הוראצי גינצבורג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ברון הוראצי גינצבורג
שלט אצולה של ברון הוראציו גינצבורג, אקס ליבריס מספריית דוד גינצבורג

הוראצי (נפתלי הרץ) גינצבורגרוסית: Гора́ций О́сипович Ги́нцбург;‏ 8 בפברואר 1833, זבניגורודקה, פלך קייב2 במרץ 1909, סנקט פטרבורג) היה איש עסקים ובנקאי, נדבן ופעיל ציבור יהודי רוסי, בעל תואר ברון. נכון ל-1914 הון של משפחת גינצבורג היה 25 מיליון רובלים. תחומי עיסוק: מסחר, בנקאות, כריית זהב, ייצור סוכר. אביו של הוראציו גינצבורג היה בנקאי ונדבן יהודי-רוסי יוסף גינצבורג.

האב יוסף גינצבורג ביחד עם שני בניו הוראציו ואוריה יסדו בנק "יוסף יווזל גינצבורג" בסנקט פטרבורג עם סניף בפריז. עקב קרבתה של משפחת גינצבורג למשפחת רוטשילד כבר בשנת 1860 הבנק היה לאחד הגדולים באימפריה הרוסית.

בשנים 1872 - 1868 הוא ניהל כספים של הדוכס הגדול של הסן ומונה על ידו לקונסול כללי ברוסיה (זה היה פעם ראשונה ששלטון הצארי הסכים למינוי יהודי לתפקיד הרם מעלה כזה).

ב-1878 בתקופת מלחמת רוסיה-טורקיה הלווה לממשלה הרוסית 10 מיליון רובלים (להשוואה סכום זהה להלוואה מבנק ממלכתי). אחרי שב-1892 הבנק "יוסף יווזל גינצבורג" נקלע לקשיים, הוראציו גינצבורג הפנה את עסקיו לתחום כריית זהב. הוא רכש שליטה על אחד ממכרות הזהב הגדולים בסיביר על גדות נהר לנה.

הוראציו גינצבורג ובניו שלטו על מספר חברות כרייה נוספות. אחרי אירועי התקוממות כורים ב-1912 ההנהלה התפטרה, המשפחה יצאה מעסקי כרייה וב-1917 עזבה את רוסיה והיגרה לצרפת.

פעילות ציבורית ונדבנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוראציו גינצבורג פעל רבות למען זכויות יהודי רוסיה ונגד גזירות ממשלת הצאר.

זמן קצר לפני רצח צאר אלכסנדר השני, שמואל פוליאקוב, ברון הוראציו גינצבורג וניקולאיי בקשט השיגו אישור מלכותי להקים " אגודה לעבודה במלאכה ובחקלאות" (אורט - Организация Ремесленного Труда ОРТ). אשר לימים הפכה לרשת אורט עולמי. המטרות שאגודה ביקשה להשיג היו להעניק ליהודי רוסיה בתחום המושב ידע ויכולות במקצועות שונים כדי לשפר את מצבם הכלכלי.

רצח צאר אלכסנדר השני ב-1 במרץ 1881 הצית גל של פוגרומים(הסופות בנגב). באוגוסט 1881 פוליאקוב והורציו גינצבורג מארגנים את הוועידה הראשונה של נציגים מכל הקהילות היהודיות של אימפריה הרוסית. מטרת הוועידה הייתה למצוא דרך פעולה נכון ליהודי רוסיה.

ב-1887 הוא הוזמן כמומחה לוועדה ממשלתית בראשות רוזן פאלן להסדרת חקיקה בנושא מעמד וזכויות יהודים באימפריה.

עד ל-1892 היה חבר מועצת העיר סנט-פטרסבורג, שנה בה אסרו על יהודים להיבחר למועצות.

משנת 1893 הוראציו גינצבורג ראש הנהלת יק"א (J.C.A - החברה היהודית להתיישבות) ברוסיה.

בין השנים 1878-1909 הוראציו גינצבורג היה יושב ראש חברת מרבי השכלה, הוא היה גם תורם העיקרי לפעילות האגודה.

ברון גינצבורג ביחד עם שמואל פוליאקוב תרם רוב הכסף לבניית בית הכנסת קורל הגדול בסנקט פטרבורג. ביוזמתו וביוזמת אביו הוקמה קהילה יהודית בסנקט פטרבורג והם היו ראשי הקהילה לאורך שנים.

ברון גינצבורג השתתף בהקמת מכון לארכיאלוגיה ומכון לרפואה ניסויית בסנקט פטרבורג.

רבים מאנשי רוח הרוסים היו באי ביתו, ביניהם טורגנב, ולדימיר סטאסוב, סלטיקוב-שצ'דרין, אנטון רובינשטיין וליאופולד אאואר. פילוסוף ולדימיר סולוביוב היה חברו הקרוב.

על שם הוראציו גינצבורג נקראה משלחת אתנוגרפית לחקר קהילות יהודיות בפודוליה וווהלין בשנים 1914-1911 שמומנה על ידי בנו ולדימיר ושבראשותה עמד ש. אנ-סקי.

תואר אצולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1870 קיבל הוראציו גינצבורג מידי הדוכס הגדול של הסן לודוויג III (אח של אשת קיסר הרוסי) את התואר 'ברון'. ב-1879 קיבל אישור מיוחד של הצאר להשתמש בתואר זה בתחומי האימפריה הרוסית ולהוריש אותו לצאצאיו, הודות להתרומה שהעניקה המשפחה לרוסיה.

בשנת 1889 להוראציו גינצבורג הוענקה דרגה רביעיית לפי טבלת הדרגות האזרחיות שוות ערך לגנרל בצבא.

שלט אצולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלט מחולק לארבעה רבעים, כאשר ברבע ראשונה ורביעיית נמצאת יד מכופפת קלות המחזיקה דגל, ברבע שני ושלישי מצוירת כוורת טבעית על הגבהה עם שלוש דבורות. שלט מעוטר בכתר ברונים, מעל הכתר נמצאת קסדה מעוטרת בכתר אצולה וציצה בדמות אייל זקוף ופונה ימינה. התומכים: אריה ואייל העומדים על קרונשטיין שכולל את הסלוגן בלטינית - "LABOREMUS" ("נעמול").

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוראציו גינצבורג היה נשוי לבת דודתו חנה רוזנברג (אמה ליאונור אלקה רוזנברג הייתה אחות של יוסף גינצבורג). לזוג היו 11 ילדים - שלוש בנות ושמונה בנים.

בנים:

  • דוד - חוקר ספרות, מזרחן, אספן ספרים יהודים עתיקים, נדבן ופעיל ציבורי
  • אלכסנדר משה - היה נשוי לרוזה לבית בנקאיים ידועיים ורבורג
  • אברהם אלפרד
  • וולדימיר זאב וולף - היה נשוי לקלרה בת של תעשיין ידוע אליעזר ברודסקי מקייב
  • מרדכי מקסימליאן (מרק)
  • בניימין פייר (פטר) - היה נשוי ליבונה לבית Deutsch de la Meurthe, בתם אלינה הייתה אשת פילוסוף ישעיה ברלין
  • גבריאל יעקב
  • יצחק דמיטרי

בנות:

  • לואיזה - הייתה נשואה ליוסף ששון ממשפחה מפורסמת Sassoon
  • מתילדה - הייתה נשואה ל-Ludwig Ritter von Gutmann בן של דוד רייטר פון גוטמן, איש עסקים ונדבן יהודי אוסטרי שקיבל תואר אצולה.
  • שרה אנה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]