הוויה וזמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

"הוויה וזמן" (גרמנית: Sein und Zeit) הוא ספר שנכתב ב-1927 בידי הפילוסוף הגרמני מרטין היידגר. למרות שהוא נכתב במהרה, ועל אף העובדה שהיידגר מעולם לא השלים את הפרויקט אותו התווה בהקדמה לספר, "הוויה וזמן" נחשב לעבודתו החשובה ביותר ואף השפיע רבות על הפילוסופיה של המאה ה-20 בכלל, ועל אקזיסטנציאליזם, הרמנויטיקה ודקונסטרוקציה בפרט.

הפרויקט המקורי של היידגר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר "הוויה וזמן" היה מיועד, בראשית דרכו, להיות מורכב משני כרכים עיקריים שיהיו מורכבים, בתורם, משלושה חלקים כל אחד. היידגר נאלץ לפרסם את ספרו כשהוא השלים רק את שני החלקים הראשונים של הכרך הראשון של הפרויקט. שאר החלקים של הפרויקט לא פורסמו מעולם, אם כי ניתן למצוא התייחסויות אליהם בעבודתו המאוחרת של היידגר.

תקציר הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעמודיו הראשונים של הספר, היידגר מתאר את הפרויקט אותו נטל על עצמו במלים הבאות: "כוונתנו במסכת הבאה היא לעבוד על שאלת משמעותה של ההוויה, ולעשות כן באופן קונקרטי". היידגר טוען, בהמשך לכך, כי המסורת האונטולוגית פסחה על שאלה זו באופן לא מבוסס, בנמקה כי שאלה זו היא כללית, בלתי-ניתנת להגדרה או ברורה מאליה.

היידגר מציע, כחלופה, להבין את ההוויה עצמה באופן מובחן מישויות אחרות. לפי היידגר, מה שמבחין הוויה מישויות אחרות, הוא האופן שבו ההוויה מובנת. היידגר מחפש, בכך, לזהות קריטריון או תנאי שבלעדיו אף ישות לא תוכל להופיע כלל. היידגר טוען כי תפיסת ההוויה מובילה להבהרת משמעותה ("sinn des seins", "האופן שבו דבר-מה נעשה לניתן להבנה כדבר-מה"). לפי היידגר, ככל שמובן זה של ההוויה קודם לכל תחושה לגבי אופן הקיום של כל ישות פרטיקולארית, הוא קדם-מושגי, לא-פרופוזיציונאלי ולפיכך גם קדם-מדעי. לפי היידגר, בהמשך לכך, האונטולוגיה היסודית תבאר את ההבנה הקודמת לכל אופן אחר של ידיעה, כמו השימוש בלוגיקה, תאוריה, אונטולוגיה ספציפית או מחשבה רפלקטיבית. לעומת זאת, היידגר מדגיש, אין גישה אחרת להוויה מאשר הישויות עצמן – כלומר, שאלת ההוויה צריכה להישאל באשר לישות כלשהי ובהתייחס להווייתה. לדידי היידגר, הבנת ההוויה כוללת, באופן בלתי נמנע, מעין מעגל הרמנויטי, קרי, הסתמכות חוזרת, נשנית ובת-התקדמות על פעולת פרשנות.

Dasein[עריכת קוד מקור | עריכה]

השאלה שהיידגר מבקש לשאול ב"הוויה וזמן", לפיכך, היא "מהי הישות שתעניק לנו גישה לשאלת משמעות ההוויה?" תשובתו של היידגר היא שישות זו היא הישות שעבורה לשאלת ההוויה יש משמעות, שעבורה שאלת ההוויה חשובה. כלומר, הישות שעבורה ההוויה היא שאלה היא איננה מה אלא מי. היידגר קורא לישות זו בשם "Dasein" (ביטוי שעשוי להיות מתורגם לעברית כ"היות-פה" או "היות-שם"). המתודה בה נוקט היידגר בספר כוללת את ניסיון התוויית מאפייניו של ה-Dasein, זאת במטרה להבין את משמעותה של ההוויה עצמה באמצעות פרשנות מימד הזמניות של ה-Dasein (שינוי במימד זה של ה-Dasein, לפי היידגר, נושא בחובו את משמעותה של אותה ישות).

התווית מאפייני ה-Dasein שהיידגר מבצע נעה בין ניתוח תחושות החרדה והתמותה לבין ניתוח מבנה ה"דאגה" כשלעצמו. מאותו ניתוח היידגר מעלה את שאלת האותנטיות, אשר שואלת אודות יכולתו של ה-Dasein להתקיים במלואו כך שיכול להבין את הווייתו. היידגר מבהיר מספר פעמים במהלך ספרו כי שום דבר לא יכול להבטיח יכולת זו.

זמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבסוף, שאלת האותנטיות של ה-Dasein לא יכולה להיות מובחנת מה"היסטוריות" של ה-Dasein. מחד גיסא, ה-Dasein כבן תמותה "נמתח" בין לידה ומוות, ו"מושלך" אל תוך עולם, כלומר, מושלך אל תוך אפשרויותיו, אפשרויות שה-Dasein נדרש לאמץ. מאידך גיסא, הגישה של ה-Dasein אל אותו עולם ואל אותן אפשרויות תמיד נעשית דרך ההיסטוריה ודרך המסורת – זוהי שאלת ה"היסטוריות של העולם": בין השלכותיה של שאלה זו, לפי היידגר, היא שאפשרות האותנטיות של ה-Dasein מצויה ביכולתו לבחור "גיבור". תוצאת ההתקדמות של טיעון זה היא הרעיון לפיו הווייתו של ה-Dasein היא הזמן. אף על פי כן, היידגר מסכם את עבודתו ברצף שאלות מסתוריות אשר צופות את הצורך להרוס (כלומר, להביא לידי שינוי) את ההיסטוריה של הפילוסופיה ביחס לזמניות. שאלות אלו, עם זאת, לא נענו באופן ישיר מעולם, שכן הן יועדו להמשך הפרויקט שלו.