הוועדה לבחינת מצב הבנייה ביהודה ושומרון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הוועדה לבחינת מצב הבנייה ביהודה ושומרון (מכונה ועדת המאחזים)‏[1] הייתה ועדה בת 3 חברים בראשות שופט בית המשפט העליון בדימוס אדמונד לוי, שהקימה ממשלת ישראל בראשית 2012, על מנת לבחון דרכי התמודדות עם בנייה שנעשתה על אדמות בבעלות פלסטינית פרטית ביהודה ושומרון, בעקבות התחייבות ממשלתית בפני בג"ץ להסיר כל בנייה כזו, וכן בחינת התמודדות עם בנייה שנעשתה ללא היתר על אדמות מדינה, לעתים בתמיכת מוסדות ממשלתיים‏[2]. בנוסף ללוי היו חברי הוועדה שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב בדימוס, תחיה שפירא, והיועץ המשפטי לשעבר של משרד החוץ ושגריר ישראל בקנדה, ד"ר אלן בייקר[3].

ממצאיה של הוועדה פורסמו באמצע 2012 במסמך שכותרתו: דו"ח על מעמד הבניה באזור יהודה ושומרון, המוכר בשם דו"ח לוי[4][5]. הוועדה קבעה שההתנחלויות ביהודה ושומרון חוקיות גם על פי המשפט הבינלאומי. הדו"ח מנוגד לדו"ח קודם, דו"ח טליה ששון, שיצא בעניין.

הקמת הוועדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־2005 הוגש דו"ח ששון בנושא בנייה במאחזים בלתי חוקיים ביהודה ושומרון, שמסקנותיו היו כי מרבית הבנייה במאחזים ביהודה ושומרון הינה בלתי חוקית, עקב בנייה ללא היתרי בנייה ובנייה שנעשתה בחלקה על אדמות פרטיות. על רקע טענות אנשי ימין כי דו"ח זה הינו מוטה פוליטית, ועל רקע עימותים בין ממשלת ישראל למתנחלים סביב פינוי והריסת מבנים במאחזים שונים (לדוגמה בעמונה, מגרון, גבעת אסף ושכונת האולפנה), עימותים שגררו לחץ פוליטי מצד הימין כלפי הממשלה, החליט ראש הממשלה בנימין נתניהו בראשית 2012 על הקמת צוות חדש שיבחן את ההתמודדות עם הסוגיה.

כתב המינוי של הוועדה, שנמסר לה בפברואר 2012, כלל בקשה להמלצות בנושא פעולות שיש לנקוט לצורך הסדרת או הסרת בנייה שנעשתה על אדמות פלסטינים פרטיות ביהודה ושומרון, ובקשת המלצות להבטחת הליך נאות לבירור סוגיות מקרקעין ביהודה ושומרון. כמו כן ניתנה סמכות להצגת המלצות בכל עניין המתקשר לשני נושאים אלו‏[6].

הקמת הוועדה הייתה במתכונת דרג מייעץ[דרוש מקור], והמלצותיה כפופות לאישור היועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין.

דיוני הוועדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוועדה קבעה לעצמה כלל לפיו תעסוק בנושא אך ורק מהצד המשפטי, ולא מהצדדים המדיניים של הנושא. הוועדה פרסמה קול קורא לציבור ואף פנתה בעצמה לבעלי עניין שונים, לצורך הצגת עמדותיהם על הנושאים שנידונו בפני הוועדה‏[7]. בין הגופים שהופיעו ושלחו חומר לוועדה היו ארגוני השמאל: "שלום עכשיו", "בצלם", ו"עדאלה"‏[8], ומהימין נציגי תנועת "רגבים" ונציגי מועצה אזורית מטה בנימין[9].

טרם פרסום הדו"ח, העבירה אותו הוועדה לראש הממשלה בנימין נתניהו ולשר המשפטים יעקב נאמן, וב-3 ביולי 2012 הדו"ח נמסר ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין.

דו"ח הוועדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעמד שטחי יהודה ושומרון על פי המשפט הבינלאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדו"ח הציג את שתי הגישות המשפטיות האפשריות למעמד שטחי יהודה ושומרון על פי המשפט הבינלאומי. הגישה הראשונה שיוצגה על ידי ארגוני הימין אינה רואה בשליטה הישראלית ביהודה ושומרון כיבוש, היות שהשטח מעולם לא היה חלק ממדינה ערבית כלשהי, ועל כן אין חלים על השטח האמנות החלות על שטח צבאי כבוש. הגישה השנייה, שהוצגה על ידי נציגי ארגוני שמאל המזוהה עם הפלסטינים וחלקים מהקהילה הבינלאומית, רואה בשליטה הישראלית ביהודה ושומרון כיבוש צבאי, ועל כן את כלל ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון כפעולה בלתי חוקית המנוגדת למשפט הבינלאומי, מכוח אמנות האג ואמנת ז'נבה הרביעית.

הוועדה הכריעה כגישה המשפטית לפיה אין מעמד יהודה ושומרון כמעמד שטח צבאי כבוש. הוועדה סברה כי שטח יהודה ושומרון הוכר כשטח המיועד למדינה יהודית במסגרת הצהרת בלפור ב־1917 יחד עם הצהרות בינלאומיות נוספות בתקופה שלאחריה, וכי תוכנית החלוקה מ־1947, שבה הובטח שטח זה למדינה פלסטינית, לא הגיעה לידי מימוש, ועל כן פקעה ולא קנתה אחיזה במשפט הבינלאומי. באופן דומה, הסיפוח הירדני של יהודה ושומרון ב־1950 לא הוכר על ידי מדינות העולם, ועל כן פקע גם הוא (ביחוד על רקע הכרזתה של ירדן מ־1988 כי היא מסתלקת מתביעת בעלות על שטחי יהודה ושומרון), ועל כן עדיין עומדת בתוקפה הצהרת בלפור מ־1917 שיעדה את שטחי יהודה ושומרון למדינה יהודית‏[10].

על פי הוועדה עומדת לישראלים זכות להתיישב בכל יהודה ושומרון, ולכל הפחות בשטחים הנתונים לשליטתה של ישראל מכוח הסכמים עם הרשות הפלסטינית ועל כן ההקמה של היישובים בפני עצמה אינה לוקה באי חוקיות.

עם זאת, הוועדה נמנעה מלציין מהו המעמד בפועל של שטחי יהודה ושומרון, והסתפקה בשלילת הגישה הרואה בשטחים אלו שטחים שבכיבוש צבאי. בפועל ממשלות ישראל השונות נמנעו בעבר מלספח את שטחי יהודה ושומרון (למעט מזרח ירושלים), והשליטה הרשמית בשטח נתונה בידי צה"ל, ולא בידי מוסדות אזרחיים.

דיני תכנון ובנייה ביהודה ושומרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוועדה התייחסה בדו"ח שהוציאה באופן מפורט למוסדות התכנון והבנייה ביהודה ושומרון. על פי הדו"ח, מיד לאחר מלחמת ששת הימים הוצא מנשר צבאי ובו הקביעה כי סדרי החוק והמשפט שעמדו בתוקפם תחת השלטון הירדני וקודם לו, ימשיכו לעמוד בתוקפם. בשל כך ביהודה ושומרון חל חוק התכנון והבנייה הירדני מ־1966 יחד עם חקיקה מנדטורית ועות'מאנית שקדמה לו, בכפוף לשינויים שונים שתוקנו בצו צבאי מ־1971 (צו 418) ובצווים שונים שהתפרסמו במהלך השנים. על פי שילוב החוקים והצווים השונים, ביהודה ושומרון פועלת מועצת תכנון עליונה (מת"ע) במסגרת המנהל האזרחי, כאשר תחתיה פועלות ועדות בניה מקומיות הסמוכות לרשויות המקומיות הישראליות ביהודה ושומרון, ופועלות לאחר שמת"ע אישרה את המרחב הגאוגרפי הנתון לסמכותה. אחד התפקידים העיקריים של הוועדות המקומיות הוא הוצאת היתרי בניה לפעולות הדורשות היתר זה (לדוגמה הקמת מבנה או ביצוע שינויים בו, עבודות עפר ועוד), פעולות שאסורות בביצוע ללא היתר. בסמכות ועדות אלו נמצאת גם הוצאת תעודת גמר לבנייה, שבלעדיה לא ניתן לחבר מבנה חדש לתשתיות ציבוריות (חשמל, מים ותקשורת)‏[11].

למת"ע ישנה יכולת עקרונית להתערב בפעולותיה של הוועדות המקומיות, אך היא מפעילה את סמכותה זו רק במקרי קיצון. תחת מת"ע פועלות גם ועדות משנה, להם ניתנו סמכויות לעסוק בנושאים פרטניים שונים (לדוגמה, פיקוח, התנגדויות, דרכים ועוד).

על פי החוק הירדני, במקרה של בניה ללא היתר ניתן להוציא צו הריסה הדורש את הפסקת העבודות האסורות והחזרת המצב לקדמותו, וכן ניתן לבצע הריסה מנהלית ללא צורך בצו מבית משפט. עצם הבניה ללא היתר אינה עבירה פלילית על פי החוק הירדני, אך פעולה המבוצעת בניגוד לצו הינה עבירה פלילית. בתיקון שנעשה בצו צבאי מ־2007 נקבע כי גם עצם הבניה ללא היתר (או בניה תוך חריגה מרישיון) הינה עבירה פלילית (ולא רק ביצוע פעולות מנוגדות לצווים שהוצאו), וכי גם לבית משפט ניתנה סמכות להורות על הריסת בנייה ללא היתר או תוך סטייה מהרישיון.

הוועדה שוללת את מסקנות דו"ח המאחזים של טליה ששון, לפיה מרבית המאחזים הוקמו ללא הרשאה מממשלת ישראל[דרוש מקור].

אכיפת שלטון החוק ביהודה ושומרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהמלצות נמתחה ביקורת על חריגה מגבולות החוק בהתיישבות ביו"ש: "נתגלתה לעניינו תופעה בנושא ההתיישבות הישראלית ביו"ש שאינה הולמת מדינה הדוגלת בשלטון החוק. מכאן ואילך, לחסידי ההתיישבות וגם לדרג המדיני, צריך להיות ברור כי הם מצווים לפעול במסגרת החוק בלבד, ועל מוסדות המדינה מוטלת החובה לפעול בעתיד בנחישות לאכיפת החוק".

יישום הדו"ח[עריכת קוד מקור | עריכה]

השופט לוי העביר את ממצאי הוועדה לראש הממשלה במרץ 2012, ואת הדו"ח המלא ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין ב-3 ביולי 2012. במאי 2014 החלה הממשלה לקדם חלק מההמלצות שבדו"ח: שר הביטחון משה יעלון הורה להיערך לביצוע אחת ההמלצות המרכזיות – הקמת בית דין ייעודי לענייני מקרקעין ביהודה ושומרון. על פי ההצעה, פלסטיני שטוען שמתנחלים פלשו לאדמתו יצטרך להוכיח בבית המשפט שטענתו נכונה. כמו כן מצומצם השימוש ב"צו מפריע" – שמכונה בדו"ח "צו דרקוני", שמכוחו המנהל האזרחי סילק מתנחלים שפלשו לכאורה לאדמה פרטית, למרות שלא הוגשה תלונה של בעל הקרקע‏[12].

תגובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עמיחי אתאלי, בימין מברכים על ועדת המאחזים: "צוות מצוין", באתר nrg‏, 30 בינואר 2012
  2. ^ חיים לוינסון, הממשלה פועלת להלבין את הבנייה במאחזים, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2011
  3. ^ טל שלו ויהושע בריינר, בצוות המאחזים: שגריר לשעבר התומך בהכשרת מגרון, באתר וואלה!, 31 בינואר 2012
  4. ^ דו"ח לוי: יו"ש אינו כבוש, לישראל זכות חוקית להתיישב בשטח, באתר nrg‏, 9 ביולי 2012
  5. ^ דו"ח לוי קבע: "ההתנחלויות אינן שטחים כבושים", באתר ישראל היום, 9 ביולי 2012.
  6. ^ דו"ח הוועדה, עמ' 1
  7. ^ דו"ח הוועדה, עמ' 2
  8. ^ דו"ח הוועדה, עמ' 2-3. ארגון 'יש דין' בחר להחרים את הוועדה, אף כי בדו"ח הוועדה ישנה התייחסות לפרסומיו
  9. ^ דו"ח הוועדה, עמ' 5
  10. ^ דו"ח הוועדה, עמ' 6–12
  11. ^ סמכות זו נוספה החל מ־2008
  12. ^ חיים לוינסון, המדינה תקשה על פלסטינים לסלק מתנחלים מאדמתם, באתר הארץ, 27 במאי 2014