הזכות לדיור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מאהל חסרי דיור, רחובות פברואר 2012

הזכות לדיור נאות היא אחת מזכויות האדם המוכרות במשפט הבינלאומי. בסעיף כ"ה להכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם צוינה הזכות של כל אדם לתנאי מחיה נאותים, לרבות דיור.

הזכות לדיור נאות אמורה להבטיח לכל אדם דיור בר השגה, שוויון בדיור ונגישות לקבוצות עם צרכים מיוחדים, תנאי פרטיות ומרחב מחיה הולמים, חזקת מגורים מוגנת והגנה משפטית מפני פינוי שרירותי ונגישות לשירותים ותשתיות כגון תעסוקה, בריאות, בתי ספר, תשתיות ושירותים חברתיים אחרים בסביבת אזור מקום מגוריו, בסביבה שאינה מזוהמת. כמו כן, לכל אדם הזכות לבחור את מקום מגוריו כרצונו.

כמו זכויות אדם בכלל, ובמיוחד זכויות חברתיות, גם הזכות לדיור נאות אינה מוחלטת, וחובתה של מדינה לממשה מוגבלת הן בחובת היישום באופן יחסי למשאבי המדינה, הן בעקרון היישום ההדרגתי, והן בעקרון אי התערבות בבחירת האמצעים בהם בחרה המדינה לממש את הזכות.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינת ישראל, כמו מרבית מדינות העולם, קיבלה על עצמה התחייבות לכבד את הזכות לדיור, המוגנת באמנות בינלאומיות, ובמיוחד באמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות, שישראל צד לה.

מאז נחקק חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו בשנת 1992, חזר בית המשפט העליון ופסק, כי היעדר קורת גג עולה כדי פגיעה בכבודו של אדם, וכי "אדם המתגורר בחוצות ואין לו דיור, הוא אדם שכבודו כאדם נפגע"‏‏[1], וכן "הזכות למדור - כחלק מן הזכות למינימום תנאי קיום אנושיים - נתפסת גם היא כזכות יסוד בעלת תוקף חוקתי" ‏‏[2].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏רע"א 4905/98 יוסי גמזו נ' נעמה ישעיהו, ניתן ב-19.3.2001‏
  2. ^ ‏ע"א 9136/02 מיסטר מאני ישראל נ' רייז (2004)‏
US Department of Justice Scales Of Justice.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא חוק ומשפט. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.