הווידויים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הווידוייםצרפתית: Les Confessions) הוא אוטוביוגרפיה מאת ז'אן-ז'אק רוסו. לרוב הוא יוצא לאור תחת הכותרת "הווידויים של ז'אן-ז'אק רוסו", כדי להבדיל בינו לבין וידויים מאת אוגוסטינוס, הספר ששימש השראה לכותרת של רוסו. רוחב יריעתו של הספר מכסה את חמישים ושלוש שנותיו הראשונות של רוסו, עד 1765. הוא הושלם ב-1770, אבל פורסם רק ארבע שנים אחרי מותו של רוסו, ב-1782.

הספר מחולק לשני חלקים, ובכל אחד שישה פרקים. רוסו רומז לכתיבת חלק שלישי, שמעולם לא הושלם. למרות אופיו האוטוביוגרפי, התאריכים שמוסר רוסו אינם מדויקים, וכמה אירועים אינם על פי הסדר הנכון. רוסו מציג את ההתנסויות שעיצבו את הפילוסופיה שלו. למשל, התנסויותיו בתחום החינוך שימשו לעיצוב התורה הפילוסופית שלו בתחום זה, במיוחד בספר אמיל.

עבודתו של רוסו היא אחת מהיצירות האוטוביוגרפיות הגדולות הראשונות. לפני כתיבת "הווידויים", שני האוטוביוגרפים הגדולים היו אוגוסטינוס ותרזה הקדושה שהתמקדו בחוויותיהם הדתיות האישיות. רוסו היה הראשון שכתב על חייו במונחי התנסויות ורגשות אישיים. רוסו זיהה את יחידאיותה של יצירתו; הוא פותח את היצירה במילים מפורסמות אלו:

Cquote2.svg

Je forme une entreprise qui n'eut jamais d'exemple, et dont l'exécution n'aura point d'imitateur. Je veux montrer à mes semblables un homme dans toute la vérité de la nature ; et cet homme, ce sera moi. Moi seul.

Cquote3.svg
Cquote2.svg

החלטתי על מיזם חסר תקדים, שכאשר יושלם לא יהיה מי שיחקה אותו. מטרתי להציג פורטרט נאמן לטבע, והאדם שאציג הוא אני עצמי.

Cquote3.svg

סגנון "הווידויים" השפיע על כותבים רבים, ביניהם גתה וטולסטוי.

בספר גם דיווח מפורט על חוויותיו היותר משפילות של רוסו. למשל, רוסו מתאר אירוע שבו, בזמן היותו משרת, האשים נערה בגניבה שביצע. רוסו גם מתאר את האופן שבו התכחש לחמשת ילדיו הבלתי חוקיים, שילדה לו בת זוגו תרזה.

גרסה עברית מחודשת של הספר, בתרגומה של אירית עקרבי, יצאה לאור בהוצאת כרמל.

P culture.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא תרבות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.