הוצאה לפועל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הוצאה לפועל (הוצל"פ) היא הליך המשמש אדם לשם מימוש פסק דין שניתן לטובתו על ידי בית משפט או בית דין המוסמך לכך, וכן למימוש מסמכים המקנים זכויות כספיות שתוקפן דומה לתוקפו של פסק דין, כגון שטר משכנתא, שטר חוב או המחאה. מסמכים אלו מקנים לרוב זכות לקבלת סכום כסף, אך לעתים המדובר בסעד מורכב יותר, כגון סילוק יד מדירה.

הליך ההוצאה לפועל מוסדר באמצעות דיני ההוצאה לפועל. לשם קיום דינים אלו הוקמה במדינת ישראל מערכת של הוצאה לפועל, הדואגת למימושם של פסקי הדין והמסמכים האחרים המוגשים לה לביצוע. החיקוק העיקרי העוסק בהוצאה לפועל הוא חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, והתקנות שהותקנו מכוחו.

גדר סמכות דיני ההוצאה לפועל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם חיובים אשר מטבעם אינם ניתנים לביצוע בהוצאה לפועל, שכן הם דורשים מידה של פיקוח שאינה אפשרית על ידי בית המשפט. כך, למשל, חיוב הנובע מצו עשה או צו מניעה שנתן בית המשפט, החורג מגדר החיוב הרגיל של תשלום כסף או העברת חזקה בנכס, לא ניתן לבצע בהוצאה לפועל. לשם כך קיימת מערכת דינים מקבילה- דיני בזיון בית המשפט. לבית הדין הרבני סמכויות רבות בנוגע לאכיפתם של פסקי דין לגירושין שאף הם אינם בגדר סמכות דיני ההוצאה לפועל.

מערכת דיני פשיטת הרגל היא דרך נוספת לגביית חובות. במקרה שהחייב מוכרז כפושט רגל מעוכבים כנגדו הליכי ההוצאה לפועל, ולאחר קבלת צו ההפטר בהליכים אלו, לא ניתן להמשיך בהליכי הגבייה בתיק ההוצאה לפועל.

מבנה מערכת ההוצאה לפועל במדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במדינת ישראל ישנו מספר רב של לשכות הוצאה לפועל, הפועלות במקביל לבית משפט השלום, בראשן עומד רשם ההוצאה לפועל.

תפקידו של רשם ההוצאה לפועל הוא לרוב מנהלי, והוא עוסק בדרכים בהן יש למלא אחר פסקי הדין והמסמכים האחרים המוגשים לביצוע. אין זה מתפקידו להרהר אחר האמור בפסקי הדין, אלא לקבוע את ההסדרים לביצועם, בכלים כגון עיקול, צו תשלום, פקודת מאסר וכיוצא בזה.

תפקיד נוסף הוא תפקידו של "מוציא לפועל", הממונה על ידי שר המשפטים ואשר מתפקידו לבצע בפועל את הוראותיו של ראש ההוצאה לפועל.

הצדדים בהליכי ההוצאה לפועל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתיקי ההוצאה לפועל ישנו זוכה- האדם שהגיש את פסק הדין או את השטר לביצוע. מולו ניצב החייב- האדם כנגדו הוגש פסק הדין או השטר. אם ישנו גורם נוסף שחייב כספים לחייב, או שמחזיק בנכסים השייכים לו, וברצון הזוכה לקבל כספים או נכסים אלו, יכול הזוכה לבצע עיקול אצל צד ג' זה, ובמקרה זה נקרא אותו צד ג' מחזיק.

ההליכים העומדים לטובת הזוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק ההוצאה לפועל והתקנות על פיו מאפשרים מגוון של הליכים בהם ניתן לנקוט כנגד חייב:

  • עיקול מיטלטלין - עיקול נכסים מיטלטלין של החייב ומכירתם למרבה במחיר. ישנם מטלטלין שאינם ניתנים לעיקול, כגון הנכסים הבסיסיים הדרושים לאדם למחייתו, כלי עבודה שערכם איננו עולה על סכום הקבוע בתקנות, עיטורי צה"ל (על פי חוק) וכן תשמישי קדושה[1].
  • עיקול מקרקעין - עיקול מקרקעין הרשומים על שמו של החייב, ומכירתם למרבה במחיר. במקרה שהמקרקעין הם בית המגורים של החייב, על הזוכה לדאוג לו לדיור חלופי.
  • עיקול בידי צד שלישי - עיקול כלל נכסי החייב המצויים בידי צד שלישי כלשהו, אם המדובר בנכס ממשי, יתרה בחשבון בנק, חוב עתידי או כל נכס שהוא.
  • כינוס נכסים - לעתים נדרש כינוס נכסים לנכס מנכסי החייב. לדוגמה מכונה שניתן להפעילה ולנצלה לעשיית רווחים, במקום למכרה ולהסתכן בהפסד, או דירה שניתן להשכיר, מניות בחברה שניתן לנהל, וכיוצא בזה. על נכס זה ממונה נאמן, שהוא לרוב עורך הדין המייצג את הזוכה, והלה כונס את הנכס לשם ביצוע פסק הדין.
  • ביצוע בעין - תפיסת נכס של החייב והעברתו לזוכה. כן ניתן לחייב בהליכי הוצאה לפועל ביצוע לעין של צו מסירת קטין, עשיית מעשה מסוים או פינוי מקרקעין.
  • עיכוב יציאה מן הארץ - ראש ההוצאה לפועל מוסמך לעכב יציאתו מן הארץ של אדם, עד לתשלום החוב הפסוק כנגדו. שימוש בסעד זה יהיה רק במקרים בהם מוכח כי היציאה מן הארץ תפגע באפשרות לגבות את החוב, שכן היציאה מן הארץ היא זכות יסוד על פי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
  • צווי הבאה וצווי מאסר - חייב שאינו מקיים אחר צווי ההוצאה לפועל יכול להיות מובא בפני ראש ההוצאה לפועל בצו הבאה, המקוים על ידי משטרת ישראל. במקרים חמורים של בזיון ההוצאה לפועל רשאי ראש ההוצאה לפועל להורות על מאסר החייב לתקופה בת שבעה ימים. בעבר היה סעד צו המאסר סעד מקובל ונפוץ, אך לאחר פסיקת בית המשפט העליון בשנת 1993 בבג"ץ 5304/92 פר"ח נ. שר המשפטים, בה צמצם השופט מנחם אלון את השימוש בסעד, שונו התקנות בהתאם והשימוש בכלי זה נותר למקרים קיצוניים בלבד.

ההליכים העומדים לטובת החייב[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם שהוגש כנגדו פסק דין או שטר בהליכי הוצאה לפועל יכול לנקוט במספר הליכים.

  • התנגדות לביצוע שטר - ישנם שטרות שאינם בני ביצוע. כך, למשל, ניתן להעלות טענת כישלון תמורה מלא כלפי צד ישיר לשטר (אדם שרכש סחורה, שילם עבורה בהמחאה ולא קיבל אותה, יכול לטעון כי אין עליו לפרוע את ההמחאה, אם הוא הוגש באופן ישיר על ידי ספק הסחורה ולא הוסב לצד ג'). במקרה של הגשת התנגדות מעוכבים לרוב הליכי ההוצאה לפועל עד בירור העניין בתחילה אצל רשם בית המשפט, ולאחר מכן אם נראה שיש ממש בהתנגדות, על ידי בית המשפט המוסמך.
  • טענת פרעתי - כנגד פסק דין ניתן להעלות טענת "פרעתי". שלא כמובן מפירוש מילולי של הטענה, אין המדובר בטענה לפרעון חוב, אלא בטענה לכל מצב עניינים העומד לטובת החייב לאחר מתן פסק הדין. למשל טענה כי החוב נפרע, הנכס נמסר, הזוכה מחל על החוב, וכיוצא בזה. בטענה זו דן ראש ההוצאה לפועל, ובמסגרת זו תפקידו אינו מינהלי כי אם שיפוטי.
  • איחוד תיקים - אדם שנפתחו כנגדו תיקי הוצאה לפועל על ידי גורמים שונים, יכול לבקש לאחדם ולשלם סכום חודשי קבוע לממונה על איחוד התיקים, המחלק אותו בין הזוכים השונים. סכום זה נקבע כך שהחוב ישולם במלואו בתוך זמן קצוב.
  • חייב מוגבל באמצעים - חייב המודיע כי אינו יכול לשלם את החוב בתוך פרק זמן הקבוע בחוק (בין שנתיים לארבע שנים לפי סכום החוב) יכול להיות מוכרז כחייב מוגבל באמצעים. חייב זה עובר הליך של חקירת יכולת בידי ראש ההוצאה לפועל, הקובע צו תשלומים, שיכול להביא לפריסת החוב לתשלומים קטנים במשך שנים רבות. חייב כזה מוגן בפני הליכי הוצאה לפועל כגון עיקול כל עוד הוא משלם את הסכום החודשי. עם זאת, חייב כזה אינו יכול לצאת מן הארץ, נחשב כלקוח מוגבל מיוחד בבנק, אינו יכול לעשות שימוש בכרטיס אשראי, ומנוע מלנהל חברה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דוד בר-אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות הוצאת פרלשטיין גינוסר, מהדורה שישית, 2006
  • מנחם אלון, כבוד האדם וחירות בדרכי ההוצאה לפועל, הוצאת מאגנס, 1999
  • דוד בר-אופיר ומאיר גלבוע "חקירת יכולת - תפקיד ראש ההוצאה לפועל בזירת ההתמודדות בין הזוכה לחייב המשפט י"א 437 (2007).
  • סלים ג'ובראן וחגי קלעי "תחולתה של הזכות החוקתית לקיום מינימלי בכבוד על אנשים החיים בעוני - פרשנותם הראויה של דיני ההוצאה לפועל לאחר פסק-הדין בבג"ץ 10662/04 חסן נ' המוסד לביטוח לאומי" עיוני משפט ל"ז (1) 195 (2014).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לעניין מהותם של "תשמישי קדושה" ראו: שמואל שילה "נכסי החייב שאינם ניתנים לתפיסה במשפט העברי", משפטים כרך ב' עמ' 67

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.