוגים. ההיסטוריה הרשמית של מגן דוד אדום מציינת 117 הרוגים ו-239 פצועים, אך ככל הנראה המספר כולל נפגעי חרדה ונפגעים קלים מאוד).

ב-21 בספטמבר הנחיתו האיטלקים מכה נוספת על חיפה כאשר מפציצי הסבויה-מרקטי הטילו בשעות אחר הצהרים פצצות על אזורי מגורים ותעשייה בחיפה. רוב הנפגעים נגרמו מפגיעה בבית קפה ליד מסגד איסתקלאל שבמזרח העיר. תותחני נ"מ שירו לעבר המטוסים טענו לפגיעה בשניים מהם. ביום שלמחרת פרסמו מספר עיתונים ידיעה, לפיה לפחות מטוס איטלקי אחד נאלץ לנחות נחיתת אונס בטורקיה בדרכו חזרה מההפצצה וכי ששת אנשי צוותו נעצרו. כמו כן נמסר כי שלושה מטוסים אחרים התרסקו בים מדרום לאנטליה ורק אחד מאנשי צוותם נמשה מהים בידי הטורקים.

בהפצצה הרביעית, והאחרונה של חיל האוויר האיטלקי, על חיפה נהרגו כ-40 אנשים וכ-68 נפצעו, רובם היו מוסלמים.

למרות תכיפות ההפצצות ביולי-ספטמבר 1940, לאיטלקים לא היו המשאבים לבצע מאמץ הפצצה מתמשך נגד ארץ ישראל, ובזאת הסתיימה למעשה פעילותם ההתקפית בזירה זו.

[עריכה] הפצצות הלופטוואפה

כוחות נ"מ אוסטרלים בחיפה

בתחילת קיץ 1941, לאחר כיבוש יוון וכרתים, הגיע הלופטוואפה, חיל האוויר הגרמני, לזירת הים התיכון. הגרמנים סגרו על ארץ ישראל גם מכיוון דרום מערב שם נשלחו כוחות לצפון אפריקה תחת פיקודו של גנרל ארווין רומל כדי לתגבר את המאמץ האיטלקי לכיוון מצרים. מבצעי הלופטוואפה במזרח הים התיכון נוהלו על ידי גיס האוויר ה-10 בפיקודו של גנרל הנס גייזלר. במסגרת הסיוע למערכה האיטלקית-גרמנית במזרח התיכון, יחידות הגיס ביצעו מבצעי הפצצה וסיור בשמי ארץ ישראל ומצרים. הגרמנים כיוונו את המאמץ שלהם נגד מטרות אסטרטגיות ובראש ובראשונה נגד בסיסי הצי והאספקה הבריטיים באלכסנדריה ובחיפה. בחיפה ריכזו הגרמנים את המאמץ בבתי הזיקוק. כוח ההפצצה האסטרטגי של הגרמנים במזרח הים התיכון נשען על מטוסי היונקרס Ju 88 של כנף לימודית 1 (LG1), יחידה רב-משימתית של חיל האוויר הגרמני. בזמן ההתקפות על ארץ ישראל נמצאה רוב הכנף בבסיס אלוסיס שליד אתונה. הגיחות מבסיס זה לארץ ישראל היו ארוכות (הטווח הוא כ-1,165 ק"מ) וארכו בסביבות השמונה שעות. בניגוד לאיטלקים, הגרמנים השתמשו בטכניקה של הפצצת צלילה עם פצצות במשקל רבע טון, אשר הבטיחה הפצצה מדויקת ואפקטיבית למדי בשעות היום, אך במזרח הים התיכון כמעט כל ההתקפות הגרמניות על מטרות יבשתיות נעשו בלילה כדי לשפר את סיכויי ההישרדות של התוקפים. הבעיה הייתה שהפצצת צלילה בלילה הייתה קשה לביצוע בגלל ראות לקויה וסכנת ורטיגו בזמן ביצוע התמרון החריף הכרוך בהפצצת צלילה. כמו כן, הפצצת הלילה לא אפשרה פעולה במבנים מסודרים ולכן פעלו הגרמנים בשיטת "זרם המפציצים", לפיה המטוסים טסו עצמאית או במבנים קטנים ורופפים למטרה במסגרת הזמן שנקבעה. שיטה זו גרמה לכך שהצד הסופג תיאר את הפצצות הלילה כ"הפצצות ממושכות".

ב-7 ביוני 1941 החלה המערכה בסוריה ולבנון, פלישת הצבא הבריטי מארץ ישראל לסוריה ולבנון על מנת לשחררן משלטון וישי. פתיחת המערכה הידועה גם כ"מבצע אקספורטר" הייתה כנראה אחד הגורמים שהמריצו את הגרמנים לפתוח בהתקפות על חיפה ולהגביר את פעילותם במזרח הים התיכון.