הולדה בעוולה
תובענה בגין הולדה בעוולה היא תובענה של הורים כנגד רופא על שבגלל רשלנות רפואית שלו הם לא הפילו עובר שנולד עם מומים. תובענת ההולדה בעוולה מתלווית לרוב לתביעת היילוד עצמו על חיים בעוולה.
[עריכה] בישראל
פסק הדין הראשון שעסק בעוולת הולדה בעוולה בישראל הוא "זייצוב נגד כץ"[1] הנחשב לפסק דין מכונן בתחום, שכן היה הראשון בו נקבעו פיצויים ליילוד על שנולד. בפסק הדין נחלקו השופטים לגבי היקף ההולדה בעוולה. השופטים אהרן ברק ושלמה לוין סברו שהולדה בעוולה מתקיימת בכל לידה של ילד בעל מום כתוצאה מרשלנות, וכי הפיצוי נועד לפצות על החיים עם המום, למרות שההתרשלות לא גרמה למום אלא ללידה עם המום. השופטים מרים בן פורת ודב לוין סברו, לעומת זאת, שהולדה בעוולה קיימת רק על אותם מקרים בהם ניתן יהיה לקבוע שטוב היה לאדם פלוני לולא נולד. הסבירה השופטת בן פורת:
|
"לקטין הפגום במקצת לא תהא לדעתי עילה כלשהי בנזיקין. הוא זכה כתוצאה מרשלנות היועץ, בחיים כמעט מלאים... הכרה בקיומו של נזק לקטין במצב המתואר מנוגדת לתקנת הצבור ולעקרון קדושת החיים גם יחד. אם הקטין נולד עם מום גופני קל יחסית, אין לגרוס שנגרם לו נזק בר פיצוי מחמת הרשלנות שהרי בעטיה הוא זכה בחיים." |
||
| – מרים בן פורת, זייצוב נגד כץ | ||
השופט אליעזר גולדברג סבר שכלל אין מקום לתביעה על הולדה בעוולה.
השופט יעקב מלץ סיכם: "מכאן ששופט מחוזי שבאה בפניו תביעה כזאת עומד בפני מספר אפשרויות: יכול הוא להחליט לאמץ את עמדת ברק - ש. לוין ולקבוע כי יש בפניו עילת תביעה, בכל מקרה. יכול הוא לאמץ את עמדת בן פורת - ד. לוין ואז יהא עליו להחליט אם המקרה הספציפי שבפניו, מעמיד לקטין התובע עילת תביעה. בכל אחד מהמקרים לא יחטא נגד הוראת ס' 20(ב) לחוק יסוד: השפיטה הקובע כי "הלכה שנפסקה בבית המשפט העליון מחייבת כל בית משפט, זולת בית המשפט העליון." מה שאין הוא יכול לעשות זה לקבוע כי בשום מקרה אין לקטין עילת תביעה כזאת. בנושא זה, ובנושא זה בלבד, נקבעה בפרשת זייצוב הלכה על ידי 4 שופטים, כי תיתכן תביעה כזו."[2]
השופטת דבורה ברלינר כתבה על תינוק שנולד עם מום של ספינה ביפידה שגרם ל-100% נכות שהוא כלול באותם מקרים קשים שבהם ניתן לומר כי "עדיף לו שלא נברא מאשר שנברא" ועל כן אין צורך להכריע בין העמדות השונות בשאלת היקף עוולת הולדה בעוולה. עם זאת, באותו מקרה קבע בית המשפט העליון שלא הייתה התרשלות ועל כן התביעה נדחתה.[3]
השופטת מרים נאור כתבה: "לא אוכל להימנע מלומר כי קשה, לדעתי, לומר על ילד חסר כף יד (הסובל גם מבעיות נוספות) כי "לידתו בעוולה" וכי "טוב מותו מחייו"."[4] לעומת זאת, במרץ 2010 פסק בית המשפט המחוזי בחיפה פיצויים של מעל 1.3 מליון שקל לקטינה שנולדה עם מום בידה, חוסר של 4 אצבעות. קופת החולים הורשעה בהתרשלות בכך שלא ציינה בפני ההורים של הקטינה את האפשרות לבצע סקירת מערכות מקיפה בשוק הפרטי, סקירה שהייתה מגלה את המום וגורמת להורים להפילה. כנגד פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט העליון.[5]
במרץ 2012 המליצה דעת הרוב של ועדת מומחים, בראשות שופט בית המשפט העליון בדימוס אליהו מצא, לבטל את ההכרה בהולדה בעוולה[6], ולהקים מנגנון פיצוי שיפעל במקרי נכות של למעלה מ-20%[7][8]. עיקרי המלצות הועדה קיבלו תוקף בפסק דין של בית המשפט העליון שניתן על ידי השופט אליעזר ריבלין ביום פרישתו מבית המשפט[9].
[עריכה] קישורים חיצוניים
- רונן פרי, מאמר על חיים בעוולה באנגלית.
- הולדה בעוולה - זכויות תביעה ופיצויים
- העליון: ילד בעל מום לא יוכל לתבוע פיצויים - הוריו כן, נענע10, 28.5.2012
[עריכה] הערות שוליים
- ^ ע"א 518/82 זייצוב נ' כץ, פ"ד מ (2) 85, מתוך המאגר המשפטי "נבו"
- ^ השופט יעקב מלץ, ע"א 913/91, כמצוטט בת"א 7482/05, פסקה 41
- ^ ע"א 119/05, סעיפים 24-26
- ^ ע"א 4960/04, חוות דעת של מרים נאור, פסקה 7
- ^ ע"א 2647/10 - ב', החלטה מי"ג בסיון תש"ע
- ^ יובל יועז, ועדת מצא ממליצה לבטל את עילת התביעה של הולדה בעוולה, באתר גלובס, 19 במרץ 2012
- ^ דו"ח וועדת מצא בנושא הולדה בעוולה
- ^ דו"ח ועדת מצא באתר משרד המשפטים
- ^ ע"א 1326/07 ליאור המר נ' פרופ' עמי עמית, באתר בתי המשפט
