הורות לאחר גירושין או פרידה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הורות לאחר גירושין או פרידה הוא מצב שנוצר במשפחות בהן הורים נשואים מתגרשים או עוברים להתגורר בנפרד, וכן כאשר הורים שחיו ללא נישואים נפרדים.

מצב זה יוצר שלל בעיות שמצריכות פתרון:

  • קביעת ההורה שאתו יתגורר כל אחד מהילדים.
  • קביעת הסדרי ראייה, הקובעים את המסגרת לפגישה של הילדים עם ההורה שאתו אין הם מתגוררים.
  • מידת השתתפותו של כל הורה בכלכלת הילדים.
  • משבר פסיכולוגי שעלול להתעורר אצל ההורים והילדים המעורבים.
  • הליכים משפטיים שמתלווים לתהליך הפרידה ויחסים עוינים בין ההורים אחריה, עלולים להחריף את הקשיים.
  • קשיים כלכליים הנובעים מההוצאות המשפטיות ומהעלייה בהוצאות השוטפות כתוצאה מהצורך להחזיק שני בתים.

תוכן עניינים

[עריכה] הסדרת יחסי ההורים והילדים

תפקידי ההורים, חובותיהם וזכויותיהם כלפי ילדיהם מוגדרים בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב-1962. חוק זה מבדיל בין האפוטרופוסות, אשר מגדירה את אחריות שני ההורים בקשר להחלטות מהותיות בעניין ילדיהם בענייני בריאות, חינוך ורכוש, ובין האחזקה, אשר מקנה להורים את היכולת לקבוע את מקום מגוריהם של הילדים.

כאשר ההורים נפרדים, החוק קובע כי שניהם ישארו האפוטרופוסים, אך רק אחד מהם יהיה המחזיק (מכונה גם משמורן או ההורה העיקרי) ולהורה המשני יהיו זכויות לפגוש את הילדים. כאשר מדובר בילדים מתחת לגיל שש קובע החוק כי האחזקה תהיה בידי האם למעט אם הוכח כי אינה כשירה.

ההחלטה על ההורה שאתו יתגורר כל אחד מהילדים מתקבלת על ידי הרשויות בהתאם לטובת הילד, אשר מהווה ישות משפטית לצורך העניין. בדרך כלל אחד ההורים הופך להורה עיקרי, כלומר מקבל משמורת על הילדים, וברוב המקרים זו האם. הקשר של ההורה השני עם ילדיו מתבצע בהתאם להסדר ראייה בין ההורים (או תוכנית הורות).

[עריכה] מזונות

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ערך מורחב – מזונות

החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי"ט-1959, קובע כי שני ההורים חייבים במזונות ילדיהם, ללא קשר למקום מגוריהם של הילדים, כל הורה על פי הכנסתו הכוללת מכל מקור שהוא, כלומר מי שמרוויח יותר משלם חלק גדול יותר ממזונות הילדים. חוק זה חל רק על פחות מאחוז אחד מאוכלוסיית ישראל הנחשבים חסרי דת. שאר האוכלוסייה כפופה בנושא המזונות לכללי הדת אליה הם שייכים.

על-פי המשפט העברי, על האב מוטלת החובה הבלעדית לזון את ילדיו עד גיל 15, גם אם שכרה של האם גבוה משלו.

[עריכה] הסדר ראייה

הסדר ראייה קובע את המסגרת לפגישה של הילדים עם ההורה שאתו אין הם מתגוררים. ההסדר מושג בהסכמה בין ההורים או באמצעות החלטה של בית המשפט, כאשר הסכמה כזו אינה מושגת. המגמה של הרשויות ושל אנשי המקצוע היא לנסות ולמנוע עימות משפטי בין ההורים ולהשיג הסכמה, למשל באמצעות גישור.

[עריכה] טענות של ארגוני אבות גרושים

ארגוני אבות גרושים טוענים שהחוקים הקיימים אינם הוגנים, בעיקר בכל הנוגע לאחזקת ילדים עד גיל שש. כן, טוענים הארגונים כי האבות מופלים לרעה ביישום החוקים הקיימים מבחינת החלטות הרשויות בנוגע למשמורת ולדמי מזונות. ארגונים אלו פועלים לשינוי החוק. אחד היעדים של הארגונים הוא השגת הורות משותפת שווה (equal shared parenting), כלומר חלוקה שוויונית של זמן ההורות.

[עריכה] ראו גם

[עריכה] קישורים חיצוניים

קישורים לאתרים של ארגוני אבות גרושים:

כלים אישיים

גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
קהילה
תיבת כלים
הדפסה/יצוא