הזירה הימית במלחמת לבנון
הזירה הימית במלחמת שלום הגליל התרכזה בעיקר בסיוע לכוחות היבשה, ובמרכזה עמדה הנחתת כוחות מהים בחופי לבנון. הנחתת הכוחות נועדה לאגף את בסיסי המחבלים, והתבצעה על ידי שייטת הנחתות של חיל הים הישראלי. מבצע הנחיתה אובטח על ידי צוללות, דבורים וספינות טילים ונחשב למוצלח, הן מן הבחינה הלוגיסטית והן מן הבחינה המבצעית.
ספינות חיל הים סייעו לכוחות היבשה גם בסיוע באש מן הים, סיוע שהיה מהיר ומדויק יחסית. כל מבצעי חיל הים עברו ללא נפגעים.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע
 |
ערך מורחב – מלחמת לבנון |
במשך שנים רבות הייתה לבנון אחת המדינות המשגשגות במזרח התיכון. לבנון ניהלה כלכלה ליברלית ומשכה תיירים מרחבי המזרח התיכון והעולם, הקפידה לשמור על נייטרליות בין מדינות העולם הערבי ועל שיווי משקל בין העדות השונות בה. שיווי המשקל העדין התמוטט ב1975 עם פרוץ מלחמת האזרחים בלבנון, שבה מצאו את מותם אלפי אזרחים ורבבות נותרו ללא בית.
לאחר מלחמת ששת הימים נדחקו הארגונים הפלסטיניים משטחי יהודה ושומרון. לאחר כמה שנים, במיוחד לאחר אירועי ספטמבר השחור, ב1970, נדחקו גם מממלכת ירדן, והחלו להתבסס בלבנון. פרוץ מלחמת האזרחים יצר תוהו ובוהו שלטוני, שאיפשר לאש"ף להתבסס במדינה וליצור מעין מדינה בתוך מדינה.
במטרה מוצהרת להשמדת ישראל הקימו הפלסטינים מפקדות, מחנות אימונים ובסיסי יציאה לפעילות עוינת נגד מדינת ישראל בתחום היבשתי הימי ובחו"ל. פעילותם החלה לקבל אופי של צבא מסודר, ונרכשו כלי נשק כבדים שכללו טנקים, נגמ"שים, משגרי קטיושה רב-קניים, תותחים עד קוטר 130 מ"מ ותותחי נ"מ. זאת בנוסף לאמצעי חבלה ונשק קל רבים. הארגונים הפלסטיניים הקימו מערך לוגיסטי רב ממדים שכלל מתקנים תת-קרקעיים בהם נצברה כמות אדירה של ציוד. ארגוני המחבלים יזמו מבצעי טרור רבים כנגד ישראל, ששיאם היה בפיגוע כביש החוף ("אוטובוס הדמים") ב-11 במרץ 1978, בו נרצחו 35 ישראלים. ישראל הגיבה במבצע ליטני, (14 - 21 במרץ 1978), בו נכבשה לכמה ימים הרצועה שמדרום לנהר הליטני. כתוצאה מן המבצע נוצרה רצועת ביטחון כפולה, האחת בשליטת כוח יוניפי"ל והשנייה בשליטת צבא דרום לבנון.
למרות קיומה של רצועת ביטחון זו הפגיז אש"ף בטילים וברקטות, בקיץ 1981, יישובים בצפון ישראל. ישראל השיבה בהפצצות ובהפגזות משלה, והאש הסתיימה בתיווך ארצות הברית בהסכם הפסקת אש. למרות ההסכם המשיכו הארגונים הפלסטינים בפיגועים בארץ ונגד מטרות ישראליות ויהודיות בחו"ל.
ב-3 ביוני 1982 התבצע נסיון התנקשות בשגריר ישראל בממלכה המאוחדת, שלמה ארגוב, על ידי מחבלים פלסטינים. הממשלה החליטה, חרף הסכם שביתת הנשק של יולי 1981, על הפצצת תשעה מתקני אש"ף בלבנון. אש"ף מצידו הגיב בהפגזה כבדה על יישובי הצפון, והדבר הכשיר את פתיחת מלחמת לבנון.
[עריכה] חיל הים
בלחימה בים במלחמת יום הכיפורים השיג חיל הים ניצחונות מכריעים על ציי סוריה ומצרים, ושליטה ימית מלאה בזירת הים התיכון. מצב זה נשאר בתודעת הצי הסורי אשר בחר לא להתערב בזירה הימית. לישראל הייתה שליטה מלאה בגזרת חוף לבנון, שאפשרה לתכנן העברת כוחות לנחיתה בביטחון יחסי.
סדר הכוחות של חיל הים במלחמה כלל:
[עריכה] ספינות נחיתה וספינות עזר
- אח"י בת שבע, נחתת טנקים באורך 90 מטר; האונייה הייתה כשירה, אך אחד מארבעת המנועים היה מושבת.
- אח"י אכזיב ואשדוד, נחתות טנקים באורך 60 מטר; (אח"י אשקלון, נחתת 60 מטרים נוספת הייתה בהמתנה לשיפוץ במספנות ישראל, שנעשה רק לאחר המלחמה)
- שלוש נחתות נוספות, באורך 36 מטר, היו מושבתות לאחר הערכה כי הן אינן ראויות לשימוש. הן היו מושבתות על הממשה באילת.
- אח"י מעוז, שימשה כאוניית אם לפעילות שייטת 13.
- אנית הגלנוע אח"י בת גלים שימשה להובלת והנחתת גייסות ושריון.
- אניית האימונים אח"י נגה שימשה כאוניית אספקה ותדלוק לספינות הטילים.
- שתי אוניות גלנוע אזרחיות ושתי גוררות נמל גויסו במהלך המבצע.
[עריכה] ספינות מלחמה
כוח הלחימה שעמד לרשות חיל הים בים התיכון עם פרוץ המלחמה כלל:
- 2 צוללות מסדרת גל: אח"י רהב וגל
- 12 ספינות טילים מסדרת סער 4: אח"י רשף, קשת, רומח, כידון, תרשיש, יפו, ניצחון, עצמאות, מולדת, קומממיות, עליה וגאולה. שתי האחרונות הוארכו והותאמו לנשיאת מסוק.
- 6 ספינות טילים מסדרת סער 3: אח"י סער, סופה, געש, חרב, חנית וחץ
- 6 ספינות טילים מסדרת סער 2: אח"י מזנק, מבטח, משגב, אילת, חיפה ועכו
- 30 ספינות דבור
לרשות חיל הים עמדו שני מטוסי שחף, ווסטווינד סי סקאן, מטוסי סיור ימי ייעודיים. לאורך חופי ישראל היו תחנות מכ"ם חופיות, אך לא היו סוללות טילים או תותחים חופיות. חיל הים יכול היה לקבל סיוע אווירי מחיל האוויר הישראלי. בנוסף, הפעיל חיל הים את שייטת 13 לצורך מבצעים מיוחדים.
[עריכה] מדינות ערב
הכוח הימי הסורי שהיה קיים ביוני 1982 התמקד בעיקר בהגנת החוף, אך היה לו כושר התקפי. הצי הסורי החזיר לעצמו את כושר הלחימה על ידי רכישת כלי שייט מברית המועצות. סדר הכוחות של הצי הסורי כלל:
- שתי מקשות ת-43 מתוצרת ברית המועצות;
- 14 ספינות טילים;
- שלוש ספינות למלחמה נגד צוללות;
ועוד מספר ספינות קטנות. בסיסי הצי הסורי היו מינת אל-ביידה בצפון, בסיס התחזוקה והמפקדה של הצי הסורי; בסיס לטקיה, הנמל העיקרי של הצי שבו רוכזו ספינות הטילים והמקשות; וטרטוס, הבסיס הקדמי של הצי הסורי.
בנוסף לכלי השיט היו לסורים גם סוללות תותחים 130 מ"מ מבוקרי מכ"ם שכיסו קטעים בגזרת החוף. לצי הסורי היו מסוקים לסיור ימי, שמטרתם בניית תמונת השטח, וכן מספר סוללות טילי חוף ים.
הצי הלבנוני כלל מספר ספינות משמר שנשארו בנמל בירות ולא הגיעו לידי מגע עם הכוחות הישראלים.
הסכם השלום בין ישראל למצרים איפשר לישראל להעביר כלי שייט בתעלת סואץ. הצי המצרי שהתחדש בכלים מזרחיים ומערביים לא לקח חלק בעימות ולא היווה איום.
[עריכה] ציים אחרים
לאחר תקיפת סוללות הטילים והשמדת המטוסים הסוריים בבקעת לבנון, הוזעקה השייטת ה-5 של הצי הרוסי ונערכה עם מספר כלי שייט בנמל טרטוס. על מנת לתת הגנה על הנמל. הערכתם הייתה כי מטוסים ישראלים לא יתקפו. הנהגת ברית המועצות נמנעה מלהעביר מערכות טילי נ"מ ששליט לוב מועמר קדאפי הציע לספק לסוריה. ודחתה הצעה להעמיד כלי שייט רוסיים על גבול המים הטריטוריאליים של לבנון. מייד לאחר הקרבות החלו שיירות אניות רוסיות להעביר לסורים נשק ותחמושת ולמעשה חידשו את כל המלאי שאבד לסורים במלחמה. כוחות אחרים ספינות מלחמה של צי ארצות הברית וכן אניות צי צרפתיות ואיטלקיות שייטו באזור בירות בעת המצור והתענינו אך לא הפריעו לפעילות כוחות צה"ל.
[עריכה] ההיערכות למלחמה
תגובות ישראל לפגיעות בשטחה, היו בעיקר בהפעלת חיל האוויר כנגד המחבלים, ושמירה על הביטחון שוטף. לצה"ל היה ברור שתגובות אלו לא ימנעו את המשך הפגיעות בצפון ופעילות מחבלים במקומות אחרים, בארץ ובעולם. בשל כך הוכנו תוכניות שונות שעיקרן הייתה תוכנית אורנים שאושרה שוב בדצמבר 1981 וכללה השתלטות על דרום לבנון. פרשני המדיניות העריכו באותה תקופה כי לממשלה קיימת מטרת על בלתי מוצהרת וכוונתה להרחיק את הנהגת אש"ף מלבנון ובכך למנוע ממנה להשפיע על שיחות האוטונומיה.
ב-3 ביוני 1982 התנקשו מחבלים מארגונו של אבו נידאל בשגריר ישראל בלונדון, שלמה ארגוב שנפצע אנושות (ולא החלים מפצעיו). היה נראה כי ארגוני המחבלים הגדישו את הסאה, וממשלת ישראל אישרה הפצצות של חיל האוויר על מספר רב של מטרות. המחבלים ענו בירי ארטילרי אל ישובי הגליל. ישראל הגיבה ביציאה למבצע יבשתי נרחב, בהחלטה סופית בממשלה ב-5 ביוני. שם המבצע הוגדר על ידי ראש ממשלת ישראל, מנחם בגין, כמערכת שלום הגליל.
מטרות המערכה כפי שהוגדרו על ידי הממשלה לצה"ל היו: הסרת האיום החבלני מעל ישובי הצפון על ידי הרחקת המחבלים לטווח ביטחון שימנע מהם פעילות כולל הפגזות, חיסול התשתית הצבאית של ארגוני המחבלים בדרום לבנון עד 40 ק"מ מגבול ישראל, וסיוע בהשגת יציבות בלבנון, בתקווה להקמת ממשלה יציבה תוך חתירה להשגת הסדר עם לבנון שימנע פיגועים בעתיד. פרשני המדיניות של ממשלת ישראל העריכו באותה תקופה כי קיימת מטרת על בלתי מוצהרת והיא להרחיק את הנהגת אש"ף מלבנון ובכך למנוע ממנה להשפיע על שיחות האוטונומיה. התוכנית שגיבש צה"ל, למילוי הנחיות הממשלה, כללה כניסה ללבנון בשלושה מאמצים: בציר המזרחי - הבקעה עד אגם קרעון, בציר המרכזי - תנועה לכיוון נבטייה, רמת ארנון וצפונה; ובציר החוף תנועה עד מעבר לצידון. חיל הים נדרש לסייע למאמץ בהנחתת כוחות בציר החוף.
[עריכה] משימות חיל הים
מתוכנית צה"ל נגזרו המשימות לחיל הים:
- השגת חופש פעולה ימי;
- סיוע ללחימה היבשתית באמצעות הנחתת כוחות שריון וחיל רגלים;
- סיוע לכוחות היבשה על ידי ירי מהים על מטרות בחוף;
- חסימת דרכי נסיגת המחבלים דרך הים.
משימות אלה הפכו לטלות עבור יחידות החיל השונות, תוך התמקדות בהתמחות של כל יחידה:
- שייטת 11, שייטת הנחתות - העברת והנחתת כוחות שריון ורגלים בחוף לבנון;
- שייטת 13 - תפישת חוף הנחיתה ואבטחתו מקרוב ובמארבים בציר החוף;
- שייטת 3, שייטת הסטי"לים - הבטחת חופש פעולה ימי, אבטחת את הכוח הנוחת וסיוע באש לכוח היבשתי;
- שייטת 7, שייטת הצוללות - סיוע באיתור מחבלים בגזרת חוף לבנון והבטחת חופש הפעולה הימי;
- פלגות הדבורים המשיכו את סיורי הביטחון השוטף (בט"ש), ובנוסף הוטלה עליהן משימת האבטחה מקרוב של הנחתות, ומניעת בריחת מחבלים דרך הים;
- על אניות האם הוטל לאפשר לסטי"לים וכוחות שייטת 13, שהיה ארוכה בים, מבלי להיזקק לשירותי הנמל.
[עריכה] מפקדים
| מפקדי צה"ל במבצעים הימיים במלחמת לבנון | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| תפקיד | שם | ||||
| שר הביטחון | אריאל שרון | ||||
| הרמטכ"ל | רב אלוף רפאל איתן | ||||
| אלוף פיקוד צפון | אלוף אמיר דרורי | ||||
| מפקד חיל הים | אלוף זאב אלמוג | ||||
| מפקד הכוח הנוחת, עוצבת האש | תת-אלוף עמוס ירון | ||||
| מפקד חטיבת הצנחנים, חטיבה 35 | אלוף משנה יורם יאיר | ||||
| מפקד היחידות החטיבתיות | סגן אלוף דורון אלמוג | ||||
| מפקד בסיס אשדוד ומפקד מבצע הנחיתה | אלוף משנה אברהם אשור | ||||
| מפקד פלגת הנחתות | סגן אלוף מייק אלדר | ||||
| מפקד הנחתת אח"י בת שבע | סרן דני כרמלי | ||||
| מפקד הנחתת אח"י אכזיב | סרן אודי יושע | ||||
| מפקד הנחתת אח"י אשדוד | סרן רפי בנימין | ||||
| מפקד אוניית האם אח"י בת גלים | רס"ן אילן בוכריס | ||||
| מפקד אוניית האם אח"י מעוז | רס"ן זאב ינובסקי | ||||
| מפקד שייטת 13 | אל"מ עוזי לבנת | ||||
| מפקד כוח תפישת חוף הנחיתה (שייטת 13) | סא"ל ידידיה יערי | ||||
| מפקד המארב הצפוני בחוף הנחיתה (שייטת 13) | רס"ן דודו שיק | ||||
| מפקד המארב הדרומי בחוף הנחיתה (שייטת 13) | רס"ן אורי גיל (טאיץ) | ||||
| מפקד בסיס חיפה | אלוף משנה אברהם בן-שושן | ||||
| מפקד שייטת ספינות הטילים | אלוף משנה אריה רונה | ||||
| מפקד כוח ספינות טילים | אלוף משנה דוד הרפזי | ||||
| מפל"ג | רוני איכר | ||||
| מפל"ג ספינות הנצ"ל | סא"ל יעקב צוק | ||||
| מפקדי ספינות הדבור (שני כוחות) | סא"לים חיים להב ואבי שחף. | ||||
| מפקד שייטת הצוללות | סא"ל שאול חורב | ||||
| מפקד הצוללת אח"י רהב | רס"ן חיים כפיר | ||||
| מפקד הצוללת אח"י גל | רס"ן גיורא סער | ||||
| מפקד זירת ים סוף | אלוף משנה משה אורון | ||||
| מפקד הנחתות באורך 36 מטר | רב סרן מרדכי דקל (טנקלביץ) | ||||
| ראש מספן מודיעין (רמד"ן) | אל"מ מיכה רם | ||||
| ראש מספן ציוד (רמצ"ד) | תא"ל חנוך בן אליהו | ||||
| ראש מספן כוח אדם (רמכ"א) | תא"ל חיים שקד | ||||
| ראש מספן ים | תא"ל אלי רהב | ||||
| נציג חיל הים בפיקוד צפון | אל"מ זאב יחזקאלי | ||||
| קצין קישור למפקד חטיבת גולני, שהתקדמה בציר המערבי | סא"ל מוטי מיכאלי | ||||
| צוות הפקת לקחי מלחמה | תת-אלוף גדעון רז ואלוף משנה שמואל פרס | ||||
| ראש צוות הפקת לקחים טכנו לוגיסטיים (הוקם ביזמת רמצ"ד) | תת-אלוף ישראל אביר | ||||
| מפקד יחידת השליטה הימית | סא"ל אורן קרני | ||||
[עריכה] הפעילות בעת המלחמה
חיל הים נטל חלק פעיל במלחמה וסייע למאמץ היבשתי בגזרת החוף. מאמץ העיקרי היה בהנחתת כוחות צנחנים ושריון בשפך נהר אל-אוואלי, באיגוף האסטרטגי. מעבר למבצע הנחיתה סייעו ספינות הטילים באש תותחיהן למאמץ היבשתי על ידי הנחתת אש על מוצבי מחבלים. הסיוע התאפיין בהיענות מהירה ובדיוק הירי, שלא סיכן את הכוחות בחוף. צוללות תצפתו על נמלי האויב ועל תנועות ארגוני הטרור, וכוחות קומנדו ביצעו פשיטות מן הים.
[עריכה] מבצע הנחיתה
ספינת הפיקוד נבחרה אחי גאולה שנמצאה במרחק לא רב מהחוף ונשאה עליה את מפקד הכוח היבשתי, מפקד הכוח הימי, מש"ט 13 ומש"ט הסטילים.
[עריכה] בידוד אזור הנחיתה ותפישת ראש החוף
כהקדמה לנחיתה בודדו ספינות הטילים את הזירה הימית כולה, ומנעו התערבות סורית. למעשה, במהלך המלחמה לא הייתה לחימה ימית. בידוד ראש החוף ביבשה נעשה על ידי מארבים של שייטת 13, שמנו כ-30 לוחמים. המארבים הוצבו מדרום ומצפון לאזור הנחיתה המיועד, על כביש צידון - ביירות, כדי למנוע התקרבות של כוחות מחבלים לשטח הנחיתה. חיל הים יזם התקפות אוויריות מקדימות שהשמידו עמדות מקלעים של המחבלים שאותרו בקרבת חוף הנחיתה באוואלי.
בלילה שבין 6 ל7 ביוני החל מבצע הנחיתה. בשלב הראשון נתפש ראש החוף על ידי כוח של כ-50 מלוחמי שייטת 13, בפיקוד של דידי יערי. הלוחמים הגיעו לחוף בשחייה לאחר שהתקרבו בספינות גומי שהורדו מספינות הטילים. במהלך התפישה נהרגו 4 מחבלים. לאחר תפישת ראש החוף החלו לנוע לכיוון החוף סירות גומי שהורדו מאח"י "בת גלים" 150 צנחנים בפיקודו של אריק מורן הסמח"ט, שתפשו את השטח כולו.
[עריכה] הובלת הכוחות והנחיתה
מספר דקות לפני חצות נחתה אח"י בת שבע בשפך האוולי שמצפון לצידון. הרק"מ והצנחנים ירדו במהירות וללא תקלות תוך 20 דקות. אח"י "בת שבע" פינתה את המקום, ואחריה הנחיתו שתי נחתות 60 מטר את הכוח שעליהן. בסבב הראשון הונחתו 9 טנקי מגח, 28 נגמ"שים, 3 תותחים מתנייעים בקוטר 175 ו155 מ"מ, נגמ"ש מוביל תחמושת אלפא, 2 דחפורים מדגם D7, ו-750 צנחנים.
סבב שני תוכנן ללילה שבין 7 ל8 ביוני, אך עמוס ירון, מפקד הכוח בחוף, דרש להקדים את העברת התגבורת אליו ככל האפשר, וזאת למרות שעדיין לא שותקו כל מקורות הירי ונמשכה הטרדה ארטילרית באזור ראש החוף. מפקד חיל הים הסמיך את מפקד כוח הנחיתה, אל"מ אברהם אשור, לקבל את ההחלטה, ואשור החליט לבצע את הנחיתה באור יום, למרות האש שסיכנה את האוניות והכוחות הנוחתים. בשעה 14:30 הנחיתו שתי נחתות ה-60 מטר את הכוחות שעליהן, ובשעה 16:00 נחתה "בת שבע". מפקד פלגת הנחתות החליט להשאיר את ספינותיו באזור עד סיום הנחיתה מ"בת שבע", כדי לגרום למחבלים לפצל את אישם. בסבב זה הונחתו 2 טנקי "מגח", 25 נגמ"שים ושני תותחים מתנייעים. מבצע הנחיתה עבר בלי פגע, למרות שנפילות פגזי האויב היו קרובות.
[עריכה] סבבים נוספים ואיגוף קצר
בהמשך הלחימה העבירו הנחתות משאיות תחמושת מחוף נהריה לראש החוף באוואלי, וכן הועברו כוחות משפך נהר זהרני, מדרום לצידון, אל שפך האוואלי; זאת, כדי לחסוך את הנסיעה בדרך החוף דרך צידון, שהלחימה בה טרם נסתיימה. אזור ההעמסה בשפך הזהרני היה זרוע בסלעים תת-מימיים רבים, והחוף הראשוני שהוגדר להעמסה לא היה מתאים; זו התבצעה בחוף שנמצא מעט צפונה מהנקודה הראשונית שנבחרה. הנחתות הגיעו לחוף ההעמסה באור יום, בגישה שהייתה קשה לביצוע; החוף היה גבולי וההעמסה נעשתה באיטיות. באחת היציאות נפגע מדחף הנחתת אשדוד וזו נאלצה לבטל את הנחיתה באוואלי, להוריד את הכלים שהועמסו ולשוב לחיפה להספנה. במהלך ההפלגות שימשו הנחתות גם כפלטפורמות לפינוי פצועים שהועברו מהן במסוקים לבית החולים רמב"ם. באחד המקרים הועברו 2 ילדות לבנוניות לטיפול. כמו כן העבירו הנחתות אמצעי לחימה שהיו מיועדים לכוחות הנוצרים: טנקים ונגמ"שים רבים הובאו באוניית גל-נוע לנמל בירות ובנחתות לחוף ג'וניה.
הנחיתה בשפך נהר אל-אוואלי הייתה הנחיתה הראשונה שתועדה במצלמות טלוויזיה, עדיין תוך שימוש בפילם ולא בוידאו. צוות של הטלוויזיה הישראלית, בראשות כתב הטלוויזיה מיכה לימור, היה על הנחתת אח"י בת שבע; הנחתת, בפיקוד סרן דני כרמלי, הייתה כאמור הראשונה שהנחיתה את הצנחנים באוואלי ואף ספגה אש מהחוף. הכתבה שודרה בטלוויזיה הישראלית לאחר כשבוע ימים, הן בגלל קשיי ההעברה של הפילם המצולם מלב ים לאולפנים בירושלים והן בשל העיכוב עד לאישור הצנזורה הצבאית. לאחר מכן שודרה הכתבה ברשתות טלוויזיה בכל העולם. מיכה לימור קיבל אות הוקרה ממפקד חיל הים על סיקור מבצע ההנחתה.
[עריכה] סיוע לכוחות היבשה
ספינות הטילים הפגיזו מטרות בציר החוף הלבנוני, על פי בקשות של הכוחות הקרקעיים שנעו בציר החוף. הסיוע היה בהיענות מיידית לבקשת יחידת היבשה; במשך עשרת ימי הלחימה פתחו אוניות חיל הים באש על מטרות קרקעיות 130 פעמים. בסה"כ נורו כ-3,500 פגזים מתותחי 76 מ"מ, ונצפו פגיעות טובות: הושמדו עשרות עמדות ומתקנים של המחבלים. הירי המהיר, בקצב אש גבוה, הצליח להפתיע את המחבלים ופגע בהם לפני שיספיקו לתפוס מחסה. הירי נעשה תוך הקפדה על גזרות אש, ולא אירעו מקרים של ירי דו צדדי, שקרו בגזרות אחרות. באזור ביירות נעשה שימוש גם במספר טילי גבריאל שהותאמו לירי ים-קרקע. טילים אלה נקראו "הילטון", ונורו אל מטרות שזוהו כמטרות אויב. על ספינות הטילים נורתה אש לא יעילה מן החוף; בשלב מסוים התברר כי אחד ממקורות הירי הוא תותח 130 מ"מ, שירה מאזור שדה התעופה של ביירות, ומסוקי תקיפה השמידו אותו.
[עריכה] מצור על נמלי לבנון
על נמלי לבנון, עד בירות, הוטל הסגר, שמנע תנועת נוסעים ואספקה. כל פעילות כלי השיט הותנתה בהסכמת ישראל, ובכלל זה פינוי תושבי חוץ. בדרך זו נמנעה תנועת מחבלים מהחוף. חלק מן ההסגר נעשה בסיוע הפלנגות הנוצריות, שתפשו את נמל ביירות. הנוצרים אישרו לחלק מהאוניות להפליג, ואוניות אחרות נבדקו והוחזרו לנמל. אניה חשודה בשם אדי, עליה היו כ-150 איש, הופנתה לבדיקה יסודית יותר בנמל חיפה. האוניה הרוסית רפינו, שנשאה עליה בין היתר 175 מאנשי השגרירות הרוסית, הורשתה לנוע ישירות מביירות ללטקיה ללא חיפוש.
[עריכה] בידוד הזירה מהתערבות סורית
חיל הים הסורי היה עדיין תחת השפעת התבוסה בקרבות מלחמת יום הכיפורים, תשע שנים לפני כן; נוכחות כוח ספינות טילים ישראליות בטווח התערבות מיידית הרתיעה את הצי הסורי ומנעה את התערבותו במלחמה. זאת, למרות שהסורים חידשו את כוחם מאז 1973 והצטיידו בספינות טילים רבות. האמנעה נעשתה עוד לפני מעורבות חיל האוויר, וגם אחרי שכוחות קרקעיים ומטוסים סוריים נלחמו בבקעת הלבנון לא הוכנס כוח ימי סורי למערכה. לנמל טרטוס נכנסה אוניית הדגל של השייטת הרוסית, ושימשה בעצם נוכחותה כהגנה על הנמל.
[עריכה] פעולת צוללות חיל הים הישראלי
שתי צוללות של חיל הים הישראלי, אח"י גל ואח"י רהב הופעלו מתחילת המערכה (צוללת שלישית, אח"י תנין, הייתה בטיפולי אחזקה). הצוללות הופעלו בעיקר למטרות מודיעין ובניגוד לדרך הפעילות הרגילה שלהן - פעולה חשאית וללא קשר שוטף עם יחידות אחרות - הפעם פעלו הצוללות בקשר ישיר עם ספינות הטילים ועם גורמים אחרים. המידע שהביאו היה ייחודי, ושימש לפגיעה במטרות אויב בזמן אמת.
[עריכה] פעילות שייטת 13
לאחר תפישת ראש החוף והמארבים שהונחו בליל מבצע הנחיתה, הופעלו כוחות שייטת 13 במשך כל הלחימה בפשיטות ומארבים על החוף, בעיקר מצפון לחוף הנחיתה ובאזור ביירות. כמו כן הועמדו כוחות הקומנדו הימי בכוננות למבצעים שונים, ונערכו לקראת האפשרות שהצי הסורי יתערב בלחימה. חלק גדול של השייטת הוחזק זמן ארוך בלב ים; המשימות המשתנות חייבו לימוד וארגון הכוחות והיערכות טכנית ומבצעית רבה. הצי הסורי לא התערב וצה"ל לא שש להתעמת עם הצי הרוסי שהגן על נמלי סוריה. בעת הכניסה לביירות תוכננה פשיטה באור יום הכוללת חבירה לנוצרים, פשיטה שבוטלה כאשר התברר כי האזור המיועד לנחיתת כוחות השייטת מוחזק על ידי מיליצית "אמל" העוינת.
[עריכה] פעולות נוספות של חיל הים הישראלי
בתחילת המלחמה עלה חשש כי צוללת לובית עושה את דרכה לזירה כדי לסייע לכוחות אש"ף. בשל כך לוו הנחתות בספינות לוחמה נגד צוללות - סט"ילים שהותאמו למטרה זו (אח"י ניצחון, עצמאות, עליה, גאולה). שלושה ימים לאחר תחילת הלחימה, ב-9 ביוני, התקבלה ההערכה כי האיום אינו קיים, והדגש עבר להגנה נגד מטוסים.
בסיס חיפה היה הבסיס העיקרי שממנו יצאו כלי השיט של חיל הים למשימותיהם. רוב אנשי בסיס אשדוד הגיעו לבסיס חיפה כדי לסייע בפעילותו, והתמקמו ברציף הצבאי בקרבת מספנת חיל הים; בסיס חיפה התארגן לשרת ולתספק את הכוחות הללו.
הגנת האגף הימי במהלך המלחמה בוצעה באמצעות סיורי ספינות טילים ודבורים. גבול מרחב השליטה של בסיס חיפה הורחב צפונה עד לקו מקביל לקו שליטת כוחות צה"ל ביבשה. כדי לסייע בגילוי ובאבטחה מהים הוצבו תחנות מכ"ם ניידות במספר נקודות בחוף לבנון; מפקד חיל הים לא אישר בקשה של מח"ט גולני באמצעות קצין הקישור לחיל הים שהיה עימו להציב תחנות מכ"ם על החוף בגזרת שדה התעופה של ביירות, אך לקראת הכניסה לבירות באמצע ספטמבר הוצבה חוליית מכ"ם ניידת על גג בית מלון בעיירה דאמור.
[עריכה] זירת ים סוף
ספינתה טילים אח"י חרב, מדגם סער 3, הייתה בשלב האחרון של השיפוץ במספנת אילת. בעת ההכנות למבצע ניתנה עדיפות לספינות בצפון, ולכן התעכבה השלמתה. הספינה עברה בתעלת סואץ ב-24 ביוני, והצטרפה ושייטת ספינות הטילים בחיפה. שיפוץ אח"י סופה, שתוכנן להתחיל עם גמר שיפוץ אח" חרב, נדחה עד לאחר המלחמה.
באילת נמצאו גם נחתות טנקים (נט"קים) באורך 36 מטר, שהיו מושבתות על החוף. הערכת חיל הים הייתה שמצבן אינו מאפשר נשיאת רק"ם, אך למרות זאת נבדקה בסוף חודש מאי, בחלק מההכנות למלחמה, האפשרות להעביר אותן לים התיכון. כאשר הסתבר כי במצבן של הנחתות לא יאפשר להן להגיע בזמן החליט חיל הים לוותר על העברתן, אך ביוזמת הרמטכ"ל הוחלט בסופו של דבר לבצע את העברה למרות הכל. צוות מילואים יצא לדרכן עם הנחתות ב-17 ביוני, אך ים סוער שבו נתקלו במפרץ סואץ הביא לשבירת התורן בנט"ק הפיקוד, המכשירים יצאו משימוש, והמנועים והגנרטורים כבו. הצוותים נאלצו להטיל עוגן עד שהצליחו להניע מחדש, ואז הכזיבה כננת העוגן והצוותים נאלצו להעלות את העוגן ידנית. המעבר בתעלת סואץ היה ללא תקלות, אך הלבביות שגילו המצרים בעת מעברים הקודמים נעלמה. שני הנט"קים הגיעו בסופו של דבר לבסיס אשדוד ב-21 ביוני; מצבם הטכני הגרוע הביא לכך שלא ניתן היה להסתכן בהפעלתם, כצפוי, והן הועברו לפירוק.
[עריכה] סיכום
בפעולת האיגוף הימי נחסכו אבידות מכוחות היבשה, וחיל הים הצליח לבצע את הפעולה ללא אבידות לכוחותיו. צרכי הצבא מחיל הים מולאו מהר, במדויק, וללא נפגעים. חיל הים הצליח גם להימנע מחיכוך עם ציים זרים אשר שייטו באזור, ומנע מחיל הים הסורי להתערב בלחימה.
את הערכתו לחיל הים ביטא שר הביטחון, אריאל שרון. בפקודת יום שפרסם ב-14 ביוני 1982 נאמר בין היתר כי: "חיל הים הפליא לעשות בשליטה מלאה על נתיבי הים, בהנחתת כוחותינו ובכך תרם את חלקו לשיתוף הפעולה המופתי, הבין זרועי והבין חילי" ... "בפעולת חיל הים הייתה דוגמה מובהקת של גישה עקיפה".
פעילות כוחות חיל הים זכתה לשבחים בצה"ל, בשל היכולות המקצועיות והמבצעיות שגילתה, ובשל שיתוף הפעולה המוצלח יתר זרועות צה"ל. יחידת הנחתות הומלצה לצל"ש הרמטכ"ל, אך זו לא אושרה בוועדה החילית. עשר שנים מאוחר יותר החליט מפקד חיל הים דאז, עמי איילון, להיענות להמלצתו של אל"מ אברהם אשור "מוסלי", ולהעניק צל"ש אלוף ליחידת הנחתות על פעילותה במלחמת לבנון ובמבצעים אחרים[1].
[עריכה] רשימת פעולות חיל הים במלחמת שלום הגליל
| מהות האירוע | תאריך | תיאור | כלי שיט ויחידות שהשתתפו |
|---|---|---|---|
| השתקת תותח באזור נהר הליטני | 3 ביוני | צוללת מזהה ומכוונת ספינות טילים לפגיעה בתותח מחבלים היורה על נהריה | הצוללת אח"י רהב וספינת הטילים עצמאות |
| תקיפות אויר | 4 ביוני מסעות הצהריים | תקיפת עמדות מקלעים באזור הנחיתה | מטוסי חיל האוויר הישראלי |
| הפגזת מקורות אש | 4 ביוני אחר הצהריים | סיורים מול חוף לבנון והפגזת מקורות ירי מהם נורו קטיושות | זוג ספינות טילים ודבורים |
| הפגזות חוף | 6 ביוני אחר הצהריים | ספינות טילים יורות בתותחי 76 מ"מ על מטרות מצפון לצור, במעגן צידון, ובאזור דאמור | 4 סטי"לים והצוללת אח"י רהב |
| נחיתה ראשונה | לקראת חצות 6 ביוני | הונחתו בחוף אל-אוואלי 9 טנקי "מגח", 28 נגמ"שים, 3 תותחים מתנייעים 175 ו155 מ"מ, מוביל תחמושת "אלפא", 2 דחפורים D7, 750 צנחנים | אח"י בת שבע, אחריה נחתות הטנקים 60 מ' אכזיב ואשדוד |
| מניעת התערבות סורית | 6 עד 14 ביוני | כוח ספינות טילים ושייטת 13, בכוננות בים לתקיפה באזור טרטוס | צוללת, 4 ספינות טילים, כוח משייטת 13 |
| אבטחה יבשתית | 6 ביוני | מארבים של שייטת 13 על כביש צידון-בירות, לבידוד אזור הנחיתה | שני כוחות שייטת 13, 30 איש בכל כוח |
| סבב נחיתה שני | 7 ביוני, 14.30 | העברת תגבורת מחוף נהריה, הנחתה בחוף אל-אוואלי באור יום תחת הפגזה. הונחתו 2 טנקי מגח, 25 נגמ"שים, שני תותחים מתנייעים | שתי נחתות הטנקים 60 מ', אח"י אכזיב ואשדוד, אחריהן אח"י בת שבע |
| סבב נחיתה שלישי | 8 ביוני | העברת משאיות תחמושת ורכב קשר מחוף נהריה לחוף אל-אוואלי | שלוש הנחתות |
| איגוף צידון | 8 - 9 ביוני | העברת 66 נגמ"שים ו-400 צנחנים מחוף "מעגן" בזהרני לחוף אל-אוואלי | שלוש הנחתות |
| אזעקה להגנת טרטוס | 9 ביוני | אניות השייטת החמישית של הצי הסובייטי נכנסו לטרטוס להגנה מפני תקיפה ישראלית | הסיירת זדנוב ואוניות נוספות |
| כוננות לתקיפת הצי הסורי | 9 - 14 ביוני | כוחות שייטת 13 עם ציוד לחימה מיוחד משייטים בלב ים מול צפון לבנון | אניות עזר, סירות, וכוח קומנדו ימי |
| המצור על ביירות | 9 ביוני עד 15 בספטמבר | סגר ימי על נמל ביירות | ספינות טילים ודבורים |
| סינון בבירות | 10 ביוני | האוניה הרוסית רפינו ועליה משפחות שגרירות ברית המועצות יוצאת ללטקיה ולא נענית לדרישה לחיפוש | ספינות חיל הים הישראלי |
| בדיקת אניה חשודה | 12 ביוני | האוניה אדי ועליה 150 נוסעים, ביניהם מחבלים, נעצרת ומובאית לנמל חיפה | סטי"לים אח"י רשף, חנית ויפו |
| סיוע לנוצרים | 14 ביוני, 22:15 | הנחתת 16 נגמ"שים ו-10 טנקי טירן | אח"י בת גלים, בסיוע טנק גישור טירן |
| המשך סיוע לנוצרים | 15 ביוני, 1.30 | הנחתת 6 נגמ"שים בנמל ג'וניה | הנחתת אח"י אשדוד |
| הספקת תחמושת | 16 ביוני | הונחתו בחוף אל-אוואלי 24 משאיות תחמושת וקומנדקר | הנט"קים "בת שבע" ו"אכזיב" |
| הספקת תחמושת לפלנגות הנוצריות | 19 ביוני | פריקת 4 משאיות תחמושת בג'וניה | נט"ק "אשדוד" |
| העברת נחתות | 17 - 21 ביוני | העברת שני נט"קים 36 מטר מאילת לאשדוד דרך תעלת סואץ | הנחתות פ51, פ53, בפיקוד מפקד זירת ים סוף |
| פשיטה על חוף ביירות | 24 ביוני | ירי רקטות על ריכוזי מחבלים, נהרגו 4 מחבלים | כוח משייטת 13 בסירות מהירות |
| גמר שיפוץ אח"י חרב | 21 - 24 ביוני | אח"י חרב עוברת בתעלת סואץ לאחר גמר השיפוץ באילת | אח"י חרב |
| חידוש הלחימה | סוף יולי | לאחר רגיעה קצרה מתחדשות פעולות הלחימה | |
| פשיטות רצופות על מערב ביירות וטריפולי | 27 - 29 ביולי | הרג מחבלים והשמדת מספר כלי רכב | כוח משייטת 13 בסירות מהירות |
| איגוף בירות | 7 - 8 באוגוסט | העברת חטיבת שריון לג'וניה ואגד ארטילרי לנמל ביירות | שלוש הנחתות, בת גלים ואוניית גל-נוע מגויסת |
| החזרת כוחות | 22 באוגוסט - 8 בספטמבר | פינוי שתי חטיבות שריון ואגד ארטילרי - כ-600 טנקים, תותחים, וכלי רכב, מנמל ביירות לחוף נהריה | שלוש הנחתות |
[עריכה] מקורות
- סא"ל מיל אברהם זוהר ורס"ל מיל משה אימבר, "חיל הים במלחמת שלום הגליל", יוני 1982
- מייק אלדר, "שייטת 13 סיפורו של הקומנדו הימי", ספריית מעריב, 1993
- מייק אלדר, "שייטת 11 הקרב על הצל"ש", ספריית מעריב, 1996
- JANE'S FIGHTING SHIPS - The Standard Reference of the World Navies - 1982
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אתר מורשת חיל הים
- אלכס רוזין, На Сирийском и Ливанском направлении 1981-1984гг Война в Ливане – «Мир Галилеебб»., מאמר באתר "ההיסטוריון" (ברוסית)
[עריכה] הערות שוליים
- ^ על פי אתר "בעוז רוחם".
