הורות פעילה
הורות פעילה הוא מונח אשר טבעו ד"ר דפנה הקר וד"ר מיכל פרנקל[1]. הורות פעילה משמעותה הורות הכרוכה במעורבות יומיומית בחיי הילד מצד שני הוריו באותה מידה. מלבד טובת הילד וצרכיו, הזכות ל"הורות פעילה" כוללת בתוכה את צורכי ההורים ורצונותיהם. היכולת של הורים עובדים, גברים ונשים באופן שווה, לתפקד כ"הורים פעילים", היא פועל יוצא של שינוי תפיסתי, ושל חקיקה ואכיפה התומכים בתפיסה זו.
תיאורית "הספרות נפרדות"[עריכת קוד מקור | עריכה]
אידאולוגית הספרות הנפרדות (אנ') מגדירה ומתארת שתי ספירות נפרדות לנשים ולגברים. הראשון שניסח את ההבחנה בין שתי הספרות - משפחה ומדינה (הפוליס) - היה אריסטו, בחברה היוונית הקדומה: נשים הוגבלו למרחב הפרטי של הבית, בעוד גברים כבשו את המרחב הציבורי של הפוליס. הבסיס התאורטי להפרדה המודרנית בין פרטי לציבורי הונח על ידי הפילוסוף ג'ון לוק אשר הצביע על קיומם של שני סוגים שונים של צרכים, המתמלאים על ידי שני מוסדות שונים – משפחה ומדינה. המשפחה כממלאת צורך טבעי של אינטימיות, רגש, מין, תמיכה ועזרה. המדינה או הארגון החברתי, כמוסד שתפקידו לדאוג לסדר היום הציבורי והפוליטי. לוק ראה בהבחנה בין פרטי לציבורי כחופפת להבחנה בין רגש והיגיון - בספרה הביתית שולטת האמוציונליות ובספרה הציבורית שולטים ההיגיון והרציונליות.
האבחנה בין הפרטי לציבורי התבססה במאות ה-18 וה-19, במקביל לתהליכי התיעוש, העיור והבירוקרטיזציה, כאשר נשים בורגניות ביצרו מעמדן בבית ואילו נשות המעמד הנמוך נאלצו להשתלב בשוק העבודה. האידיאל של האישה כ"מומחית" בניהול משק בית התמסד. הפילוסוף פרידריך אנגלס טען כי בעקבות המהפכה התעשייתית בעולם המערבי ועליית הקפיטליזם, הבית איבד את השליטה על אמצעי היצור. כתוצאה מכך נמנעה מנשים גישה לאמצעי היצור והן הודרו לספרה הפרטית הנפרדת. התהליך מגיע לשיאו במהלך המאה ה-19 וראשית ה-20, כאשר מתגבשים ארגונים פוליטיים מודרניים. ההבחנה בדבר קיומן של שתי ספרות נפרדות מלווה בהנחות תרבותיות כי לכל אחת מהספרות פונקציה חברתית שונה. להבחנה בין התחומים נלווית הדיכוטומיה בין המינים, כאשר הבית נתפס כתחום "התמחותה של האישה", והתחום הציבורי כתחום הגבר. ההבדלים הביולוגים בין המינים משמשים צידוק לשוני בתפקודם החברתי ולהצגה של חלוקת התפקידים המגדרית כחלוקה טבעית[2].
ד"ר דפנה הקר וד"ר מיכל פרנקל כותבות כי בעידן הנוכחי המכשול העיקרי המונע התהוותה של חברה שוויונית, מקורו בהפרדה הממוסדת בין שתי הספרות: הספרה הפרטית הכוללת את המשפחה וגידול ילדים, הספרה הציבורית המכילה את העולם הכלכלי והפוליטי[3].
"העובד האידיאלי"[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – העובד האידיאלי
מודל העובד האידיאלי בשוק העבודה כיום מתייחס לאדם בעל רמת מחויבות גבוהה לארגון ואשר חייו מתמקדים בעבודה במשרה מלאה. על פי מודל זה רמת המחויבות נמדדת לרוב במונחי זמן. הווה אומר, מספר השעות בהן הוא נוכח פיזית במקום עבודתו או זמין לה. מעסיקים רואים בעובד המוכן לעבודה "לפי דרישה", המבצע שעות נוספות והנמנה עם אחרוני העוזבים את מקום העבודה, כבעל מסירות, מחויבות ותפוקה גבוהה. מודל זה מגדיר דרישות עבודה של רבות מהמשרות המוצעות כיום ובעיקר את אלו המאפשרות סיפוק בעבודה, קידום ועצמאות כלכלית. "במילים אחרות, תפיסת העובד האידיאלי מושתתת על ארגון חיי הבית באופן מסוים ומוטה מגדר, אשר מאפשר לעובד האידיאלי לסמוך על מישהו אחר, וליתר דיוק על מישהי אחרת, שתנהל את חיי המשפחה וחייו האישיים"[4]. הורים אשר מבקשים להיות מעורבים ופעילים בחיי ילדיהם, לא יוכלו לעמוד במודל זה של העובד הרצוי, משום שאין באפשרותם להקדיש את זמנם הפנוי לעבודה בשעות בלתי מוגבלות וזמינות תמידית או מידית[3].
"משטר הביות"[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – משטר הביות בשוק העבודה
הדיון המתקיים בנושא השוויון המגדרי תובע שינוי בחלוקת התפקידים בעבודה ובמטלות הבית (חלוקת תפקידים במשפחה). למרות זאת, קיימת הסכמה כללית בספרות הדנה באי שוויון מגדרי בתעסוקה, כי נשים עדיין נתפסות כאחריות העיקריות לגידול הילדים וביצוע מרבית עבודות הבית. אחריות זו מונעת מהן להשתלב בעולם העבודה כפי שדורש מודל "העובד האידיאלי" ומחבלת ביכולתן להתקדם במרחב הציבורי. אי לכך הן הנפגעות העיקריות מהפליית הורים בשוק העבודה. ההפרדה הממוסדת בין הספרה הפרטית לבין הספרה הציבורית היא המכשול המרכזי לכינונה של חברה שוויונית מבחינה מגדרית. על אף כניסתן של נשים לספרה הציבורית, הספרה הפרטית נתפסת עדיין כתחום אחריותה הטבעי של האישה.
פרופ' ג'ואן ויליאמס[5] מכנה הבחנה ממוסדת זו בשם "משטר הביות"[3]. משטר הביות תוחם את הספרה הפרטית כממלכתן של נשים המחויבות לדאוג לבני המשפחה ולהתמסר לגידול הילדים וצורכיהם, תוך הפניית משאבים רגשיים, השקעת זמן ומאמץ. אימהות פעילה אינה יכולה להשתלב בדרישותיו של שוק העבודה בשכר ומודל "העובד האידיאלי". נשים אשר נעדרות ממושכות לצורכי עבודתן יתויגו כמזניחות ילדיהן או ככישלון נשי והורי. לעומתן, אבות הנעדרים לצורך עבודה יוכתרו כ"עובדים אידיאלים". "משטר הביות" משמר גם את תפקידם המסורתי של גברים כמפרנסים עיקריים שאינם שותפים לטיפול בילדיהם ומעניש את אלו מהם המבקשים לקחת חלק פעיל בגידול ילדיהם (באופן חמור יותר מאימהות שאינן ממלאות את התפקיד שמשטר זה מייחס להן)[3]. "משטר הביות" פוגע ביכולתן של נשים להתקדם ועלול אף לגרום להן לאבד את מקום עבודתן ובכך מונע שוויון הזדמנויות מגדרי.
"משטר הביות" משפיע גם על סוגיות השוויון בשכר, בתופעה המכונה "מס האימהות", או "עונש הילדים"(Child Penalty) (אנ'). מחקרים בארצות הברית מצאו כי אימהות משתכרות פחות על ביצוע עבודה זהה. כמו כן נמצא מתאם בין היקף "הפעילות ההורית" לבין שיעור "הענישה" – אימהות לשני ילדים "נקנסו" יותר מאימהות לילד אחד בלבד. על פי פרופ' ג'ואן ויליאמס כשני שלישים מן הפער בשכר בין גברים ונשים בארצות הברית, הם תוצר של אפליה נגד אימהות[3]. מחקרים אחרים מגלים, כי במדינות בהן פעלה המדינה באמצעות חקיקה מרחיבה, להבטחת זכותם של הורים להיות נוכחים באופן יומיומי ומשמעותי בחיי ילדיהם, צומצם "מס האימהות" מאוד. מעורבותה של המדינה בהבטחת הסדרים המאפשרים הורות פעילה מגבירה את ההסתברות לתעסוקת נשים ולרצף בתעסוקת אימהות לאחר לידה[5]. "משטר הבית" אם כן, פוגע בזכותן של נשים לשוויון הזדמנויות בשוק התעסוקה, משמר ומשעתק את חלוקת העבודה המגדרית המסורתית ומכשיל את המאבק להגברת השוויון המגדרי בכל תחומי החיים[3].
"הורות פעילה"[עריכת קוד מקור | עריכה]
הזכות להורות מתמקדת בדרך כלל בזכות למלא את החובות ההוריות מנקודת מבט של טובת הילד וצרכיו. "הורות פעילה" מייחסת חשיבות גם לצורכיהם ורצונותיהם של ההורים. בעידן העכשווי, הורות כחוויה יומיומית הופכת למקור סיפוק עיקרי וייחודי של בוגרים. ברוב המשפחות נשים הן אלו המשקיעות שעות רבות בטיפול בילד ומפתחות עמו קשרים רגשיים משמעותיים. כיום, אבות רבים מביעים עמדות שוויוניות ביחס לחלוקת תפקידים במשפחה, מתוך רצון ליטול חלק משמעותי ולהיות מעורבים בטיפול בילדיהם. הם משקיעים זמן רב יותר מאבותיהם בפעילות המשפחתית, טיפול בילדים ומעניקים אהבה ומסירות רגשית עמוקה לילדיהם. בניגוד לשאר מטלות הבית, בהן פחתה השקעת זמן של שני ההורים, אימהות ואבות משקיעים זמן רב יותר מבעבר בתשומת הלב לילדיהם והטיפול בהם. מחקרים בארצות הברית מלמדים כי הורים מביעים אי שביעות רצון מהעדר זמן מספיק לשהייה עם ילדיהם עקב מחויבות לעבודה.
הקר ופרנקל טוענות כי פיתוח זכותם העצמאית של עובדים ל"הורות פעילה" מהווה מענה הולם לצורכיהם הרגשיים והאנושיים של רוב בני האדם בעידן המודרניות המאוחרת. יש להכיר בזכותם של הורים להיות עם ילדיהם כדי לאפשר להם למצות את חוויית ההורות כחוויה רגשית ותפקודית יומיומית. כמו כן, יש לאפשר להורים לממש את הורותם באופן פעיל, אף אם אינה הכרחית להתפתחותם התקינה של ילדיהם וגם אם בנמצא מסגרות טיפול חלופיות. לטענתן של הקר ופרנקל הדרישה להסרת המכשולים בדרכם של הורים להיות הורים פעילים, מקורה בפוטנציאל הגלום ביחסי הורים-ילדים לחיי הרגש ולתפיסה עצמית של הורים[3].
"הורות פעילה" והמשפט הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשפט הישראלי מכיר בזכות להורות כזכות טבעית, בסיסית וחשובה. המושג "הזכות להורות" נרחב ומכיל שתי משמעויות: הזכות להוליד ילדים והזכות לגדלם. נראה כי בבואו לתת משמעות ותוכן למושג ההורות, התמקד המשפט הישראלי בזכות להפוך להורה ולא בזכות למימוש הורות באופן פעיל, לאחר לידתו של הילד[6][3]. אריאן רנן-ברזילי[7] טוענת כי בית המשפט העליון מיצב את מעמדה של הזכות להורות כזכות בסיסית, בשורה של פסקי דין אשר דנו בזכות ההולדה[8] "נראה כי לרוב היבט זה אינו מצמיח חובות של המדינה, כפי שצומחות מן ההגנה על הזכות לרבייה ... חקיקה ענפה מטפחת את הזכות להורוּת המובנת כזכות להולדה, כך שהתמונה הכללית העולה היא של הגנה וטיפוח של הזכות להולדה והזנחה יחסית של גידול הילדים וההורות המתמשכת, באופן המשקף תפיסת הורות כמעין "שגר ושכח"[7]. הזכות להורות נתפסת במשפט הישראלי ומתמקדת בעיקר בזכות לרבייה ולא בזכות למימוש עצמי באמצעות גידול הילדים והטיפול בהם[7]. המשפט הישראלי מגדיר את הזכות להורות במובן של חירות ולא כזכות שבגינה חובה שנועדה להבטיח את מימושה. יש בכך להעיד כי המשפט מתמקד בזכות להפוך להורה, כחלק מחופש הבחירה של הפרט ולא בזכות ל"הורות פעילה", אשר עלולה להיות תלויה בהטלת חובות על פרטים ועל המדינה[3].
עם זאת, המשפט הישראלי מכיר בזכותם של הורים לגדל את ילדיהם ולהיות במחיצתם כזכות טבעית ועצמאית של הורים. כותב השופט חשין: "משפט הטבע הוא, שאם ואב מן הטבע יחזיקו בבנם, יגדלו אותו, ואהבו אותו וידאגו למחסורו עד אם גדל והיה לאיש"[9]. מן העולה בחוק ובפסיקה, המשפט מכיר בזכות ההורים לגדל את ילדם מנקודת מבט המתמקדת בחובתם למלא את צורכי ילדיהם. השופט ברק כתב: "מהותה של זכות זו היא, כי את החובות כלפי הילד הקטין רשאים למלא ההורים – הם ולא זולתם. זכותו המשפטית של ההורה היא כי הוא, ולא אחר, יקיים את החובות כלפי ילדו"[10]. הקר ופרנקל כאמור, טוענות כי חשוב להתייחס ל"הורות פעילה" לא רק מנקודת מבט של "טובת הילד" אלא מנקודת מבט המתייחסת לצורכיהם ורצונותיהם של ההורים.
אחד ממוקדי הוויכוח שבין העותרות לבין המשיבים בבג"ץ טננבאום[11] היה האופן שבו יש להתייחס להורותם של עובדים. המשיבים (משטרת ישראל ואח')[11] טענו לשוויון פורמלי המתייחס לעובדים הורים ממש כמו לעובדים שאינם הורים. המשיבים ציפו כי עובדים הורים יתאימו למודל "העובד האידיאלי" וימצו מסגרות או פתרונות חלופיים לטיפול בילדיהם. העותרות (איילת טננבאום ושדולת הנשים)[11] תבעו ממקום העבודה להתחשב בצרכים של הורים, הנובעים מההכרה בהורות כפעילות יומיומית שיש לאפשר להורים לבצע. אזכור נוסף להכרה בזכותם של הורים להיות הורים פעילים, נמצא בפס"ד מוסקלנקו. נציגת העובדים טענה כי מטרת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה להגן על זכותם של ההורים עצמם. זכות ההורים היא כפולה וכוללת את הזכות למימוש עצמי כחבר מועיל ושווה זכויות בספרה הפרטית והציבורית. כיבוד זכות זו מחייב מניעת הפליה של עובדים עם אחריות משפחתית (לעומת עובדים ללא אחריות משפחתית) ושילובם בעבודה בשכר, מבלי שייווצר קונפליקט בין העבודה לתפקידיהם בבית, הנובעים מאחריותם המשפחתית[3].
"הורות פעילה" וחקיקה ישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]
החקיקה הישראלית מציעה אפשרויות מצומצמות בלבד של שילוב עבודה ו"הורות פעילה".חופשת הלידה במתכונתה המצומצמת[12] אינה מקדמת הורות פעילה של עובדים במובנה היומיומי אלא "אתנחתא" זמנית וקצובה בלבד מעבודתם למספר שבועות, בידיעה כי לאחר מכן ישובו לתפקד כ"עובדים אידיאלים". הקר ופרנקל טוענות כי האפשרות לשלב חופשת לידה והורות פעילה מחייבת מספר תנאים: גמלה ממשלתית שתבטיח שמירה על רמת חיים, זכות שווה לאב ולאם, אפשרות לפרוש את חופשת הלידה כהכנסה משלימה למשרה חלקית והבטחת האפשרות לחזור לעבודה בסיום החופשה[3]. היכולת של עובדים לממש הורות פעילה כרוכה בהיקף המשרה שהם ממלאים ובהגדרתם של מונחים כמו "משרה מלאה" ושבוע העבודה, הנעוצים בחקיקה והסכמים קיבוציים. מונחים אלו נקבעו לרוב כחלק מזכותו של העובד לפנאי ולחופש וללא קשר להורות פעילה[13] הבעיה מרכזית בנושא זה היא העדר אכיפה או "ענישה" כלכלית של המעסיק[3].
שילוב הורות פעילה ועבודה מתגמלת - הצעות לשינוי[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקר ופרנקל טוענות כי ניתן להיעזר בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה כדי לחייב מעסיקים להתחשב בזכותם של הורים להורות פעילה. הן קוראות לבתי המשפט לפתוח שעריהם בפני עובדים ועובדות הטוענים כי דרישותיו של המעביד, המונעות הורות פעילה מהוות אפליה על בסיס הורות ומין[14]. כמו כן, אכיפה יעילה של חוקי עבודה וחוקים סוציאליים הקשורים לעבודה, תגבה את זכויותיהם של עובדים להורות פעילה ושוויון הזדמנויות בעבודה. אימוץ מודלים הקיימים במדינות אירופה יאפשר עבודה והורות פעילה (כגון חופשת לידה ממושכת יותר, במהלכה ניתן לחזור למשרה חלקית עם השלמת הכנסה מהמדינה, פרישת חופשה ללא תשלום על פני מספר שנים והגדלת מספר ימי חופשה שנתיים). נושא נוסף שהקר ופרנקל מעלות, הוא עידוד מעבידים לאפשר לעובדיהם לתפקד כהורים פעילים – תפיסה המדגישה כי ההכרה בצרכיו המשפחתיים של העובד, טומנת בחובה יתרונות כלכליים. "להכרה בערכה העסקי של הידידותיות למשפחה יש חשיבות מיוחדת בפירוקן של הנחות-היסוד של משטר הביות בדבר דמותו של העובד האידיאלי"[3].
אריאן רנן-ברזילי (2012) מציעה את "התפיסה הרב-ממדית", אשר מקורה בהבנה שכדי ליישב את הקונפליקט עבודה-משפחה יש להכיר ולתת תוקף לתפקידים שהעובד וההורה ממלא (בהקשר של מימד העבודה ומימד המשפחה): "לחשוב על העובד וההורה כעל אדם בעל תפקידים נמשכים שונים, שאת כל אחד מהם על המשפט לקדם בצורה עשירה"[7]. תפיסה זו רלוונטית בעיקר לנשים, הנתונות בסד הלחצים שהקונפליקט עבודה-משפחה מצמיח ומשלמות את המחיר האישי והתעסוקתי שהוא גובה. אולם התפיסה הרב-ממדית נוגעת גם לאבות בישראל, אשר מפסידים חלק במימד ההורות, בשל נורמת העבודה הטוטלית ("העובד האידיאלי")[7]. רנן-ברזילי תומכת אף היא באכיפה נחושה של חוק שעות עבודה ומנוחה. לטענתה אכיפת החוק באופן גורף עשויה להוביל לשינוי בנורמת העבודה הטוטלית ולפנות לעובדים זמן מחוץ לעבודתם מבלי שהדבר יוביל לפגיעה בהעסקתם ובקידומם. בנוסף, יש לפתחמשרות מתגמלות בשעות "שפויות", שיאפשרו לגברים ולנשים ליטול חלק משמעותי בשני הממדים (עבודה ומשפחה). לשיטתה יש לחתור לשינוי חלוקת התפקידים המשפחתית המסורתית, לפיה מרבית האחריות לטיפול בילדים נתונה בידי נשים באופן כמעט מוחלט וליצור הסדרים שיביאו למעורבות רבה יותר של גברים בטיפול בבית[7].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מגדר
- אפליית נשים
- תפקידי מגדר
- חלוקת תפקידים במשפחה
- חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951
- חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988
- חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954
- חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951
- חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו-1996
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אריאן רנן-ברזילי. הורים א/עובדים: רב־ממדיות והפמיניזם החברתי שלמעמד הפועלות — תשתית תאורטית לשילוב משפחה ועבודה בישראל. עיוני משפט. (2012). 307-352.
- דפנה הקר, מיכל פרנקל. הורות פעילה ושוויון הזדמנויות בעבודה: הצורך בשינוי מאפייניו של שוק העבודה. (2005).
- דפנה יזרעאלי. המגדור בעולם העבודה. בתוך מין מגדר פוליטיקה. (עורכות) דפנה יזרעאלי ואחרות (תל אביב : קו אדום, הקיבוץ המאוחד. (1999). 215-167.
- חנה הרצוג. נשים בפוליטיקה ופוליטיקה של נשים. מין, מגדר, פוליטיקה. (עורכות) דפנה ישראלי (תל אביב: הקיבוץ המאוחד. 1999). 307-355.
- ניצה ברקוביץ'. המודל הישראלי: שני מפרנסים, מטפלת אחת. מרכז אדוה — מידע על שוויון וצדק חברתי בישראל. (2005).
- Williams, J. Unbending Gender: Why Family and Work Conflict and What to do about it?(New -York,Oxford University Press, 2000)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ד"ר מיכל פרנקל, היא מרצה בכירה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. מחקריה עוסקים בהסדרי עבודה משפחה בחברות רב לאומיות ובהשפעתם של הסדרים אלה על חלוקת העבודה והזהות המגדרית בקרב עובדי היי-טק בישראל
- ^ חנה הרצוג. "נשים בפוליטיקה ופוליטיקה של נשים," מין, מגדר, פוליטיקה, (עורכות) דפנה ישראלי (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1999), 307-355
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 דפנה הקר, מיכל פרנקל. הורות פעילה ושוויון הזדמנויות בעבודה: הצורך בשינוי מאפייניו של שוק העבודה. (2005)
- ^ יזרעאלי, ד. "המיגדור בעולם העבודה" בתוך מין מיגדר פוליטיקה, (עורכות) דפנה יזרעאלי ואחרות (תל אביב : קו אדום, הקבוץ המאוחד, (1999), 215-167.
- ^ 1 2 Williams, J. Unbending Gender: Why Family and Work Conflict and What to do about it? (New York, Oxford University Press, 2000)
- ^ בג"ץ 5235/01 אילת טננבאום נ. המפקח הכללי, משטרת ישראל. פס"ד רותי נחמני נ' דניאל נחמני 2401/95
- ^ 1 2 3 4 5 6 אריאן רנן-ברזילי. הורים א/עובדים: רב־ממדיות והפמיניזם החברתי שלמעמד הפועלות—תשתית תאורטית לשילוב משפחה ועבודה בישראל
- ^ פס"ד נחמני נ' נחמני 2401/95, פלונית נ' משרד הבריאות, 'משפחה חדשה' נ' מרכז רפואי רמב"ם
- ^ דנ"א 7015/94 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית
- ^ ע"א 577/83 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית
- ^ 1 2 3 בג"ץ 5235/01 טננבאום ואח' נגד מפכ"ל משטרת ישראל ואח'
- ^ חוק עבודת נשים
- ^ ראו חוק שעות עבודה ומנוחה
- ^ אפליה על רקע הורות-אפליה על רקע הורות בשוק העבודה מוגדרת כהעדפת מועמדים/ות לעבודה שאינם הורים לילדים קטנים או אף פיטורין של הורים לילדים רק משום היותם הורים