הוצאות משפט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: ראה הערות בדף השיחה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

הוצאות משפט הן סכום כסף שנקבע על ידי בית משפט או טריבונל אחר, ומוטל, בדרך כלל, על הצד שהפסיד בתובענה לשלמו לצד שזכה בה, ככיסוי חלקי או מלא של הוצאותיו בניהול המשפט.

החוקים במדינות שונות נבדלים לגבי פסיקת הוצאות משפט, והיקפן. ישנן מדינות, כמו ישראל, אנגליה, איטליה, שבדיה, קנדה ואוסטרליה, בהן נפסקות הוצאות משפט לטובת הצד שזכה במשפט כדבר שבשגרה. במדינות אחרות, כמו ארצות הברית נפסקות הוצאות לטובת הצד הזוכה רק במקרים מיוחדים. גם במשפט העברי כל צד נושא בהוצאותיו ואין הצד המפסיד נדרש לשלם הוצאות משפט לזוכה‏[1]. ישנן מדינות, כמו שווייץ וגרמניה, בהן הצד המפסיד נדרש לשלם הוצאות לאוצר המדינה למימון מערכת המשפט‏[2].

קיימות גישות שונות לגבי גובה ההוצאות שראוי לפסוק, האם הן צריכות להיות ריאליות ולשקף את ההוצאות בפועל של הצד שזכה בהליך או שהן צריכות להיות חלקיות. לכל גישה יש חסרונות ויתרונות‏[3].

בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכלל הבסיסי בארצות הברית הוא שכל צד משלם את הוצאותיו ובית המשפט איננו מחייב את הצד המפסיד לשלם הוצאות לצד הזוכה. עם זאת, ישנם חריגים לכלל זה. אלו כוללים‏[4]:

  • כאשר בית המשפט דן בסכסוך בין צדדים לחוזה והחוזה קובע כללים לגבי תשלום הוצאות משפט. בית המשפט אינו מחויב לפסוק הוצאות משפט והוא רשאי לחרוג מהקבוע בחוזה אם הגיע למסקנה שהסעיף אינו הוגן או נכפה על הצד החלש.
  • במדינות רבות החוק מאפשר לבית המשפט לקבוע הוצאות משפט לטובת התובע כאשר נקבע שהתביעה הביאה לתוצאה שהיא לתועלת הציבור.
  • במדינות רבות החוק מאפשר לבית המשפט לקבוע הוצאות משפט לטובת הנתבע כאשר נקבע שהתביעה הייתה תביעת סרק.
  • ישנם חוקים הקובעים תשלום הוצאות לטובת הזוכה בתביעות נגד הממשלה ובתביעות כנגד אפליה.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפט אזרחי ומנהלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל נהוג באופן שגרתי להטיל הוצאות משפט על הצד שהפסיד. כללי קביעת הוצאות במשפטים אזרחיים ובעתירות לבג"ץ מוסדרים בסעיפים 511-519 של תקנות סדר הדין האזרחי. בקביעת גובה ההוצאות שוקל בית המשפט:

  • ההוצאות בפועל של בעל הדין, כולל אגרת בית משפט, הוצאות משרדיות והוצאות דואר, שכר בטלה של עדים, שכר רופאים ומומחים אחרים, כולל דמי לינה ודמי נסיעה וכל הוצאה אחרת הרשומה כדין בתיק התובענה ובלבד שההוצאות היו סבירות ודרושות לניהול המשפט
  • שווי הסעד השנוי במחלוקת בין בעלי הדין
  • שווי הסעד שנפסק בתום הדיון
  • הדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון

על פי סעיף 512 לתקנות, לא יפחת סכום ההוצאות מהתעריף המינימלי שנקבע לעניין שכר טרחת עורך דין בכללי לשכת עורכי הדין. אולם לא תמיד בית המשפט נוהג כך ופעמים רבות נפסק סכום הוצאות נמוך יותר.

לעתים מוצא בית המשפט מקום להטיל הוצאות על צד שהתנהלותו במשפט הייתה בלתי ראויה. כך למשל, בתביעת רשלנות רפואית שהחלה לאחר שלא נמצאו מסמכים רפואיים חשובים בתיק הרפואי, פסק בית המשפט המחוזי 50,000 ש"ח הוצאות משפט על בית החולים, למרות שבסופו של יום התברר שלא הייתה רשלנות של בית החולים והתביעה נדחתה‏[5].

ישנם מקרים בהם בית המשפט מטיל הוצאות משפט המשולמות לא לצד שכנגד אלא לידי אוצר המדינה, למשל כאשר נקבע שנעשה שימוש לרעה בהליכי משפט‏[6].

ככלל, ערכאת ערעור אינה נוהגת להתערב בפסיקת הוצאות אלא במקרים חריגים.

הימנעות מפסיקת הוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם מקרים בהם השופטים נמנעים מלהטיל הוצאות משפט. בהם:

  • כאשר ערעור נדחה ללא שנדרשת תגובה של הצד שכנגד ועל כן אין לצד שכנגד הוצאות. עם זאת, ישנם מקרים בהם השופט בכל זאת מטיל הוצאות למרות שלא נתבקשה תגובת הצד שכנגד, למשל כאשר נקבע שהמערער עושה שימוש לרעה בהליכי משפט‏[6]
  • כאשר השופטים רואים צורך להקל על הצד המפסיד בגלל התוצאה הקשה מבחינתם. למשל, השופט יצחק עמית כתב בדחיית ערעור בדרישה לקבל היתר בנייה על מבנה שנבנה כבר והיה לו היתר זמני: "בנסיבות העניין ובהתחשב בתוצאה הקשה מבחינתם של המערערים, איני רואה לעשות צו להוצאות"‏[7]. במיוחד, כאשר נדחית תביעה של רשלנות רפואית נוהגים השופטים, במקרים רבים, להימנע מפסיקת הוצאות, שכן גם כך התובע נאלץ להתמודד עם מצבו הרפואי הקשה‏[8]. השופט יצחק עמית אף כתב כלפי ערעור על שלא הושתו הוצאות כנגד תובעים בעילת רשלנות רפואית שתביעתם נדחתה: "בנסיבות הקשות של המקרה, דומנה כי לא היה מקום לערעור שכנגד שהוגש על ידי המשיבה על כך שלא נפסקו הוצאות לזכותה בבית משפט קמא"‏[9] והשופטת טובה שטרסברג-כהן אף ביטלה הוצאות שהושתו בבית המשפט המחוזי, בכותבה: "יחד עם זאת, לאור מצבו של המערער - גם אם לא באשמת המשיבים - לא ניתן לומר כי לא היה מקום להגיש את התביעה מלכתחילה, אף שבדין נדחתה, אני מוצאת לבטל את ההוצאות שהושתו על המערער בבית המשפט המחוזי, על אף שאין זה מדרכו של בית משפט זה להתערב בפסיקת הוצאות."‏[10] לעומת זאת, השופטת אילה פרוקצ'יה שדנה בערעור על שלא הוטלו הוצאות משפטיות על תובעים שתביעתם נדחתה, הטילה הוצאות של 15,000 ש"ח בכותבה: "המקרה שלפנינו אינו מצדיק התערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי בעניין ההוצאות. אף שלא הובאו נימוקים להחלטתו, ניתן להניח כי הצטברות שיקולים הביאו לקביעה כי אין להטיל על המערערים חיוב כספי בהוצאות, ובהם ההיבט האנושי הכרוך בטרגדיה שפקדה את משפחת רגב עקב נכותו הקשה של בנם, הליקויים ברשומות הרפואיות של בית החולים, והעובדה כי הנתבעת הינה מדינת ישראל, המייצגת במעמדה את האינטרס הציבורי הכללי ודינה בהקשרים מסוימים אינו בהכרח דומה לזה של המתדיין הפרטי. בנסיבות אלה, אינני רואה מקום להתערב בקביעת בית משפט קמא שלא לפסוק הוצאות לטובת המדינה, אף שהתביעה כלפיה נדחתה. עם זאת, אציע לחייב את המערערים בהוצאות הערעור בערכאה זו"‏[11].
  • במשך השנים, נהגה פרקטיקה של אי פסיקות הוצאות על עותרים ציבוריים‏[12]. כך למשל, במשך 30 שנה נפסקו על האגודה לזכויות האזרח בישראל הוצאות משפט רק פעם אחת. השופטת אילה פרוקצ'יה הסבירה את הפרקטיקה באחד מפסקי דינה: "אף שלא היה בעתירה ממש, בהיות העותרים גופים ציבוריים הפועלים לקידום מטרות ציבוריות, ושלא למטרות רווח, אציע שלא לפסוק הוצאות לחובתם"‏[13]. בשנת 2012 החלה מגמה לשינוי הנוהג והוחל בהטלת הוצאות משפט גם על עותרים ציבוריים‏[14]. באותה תקופה גם הוחל בפסיקת הוצאות על תובעים בתובענות ייצוגיות שתביעתם נדחתה‏[15].

משפט פלילי[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן כללי, אין נפסקות הוצאות על הצד המפסיד במשפט פלילי. נאשם שהורשע אינו נדרש לשלם לקופת המדינה את הוצאות המדינה במהלך משפטו, ונאשם שזוכה אינו זכאי באופן רגיל לכיסוי הוצאות משפטו. אולם סעיף 80(א) לחוק העונשין קובע:

80(א). משפט שנפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופיצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982-, בסכום שיראה לבית המשפט".

בפסק דין של השופט אהרון ברק נקבע שהבחינה האם לא היה מקום להאשמה נעשה על פי המבחן ה"אם חומר החקירה שהיה בפני התביעה עובר להגשת כתב האישום היה מעלה אצל תובע סביר ציפייה כי יש בו ראיות לכאורה לבסס ההרשעה"?‏[16]

בעתירות אסיר, בהיותן נובעות מההליך הפלילי בהן נדון האסיר למאסר, נמנע בית המשפט על פי רוב מהטלת הוצאות משפט‏[17].

בית הדין לעבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבית הדין לעבודה נהוג שלא לפסוק הוצאות משפט, מתוך נקודת מבט שהעובד הוא הצד החלש‏[18]. עם זאת, בתביעות שנראות מופרכות מלכתחילה נפסקות הוצאות גם בבית דין זה.

הפקדת ערבון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת הגשת ערעור, נדרש המערער, באופן כללי, להפקיד ערבון שעיקר מטרתו להבטיח את תשלום הוצאות המשפט במקרה של דחיית הערעור. במקרים בהם לא נהוג לפסוק הוצאות, כמו במשפט פלילי, לא נהוג לחייב את המערער בהפקדת ערבון‏[19].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בג"ץ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסכמת למתן רישיונות יבוא-משרד התעשייה והמסחר, החלטת הרשם יגאל מרזל, 30 ביוני 2005 (להלן:בג"ץ תנובה), סעיף 12
  2. ^ בג"ץ תנובה, סעיף 11
  3. ^ בג"ץ תנובה, סעיפים 17-18
  4. ^ Attorney Fees: Does the Losing Side Have to Pay?, Nolo, law for all
  5. ^ ע"א 2714/02, פסקה 29
  6. ^ 6.0 6.1 רע"א 2431/10, סעיפים 13-14
  7. ^ עע"ם 8249/08
  8. ^ ראו למשל את פסקי הדין של בית המשפט העליון: [ http://elyon1.court.gov.il/files/11/970/028/l09/11028970.l09.htm ע"א 2897/11], [ http://elyon1.court.gov.il/files/94/340/004/L02/94004340.l02.htm ע"א 434/94], ע"א 2989/95, ע"א 935/95, ע"א 6794/98, ע"א 2964/98, ע"א 2027/96, ע"א 7181/96, ע"א 1608/96, ע"א 683/00 (בהתחשב במצבו של המערער, בנזק שסבל וימשיך לסבול לצמיתות, גם אם ללא אשמה מצד המשיבה, אין אנו פוסקים הוצאות), ע"א 4502/00, ע"א 5373/02, ע"א 10344/05 (בנסיבות העניין, ובהתחשב במצבו של מוחמד ובקשיים שנאלצים לשאת הוריו, לא ראינו לעשות צו להוצאות) ויוצא הדופן בו נפסקו 5,000 ש"ח הוצאות ע"א 95 / 2506
  9. ^ ע"א 143/08, פסקה 18
  10. ^ ע"א 4821/00, פסקה 8
  11. ^ ע"א 6768/01, סעיף 6
  12. ^ ראו למשל: בג"צ: אין כפייה דתית בסגירת קטע רחוב בשבת לפני ביכ"נ, חרות, 30 בנובמבר 1962
  13. ^ בג"ץ 2817/06
  14. ^ תומר זרחין, בתקופת גרוניס: בג"ץ מקשה על עתירות חברתיות, באתר הארץ, 17 באוגוסט 2012
  15. ^ יסמין גואטה והילה רז, חושבים שתרוויחו מהגשת תביעה ייצוגית? זה עלול לעלות לכם ביוקר, באתר TheMarker‏, 14 באוקטובר 2012
  16. ^ ע"פ 1767/94
  17. ^ בשג"ץ 6470/09
  18. ^ חיים ברנזון, מדיניות שיפוטית ומגמות חדשות בבית הדין הארצי לעבודה - איזון שיפוטי קונקרטי וצודק בין עובדים למעבידים, אתר פסק דין
  19. ^ השופט אשר גרוניס: "בשים לב לתכלית הפקדת העירבון, ברור כי משאין נוהגים לפסוק הוצאות, מתייתר אף הצורך בחיוב בהפקדת ערובה להן", בשג"ץ 6470/09