הוגו וינקלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הוגו וינקלר
Hugo Winckler
1863 –‏ 1913
Winckler Hugo.jpg
תרומות עיקריות
גילוי חתושש, בירת האימפריה החתית

הוגו וינקלרגרמנית: Hugo Winckler, ‏4 ביולי 1863 - 19 באפריל 1913) היה ארכאולוג, היסטוריון, פילולוג ואשורולוג גרמני. הוא נודע בזכות גילוי העיר חתושש, בירתה העתיקה של האימפריה החתית, ליד הכפר בואזקיי שבטורקיה, וגילוי ארכיון הטקסטים שבה.

קרירה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוגו וינקלר נולד בעיר גְרֶפֶנְהַיְינִישֵן (Gräfenhainichen) במחוז ויטנברג שבמדינת סקסוניה-אנהלט, בגרמניה. בשנת 1891 התמנה למרצה לשפות המזרח באוניברסיטת הומבולדט של ברלין. בשנת 1904 קיבל מינוי של פרופסור שלא מן המניין. הוא התמחה בשפות שמיות עתיקות מהמזרח הקרוב הקדום, וכתב רבות על כתב היתדות האכדי, ועל תולדות בני ישראל בעת העתיקה. כמו כן הוא היה בין הראשונים לחפור בעיר הפיניקית צידון.

כמדען, נחשב וינקלר בעיני אחדים לבעל הטיה אידאולוגית, שהיו שטענו שהיא עשויה להפריע לגישה מחקרית אובייקטיבית‏[1]. ביחד עם עמיתו וממשיך דרכו, דליטש (F. Delitzsch), ייסד אסכולה במחקר תרבות המזרח בשם פאנבבילוניזם ראו: פאנבבילוניזם. חברי האסכולה טענו, שלמעשה תרבויות המזרח הקדום לא היו תרבויות נבדלות, אלא הן היוו מערכת תרבותית אחת משותפת (בגרמנית: Weltanschauung); התרבויות אמנם הושפעו מממלכת בבל, אך הן נעשו חלק ממנה‏[2]. אפילו התנ"ך, לטענתם, היה לא רק מושפע מהתרבות הבבלית, אלא ממש מוטמע מבחינת רעיונית בתרבות הכל-בבלית. חברים נוספים באסכולה היו ג'רמיה (A. Jeremias), ומארק סמית (Mark S. Smith).

הישגים מדעיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כתב בשנת 1892 היסטוריה מקיפה של ממלכות בבל ואשור.
  • תרגומים מכתב היתדות:

גילוי חתושש[עריכת קוד מקור | עריכה]

וינקלר החל לחפור באזור היישוב הטורקי של היום בואזקיי (Boğazkale) בשנת 1906, בתמיכתו של המוסד הגרמני לארכאולוגיה של המזרח (Deutsche Orientgesellschaft). הוא זכה להצלחה יוצאת דופן כשגילה את תגליתו העיקרית, ארכיון בואזקיי: אולם הרוס ששימש כארכיון, ככל הנראה הארכיב המלכותי, ובו אוסף עצום של כ-30 אלף לוחות עשויים חרס, ועליהם כתובות בשפה עתיקה. האולם נהרס כנראה בשרפה גדולה. רוב הכתובות, כפי שהתברר לימים, היו בשפה החתית, שאז עדיין לא ידעו על קיומה. לאחר שפוענחו הכתבים, התברר שהם כוללים התכתבויות עם הממלכה הבבלית, מצרים, קפריסין ויוון; וכן חוזים, ספרי חוקים, נוהלי פולחן דתי, נבואות וספרות המזרח הקרוב הקדום. אחד הלוחות החשובים ביותר, הכתוב בשפה האכדית, התברר כחוזה שלום שנחתם לאחר קרב קדש בין המצרים והחתים - דבר נדיר באותה תקופה. הלוח תורגם על ידי וינקלר, ותוארך לימי רעמסס השני, והחוזה נחתם בינו לבין המלך החתי חתושיליש השלישי[3]. האוסף העצום של הלוחות מהווה למעשה את קובץ הספרות המרכזי של החתים.

וינקלר המשיך בחפירות באתר, במשותף עם הארכיאולוג הטורקי תיאודור מקרידי ביי, עד שנת 1912. התגליות במקום, שכללו מקדשים, ארמונות, חומות ושערים, התקבלו לבסוף כהוכחה שהמקום שימש כעיר הבירה של האימפריה החתית. אחרי מותו של וינקלר בברלין בשנת 1913, נמשכו החפירות בידי ארנסט שנטרה. למעשה, החפירות ממשיכות עד ימינו, בהפסקות.

מתוך הממצאים באתר, כתב וינקלר מתאר ראשוני של ההיסטוריה של העם החיתי במאות ה-14 וה-13 לפני ספירת הנוצרים. אולם הוא לא זכה לראות בחייו את פענוח הכתובות שמצא; הן פוענחו בידי ההיסטוריון הצ'כי בדז'יך הרוזני בשנת 1924.

כתביו העיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Geschichte Babyloniens und Assyriens (גרמנית, 1892)
    • The History Of Babylonia And Assyria - ההיסטוריה של ממלכות בבל ואשור, תרגום לאנגלית, 1907
  • Geschichte Israels in Einzeldarstellung - היסטוריה של בני ישראל, שני כרכים, 1895 - 1900
  • Die Gesetze Hammurabis, - חוקי חמורבי, תרגום מאכדית, 1902
  • Excavations at Boghaz-Keui in the Summer of 1907 - חפירות ב-בואזקיי בקיץ של 1907
  • To Boğazköy! A Fragment Left Behind, 1913

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • החתים ותרבותם, איתמר זינגר, הוצאת ספריית האנציקלופדיה המקראית, מוסד ביאליק, המפעל לתרגום ספרי מופת, 2009

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ D. Reder, האנציקלופדיה הסובייטית הגדולה, מהדורה שלישית 1970-1979
  2. ^ "עלייתו ושקיעתו של ה-פאנבבילוניזם", מאמר מאת גארי תומפסון, 2004
  3. ^ העתק של המסמך מוצג בבניין האו"ם בניו יורק, כדוגמה לאחד מהסכמי השלום הקדומים ביותר בהיסטוריה האנושית.