הוועדה המדעית-הומניטרית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הוועדה המדעית-הומניטריתגרמנית: Wissenschaftlich-humanitäres Komitee, בראשי תיבות: WhK) היה הניסיון התארגנות הראשון בהיסטוריה להתמודד עם חקיקה נגד יחסים חד מיניים שהוקמה בברלין במאי 1897.[1] הוועדה המדעית-הומנטרית הייתה ציון דרך חשוב בתנועה לזכויות הלהט"ב.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהדורת יולי 1914 של "השנתון לחקר דרגות-הביניים המיניות"

החברים המקוריים בוועדה המדעית-הומניטרית היו הרופא מגנוס הירשפלד, המו"ל מקס שפור (אנ'), עורך הדין אדוארד אוברג (Oberg) והסופר פרנץ יוזף פון בילוב (von Bülow). הסופר אדולף בראנד (אנ'), הסקסולוג בנדיקט פרידלנדר והעיתונאי קורט הילר הצטרפו אל הארגון בהמשך. הסיבה להקמת הוועדה הייתה להביא לביטול בסעיף 175 לחוק העונשין הגרמני, אשר אסר על יחסים אינטימיים בין גברים והענישה הייתה מאסר.

הוועדה המדעית-הומניטרית עבדה בצמידות עם המכון לסקסולוגיה, מהאחרון הוא מספר תיאוריות מדעיות בתחום המיניות שכולן הדגישו את ההומסקסואליות כ"מין שלישי "ביולוגי בין גברים ונשים. תיאוריות אלו כבר היו מוכרות ברפובליקת ואיימר ומטרתם הייתה להראות שהחוק אינו ניתן ליישום משום שהומוסקסואליות היא נטייה מולדת.

הוועדה סייעה לגברים אשר הועמדו לדין בגין הסעיף, וקיימה הרצאות ציבוריות בנושא. בנוסף, עסקה הוועדה באיסוף חתימות לעצומה הקוראת לביטולו של החוק, שעליה חתמו בין היתר לב טולסטוי, ריינר מריה רילקה, אלברט איינשטיין, הרמן הסה ותומאס מאן. העצומה הוגשה לפרלמנט הגרמני ב-1898, 1922 וב-1925, אך נכשלה ולא זכתה לתמיכת הפרלמנט. סעיף 175 נשאר על כנו והמשיך להוציא אל מחוץ לחוק הומוסקסואליות בגרמניה עד לשנת 1969, ולא הוסר לחלוטין עד לשנת 1994.

בשנת 1914 נבחרה יוהנה אלברסקירכן, ליושבת ראש הארגון והייתה לאחת הנשים הבודדות שהיו פעילות בו.[2] בשנת 1929 ירש הילר מהירשפלד את תפקיד יושב-ראש הוועדה.

הוועדה המדעית-הומניטרית הוציאה לאור את ה"השנתון לחקר דרגות-הביניים המיניות" (Jahrbuch für sexuelle Zwischenstufen), שבו נמסרו בין היתר דיווחים על פעילויות קהילתיות, ופורסמו בו מאמרים בעלי אופי ספרותי או פולמוסי. מהדורות של האלמנך יצאו באופן קבוע בין השנים 1899 ל-1923 (לעיתים מדי שלושה חודשים), והמשיכו להתפרסם באופן ספוראדי עד לשנת 1933.[1]

בשיא פעילותה היו חברים בוועדה כ-500 איש, ושלוחות שלה פעלו בכ-25 ערים ברחבי גרמניה, אוסטריה והולנד. הוועדה התפזרה בשנת 1933, לאחר הרס המכון לסקסולוגיה,[3] שממנו פעלה הוועדה, בידי המפלגה הנאצית.

ניסיונות הקמה מאוחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 1949 חָבר הנס גיזה (Giese) להרמן ובר (1882–1955), ראש הסניף בפרנקפורט בין השנים 1921 ל-1933, בניסיון להקים מחדש את הוועדה בקרונברג. קורט הילר פעל עמם למשך זמן קצר, אך נאלץ לפרוש לאחר מספר חודשים על רקע קשיים אישיים. הקבוצה החדשה התפרקה בתחילת 1950, ובמקומה הוקמה "הוועדה לרפורמה בחוק פשעי המין",[4] אשר התקיימה עד לשנת 1960.[5][6]

קורט הילר, אשר שרד את מחנות הריכוז הנאציים, ניסה בשנת 1962 להקים את הוועדה המדעית-הומניטרית מחדש בהמבורג, אך הדבר לא עלה בידו.[7]

מאה שנים לאחר הקמת הקבוצה המקורית הוקמה בשנת 1998 קבוצה חדשה תחת אותו שם.[8] הוועדה הנוכחית דומה לזו המקורית בשם ובתחום העיסוק בלבד, והיא פועלת למען זכויות להט"ב בגרמניה באופן רדיקלי יותר מארגונים מודרניים דומים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Benedict Friedländer, 1992: Memoir for the Friends and Contributors of the Scientific Humanitarian Committee in the Name of the Secession of the Scientific Humanitarian Committee (1907). Journal of homosexuality. https://doi.org/10.1300/J082v22n01_06.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 John Lauritsen; David Thorstad (1974), The Early Homosexual Rights Movement (1864–1935), New York: Times Change Press, ISBN 0-87810-027-X. Revised edition published 1995, ISBN 0-87810-041-5.
  2. ^ Christiane Leidinger, "Anna Ruling": A Problematic Foremother of Lesbian Herstory, Journal of the History of Sexuality 13, 2004, עמ' 477–499 doi: 10.1353/sex.2005.0030
  3. ^ "Institut für Sexualwissenschaft"
  4. ^ "Gesellschaft für Reform des Sexualstrafrechts e. V."
  5. ^ Bernd-Ulrich Hergemöller (2001), Mann für Mann. Ein biographisches Lexikon, Frankfurt am Main: Suhrkamp-Taschenbuch-Verlag, 2001, ISBN 3-518-39766-4, ISBN 3-928983-65-2. Entries for Hans Giese p. 278, and Kurt Hiller p. 357: Citation.
  6. ^ Jürgen Müller, Review of: Andreas Pretzel (Ed.): NS-Opfer unter Vorbehalt. - Homosexuelle Männer in Berlin nach 1945, LIT-Verlag, Münster 2002
  7. ^ Online exhibition of the Magnus Hirschfeld Society: Kurt Hiller
  8. ^ whk - wissenschaftlich-humanitäres komitee